אבני מילואים· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]
סימן ו
שאלה לברר דיני זה וזה גורם בחמץ ובע"ז ובשאר איסורין בכלליו
ובפרטיו:
תשובה גרסינן פ' כל שעה דף כ"ו. ת"ר תנור שהסיקוהו בקליפי ערלה או בקשין של כלאי כרם חדש יותץ ישן יוצן אפה בו את הפת רבי אומר הפת אסורה וחכמי' אומרי' הפת מותרת. בשלה ע"ג גחלים ד"ה הפת מותרת והא תניא בין חדש בין ישן יוצן. ל"ק הא רבי הא רבנן. אימור דשמעית לי' לרבי משום דיש שבח עצים בפת זה וזה גורם מי שמעית לי' אלא ל"ק הא ר' אליעזר הא רבנן. הי ר' אליעזר כו' אלא ר"א דעצי אשירה דתנן נטל הימנה עצים אסורי' בהנא' הסיק בהן את התנור חדש יותץ ישן יוצן אפה בהן את הפת אסורה בהנאה נתערבו באחרות ואחרות באחרות כולן אסורין בהנאה ר' אליעזר אומר יולך הנאה לים המלח אמרו לו אין פדיון לע"א. אימור דשמעית לי' לר"א בע"ז דחמירא בשאר איסורין מי שמעית לי' כו' אמר אביי את"ל זו"ז גורם אסור רבי היינו ר"א ואת"ל דזוז"ג מותר שרי איכא דאמרי אפי' למ"ד זו"זג מותר קדירה אסורה דהא קיבלה בישולא מקמי דניתן עצים דהתירא כו'. בעא מיני' רמי ב"ח מרב חסדא תנור שהסיקו בעצי הקדש ואפה בו את הפת לרבנן דשרי בקמיית' מהו א"ל הפת אסורה ומה בין זו לערלה אמר רבא הכי השתא ערלה בטלה במאתים הקדש אפילו באלף לא בטיל אלא אמר רבא אי קשי' ה"ק והלא מעל המסיק וכל היכא דמעל המסי' נפקי להו לחולין. אמר ר"פ הכא בעצי שלמים עסקינן ואליבא דר' יהודא דאמר הקדש בשוגג מתחלל במזיד אינו מתחלל מ"ט לאו כיון דלא בר מעילה הוא לא נפיק לחולין ה"נ כו' ע"ש:
ובטור יו"ד סימן קמ"ב כתב בשם הרמ"ה דאע"ג דקי"ל זוז"ג מותר אבל בע"ז תנור שהסיקו בעצי אשירה והוא תנור חדש יותץ ע"ש ומשום דע"ז חמירא ואסור זוז"ג. וכן בתנור ישן שהוסק בעצי אשירה אסורה הפת אפי' אין אבוקה כנגדו. וב"י הקשה מהא דמבואר פ' כל הצלמי' להדיא בההיא גינתא דאזדבלא בזבל ע"ז ופסק שמואל דמותר משום דקי"ל כר"י זוז"ג מותר ע"ש:
ובש"ך יו"ד שם ס"ק יו"ד העלה דגם הרמ"ה מודה דזוז"ג שרי בע"ז כמו בשאר איסורין וכדאמרי' להדיא פ' כל הצלמי' אלא שדעת הרמ"ה לחלק עצי אשירה משאר איסורין באין אבוקה כנגדו דבשאר איסורין מותר משום דגחלתן ואפרן מותר אבל גבי ע"ז דאפי' גחלתן ואפרן אסור א"כ אפי' אין אבוקה כנגדו נמי אסור ולא שייך לומר זוז"ג כי היכי דבאבוקה כנגדו קי"ל הפת אסורה ולא הוי זוז"ג דהא איכא תנור דהיתרא אלא משום דקי"ל יש שבח עצים בפת וה"ל הנאה דמינכרא לא שייך בי' תו זוז"ג ה"נ היכא דגחלים ואפרן אסור אמרי' שבח גחלים בפת ואפי' גרוף וקטום כיון דבע"ז אפרו אסור ה"נ חומו אסור ואמרי' שבח גחלים ושבח חומו בפת. אבל בתנור חדש שהסיקו היסק ראשון בעצי אשירה. ואח"כ הסיקו בעצי היתר אפי' הרמ"ה מודה דהפת מותרת דה"ל שפיר זוז"ג דאין שבח תנור בפת. זהו תורף דברי הש"ך:
ובפרי חדש שם הקשה דלפ"ז מאי תבעי לי' בש"ס בתנור שהסיקו בעצי הקדש לרבנן דשרי בקמייתא. הא לא שרי בקמייתא אלא משום דסברי אין שבח עצי' בפת דשלהבת אינה באה אלא מן המשהו הנשרף כמ"ש תוס' שם בסוגי' ובהקדש דאפרו אסור א"כ יש שבח גחלים בפת עכ"ל ע"ש:
וכבר הקשה קושי' זו מהרש"ל שם בסוגיא. ותירץ דמיירי בתנור גרוף ואפה בחומו. א"נ דמיבעי' לי' בתנור חדש והוסק אח"כ בעצי היתר דה"ל זוז"ג וע"ש. ובזה מתיישבים גם דברי הש"ך. אלא דאי אפשר לומר כתירוץ הראשון דנהי דמיירי בתנור גרוף הא ס"ל לש"ך דהיכא דאפרו אסור חומו נמי אסור וחומו חמיר טפי כמ"ש תוס' פסחי' דף ע"ה ע"ש. וכיון דבהקדש אפרו אסור כ"ש חומו. אך התירוץ השני דמיירי בתנור חדש שהוסק היסק שני בעצי היתר דאין כאן שבח עצי' או שבח חום רק זוז"ג לחודי' עולה גם לשיטת הש"ך:
אמנם מדברי הכסף משנה נראה דאפי' היכא דגחלתו ואפרו אסור מ"מ הפת שאפה בה מותרת משום זוז"ג דלא אמרי' שבח עצי' בפת אלא באבוקה כנגדו דאז ה"ל הנאה הנכרת אבל אין אבוקה כנגדו לא ה"ל הנאה הניכרת אלא כשאר גורם בעלמא ואמרי' בי' זוז"ג מותר. ע"ש פט"ז מה"ל מאכלו' אסורו' שכתב ז"ל ויש לדקדק בדברי רבינו שכתב תנור שהסיקו בקליפי ערלה כו' בין חדש בין ישן יוצן כו' ואם בישל בו קודם שיוצן בין פת בין תבשיל הרי זה אסור בהנאה כו' גרף את כל האש כו' ה"ז מותר ויש לתמוה למה לא חילק בין חדש לישן בהאי דגרף כל האש וכן בישלה ע"ג גחלים משמע דליתנהו אלא בישן שלא ציננו כיון דאין אבוקה כנגדו מותר בדיעבד. אבל בחדש שלא ציננו אעפ"י שאין אבוקה כנגדו משמע דאסור כיון דהוי כולה גורם דאסורא ואפשר לומר דרבינו סובר דכל שאין אבוקה כנגדו מותר בדיעבד אפי' בחדש שלא ציננו לד"ה מאחר שכלו עצי איסור והכי דייק לישנא שכתב גבי גרף כל האש שהרי עצי האיסור הלכו וגבי בישלה ע"ג גחלים כתב שכיון שנעשה גחלים הלך איסורן ויש הוכחה לדבריו מדבעי גמרא לאוקמי הא דתני חדש יותץ כרבי למימרא דסבר רבי זוז"ג אסור ואע"ג דתני אפלוגתא דרבי ורבנן בשל' ע"ג גחלי' ד"ה מות' אלמ' אע"ג דהוי ס"ל לרבי זוז"ג אסו' אפי' בדיעבד ה"מ כשעדיין עצי איסור קיימים אבל כשכלו עצי איסור ולא נשאר אלא גחלים אין כאן גורם של איסור ובדיעבד שרי עכ"ל. ביאור דבריו דבתחלה הוי סבר הכ"מ לומר דהא דבשלה ע"ג גחלים ד"ה מותר לאו משום דהלך איסורו לגמרי אלא משום זוז"ג דאע"ג דגחלתו אסורה כל שאין אבוקה כנגדו לא הוי הנאה הניכרת וה"ל זוז"ג כיון דאיכא נמי תנור דהיתרא ומש"ה קשי' לי' בתנור חדש דהוא איסורא ג"כ ואמאי מותר בתנור חדש כשבשלה ע"ג גחלים לזה העלה בכ"מ דהתירא דגחלים לאו משום זוז"ג אלא משום דהלך איסור. וכתב עוד שם בכ"מ וז"ל וא"ת בחדש שלא ציננו אע"פ שכלו עצי איסור מ"מ הא איכא תנור דאסורא וליכא שום גורם דהתירא ומי גרע מזוז"ג למ"ד דאסור ואפי' בדיעבד אסור מדאיכ' מאן דפליג עלי' דלכתחלה ליכא מאן דשרי כמו שנתבאר וי"ל כיון דתנור גופי' אינו איסור עצמו אלא שנגמר בעצי איסור ועצי איסור הלכו להם נמצא שאין כאן איסור כלל ועדיף מזוז"ג ולפ"ז צ"ל דהא דקתני אפה בו את הפת רבי אומר הפת אסורה כו' קאי אחדש וישן שלא ציננו ואבוקת עצי איסור כנגדה הא לאו הכי הפת מותרת אפי' בחדש שלא נתצו ולא ציננו ואפי' למ"ד זוז"ג אסור מודה בהא דשרי והיינו דקתני בשלה ע"ג גחלים ד"ה מותר כן נ"ל לדעת רבינו ואע"פ שאין נראה כן מדברי המפרשים עכ"ל:
ודבריו תמוהין לענ"ד במ"ש דאפי' תנור חדש שלא ציננו ואפי' למ"ד זוז"ג אסור מודה בהא דשרי והוא פלאי שהרי בתנור חדש שציננו והסיקו בעצי היתר הפת אסורה למ"ד וזו"ג אסור א"כ בתנור חדש שהוסק בעצי איסור ואפה בחומו היכי שרי ומי גרע עצי היתר מחום עצי איסור. וכיון דהתנור בעצמו הוא איסור א"כ אפי' נימא דחומו של עצי איסור היתירא הוא אכתי ה"ל זוז"ג ואסור למ"ד זוז"ג אסור וגם לגוף הסברא לא ידענא מי הכריחו לכ"מ לזה דהא הרמב"ם פוסק זוז"ג מותר וכיון דגחלים מותרין וכן חומו של תנור מפני שהלך איסורן שפיר ה"ל זוז"ג תנור דאיסורא וגחלים או חום דהיתירא אבל למ"ד זוז"ג אסור ודאי בזה נמי אסור. ולדברי הכ"מ לא ירדנו וצ"ע כעת:
אמנם למדנו מדברי הכ"מ דבתחלה רצה לומר דהא דגחלים מותר לאו משום דהלך איסורן אלא משום דה"ל זוז"ג כיון דאינו הנאה הניכרת ודוקא למאן דס"ל זוז"ג מותר הוא דאמרי' בגחלים ד"ה מותר. וא"כ אפי' בגחלים דע"ז דאסירי מ"מ לא נפקי מכלל זוז"ג דכל שאין אבוקה כנגדו ה"ל הנאה שאינה ניכרת ולמ"ד זוז"ג מותר ה"נ שרי:
איברא מדברי התוס' נראה מבואר דהיכי דגחלים ואפרן אסור ה"ל הנאה הניכרת ואפי' אין אבוקה כנגדו ע"ש בפסחי' דף ע"ה בהא דבעי רב חיננא בר"א מרב אדא ב"א תנור שהסיקו בקליפי ערלה וגרפו ואפה בו את הפת מהו לדברי האוסר אם הפת מותרת וכתבו שם בתוס' ז"ל ותימה לריב"א מאי קמבעי' לי' הא תני סיפא בישלה ע"ג גחלים ד"ה מותר ואפי' למאן דמוקי התם בגחלים עוממות לא גרע חומם מחום התנור שגרפו ותירץ ר"י שאני גחלי' שאין חומם בא מחמת השלהבת אלא מחמת עצמן ועפרא בעלמא הן אבל חום התנור שגרפו מחמת חום שלהבת אבוקה בא שהוא איסור גמור הלכך קמבעי' ליה ותימה לר"י כיון דהפת אסור כשאבוקה כנגדו וחום האבוקה אסור א"כ כשגרפו ואפה בו את הפת נמי יהא אסור הפת ופי' ר"י דאפילו כשאבוקה כנגדו לא אסור אלא מדרבנן ולא משמע כן בשמעתין וגם לא הוי שייך לאפלוגי אי יש שבח עצים בפת או לא עכ"ל ע"ש מבואר מדבריהם דהיכא דגחלתן ואפרן אסור לא הוי זוז"ג דאי נימא כיון דלא הוי הנאה הניכרת מותר א"כ מאי קשי' להו כשגרפו התנור נמי יהא הפת אסור דהא אפי' במקום שגחלתן ואפרן אסור ה"ל זוז"ג. אלא ודאי מוכח דהיכ' דגחלתו ואפרו אסור ס"ל לתוס' דלא הוי זוז"ג וזה נראה שהיה ראיית הש"ך ביו"ד שם מדברי התוס' פסחי' דף ע"ה דהיכא דאפרו אסור חומו נמי אסור וכן הפת אסורה ע"ש. אלא דלכאורה לאו ראי' היא כלל דתוס' לא כתבו זה אלא בקושייתם. אבל בתירוצם העלו דאפי' דאבוקה כנגדו לא אסור אלא מדרבנן וא"כ מוכח עכ"פ לפי תירוצ' דבחומו אע"ג דאסור הוא מ"מ הפת מותרת. ולפ"ז ה"ה בע"ז אף דאפרן אסור מ"מ הפת מותר דהא הכא אמרי' דחומו אסור ואפ"ה הפת מותרת ומשום דאפי' אבוקה כנגדו אינו אסור אלא מדרבנן ומש"ה מקילין בחומו אפי' מדרבנן:
ואפשר דהא דכתבו התוס' דאפי' אבוקה כנגדו אינו אלא מדרבנן היינו משום דשלהבת אינו בא אלא ממשהו הנשרף וכמ"ש תוס' בסוגיין בטעמא דרבנן ואפשר דגם רבי מודה להו דאין השלהבת בא אלא ממשהו הנשרף אלא מ"מ סבירא ליה דמדרבנן אסור ומש"ה בגרפו אע"ג דחומו אסור משום שבא משלהבת האבוקה שהוא איסור מ"מ כיון דשלהבת גופי' אינו אלא מדרבנן משום הכי פשיט לי' בגרוף דהפת מותרת ומשום דחומו אפי' מדרבנן מותר. אבל בע"ז דגחלתו ואפרו אסור מדינא וא"כ אפי' השלהבת הבא ממשהו הנשרף לא גרע מגחלתו ואסור מדינא ולפ"ז בגרוף נמי כיון דחומו בא משלהבת ואפי' בא מגחלת נמי אסור שהרי אפרן אסור מדינא. ומש"ה בע"ז הפת אסורה משום דיש שבח גחלים וחומו בפת. זה הנראה לענ"ד ליישב דברי הש"ך במה שמביא ראי' מדברי תוס' לאסור ודו"ק:
ובמגן אברהם סימן תמ"ה סק"ה כתב ז"ל אסורים בהנאה לפי שיש שבח עצים בפת. ר"ן ומ"מ. ודוקא כשאבוקה כנגדו הרמ"ך כ"מ. ואע"ג דחמץ גחלתו ואפרו אסור מ"מ הוי זוז"ג דתנור הוא גורם ג"כ שיאפה ושרי כו'. ועיין ביו"ד סימן קמ"ב מיהו נ"ל עיקר כדעת הט"ז והש"ך שם דדעת הרמב"ם והפוסקים דבע"ז אפי' בישל ע"ג גחלים או בחומו של תנור נמי אסור ולא מטעמייהו אלא מדאמרי' בפסחים דף כ"ו דאף דרבנן שרו באבוקה כנגדו דוקא בערלה דבטילה במאתים הלכך משכלה ונבער לא חמיר איסורא אבל בהקדש דאפי' באלף לא בטיל אסור וא"כ ה"ה בגחלים עוממות דאסור וזהו דעת הטור שלא חילק כאן בפת בין תנור חדש לישן משום דכתב ביו"ד בשם הרמ"ה דכיון דע"ז לא בטיל אפי' בזוז"ג אסור וה"ה בחמץ דהנאה כל שהו מיהא הוי. וא"כ אפי' היו מונחים עצים אחרי' ג"כ על האש והניח החמץ עליהם דהוי זוז"ג אסור. וכן מוכרח דהא א"א להדליק חמץ לבדו אם לא על ידי עצים ואפ"ה כתב שהפת אסור כו' עכ"ל:
והנה מ"ש המג"א שנ"ל עיקר כדעת הט"ז והש"ך. דבריו אינם עולים אלא כדעת הט"ז שהעל' בטעמא דהרמ"ה שהביא הטור משום דס"ל בע"ז דחמירא זוו"ג אסור וה"ה בתנור חדש והיסק שני. אבל דעת הש"ך שם ביו"ד אינו כן אלא דגם בע"ז זוז"ג מותר. וטעמא דהרמ"ה הוא משום דע"ז אפרו אסור ומש"ה אמרינן שבח גחלים בפת משא"כ בערלה וכלאי כרם דאפרן מותר ולכך בעי' דוקא אבוקה כנגדו דהוי שבח עצים אבל בע"ז א"צ אבוקה דגם שבח גחלים אוסר. וא"כ בתנור חדש והיסק שני מותר דזוז"ג אפי' בע"ז מותר. ולפ"ז דברי המג"א אינן עולים אלא כדעת הט"ז ולא כש"ך:
ואמנם אחר העיון נראה בחמץ עיקר כדעת המג"א דזוז"ג אסור ובע"ז נראה עיקר כדעת הש"ך דזוז"ג מותר:
והוא לפי מ"ש הר"ן פ' כל הצלמים בהא דתניא רבי יוסי אומר נוטעין יחור של ערלה ואין נוטעין אגוז של ערלה מפני שהוא פירי כו' מודה ר' יוסי שאם נטע והבריך והרכיב מותר. וז"ל מדאמרינן שאם הבריך והרכיב מותר כתב רש"י ז"ל משום זוז"ג מותר כו' ועוד הקשו עליו דילדה שסבכה בזקנה משום ביטול נגעו בה כדמפרש פ' משוח מלחמה דף מ"ג דאפי' רבנן מודו בה כו' וכן זו שהקשו דילדה שסבכה בזקנה דשרי לאו מדין זוז"ג הוא אלא מתורת ביטול אינה קושי' דדא ודא אחת הוא דזוז"ג מותר מאי טעם לפי שנתבטל האיסור בהיתר דכי היכי דאי איתי' לאיסור' בעיני' בטל חד בתרי כל היכי דהאי לחודיה והאי לחודי' קאי א"כ כשנתערב וליכ' טעמ' ה"נ היתר הבא מכח גרמת איסור כל היכא שאיסור והיתר גרמו לו הרי הוא כאלו נתבטל האיסור. ומש"ה א"ר אבהו דילדה שסבכה בזקנה בטלה דס"ל זוז"ג מותר וכדאיפסקא הלכתא עכ"ל. וע"ש עוד בר"ן מ"ש בהא דאמרו בסוטה דילדה שסבכה בילדה העשוי' לסייג ולקורות דאסור משום דמצי מימלך עלה כי היכי דאמרינן שחוטה אינה בטילה בנבילה דאפשר לנבילה שתעשה שחוטה דלכי מסרחה פרחה טומאה מינה כו' וה"ה ילדה הנטוע' לסייג ע"ש:
וכיון דזוז"ג מתורת ביטול אתינן עלה והיינו אע"ג דבכל דוכתי ביטול ברוב הוא אבל גבי זוז"ג כיון דאינו אלא גורם בעלמא חד בחד בטל כיון דאיכא עוד גורם אחר והיכא דלא שייך ביטול כגון בילדה העשוי' לסייג ה"ה זוז"ג אסור וכמ"ש הר"ן. וא"כ בחמץ בפסח דאפי' באלף לא בטיל ממילא גם זוז"ג אסור. ואע"ג דערלה וכלאי כרם ביטולו במאתים ואפ"ה זוז"ג מותר. שאני גורם דסגי בביטולו חד בחד ואע"ג דבכל איסורין עכ"פ בעינן חד בתרי גורם קיל ליה דליסגי בחד בחד. וה"ה בערלה וכ"כ אע"ג דחמיר ביטולו להצריך מאתים. כיון דעכ"פ איתי' בתורת ביטול מקילי' גבי גורם דלסגי חד בחד. אבל היכא דליתי' לתורת ביטול כלל ודאי דגם זוז"ג נמי אסור כיון דהתירו אינו אלא מתורת ביטול והכא ביטול לא מהני וכמ"ש הר"ן לענין ילדה שסבכה בילדה:
וכן מוכח לענ"ד גם מדברי הרמב"ם וכ"מ דזוז"ג מדין ביטול אתינין עלי' שכתב פ"ה מנדרים ז"ל האוסר פירותיו על חבירו בין בנדר בין בשבועה הרי גידוליהן וחילופיהן ספק והראב"ד כתב עלה ז"ל מיהו קשי' להו כל היכא דאמרי' אסור בגידוליהן ואפי' בדבר שזרעו כלה ואמאי הא קי"ל זוז"ג מותר ואם נטע אגוז של ערלה מותר בפירותיהן ע"כ. ובכ"מ כתב ליישב דנדרי' ושבועות ה"ל דבר שי"ל מתירין ואפי' באלף לא בטל ע"ש. הרי מבואר כדברי הר"ן דזוז"ג מדין ביטול נגעו בה וכל היכא דליכ' דין ביטול זוז"ג נמי אסור:
והנה כבר ביארנו דלשיטת הש"ך צריך לומר כתירוץ שני של מהרש"ל דהא דאיבעי' להו בהסיק בעצי הקדש מיירי בתנור חדש והיסק שני ופשיט ליה לאיסורא דאי כתירוץ ראשון של מהרש"ל דמיירי בגרוף וקטום ק' כיון דהקדש אפרו אסור ה"ה חומו אסור ואמרי' שבח גחלים וחומו בפת ע"ש. וע"כ צ"ל כתירוץ שני:
ומוהרש"א בחידושיו כתב להקשות דתפשוט להיפך דבהקדש זוז"ג מותר מהא דקי"ל בע"ז בההיא גינתא דאזדבל בזבל של ע"ז דשרי משום זוז"ג וחומרא דהקדש דבמשהו איתי' נמי בע"ז דאיהו ג"כ במשהו וע"ש:
אמנם לפי מ"ש לעיל סימן א' דהא דע"ז לא בטיל היינו דוקא אי נפיל התירא לגו איסורא וכסברא דרב דימי פ' השוכר ע"ש וכמ"ש הר"ן שם דכל שהאיסור במקומו חשיב ואין ההיתר מבטל אותו. וזהו חומרא דבע"ז דגבי שאר איסורין אפי' התירא לגו איסורא בטיל איסורא וע"ז כה"ג לא בטיל. אבל היכא דשניהם באין כאחד אפי' בע"ז בטיל. ומש"ה זוז"ג מותר בע"ז כיון דבזוז"ג האיסור וההיתר באין כאחד ולא שייך בי' חומר' דהתירא לגו איסורא ובכה"ג שוה ע"ז לשאר איסורין וע"ש בסימן א' היטב ותראה שדברינו נכונים בישוב דברי מוהרש"א בכל ענין:
אלא דאכתי תקשי לדעת הר"ן פ' השוכר שם דכתב דלא קי"ל כרב דימי וס"ל דבע"ז אפי' אסור' לגו התיר' במשהו לא בטיל. ועמ"ש לעיל סימן א'. וא"כ קשה בהאי גנתא דאזדבל בזבל של ע"ז אמאי קי"ל זוז"ג מותר כיון דלהר"ן מדין ביטול נגעו בה ולדידי' ע"ז במשהו אפי' איסורא לגו היתיר' וא"כ ליתי' בתורת ביטול כלל:
איברא לדעת ר"ת פ' השוכר דלא אמרו יין ביין במשהו אלא ביין שנתנסך לע"ז דהוא מדאורייתא אבל בסתם יינם דאינו אלא מדרבנן יש לו ביטול ע"ש ניחא דבגורם אינו אלא מדרבנן וכמ"ש הר"ן פ' כל הצלמים גבי בגד שארגו בכרכר של ע"ז דמהני הולכת הנאה לים המלח אע"ג דר"א מודה דאין פדיון לע"ז אלא משום דגורם אינו אלא מדרבנן מהני הולכה ליה"מ ע"ש ובאיסור דרבנן שייך ביטול גם בע"ז לדעת ר"ת. ואמנם נראה דאפי' לדעת הר"ן דס"ל שם פ' השוכר דאפי' סתם יינן נמי במשהו היינו מטעמא דאי' בירושלמי דכתיב לא ידבק בידך מאומה מן החרם ע"ש וא"כ היינו דוקא אביזרי' דע"ז דאסו' אפי' מאומה אבל היכא דליכא ע"ז בעין אלא גורם בעלמא אין זה מאומה מן החרם ובטל כמו שאר איסורין:
נמצא לפמ"ש דוקא בחמץ דהוא משום חומרא דלא בדיל מיני' א"כ גורם דידי' נמי לא בטיל. אבל בע"ז נראין דברי הש"ך ביו"ד שם דזוז"ג מותר משום דבע"ז נמי גורם בטיל ומטעמי' שכתבנו וכ"ש לפ"מ דקי"ל כרב דימי דבע"ז גופי' דוקא היתירא לגו איסור' הוא דלא בטיל וכמו שפסק בש"ע יו"ד סימן קל"ד א"כ בזוז"ג דשניהן באין כא' ודאי יש לו ביטול וכמ"ש ודו"ק:
ובסוגיין שם אלא ר' אליעזר דעצי אשירה דתנן נטל הימנה עצים אסורין בהנאה הסיק בהן התנור חדש יותץ ישן יוצן אפה בו את הפת אסורה בהנאה נתערבה באחרות כולן אסורין בהנא' ר"א אומר יוליך הנאה לים המלח א"ל אין פדיון לע"ז אימור דשמעית לי' לר"א בע"ז דחמיר איסור' בשאר איסורין מי שמעית לי' כו'. והוא תמי' דהא רבנן דר"א מחמרי טפי וסברי חדש יותץ ולא מהני אפי' הולכת הנאה ליה"מ. ורש"י ז"ל כתב דה"ה דהוי מצי לאוקמי כת"ק דר"א אלא משום דלא ידעינן מנו ע"ש והוא דחוק:
אמנם לפמ"ש בשם הר"ן דטעמ' דזוז"ג מותר משום ביטול הוא יתיישב שפיר דמדברי ת"ק לא מוכח דזוז"ג אסור גבי ערלה ושאר איסורין דשייך בהו ביטול דלעולם איכא למימר דשרי זוז"ג משום ביטול והתם בע"ז איסורו במשהו ולא ס"ל כרב דימי דבעי דוקא היתירא לגו איסורא אלא בכל גווני לא בטיל ומש"ה התם זוז"ג אסור ולאו משו' חומרא דע"ז אלא דדינא הכין הוא כיון דע"ז אין לו ביטול אבל בשאר איסורין דיש להן ביטול זוז"ג מות' אבל מדברי ר"א שפיר מוכח דאפי' היכא דשייך ביטול נמי זוז"ג אסור דבפ' כל הצלמים דף מ"ט כתבו התוס' ד"ה יוליך הנאה ליה"מ ז"ל פי' הקונ' דמי עצים דאיסורא ולכך תהא הפת מותר' וקשה דא"כ אפי' בלא נתערב' נמי יש להתיר בהולכת הנאת העצים לכך נראה לפר' הנאת הפת וניחא דלא פליג ר"א ארישא חדש יותץ להתיר להוליך הנאת העצים שהסיק בהן לים המלח עכ"ל. והשתא אי נימא דזוז"ג בשאר איסורין מותר משום דבטל אלא בע"ז בלחוד אסור משום דאין לו ביטול וא"כ עכ"פ לא גרע משאר תערובות ואכתי תקשי אמאי לא פליג ר"א ארישא חדש יותץ דיוליך הנאת עצי איסור ליה"מ ולשתריי התנור דהא ע"י תערובו' מתיר ר"א הולכת הנאה ליה"מ. וכיון דזוז"ג בעלמ' מותר משום דבטל ובע"ז משום דאיסורו במשהו לא בטיל א"כ גם תנור חדש לא נפיק מידי תערובות. אלא ע"כ מדלא פליג ר"א ברישא וס"ל בחדש דלא מהני הולכת הנאה ליה"מ מוכח דס"ל דזוז"ג לא מקרי תערובות. וכיון שכן בשאר איסורין נמי זוז"ג אסור כיון דלא חשיב ליה תערובות. וא"כ מדברי ר"א בלחוד הוא דמוכח בזוז"ג בעלמא אסור ולא מת"ק דלדידי' אפשר לומר דזוז"ג בעלמא מותר משום דבטל ובע"ז לא בטיל ודחי לה הש"ס דשאני ע"ז דחמירא ר"ל אע"ג דזוז"ג גורם מותר משום דבטיל אפ"ה בחדש יותץ מחמיר ר"א דלא יועיל הולכת הנאה ליה"מ משום חומרא דע"ז ואינו מקיל אלא בפת שנתערבה באחרות כיון שכבר נתערבה משא"כ בתנור חדש עדיין לא נתערב אלא לאחר שיאפה בו יתערב ע"י זוז"ג בהא לא מיקל ר"א לכתחלה להתיר ע"י הולכת הנאה ליה"מ דאע"ג דלענין זוז"ג למאן דשרי חשיב כדיעבד שלא להפסיד התנור כמ"ש התוס' בסוגיין הכא דאיכא תרתי חדא דהוי מבטל איסור לכתחלה. ועוד דע"ז במשהו ויועיל לו הולכת הנאה ליה"מ כולי האי לא מיקל ר"א ודו"ק:
מיהו לשיטת רש"י ז"ל דבפת גופי' מהני הולכת הנאה ליה"מ וה"ה בתנור חדש מהני ובאמת פליג ר"א נמי ארישא דחדש יותץ א"כ ליתא לדברינו ומש"ה כתב רש"י דה"ה דמצי לאוקמי כת"ק וכנ"ל:
אלא דגם לשיטת התוס' דכתבו דלא פליג ר"א ארישא נסתרו דברינו שהרי לדעת התוס' צריך שיוליך הנאת כל הפת ליה"מ וא"כ לא מצי ר"א למיפלג ארישא דאי נימא בתנור חדש תקנת' שיוליך הנאתו ליה"מ א"כ צריך להוליך כל דמי התנור ליה"מ ומה ירויח בזה והיינו חדש יותץ:
אמנם דברינו עולין יפה לשיטת הרא"ש שם פ' כל הצלמי' שכתב ז"ל פירש"י יוליך הנאת העצים שאפה בהן את הפת ולפי פירושו אף הפת מותרת אפי' לא נתערבה ומתני' לא משמע כן דמשמע דר"א דוקא אנתערבה קאי. ופיר"י יוליך הנאת הפת ליה"מ כי הפת כולה אסורה כו' ונראה לי כפיר"י דלא הקילו חכמי' להתיר את הפת בלא תערובות ע"י הולכת העצים. אבל בהא נ"ל כפירש"י שאין צריך להוליך ליה"מ אלא הנאת עצים וכיון שנסתלק מכאן גוף האיסו' הות' הכל עכ"ל. וכיון דבתערוב' מותר ע"י הולכ' הנאת עצים דאיסור' לחודי' א"כ אי נימא דזוז"ג בשאר איסורין משום דבטיל א"כ תקשי אמאי לא פליג ר"א ארישא בתנור חדש דיועיל הולכת הנאת העצים ליה"מ ויהיה התנור מותר. אע"כ דזוז"ג לא חשיב כמו תערובות וא"כ בשאר איסורין נמי זוז"ג אסור וכמ"ש עד דדחי לה הש"ס דהתם משום חומרא דע"ז לא שרי הולכת הנאה בחדש וכמ"ש לעיל ודו"ק:
והנה הר"ן כתב בר"פ כל הצלמים בהא דסבר ר' יוסי דאסור לנטוע לכתחלה פירי של ערלה אע"ג דזוז"ג מותר משום דה"ל מבטל איסור לכתחלה ע"ש. ולטעמי' אזיל דס"ל טעמא דזוז"ג דשרי משום ביטול הוא ולהכי בדיעבד הוא דמותר ולכתחל' אסור דאין מבטלין איסור לכתחלה:
ואיכא למידק לפ"ז בהא דאמרי' בסוגיין למ"ד זוז"ג מותר חדש יוצן וכ"פ הפוסקי' כולם. והיאך אופין בו לכתחל' שיהיה זוז"ג הא אין מבטלין איסור לכתחל' בשלמא לתוס' והרא"ש ניחא דז"ל התוס' בסוגיין ד"ה בין חדש בין ישן יוצן ואע"ג דזוז"ג דוקא בדיעבד מותר כו' דהכא הוי כדיעבד דאי אמרת יותץ מפסיד התנור עכ"ל. ובאש"רי כתב ז"ל הלכך חדש יוצן ואע"ג דלכתחלה אסור לעשות זוז"ג כדמוכח פ' כל הצלמים דתנא ר"י אומר כו' ויש לומר התם דין הוא שלא יהנה לכתחלה מן האיסור עצמו אבל הכא התנור אינו האיסו' בעצמו. אלא שהתנור נגמר בעצי איסור ואי אמרינן יותץ התנור נפסד עכ"ל, וכל זה יתכן לפי מה דמשמע מדבריהם דזוז"ג לא משום ביטול אלא שאין בו ממש ומדינא אפי' לכתחלה ראוי להתיר אלא שהחמירו שלא לעשות לכתחלה זוז"ג כדי שלא יהנה מן האיסור עצמו. והיכא שהתנור יפסד חשיב כדיעבד ולא החמירו אבל לשיטת הר"ן דטעמ' דזוז"ג מותר משום ביטול הוא א"כ מדינא אסור לבטל איסור לכתחלה ואפי' היכא דאיכ' פסידא נמי אין מבטלין איסור לכתחלה שהרי קי"ל דאם נפל איסור לתוך נ"ט של היתר אסור להוסיף עליו ולבטלו וכמבואר בטוש"ע סימן צ"ט ע"ש. ואע"ג דמפסיד כל ההיתר ואפי' באיסור דרבנן דעת הרא"ש והטור דאין להוסיף בשיעור ולבטלו וכן פסק הרמ"א שם וע"ש בש"ך דאפי' איסור דבריהם שאין לו עיקר מן התורה אסור להוסיף עליו ולבטלו ע"ש:
ונראה ליישב לפמ"ש הרשב"א בתה"א אם נבלע איסור מועט בתוך כלי כשר אם דרכו של אותו כלי להשתמש בו בשפע היתר מותר להשתמש בו לכתחלה כיון שהאיסו' מועט ואי אפשר לבא בו לידי נתינת טעם כו' אבל אם נבלע בכלי שדרכו להשתמש בו לעתים כקערה וכיוצא בזה אסו' להשתמ' בו בשפע משום דאין מבטלין איסור לכתחלה ע"ש. ועיין עוד בתה"א דף ק"ט בענין נ"ט לפגם שכתב פגם זה שאמרו לא שפוגם לגמרי עד שאינו נאכל מחמת פגמו אלא אפי' פוגם קצת שהרי קדירה שאינה בת יומה אינה פוגמת אלא מעט וע"ש:
והרא"ה בב"ה הקשה עליו כיון דהבלע עצמו כמות שהוא עד שלא נפלט איסו' תורה הוא שהרי הבלע עצמו לא נפגם מאכילת גר וכיון שכן ראוי הי' שלא לבשל בו עכשיו ולבטלו מחמת תערובתו דבר תורה את"ל אין מבטלין איסור לכתחלה דאוריית'. והשיב עליו הרשב"א במשמרת הבית דהיינו דוקא לבטל איסור בעינ' כו' אבל בלע מותר כיון שפוגם תערובתו ואי אתה יכול לאכלו לעולם בלא פגמו ובתערובתו עכ"ל וע"ש:
ולפ"ז ה"נ בתנור חדש כיון שדרכו להשתמש בו בעצים ולעולם אי אפשר שיבא איסור התנור בפת אלא ע"י זוז"ג וזהו ביטולו שרי לבטל כה"ג אפי' לכתחלה משא"כ פרי של ערלה דהפרי הוא בעינ' והוא איסור בפ"ע מש"ה אין מבטלין אותו לכתחלה אבל תנור שדרכו להשתמש בו לאפי' והוא על ידי עצי הסקה א"כ לעולם אי אפשר להנות בו אלא ע"י תערובות דזוז"ג לכך מותר לכתחלה לאפות בו ע"י זוז"ג:
ובסוגיין שם אמרי' הלכך הני קערות וכוסות אסורין כו' איכא דאמרי אפי' למ"ד זוז"ג מותר קדיר' אסור' דהא מקבלא בישולא מקמי דיהבי עצים דהתירא. ובש"ך סימן קמ"ב כתב וז"ל וקדיר' נמי אע"פ שאי אפשר לבשל בה בלא עצים מ"מ הדרך ליתן בה מים ובשר ואח"כ שופתה על האש וא"כ משתמש בה בלא גורם היתר ולפ"ז היכא דברור לו שלא להשתמש בה עד אחר ששפתה לעצי היתר התבשיל מותר אלא דלכתחלה אסור בכל ענין עכ"ל:
ולכאורה תקשי כיון דמשכחת לה בקדירה נמי היתר דהיינו שלא ישתמש בה עד אחר שפיתה והבער' עצי היתר וכמ"ש. וא"כ אמאי סתמו לאסור הקדירה בכל ענין. ואע"ג דכתב הש"ך דלכתחלה אסור בכל ענין הא גופי' טעמא בעי מ"ט לכתחלה אסור בכל ענין. ואין לומר משום גזירה דלמא אתי להשתמש קודם שפיתה כגון זו צריך לפרושי שלא מצינו בש"ס גזירה זו:
אמנם לפי מ"ש ניחא דכיון דטעמא דזוז"ג דשרי משום ביטול הוא. ואין מבטלין איסור לכתחלה אפילו במקום פסידא. והא דתנור חדש יוצן היינו משום דא"א להשתמש בו אלא ע"י עצים דהתיר' דהוי זוז"ג והוא ביטולו דהוי כמו כלי שדרכו להשתמש בו בשפע דמותר להרשב"א לכתחלה להשתמש בו אבל קדירה כיון שדרכה להשתמש בלא זוז"ג והיינו מקמי דיהיב עצים דהתיר' מש"ה אסור להשתמש בו לכתחלה אפילו ע"י זוז"ג כמו כלי שאין דרכו להשתמש בו בשפע דאסור לכתחלה להשתמש בו אפי' בשפע:
עוד נראה מדברי הש"ך דאם נתן בקדירה תחלה מים והבשר אפי' בדיעבד אסור ואם לאחר ששפתה נתן בה עכ"פ לכתחלה אסור. ואינו נראה לענ"ד לאסור בדיעבד כלל דמה בכך שנתן בקדירה דאיסור' בזה לא נשתנה ולא נתפעל גוף התבשיל דדוקא סכין של ע"ז ששחט בה הוא דאסור בדיעבד לדעת הרמב"ם ושאר הפוסקי' משום דכל תיקון הבהמה נעשה ונגמר באיסור זה אבל מה שנותן קודם הבישול בעודו קר לתוך הקדירה אין כאן שום פעולה שיהא המאכל נאסר ע"י זה. ואפשר דלפמ"ש הש"ך סימן יו"ד וסימן קמ"ב דאפי' חתך בו בשר בסכין של ע"ז צריך הולכת הנאה ליה"מ וה"ה כאן בקדירה וצ"ע:
מיהו אכתי תקשי לדעת הר"ן דס"ל זוז"ג מותר משום ביטול. ובפ' כל הצלמים הביא הר"ן שם דעת הרשב"א להתיר בכלי שנבלע בו איסור ודרכו להשתמש בו בשפע כמ"ש בשמו לעיל וחולק עליו וס"ל דבכל ענין אין מבטלין איסור לכתחלה וא"כ הדרא קושי' לדוכתה בתנור חדש אמאי יוש הא אפי' איכא פסידא אין מבטלין איסור לכתחלה ואפי' דרכו להשתמש בשפע נמי אסור לדעת הר"ן. ואפשר דתנור חדש שנאס' אינו אלא מדרבנן וכמ"ש לעיל גבי בגד שנארג ע"י כרכר של איסור הנאה וכמ"ש הר"ן פ' כל הצלמים ובאיסור דרבנן וגם כבר מקלי קלי איסורא ואינו בעין שרי לבטל לכתחל' וכמ"ש הר"ן פ"ק דביצה דף ד' וכ"כ שם הרא"ש וכיון דבתנור דאיסור' ליתי' לאיסורא בעיני' אלא שנגמר באיסור מש"ה מותר לבטל לכתחלה ע"י זוז"ג:
אך קשה לפ"ז בתנור דהסיקו בעצי הקדש דאמרי' בסוגיין דפת אסורה אפי' לרבנן משום דהקדש אפי' באלף לא בטל וטעמ' דהקדש לא בטל משום דבר שיש לו מתירין הוא כיון שיש לו פדיון. והיכא דמקלי קלי איסורא אפי' דבר שיש לו מתירין בטל כדאמרי' פ"ק דביצה דף ד' גבי עצים שנשרו הדקל ע"ש וא"כ ע"כ צ"ל דתנור שהוסק בעצי איסור חשיב לי' איסור בעין וא"כ הדרא קושי' לדוכת' דהיכי מותר לאפות לכתחלה ע"י זוז"ג כיון דלדעת הר"ן אפי' בדרבנן אסו' להוסיף ולבטל ואע"ג דאיכ' פסיד' וגם אע"ג שדרכו להשתמש תמיד בשפע וכמ"ש לעיל וצ"ע אמנם לדעת הרשב"א דמתיר בכלי שדרכו להשתמש בשפע ודאי ניחא וכמ"ש ודו"ק: