אבני נזר אבן העזר· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן לו
לרב אחד.
א
בדבר הנחשדת, הנה לא ראיתי בזה יותר מע"א בכיעור, ואפי' אם הבעל מאמינו כבי תרי, ובתשו' מיי' סי' כ"ה דע"א בכיעור ומאמינו כבי תרי חייב להוציאה, זה לפי שיטתו שאפי' הבעל ראה הכיעור נאסרת עליו כמ"ש הרא"ש בשם רבינו מאיר בעל התשובה ההוא, אבל לדידן שהאוסרים בכיעור לבד הוא הט"ז וסייעתו משום שהרא"ש הסכים לאסור בכיעור לבד אפי' יש לה בנים, והרי הרא"ש כתב דווקא בעידי כיעור ולא בראה הבעל הכיעור, ומה שמאמינו להעד לא עדיף מראה בעצמו, וזה פשוט:
ב
אך יש לעיין אם מ"מ מצוה לגרשה [ואין בו משום חדר"ג] שהרי פשוט בפוסקים שאפי' עוברת על דת בלא התראה אף שאם רצה לקיימה מקיימה, מ"מ מצוה לגרשה ואין בו משום חדר"ג, וה"ה ראה בעצמו דמצוה לגרשה, דלא תהא שמיעה גדולה מראי', מ"מ י"ל במאמין כבי תרי דאפי' בזנות ממש אינו חייב רק לצאת ידי שמים, בכיעור אינו חייב כלל לגרשה:
ג
מיהו לדעת הט"ז סי' קט"ו במאמין כבי תרי מה שאין כופין אותו משום שיכול לומר עכשיו אינני מאמין, אבל אם באמת מאמין אסורה עליו כמו בעדים ממש, וכן משמעות ראב"ד סנהדרין פרק זה בורר, הובא בשלטי גבורים שם שאלה לראב"ד עיי"ש, וכן בהשגת ראב"ד פ"ד מהלכות קרבן פסח הלכה א' שלא השיג על הרמב"ם רק באינו מאמינו יע"ש, א"כ ה"ה במאמין לכיעור דחייב לגרשה:
ד
מיהו יש חולקין על הט"ז בפרט בזמה"ז שיש חדר"ג ואינו נאמן לומר שמאמין, הגם שהרמ"א סי' קע"ח כתב דיעות בזה, הנה הדעת שנאמן ציין מהרי"ק, ובמהרי"ק לא כתב רק באמרה טמאה אני לך דשוב אינו משועבד לה, ומה שציין רמב"ם תמוה, שהרי הרמב"ם לא הזכיר כלל דין חדר"ג וכיוצא בזה השיג הח"מ על הרמ"א סק"ג, ע"כ נראה שאין לשואלו כלל אם מאמין לו רק לפסוק סתם שמותרת לו והדברים ברורים ופשוטים:
ה
אך מחמת שהבעל אומר שבעצמו ראה שיש לה קירוב הדעת גדול עם בחורים וביותר עם הנחשד דומה למשחקת עם בחורים שאם הי' עדים ע"ז הי' מותר לגרשה בע"כ, רק משום שאינו נאמן איכא חדר"ג, ע"כ אם הבעל ירצה לגרשה יודיעני ואתיישב שנית בדבר:
הק' אברחם.