אור ברסלב

אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]

סימן קסט

סימן קנז

סעיף נו

ס"ק א

ואחר שחלצה כותבין לה ב"ד ומדין זמן בשטר חליצה. עיין בתשו' הריב"ש סימן שפ"ה שכתב להרב ר' חסדאי ז"ל והוא שכתב כבודך שמדברי נראה שבאתי לדמות היתר זה של זאת האשה בגט חליצה אלמא לא נתקן זמן בגט חליצה כו' ואמרת שהדין עמי בדין זה דודאי טעם גט אשה לא שייך בגט חליצה דיבם אין לו פירות וזנות דבת אחותו שתנשא לאחיו ותפול לפניו ליבום ותזנה בזמן מועט שבין מיתה ליבום או לחליצה אפי' לר' יוחנן ודאי לא שכיח ולא חיישי' להכי וכ"ש לדעת רש"י שאין ביבמה לשוק אפי' איסור לאו כו' ואני לא היתה זאת כוונתי דמה שלא נתקן זמן בגט חליצה לא מן השם הוא זה כי' שהרי יבם יש לו פירות כו' ואפשר דביבמה משום זנות ליכא ולא מן הטעמים שכתבו דהא לר' יוחנן דחייש לבת אחותו הרי כשאנו דנין על היבמה יש לנו לחוש בה משום בת אחותו כו' ואי משום זמן מועט שבין מיתה לחליצה הלא בגמ' חששו לנכתב ביום ונחתם בלילה משום זנות זמן מועט בתכלית כו' אבל טעם אחר אפשר לומר ביבמה משום דאין בה מלקות משום זנות גרידא כי אם בשקידש ובעל כמ"ש הרמב"ם ז"ל ואע"פ שחלקו בשאר חייבי לאוין ביבמה מודו לי' משום דכתיב בה הוי' דומיא דהני לאוי דכתיב בהו קיחה כמ"ש הרמב"ן ז"ל פ' עשרה יוחסין וזנות כי האי ע"י קידושין אפשר דלא שכיח אלא כל היכא דאיכא למיחש חיישי' משום בת אחותו לר' יוחנן אע"ג דלא שכיח ומיהו אף אם נאמר דליכא משום זנות משום פירות שפיר שייך למיתקן בי' זמן אפי' לר' יוחנן דהא ר' יוחנן לא פליג עלי' דריש לקיש אלא משום דס"ל דיש לבעל פירות עד שעת נתינה הא לאו הכי שפיר איכא לתקוני משום ליתא דידי' עכ"ל. והנה מ"ש דאפי' בזמן מועט דבין מיתה לחליצה חיישי' לזנות מדחששו בנכתב ביום ונחתם בלילה לזמן מועט בתכלית לענ"ד יש לחלק לפ"מ שאמרו פ"ב דגיטין דף י"ז גבי תקנת זמן כתב בו שבוע חדש שנה ושבת מאי א"ל מותר ואהני לשבוע דלקמי' ולשבוע דלבתרי' דאלת"ה יומא גופי' לא ידעינן אי בתחלת אי בסוף יומא כו' ע"ש לפ"ז גם אם היו מתקני' זמן בחליצה הי' כשר לכתוב בו שנה או שבוע והכא לא מהני תקנתא מידי דלא שייך לומר אהני לשבוע דלקמי' כיון דזנות שבין מיתה לחליצה אינו אלא זמן מועט והא דנכתב ביום ונחתם בלילה פסול אע"ג דאהני לשבוע דלקמי' כבר כתבו שם התו' דהתם אתי לחפות בשקר שסבורין שנכתב ביומו אבל לתקן לכתחלה זמן משום זנות דזמן מועט לא אמרי' כיון דלא אהני תקנתא אלא לקמי' ולבתרי' כמ"ש בש"ס וא"כ אין חילוק בין יום לשבוע וחדש דכשר לכתחלה כמ"ש תוס' ורש"י שם וא"כ לא מהני מידי אלא דעיקר הסברא ודאי למאן דחייש לזנות הי' ראוי לתקן גם בחליצה כיון דלפעמי' שוהין הרבה שנים בין מיתה וחליצה ואע"ג דלא שכיח מ"מ מאן דחייש לזנות חייש אף בלא שכיח ואהני לשבוע דלקמי' ולעד"נ מצד אחר הא דלא תיקנו זמן בחליצה משום זנות משום דכבר הקשו שם בתוס' בסוגיא דזמן בהא דא"ר יוחנן משום בת אחותו תינח בזמן המקדש בזמן הזה אמאי תקנו ומשנת רבי דג' גיטין פסולין בזמן הזה הוא ותירצו שלא יחפה על הבנים שלא יהיו ממזרים א"נ שירצה להחזירה ויאמר אחר גירושין זינתה וע"ש וכ"כ שם הרא"ש וע"ש לפ"ז ביבמה לשוק נהי דאית בה מלקות מ"מ בזמן הזה דליכא מלקות לא צריכין לתקנה זו דאי משום שלא יחפה על בני' ממזרים ביבמה לשוק אין הולד ממזר ואי משום שרוצה להחזיר' הא שומרת יבם שזינת' מותרת ליבם ועוד דאחר חליצה כיון שלא בנה שוב לא יבנה ואסורה לו בלא"ה:

ומ"ש הריב"ש עוד דאיכא לתקוני זמן בחליצה משום פירי הנה בהא דאמרו שם קסבר ר' יוחנן יש לבעל פירי עד שעת נתינה פירש"י ז"ל דכיון דיש לבעל פירות עד שעת נתינה זמן לא מהני מידי דיאמרו לה לקוחות אייתי ראיי' אימת מטי גיטא לידך ע"ש לפ"ז הכא גבי חליצה שפיר מהני זמן דהכא לא מצי לקוחות למימר אייתי ראי' אימת מטי שטר חליצה כיון דשטר חליצה לא כתבו ב"ד אלא אחר שכבר נחלצה ותו לית ליה ליבם פירי וא"כ אפי' ר"י מודה דצריך זמן משום פירות אמנם שיטת התוס' שם כיון דיש לבעל פירות עד שעת נתינה אין צריך זמן דתיכף אחר הנתינה תוכל להביא גיטה לב"ד או שתראהו בפני עדים ויכתבו לה אימת מטי גיטא לידה ע"ש כ"כ הרמב"ן והרשב"א בחידושיהם ע"ש לפ"ז היה נראה לכאור' דגם בשטר חליצה לא בעי זמן מה"ט כיון שיכולה להראותו לב"ד או לעדים ויכתבו לה אימת מטי לידה אלא לאחר העיון זה אינו דשאני התם גבי גט שהבעל כותבו ותקנו חז"ל שיכתוב זמן ושיהי' מתורף הגט וליבעי לשמה דוקא ועיין בחי' פני ישוע שם לכך שפיר קאמרי' דא"צ לתקנה זו כיון שתוכל לבא אח"כ לב"ד שיכתבו לה אימת מטי לידה אין לנו לעשותו מעיקר הגט ולהטילו על הבעל אבל הכא גבי חליצה שהב"ד כותבין לה שטר חליצה שפיר יש לנו לתקן שיכתבו בו זמן ולא שייך לומר שתוכל להראותו מיד בפני ב"ד או עדים דמה לי ב"ד זה או אחר אדרבה הרי היא עומדת בפני ב"ד שכותבין לה השטר חליצה יכתבו הם בעצמם גם הזמן:

מיהו לשיטת הר"ן בחידושיו לגיטין שם דמפרש הא דאמרו קסבר יש לבעל פירות עד שעת נתינה משום דאחר הנתינה תוכל להוציא הפירות מתחת יד הבעל ולא יהיו בידו למוכרם ע"ש א"כ ה"נ בשטר חליצה לא בעינן זמן דהא בידה להוציא הפירות תיכף מיד היבם ולא יהיו בידו למכור אלא דהריב"ש מסיק שם בטעם אחר מה שלא תקנו זמן בשטר חליצה משום פירות והוא דדוקא גבי גט אשה דהוא המתיר אע"ג דשאר שטרות שאין בהם זמן גובה מבני חרי בגט פסול משום דהוי משנה ממטבע שטבעו חכמים אלא שאין הולד ממזר אבל גט חליצה דאינו אלא לראיה בעלמא והחליצה הוא המתיר ה"ל כשאר שטרות שכשרים בלא זמן וזה טעם יפה:

תוכן העניינים

אבני מילואים א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה