אור ברסלב

אבני נזר אבן העזר· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן קפג

סימן קפב

ב"ה יום ד' בהעלותך תרנ"ז לפ"ק פה סאכטשאב. לכבוד אהובי הרב הגדול חו"ב כש"ת מו"ה יוסף נ"י האבד"ק סראצק. דבר הגט שנמחקו אותיות מקצת תיבות, היינו שבתיבות ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין נמחקו אותיות עד שנתבטלו התיבות רק שספר נשאר שלם ושבוקין נשאר שלם, ורצון מעלתו להכשיר יען הוא מן הטופס, ואף שודין הוא מן התורף ממילא גם תיבות ספר תרוכין הם מן התורף, (ודעת תשו' הרשב"א בסי' תקצ"ח הוא דעת יחידית, ועי' תוס' ב"ב (קס"ב.) ובהג"א שם ובב"י סי' ק"ל בשם הרשב"ץ], מ"מ כיון שנשאר תיבות ספר שבוקין, השאר נחשב כמו טופס:

תשובה

א

לא נראה לי כלל כי איך נעשה קריאה ומשמעות חדש שלא הי' בשעת כתיבת הגט כי שבוקין לא הי' מצטרף בשעת כתיבת הגט לספר רק לאגרת, ואיך נצרפנו עתה עם ספר:

ב

אך אף אם נשאר על ד"מ תיבות ספר תרוכין לבד או אגרת שבוקין לבד, מ"מ הי' מקום לחוש עפמ"ש הרשב"א בתשו' סי' אלף רל"ג דאת"ל המקדש במחובר אינה מקודשת, המקדש במחובר ובתלוש נמי אינה מקודשת יעיי"ש, ה"נ כיון שעשיית שליח להולכה הי' לגרשה בגט שיש בו ספר תרוכין וגם אגרת שבוקין ושניהם מתורף הגט, ונשאר רק אחד מהם לא יועיל כיון שכוונת המגרש הי' בשניהם:

ג

אך יש לחלק דשאני התם שאין רצונה להתקדש רק בשניהם, אבל בנ"ד מה נ"מ לבעל אם יגרשנה בשניהם או באחד מהם, ויש לדמותו למתניתין דרפ"ב דביצה גבי עירוב תבשילין ואם שייר ממנו כל שהו סומך עליו לשבת ובגמ' כל שהו כזית כתחילתם] הנה דאף בשעה שהניח ואמר בדין יהא שרי לבשולי כוון לשיעור גדול, מ"מ גם השיעור קטן לבד מתיר, ואף שאין זה ראי' גמורה שאם הקילו בע"ת דרבנן מנ"ל להקל באיסור אשת איש החמור, מ"מ הדבר נוטה להתיר:

ד

גם יש לומר כיון שגילה דעתו לגרשה, שוב מועיל מטעם זכי' וכמ"ש הרא"ש פרק האומר התקבל סי' כ', ואף שהר"ן ר"פ הנ"ל סוף ד"ה לפיכך סובר דאף שמינתה שליח בפירוש אינו מועיל מדין זכי' דלענין זכי' חיישינן לחזרה, מ"מ בנידון דידן י"ל דגם בעצמותו חשוב זכי' מאחר שיש לו אשה אחרת, ואי זכי' שלא יעבור בחרגמ"ה בכל יום וכמ"ש גם מעלתו לענין תיקון שלא מדעת הבעל, אך לדעתי לענין תיקון לא יועיל זכי' כמ"ש הרא"ש שם דלענין שליח כתיבה אינו מועיל זכי', וטעם יבואר לפנינו בעז"ה, אך לענין הנתינה כל שנשתייר מקצת שבו מפורש ענין הגירושין אף שנמחק ג"כ מה שמורה ענין הגירושין כשר, וכל זה כדי להתלמד במקום אחר, אך בנ"ד היא בכלל התורף כנ"ל בתחילת דברינו ולכאורה אין לו תקנה:

ה

אך אפשר להתיר עפ"י דברי תשו' הרא"ש כלל ל"ה סי' ד' דאף לר' יהודה דבעי ודין, מ"מ אין צריך לכתוב ודין לשמה כיון שאינו רק משום הוכחה שבגט זה מגרשה, וע"כ הכותב טופסי גיטין א"צ לשייר מקום ודין, יעיי"ש, ודלא כהר"ן נדרים (ה.) והגט פשוט סי' קכ"ו ס"ק. ל"ט פסק ג"כ כתשו' הרא"ש הנ"ל ודלא כהר"ן עיי"ש, ולפי זה י"ל דה"נ סגי בשכותב הסופר אח"כ, הגם כי חילוק גדול יש דהתם כיון שהבעל ציוה לכתוב הרי את מותרת בגט זה שכתוב בו ודין, ועוד שנותן גט זה שכתוב בו ודין הרי מוכח שבגט זה מגרשה, אבל בנ"ד שאין כאן מעשה מן הבעל אחר כתיבת הסופר שלא מדעתו ועדיין אינו מוכח שבגט זה מגרשה, דמה לנו בגילוי דעת הסופר, אך י"ל דשוב כשר מטעם זכות לבעל, מאחר שיש לו אשה אחרת וכנ"ל, הגם דלכתיבת הגט לא מהני משום זכות כמ"ש הרא"ש הנ"ל, אך טעם דברי הרא"ש כתבתי בתשו' אחרת [והוא בסי' ] משום דבעל יכול לומר אח"כ לא בעינא לזכי' ולא חשוב מבורר לשמה, דשמא יאמר אח"כ לא בעינא לזכי', וכעין שכתבו התוס' [ ] דלא מהני ברירה לענין לשמה דבעינן מבורר בשעת כתיבה, וכבר כתב הר"ן במזכה ע"י אחר שדה לחבירו וקודם שנודע למקבל צמחו הפירות, הפירות לנותן, כיון שעדיין אינו מבורר וכיון שאינו מבורר הפירות עדיין להנותן, הנה דלא חשוב מבורר, וכיון דלא חשוב מבורר לא חשיב לשמה, אבל ודין לשיטת הרא"ש דלא בעי לשמה שוב מועיל מטעם זכי', ויש עוד לעשות סניף להתיר עפ"י תשו' הרשב"א הנ"ל, אך עיקר ההיתר הוא מטעם זכי':

ו

ועל כן נ"ל שלא יתן הגט גם קודם התיקון, דיש לחוש לענין חדר"ג דרבנן הולכין אחר המיקל דספק כרבנן דלא בעי ודין, ואף המחמירים הוא רק מספק דלא איפשטא בגמ', ובדרבנן הולכין להקל, ושוב לא הוי זכי' מטעם שיש לו אשה אחרת, רק משום שהמינוי שליחות שמתחילה יהי' גילוי דעת עכשיו, והרי הר"ן ריש התקבל חולק על זה, ע"כ נראה לי לתקן ואח"כ ליתן:

ז

ולענין מה דחשש מעלתו משום נכתב ע"י שנים דפסל בחלקת מחוקק משום דכתיב וכתב בלשון יחיד, אין בזה חשש, דכמו שאין חוששין לפסול שלא לשמה כמו כן לא נחוש בכתב שני קצת הטופס, ובעיקר פסול הח"מ בשנים משום דכתיב וכתב, הנה הפר"ח דחה אותו בשתי ידים שאין לחוש לדבריו אף לכתחילה, ותמה עליו דהא לר"מ עידי חתימה כרתי, והפירוש וכתב לדידי' היינו חתימת והיא בשנים, וכי תימא משום דלא אפשר ביחיד הא אפשר בכתיבת הבעל דמהני מן התורה בלא עדים, ולדידי משום הא לא אריא, דבתוס' ישנים עירובין (י"ג) דלא בעינן שליחות בכתיבה משום דמסתמא איירי קרא בכל ענין אפי' בבעל שידיו קטועות [והיינו דאז לא מצי משוי שליח דאיהו לא מצי עביד] ואי אפשר בעצמו רק בעדים דבשנים, ואין ראי' מר"מ לר"א דקי"ל כוותי':

ח

אך יש להביא ראי' מהר"ן בחידושיו רפ"ק דגיטין בהא דחתימה שלא לשמה פסול משום מזוייף מתוכם, ופירש הר"ן דהיכא דליכא עידי מסירה מהני עידי חתימה במקום עידי מסירה, אך בזה שוב בעינן חתימה לשמה, דבזה החתימה נקראת כתיבת הגט כיון שההכשר הגט ע"י העידי חתימה, ובזה יקשה איך יועיל כתיבה בשנים דאפשר ביחיד בעידי מסירה, אלא ודאי אין וכתב דקרא מורה שדווקא אחד יכתוב:

ט

וביומא (מ"ג.) דקאמר אי כתב ולקח ונתן הוה אמינא עד דשקיל חד ויהיב חד עיי"ש, לאו דהוה ממעט שנים, רק כמ"ש רש"י ותוס' שם דהו"א האי דשקיל לי' הוא בעצמו יתנהו על המים:

י

ולכאורה יש ראי' מהא דחולין (כ"ט:) תזבח שלא יהא שנים שוחטין זבח אחד, מזבחהו שלא יהא אחד שוחט שני זבחים, ונרשם בגליון תזבח [דברים י"ב] וה"נ נימא וכתב אחד ולא שנים, אך אין זה ראי', דהנה הגאון ר' ישעי' פיק ז"ל הקשה דשם תזבח בפסולי המוקדשין קאי, אך כולם לא ראו פירוש הראב"ד לת"כ וקרבן אהרן שם ששתי הדרשות דרשו מתזבחהו, ופירושו שאילו הי' כתוב תזבח הי' דורשין שלא יהי' שנים שוחטין זבח אחד, עכשיו דכתיב תזבחוהו דרשו נמי שלא יהא אחד שוחט שני זבחים, ובקרבן אהרן דתנא דברייתא סובר יש אם למסורת בלשון יחיד, ולפי זה אין מכאן ראי' דכמו תזבח משמע אחד ולא שנים כמו כן נימא וכתב משמע אחד ולא שנים, דשאני התם דכתיב לרצונכם תזבחהו, התחיל בלשון רבים וסיים בלשון יחיד, מוכח דדווקא הוא אחד ולא שנים, אבל בעלמא ליכא למידרש מידי, ואדרבא יש להביא ראי' מכאן דלא כח"מ מדלא דרשינן נמי תזבח דכתיב גבי פסולי המוקדשין אחד ולא שנים, ועוד וזבחת ואכלת דכתיב גבי חולין אחד ולא שנים ש"מ שאני הכא דהתחיל בלשון רבים, ומשם ראי' דלא כח"מ:

יא

והנה יען כי עיקר ההיתר הוא מטעם זכי' כנ"ל, ובזכי' אי אמר אח"כ לא בעינא בטלה למפרע כמ"ש בשם הר"ן הנ"ל דכל זמן שלא שמע המקבל הפירות להנותן משום שעדיין אינו מבורר, נמצא שהגט עדיין אינו מבורר, ולא תנשא עד שיודיעוהו לבעל ע"י בי דואר, ויאמר שמרוצה, או עכ"פ ישתוק ויהי' ראי' משתיקתו שמתרצה, והפלוגתא דשתק ולבסוף צווח לא שייך כאן, דהו"ל למחות שלא תחזיק עצמה במגורשת ותנשא:

יב

הגם כי לכאורה הי' מקום להתיר משום ספק ספיקא דודין לא איפשטא בגמ' אי צריך, ועוד שיטות דקי"ל כרבנן, ועוד דעת תשו' הרשב"א הנ"ל ושמא יתרצה כשישמע, אך נודע דעת הרמב"ם באומר הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן עד י"ב חודש ומת בתוך י"ב חודש אף שוודאי לא יבוא מ"מ אסורה להנשא, ולדעת רמב"ם הטעם משום שלא יתקיים בפועל, וה"נ כיון שתלוי ברצונו או בגילוי דעת שמתרצה, כל זמן שלא הי' בפועל אסורה להנשא, אף אם הי' ידוע שיתרצה לבסוף, וליכא ס"ס, ואופן ההודעה יהי' שנתקלקל באיזה תיבות ותקנו עבורו משום שחשבו שודאי ניחא לי' ונתנו לה ואם באמת לא יהי' ניחא לי' בודאי יאמר שלא ניחא לי':

הק' אברהם.

תוכן העניינים

אבני נזר אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה