אבני נזר אבן העזר· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן רס
א
(דף ט"ו ע"א) בגמ' ואי נמי פלגא ופלגא ספק נפשות להקל, פירש"י דכתיב והצילו העדה, ואינו מובן, דהא זה מסברא, איך אפשר להרוג מספק, ונראה דלכאורה קשה למ"ש התוס' יבמות (ד"פ.) ד"ה נעשה סריס למפרע ולקי על חלב שאכל באותה שעה, הרי דאף שלא הי' מזיד רק על ספק איסור לוקה כשנתברר שגדול הי', ה"נ כיון שנתברר שישראל הרג יהרג, ואין לומר דבשעה שהוציא האבן מתחת ידו לא הי' מבורר כלל שיזדמן לישראל זה ואפשר שיגיע לגוי, ולא ספק חסרון ידיעה לבד, רק שבאמת הי' אפשר שיגיע לגוי, דא"כ לא שייך כלל שנלך אחר הרוב כמ"ש המזרחי פרשת משפטים דרוב לא מהני רק על מה שעבר לא על מה שיהי', אלא ודאי בשעה שיצא האבן מתח"י בודאי שתגיע לזה שהגיע ואנחנו לא היינו יודעין, ודומה ממש לאכל חלב ואח"כ נודע כנ"ל, ע"כ פירש"י משום ושפטו העדה והצילו העדה, אבל לענין מלקות לא שייך זה (וכ"כ בתוס' ישנים ל"ה.] שהרי דיני נפשות בכ"ג ילפינן מפסוק זה שתהי' עדה שופטת ועדה מצלת, ואילו דיני מלקות בשלשה: