אבני נזר אבן העזר· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן ג
ב"ה יום ועש"ק מנ"א תרמ"ג לפ"ק החוה"ש לכבוד ידידי הרב המאה"ג החריף הבקי החסיד מו"ה אברהם גרשון נ"י אבדק"ק פלינסק יקרת מכתבו הגיעני
א
בעיקר הדין אם ארוסה נוהג בה חרגמ"ה לפענ"ד להלכה דרשאי לישא אחרת עלי' אבל לא יגרשנה בע"כ, דלשון חרגמ"ה שלא "לישא" שתי נשים, ומאין לאסור אירוסין, לא כן לענין גירושין בע"כ, דלשון חרגמ"ה שלא לגרש בע"כ, או במהר"ם מינץ שלא לזרוק גט שלא מדעת, או אפי' הי' הלשון שלא לגרש אשתו אטו ארוסתו לאו אשתו הוא:
ב
הן אמת שבתוספי רא"ש פרק ד' אחין כתב בשם מהר"ם בר ברוך דנערה המאורסה אין בה חיוב כרת, ע"כ ס"ל דאינה בלאו דואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך וגו' דבסוף הפרשה כתיב בכל הני עריות דכתיבי שם כרת, וראייתו דאל"כ ליחשבי' במנין כריתות בפ"ע, הנה דס"ל דלא מקריא אשת, נראה לפרש ראייתו שהרי נערה מאורסה ונשואה חלוקין הן במיתות, זו בסקילה, וזו בחנק, ויחשבו בשתים לר"ל סנהדרין (ס"ה) דאפי' רק כתוב מיתה בזו ומיתה בזו חשוב שתים, כ"ש זו שמשונה מיתתה מנשואה שיחשב בפני עצמו, וברמב"ם בס' המצוות באוב וידעוני מבואר דקיי"ל כתירוצא דריש לקיש, כן נראה לפרש ראייתו, אך יש לדחות דאוב וידעוני דמיתה אחת לתרווייהו. למה חלקן הכתוב, ע"כ לחלקן לשתים, אבל נערה מאורסה יצאתה לידון בסקילה:
ג
וברמב"ם ריש הלכות ביאה מפורש דאף מן האירוסין בכרת, ונראה ראי' לזה דאל"כ יתפסו קידושין לאחר בארוסה, שהרי בפרק האומר דאשת איש דלא תפיסו בה קידושין יליף מיתות אשה בהקישא דר' יונה דכתיב ונכרתו הנפשות העושות הוקשו כל חייבי כריתות זה לזה, ואם ארוסה אינה בכרת אינה בהקישא ויתפסו בה קידושין, עוד ראי' דבכתובות (מ"ה.) איכא מ"ד נערה המאורסה שזינתה ואח"כ בגרה בחנק, ופריך מנערה המאורסה שזינתה ומשבגרה הוציא עלי' שם רע היא וזוממי' מקדימין לבית הסקילה אמר רבא מוציא שם רע קאמרת שאני מש"ר דחידוש הוא וברש"י ולא אמרינן בה דמשום דאישתני דינא דאי זנאי השתא בת חנק היא נימא אשתני קטלא דהך דזנאי בנערות] דהא נכנסה לחופה ולא נבעלה בעלמא בחנק ואילו הכא בסקילה וברש"י ותדע דהא בלא בגרה נמי בלא הוצאת ש"ר ואפילו בנערות אישתני דינא הוא דאינו זנאי השתא חנק היא דאיכא הואיל ונכנסה לחופה אע"פ שלא נבעלה כדתניא נערה ולא בוגרת בתולה ולא בעולה מאורסה ולא נשואה מאי לא נשואה וכו' אלא לאו נכנסה לחופה ולא נבעלה אלמא אלו זנאי השתא בת חנק היא ולשיטת מהר"ם מה דמיון בשלמא אח"כ בגרה דבין בנערות בין בבוגרות חד לאו דארוסה [דע"כ איכא איזה אזהרה בארוסה למהר"ם דלא ענש אא"כ הזהיר] ונשתנה הקטלא ע"כ תידון בחנק, אבל ארוסה ונעשית נשואה דע"כ שתי אזהרות יש בהם נשואה בואל אשת עמיתך, וארוסה ע"כ לאו בפ"ע, א"כ הלאו נשתנה ולא שייך בזה אשתני קטלא, דא"כ הא קיי"ל בן סורר ומורה שהקיף זקן קודם שנגמר דינו פטור מכלום, וא"כ אשת איש שנתגרשה לאחר שזינתה תפטור, אלא ודאי כל שהפטור מחמת שהותר האיסור לא שייך לפטור אחר שנעשה העבירה, וה"נ לאחר שנשאת הרי הותר הלאו שיש בנערה המאורסה, והתורה חייבה על לאו דמאורסה סקילה ועל לאו דא"א חנק, ואם זינתה באירוסין ואח"כ נשאת למה תפטור מסקילה:
ד
ואין להקשות דברמב"ם משמע דבן סורר נמי אין הלאו אלא בילדותו כל זמן שלא הקיף זקן וא"כ ג"כ נשתנה הלאו, דליתא דהא אדרבא שינוי הלאו מחמת פטור המיתה, דהלאו הוא לא תאכלו על הדם אכילה המביאה לידי חיוב מיתה, וא"כ אין פטור המיתה מפני שאין לאו, שהרי אם הי' חיוב מיתה הי' לאו, רק המיתה בעצמותו נשתנה לא מחמת שעכשיו אין עבירה ע"כ חשוב אשתני קטלא, אך למהר"ם קשה הא דכתובות:
ה
ועוד תמוה ממתני' דסנהדרין (נ"ג) הבא על אשת אב חייב משום אשת אב ומשום אשת איש בין מן האירוסין כו' וע"כ לענין קרבן כמו שפירש"י בד"ה הבא על האם דאטו בתרי קטלי קטלינן לי', הרי דיש חיוב כרת בארוסה משום אשת איש, דאל"כ לא הי' מחויב קרבן, ועוד דכי היכי דנקראת מן האירוסין אשת אב, א"כ כמו כן תקרא א"א, ועוד דקריי' מתני' א"א, ועוד מפורש בת"כ דיבורא דחטאת פרשתא א' הלכה י"א דנערה המאורסה חייבין עלי' קרבן, עוד בפ"ק דקידושין הרי את אשתי מקודשת, והרי את נשואתי קיי"ל דאינה מקודשת, דבקידושין אינה נעשית נשואה, הרי דמן האירוסין נקראת אשתו, ויעקב אמר הבה את אשתי כי מלאו ימי אף שעדיין לא היתה נשואה לו, הארכתי בפשיטות לפי שהמהר"ם שהי' רבן של כל בני אשכנז כתב להיפוך הוצרכתי לכל ראיות הללו:
ו
וא"כ שנקראת אשתו למה לא יהי' בה תרגמ"ה שלא לגרש בע"כ, ואין לומר משום שאין מחוייב לה בשאר כסות ועונה, א"כ מה עושה לה כשמגרשה, ליתא שהרי בתשו' מהר"א מזרחי הובא בב"ש סי' ע"ז דאף דאסור לגרש בע"כ, מ"מ אינו מחוייב לתת לה שאר כסות ועונה כיון שרוצה לגרשה והיא אינה רוצה לקבל, וא"כ ע"כ אף בכה"ג שאינו מחויב לה שאר כסות ועונה אסור לגרשה בע"כ:
ז
אך לענין שתי נשים שחרגמ"ה שלא לישא הא אירוסין שרי, ואף שהרמ"א סי' קנ"ט אם נפלה לאחד שומרת יבם אסור לישא אחרת עלי', וכבר הקשה כן חכ"צ סי' קכ"ד ובתשו' שאגת ארי' החדשות, לדידי לא קשיא שהרי ביבמות (ל"ח:) זיקת נשואה עושה ספק נשואה, וכי תימא הא חרגמ"ה שלא לישא שתי נשים דרבנן, למה נחמיר בספק, י"ל דהוי דבר שיש לו מתירין דאפשר שיחלוץ לה, ובדשיל"מ לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא כבריש ביצה:
ח
ואף שבתשו' מיי' סי' ל"ד באשה שאינה רוצה להנשא מחוייב לגרשה שאם לא יגרשנה אסור לישא אחרת, וכיון שלא קיים פו"ר מחוייב לגרשה כדי שיוכל לישא אחרת וחתום יצחק בר' משה והוא בעל אור זרוע, וכבר העיר החכ"צ בזה, הנה לכאורה דאוסר בארוסה:
ט
אך נראה דהנה אם ישא אחרת על ארוסתו תהי' ארוסתו מותרת אח"כ להנשא לו דלא חמיר מכהן שנשא אלמנה ואח"כ נעשה כה"ג דמותר לישאנה, ובגמ' נסתפקו בכה"ג שקידש נערה ובגרה תחתיו ופשוט משום דאשתני גופה וא"כ הי' מותר לישאנה, וה"נ כיוצא בזה, אלא שלפענ"ד אף דחרגמ"ה שלא לישא ואירוסין לחוד שרי כמו כהן בגרושה דאירוסין לחוד משמע בסוף סוטה דלכתחילה שרי, מ"מ כשנושא מתחיל האיסור משעת אירוסין למפרע דאירוסין אתחלתא דנשואין, וכן כהן בגרושה כשבעל לוקה אף על הקידושין וה"ה דכשנשאה אח"כ עשה איסור למפרע בנשואי האחרת, וע"כ כתב רמ"א סי' א' סעיף יוד על דברי המחבר שלא החרים בארוסה, היינו כשאינו רוצה לישא אלא לפטור, דאם ישא אח"כ עשה איסור למפרע, אלא דכיון שאין דעתו לישא לא חיישינן שישתנה דעתו אח"כ לישא וכמ"ש התוס' מכות (ט"ו:) בד"ה ועבר, אבל בהא דתשו' מיי' שהוא רוצה בה והיא אין רצונה להנשא לו שפיר ניחוש שמא אחר נשואי האחרת ישאנה שהיא תהי' מוכרחת להנשא לו כיון שאין נותן לה גט וכי תתעגן לעולם, והוא לא ימנע משום תרגמ"ה כיון דהנשואין בעצם יהי' מותרין כנ"ל אלא שעבר למפרע ובהא לא מזדהר דקיי"ל כרב בנדרים (י"ד:) לא יישן היום שמא יישן למחר דבתנאה לא מזדהר כיון שהשינה שאח"כ יהי' מותר בעצם, וה"נ בזה
*), אבל לענין לגרש בע"כ מאין הרגלים להתיר וכבר היטיב רו"מ להביא ראי' דארוסה אסור לגרשה בע"כ מהא דסי' מ"ב:
**( הג"ה [יש להעיר מדברי הרמ"א היש מתירין לישא אחרת ומסיים וכ"ש אם היא ארוסה ואינה רוצה להנשא לו או לפטור ממנו, משמע אפי' הוא רוצה לישאנה ואולי דכשאינה רוצית לפטור ממנו אין מחמירין עליו שיתעגן כל ימיו, המגיה]:
(**
י
ומ"ש מעלתו שעשה הוראת שעה ג"כ לא נתחוורה בעיני, כי הוראת שעה הוא כשהדור פרוץ, או כשהאיש ההוא בעצמו פרוץ לעונשו כדי לגודרו ברסן התורה והמצוות, אבל בשביל אחד לגדרו נעבור אנחנו על איסור חרגמ"ה. וכי אומרים לאדם חטוא כדי שיזכה חבירך, ועוד נהי שאבי' פרוץ בתו אינה פרוצה, ואיך נתיר לגרשה בע"כ, מ"מ יש ללמד קצת היתר כיון שמותר לישא אחרת ואז תאסר ארוסתו עליו, ומה שגרם לאסור ארוסתו עליו חשוב כמגרשה בע"כ כמבואר בסוף אהע"ז באומרת טמאה אני לך ומאמינה מנדין אותו שגרם לבטל חרגמ"ה שאוסר אשתו עליו, הרי דמה שאוסרה כאילו מגרשה, וה"נ כשנושא אחרת דאסור עוד לישא ארוסתו שיעבור למפרע ואסור לגרום איסור כנ"ל כאילו גירשה, וע"כ שמותר לגרשה בע"כ, ויש לדחות קצת :
יא
ועוד י"ל קצת היתר דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא באונס שאסור לגרש בע"כ, ושם משמע שאין איסור רק לאחר קיום העשה דולו תהי' לאשה דהיינו לאחר הנשואין כדכתיב ולו תהי' לאשה לא יוכל לשלחה, דמשמע דהאיסור לאחר הנשואין דווקא דפשיטא דבאירוסין לא קיים העשה כמו במחזיר גרושתו משנשאת דאינו עובר אלא בנשואין מדכתיב להיות לו לאשה עיי"ש בפ"ג דקידושין, הרי דלשון לאשה נשואין, וכן משמע מדקיי"ל אשה הראוי' לקיימה, [גם י"ל לדעת הפוסקים דכשאסור לגרש בע"כ, מחוייב לתת לה שאר כסות, א"כ י"ל בארוסה דאין חיוב עליו כלל אינו עושה לה כלום הגירושין] מ"מ לאחר שנעשה מעשה גירושין אני מסכים שמותר לישא אחרת דפשטן של דברי רמ"א הנ"ל שמותר לישא אחרת, ואת"ל שמותר לגרש בע"כ, הרי גירש, ושוב מותר לישא אחרת:
יב
ולכאורה יש לפקפק דלעולם פירוש דברי רמ"א שמותר לישא אחרת אבל בע"כ אסור לגרש כנ"ל מילתא בטעמא, א"כ לפמ"ש הב"ש סי' קי"ט ס"ק י"ב שאם גירשה אינה מגורשת, ובתשו' הרי"מ סי' ל"א פירש דלא שאינו גט אלא שמחוייב לחזור ולישאנה דלא חמיר מאונס שגירש עיי"ש, א"כ לפי הנחה דארוסה אסור לגרשה בע"כ, הרי מחוייב לחזור ולקדשה, וכשישא אחרת שוב אין תועלת כלל בקידושי', דכשמקדש לאחר נשואין אף אם עבר ונשא אח"כ תהי' אסורה לו ומה תועלת בקידושין, בשלמא כשנושא על ארוסה עדיין יש לה תועלת בקידושין שאם נשאה מותרת לו הואיל והיא הראשונה אלא שלכתחילה אסור לכנוס דגורם איסור למפרע הנשואי האחרת] וכשגירשה מחוייב לחזור ולארסה קודם שנושא אחרת, אבל כשישא אחרת תחילה לא יתקן האיסור במה שיקדשנה אח"כ, וגם אין שייך כלל לחייבו לארסה לאחר שנשא אחרת כיון שאסורה לו ומיחזי מילתא דרבנן כי חוכא, וא"כ אסור לישא אחרת לאחר גירושין והוא חמור מקודם גירושין:
יג
נ"ל דהא ליתי', דהנה הא דאונס שגירש מחוייב לחזור ולישאנה, מבואר ריש תמורה דהוא משום כל חילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני [או משום דכתיב כל ימיו והעשה גם אח"כ, ופשיטא העשה לא שייך כלל בחדר"ג] אלא דחל הגירושין דאיתקש למיתה ומשום אי עביד לא מהני מחוייב לחזור ולישאנה, והנה שם בסוגיא מבואר דלאביי לא לקי משום דלא מהני (ולרבא משום דכתיב כל ימיו ניתק לעשה] ולכאורה קשה דא"כ בגזילה ורבית דלא לקי משום דניתק תיפוק לי' משום דלא מהני שמחייב להשיב, אשר ע"כ נראה דווקא בחיוב ולו תהי' לאשה דאין הבעל ברשותה אלא שמחוייב בשאר כסות ועונה, וכיון שמחוייב לישאנה ולתת לה שאר כסות ועונה, הרי לא הועילו מעשיו כלום שעדיין מחוייב כבתחילה, אבל בגזל הלא מתחילה הי' חפצו בידו ועכשיו אינו ברשותו, ושפיר הועילו מעשיו אף שמחויב להשיב, וידוע דברי המהרי"ט דלא אמרינן אי עביד לא מהני אלא אם יתוקן האיסור, וא"כ בשלמא בנשואה שעבר וגירש שפיר יתוקן במה שיהי' הדין שמחוייב להחזירה, דבתחילה הי' עליו חיוב שאר כסות ועונה וגם עכשיו עליו חיוב זה, אבל חדר"ג שלא לגרש בארוסה שאין לה חיוב כלל אלא שהוא בעלה וכשגירש אינו בעלה, ואף שמחוייב להשיבה לא יתוקן האיסור שעכשיו אינו בעלה, ולא שייך בי' אי עביד לא מהני:
הק' אברהם.