אור ברסלב

אבני נזר אבן העזר· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן רי

סימן רט

ב"ה יום ד' מטות בונה ירושלם לפ"ק פה סאכטשאב. בין המצרים יהפכו לשמחה ושירים, ויזכה לראות בית נכון ונשא בראש הרים, כבוד הרב המאה"ג החריף הבקי שלשלת היוחסין כש"ת מו"ה צבי ארי' נ"י אבד"ק לאסק. יקרתו הגיעני, והאומנם כי אין מדרכי להשיב במה שאינו הלכה למעשה, ובפרט על דברי פלפול, אך יען שבא לתרץ קושייתי אשר שמע ממני בקאליש, וכוון בקצת לתירוצי אמרתי בל אמנע טוב לבאר לו הדברים באר היטב:

א

הנה החינוך כתב דמקדש אחות אשה אעפ"י שאין קידושין תופסין מ"מ חייב, והקשיתי מש"ס יבמות (כ"ט) שני אחין נשואין שתי אחיות ואחד מופנה ומת אחד מבעלי אחיות ועשה בה מופנה מאמר ואח"כ מת אחיו השני, ב"ש אומרים אשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה, א"ר אלעזר לא תימא מאמר לב"ש קונה קנין גמור, דאי בעי לאפוקי סגי לה בגיטא, אלא מאמר לב"ש אינו קונה אלא לדחות בצרה לבד, א"ר אבין אף אנן נמי תנינא ד' אחין ב' מהם נשואין שתי אחיות ומתו הנשואין את האחיות הרי אלו חולצות ולא מתייבמות ואם קדמו וכנסו ב"ש אומרים יקיימו, יקיימו אין לכתחילה לא, ואי ס"ד מאמר לב"ש קונה קנין גמור, זה יעשה מאמר ויקנה, וזה יעשה מאמר ויקנה, פירש"י דהא אין איסור במאמר ותצא אחותה מעליו ולא הוה הך אחות זקוקתו ויכנוס את אשתו, ולשיטת החינוך שגם קידושין בכלל האיסור מה מקשה הש"ס, ואין לומר דלא גזרו חכמים על אחות זקוקתו שתחשב כאשתו אלא לגבי ביאה דאיכא כרת, ולא בקידושין דליכא רק לאו, ליתא דהא שומרת יבם שמתה אסור באמה, ואף דחמותו לאחר מיתה לדעת רמב"ן ורשב"א אינה בכרת ולא בלאו, אלא בארור שוכב עם חותנתו, ואפי' באיסור חרם דר"ג הביא רמ"א יש אוסרין בזקוקתו וכ"ש הכא דבאשה זו גזרו בה על ביאה שתהי' מדרבנן כאחות אשתו שתחשב נמי כאחות אשתו לענין קידושין:

ב

ואמרתי ליישב, דהנה לכאורה י"ל כיון דע"י המאמר נפקע הזיקה מאחותה לא חשבינן מקדש אחות זקוקה, ואף דגם ע"י יבום נפקע הזיקה מאחותה שנעשית אחות אשתו, כמו שנפקע הזיקה מאותה שייבם לגבי אחיו שיוכל לייבם אחותה, כדאיתא לעיל (כ"ח.) דמקשה אלא שני' אמר חבראי שני' ייבם, אנא ראשונה מייבם, הרי דלאחר שייבם אחיו אף שהיתה אחות זקוקתו מ"מ נפקע זיקת השני ממנה שבדיעבד נעשית אשתו של ראשון, וה"ה נמי שאחותה נעשית אחות אשתו ואעפי"כ אסור לייבם משום אחות זקוקה כיון שקודם שייבם היתה אחות זקוקתו, ה"נ קודם המאמר היתה אחות זקוקתו, מ"מ י"ל דשאני יבום כיון שאינה נקנית לו אלא בביאה הכנסת עטרה ועביד איסורא קודם לכן בנשיקה משום קריבה דג"ע מדרבנן חשובה כאחות אשתו:

ג

מ"מ לא משמע כן, דא"כ דגוף הביאה בהיתר הי' למה הדין אם קדמו וכנסו יוציאו, בשלמא אם גוף הביאה אסורה ניחא, דעיקר היתר איסור אשת אח הוא הביאה ראשונה, וממילא הותרו שאר הביאות, וכיון שראשונה באיסור כ"ש שאר ביאות, אך אם נאמר שגוף הביאה היתר רק קודם הביאה עבד איסור מ"ט יוציאו, גם אין שום סברא לומר כן, שהרי בקידושין (ע"ח.) כהן הבא על אחותו זונה משוי לה חללה לא משוי לה חזר ובא עלי' עשאה חללה, הרי דאף שבביאה ראשונה נעשית זונה, מ"מ לא נוכל לחשוב ביאה זו כאילו בא על זונה כיון שקודם הביאה לא היתה זונה, ה"נ כיון שקודם המאמר היתה זקוקה, רק ע"י המאמר נפקעה הזיקה לא נוכל לחשוב המאמר כאילו עשה מאמר בנכרית שכבר נפקע ממנה הזיקה אלא כאילו קידש אחות זקוקתו כיון שקודם המאמר היתה זקוקה, וכן משמע בר"ן ע"ז שכתב דישראל יכול לקנות ע"ז של גוי כיון שע"ז של גוי יש לה ביטול תפיס בה קנין, ואע"ג דע"י הקנין נעשית ע"ז של ישראל נחשב הקנין בע"ז של גוי כמו שהיתה קודם הקנין:

ד

אך י"ל כשיקדשו שניהם בבת אחת ע"י שליח כיון שמאמר קונה קנין גמור שלא תצטרך חליצה, א"כ ע"י שעשה אחד מאמר נפקע ממנה זיקת השני, ושוב אין אחותה אחות זקוקתו של השני ומותר השני לייבמה, ובזה אין לומר כיון שקודם שעשו המאמר היתה כל אחת אחות זקוקתו, דבשלמא כשעשה האחד מאמר וע"י מאמר זה נפקע זיקת אחותה אף שאין הקידושין קודם בזמן להפקעת הזיקה, מ"מ קודם בהכרח, שהרי הפקעת הזיקה מכח הקידושין והקידושין קודמין, אבל כשהפקעת הזיקה מכח קידושין של השני ולא מכח קידושיו אין קידושיו קודמין אף בהכרת להפקעת הזיקה, ודומה למקדש שתי אחיות כאחת אינן מקודשות דכל שאינו בזאח"ז וכו' וחשבינן קידושין של כל אחת כאילו היתה לאחר שקידש השני', וה"נ נחשוב כל מאמר כאילו הי' לאחר מאמר של השני:

ה

אך לפי זה לא נבין קושיית הש"ס אלא מאי דוחה דתי' גמורה זה יעשה מאמר וידחה וזה יעשה מאמר וידחה, ומאי קושיא הא כיון שאין בעלת המאמר נפקע זיקתה, וכל ההיתר משום דע"י מאמרו נפקע זיקתו מאחותה דהוה אחות אשתו אבל לא משום מאמרו של שני באחותה נפקע זיקת אחותה, דהא אמרת שעדיין צריכה חליצה] ושוב קודם המאמר בהכרח להפקעת הזיקה ויאסור המאמר:

ו

אך לק"מ דנהי דמאמר לא מפקע זיקת בעלת מאמר היינו זיקת בעל המאמר, אבל זיקת אחיו של בעל המאמר פקע ממנה לפום סברא דהשתא דנפקע זיקת אחותה לגמרי ויוצאה משום אחות אשה, ה"נ פקע זיקת אחיו של בעל המאמר שנעשית אשת איש ואשת אח, דכי היכא דחשיבה אשתו גמורה שתהי' אחותה ערוה דאורייתא אחות אשה, ה"נ חשיבה היא עצמה לגבי אחיו אשת איש ואשת אח גמורה מדאורייתא, ועי' בתוס' (ט"ז:) דמקשו למ"ד קידושין תופסין ביבמה לשוק כשנתקדשה תפקע הזיקה כמו בקידש אחיו את אחותה, ותירצו כיון דיש לה היתר ע"י גירושין, והכא אין לה היתר ע"י גירושין דהו"ל גרושת אחיו:

ז

ובהכי ניחא לישנא בתרא דדוחה ומשייר ומייתי סייעתא ממתני' דאי אמרת זה יעשה מאמר כו' ואינו מובן דאי נמי דוחה ומשייר כיון שעכ"פ דוחה אחותה שלא תאסרנו לזו. דהא תנן במתני' ב"ש אומרים אשתו עמו ותצא הלזו משום אחות אשה, וע"כ נפרש תצא הלזו לאחר שיבעול בעלת המאמר שמותר לבועלה, דמאמר דוחה את צרתה לענין זה שלא תוכל לאסור אשתו, וא"כ אכתי קשה זה יעשה מאמר, וכבר הקשו כן התוס' והרשב"א, אך לפמ"ש לסברת בעל החינוך ניחא, דכיון שאינה דוחה אחותה דחי' גמורה שלא תצטרך חליצה ולא חשבינן לה כאחות אשה גמורה, ה"ה דלא חשבינן בעלת המאמר לגבי אחיו השני אשת איש ואשת אח גמורה ואין הפקעת זיקת אחותה לגבי' רק משום מאמרו שוב קודם המאמר בהכרח להפקעת הזיקה ועושה איסור במאמר, ולמ"ש התוס' (י"ח:) דר' אבין סבר אין זיקה א"צ לכל זה ליישב דעת החינוך דאין כאן אחות זקוקתו כלל:

ח

מה שהקשה כבודו בהא דמקשה זה יעשה מאמר וזה יעשה מאמר. במאמר של אחד די לך, י"ל דכי היכי דאסור למ"ד אין זיקה שיחלוץ אחד ואחד ייבם שמא ייבם תחילה, ה"נ נגזור שמא ייבם תחילה וגם י"ל דהויו של "וזה" הוא ויו המחלקת:

ט

מ"ש כבודו עוד ליישב דהחינוך אליבא דהילכתא דחייב על דעבר אמימרא דרחמנא, והסוגיא אליבא דאביי דלא חייב היכי דלא מהני, איננו נכון דבאמת באחות זקוקתו תופסין קידושין, אך יוכל לומר כיון דאחות זקוקתו אסור מכח אחות אשתו, וכיון שבאחות אשתו גופי' לא נאסר הקידושין א"א באחות זקוקתו כעין מ"ש ר"י בתוס' לעיל (י"ט:) בד"ה ר"ש, אך הי' לו לפרש ועיקר התירוץ דוחק גדול לאוקמי כל הסוגיא דלא כהילכתא:

הדו"ש וש"ת הק' אברהם.

תוכן העניינים

אבני נזר אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה