אור ברסלב

אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]

סימן קה

סימן קג

סעיף ב

ס"ק א

ומת הבעל בחיי' אם מתה קודם שנשבעה על כתובתה אין ללוקח ולמקבל כלום ובח"מ ס"ו סעיף ע"ו פסק דהקונה שט"ח מהמלוה ומת הלוה אם אחר שלקחו מת נשבע הנוקח שלא אמר לו המוכר כלום ושאינו יודע ששטר זה פרוע וגובה שטרו ומחלק בח"מ דקנין כתובה גרוע טפי דשמא לא תבא לידי גבי' והזמן פרעון אינו חל עד אחר מיתה והוי כאנו מכרה לו אחר מיתת הבעל עכ"ל הב"ש ע"ש ואכתי קשיא ני דהא כבר הקשו בתו' פ"ק דב"ב בהא דאלמנה הבאה ניפרע מנכסי יתומים צריכה שבועה הא ה"ל תוך זמנו והיאך חיישינין לצררי תוך זמנו ותירצו דכיון דתנאי כתובה הוא חיישי' טפי לצררי ואפי' תוך זמנו ע"ש ולפי' מ"ש רש"י בערכין פ' שום היתומים גבי הא דאין נזקקין לנכסי יתומים קטנים משום דחיישי' לצררי דהיינו דחיישינין לשמא נתון לו צררי למשכון וכן הוא מוכרח דבכתובה ליכא למיחש לפרעון ממש דהא אסור לשהות עם אשתו בנא כתובה אלא ודאי דחשש צררי הוא למשכון ואע"ג דגם למשכון אין ראוי משום תקנת שמעון בן שטח שיהיו כל נכסיו ערבאין ואחראין לכתובתה ועיין סימן ס"ו סעיף א' היינו דאם לא כתב לה בכתובתה שיהיו כל נכסיו אחראין וערבאין לא מהני יחוד מטלטלין אבל בכותב לה כל נכסיו אחראין וערבאין רשאי להתפיסה צרר' למשכון וא"כ כיון דאינו אלא חשש משכון א"כ עדיין שיעבודה שיש לה על הבעל קיים ואכתי לא נמחל ואמאי לא יגבה הלוקח אע"ג דנתן לה משכון על מעותי' כיון שכבר מכרה כל כתובתה איהו וכל שיעבודא דאית בי' אע"ג דאית לי' ללוה משכון אצל המוכר צריך הלוה לפרוע ללוקח והוא יתבע משכונו מן המוכר ולכן נראה דצריך לומר כתירוץ שני של תוס' שם דחיישי' שמא התפיסה צררי סמוך למית' ובזה חיישינן שמא התפיסה לפרעון ממש. ובתשו' מהרי"ט חלק ח"מ סימן יו"ד כתב וז"ל ועוד נראה האי צררי משום פרעון הם שאם לא היינו חוששין שנתן הצררי אלא למשכון לא היינו אומרים דאם מתה יפסידו יורשים דאם איתא דיהיה לה צררי כל היכי דאיתנהו ברשותי' דמרי' איתנהו אלא דצררי בתורת פרעון הם וכבר נמחל שיעבודו עכ"ל ומן התימא שלא הביא דברי רש"י בערכין דמפרש בהדיא דצררי למשכון הוא ומ"ש דאם למשכון התפיסו לא היינו אומרי' אם מתה יפסידו היורשי' אינו מוכרו דודאי כל שנתן צררי למשכון אין היורשי' צריכים לפרוע כתובתה עד שתחזיר המשכון ויורשים חייבין בהחזרת המשכון ואך כשתחזיר המשכון אז מחוייבים לפרוע כתובתה אך קשה לפי פירש"י דצררי בתורת משכון יהיב לה א"כ כשמתה ולא נשבעה דמפסדי יורשים משום דאין אדם מוריש שבועה לבניו אמאי לא טענינן ליורשי' דנאנסו הצררי לדעת הש"ך בח"מ סימן ק"ח דס"ל טענינין ליורשין נאנסו ע"ש. ונראה דרש"י לשיטתי' אזיל דס"ל דמשכון שלא בשעת הלואתו חייב באונסין ועיין ש"ך סימן ע"ב מיהו נראה דאפי' נאמר דמשכון שלא בשעת הלואתו נמי פטור באונסין מ"מ שטר כתובתה בטל דכה"ג כתב בח"מ סימן ע"ג סעיף ל"ג וז"ל יורש שהוציא שטר שיש למורישו כך וכך ממון אצל פ' ושיש לאותו פ' משכון אצל המוריש וטען היורש שהמשכון נאנס אצל מורישו ותובע המעות נשבע הנתבע היסת שלא החזיר לו המשכון וש הי'שוה כנגד חובו ונפטר עכ"ל וכן הוא שם בטור וז"ל ולא אמרי' שישבעו היורשין שבועת היורשין דכל שטר שמוציא היורש הוא ודאי והפרעון ספק אבל הכא כיון שהגיע ליד המוריש משכון כנגד הלואתו וספק נאבד באונס או בפשיעה לפיכך השטר בטל עכ"ל וה"נ כיון דיש שם משכון ספק באונס ספק בפשיעה נאבד השטר בטל כיון דהיורש אינו יודע אם בפשיעה או באונס ועמ"ש בקצה"ח סימן ע"ב ס"ק ל"ו. ומיהו הכא אפי' נאבד המשכון אצלה בפשיעה היא פטורה דפשיעה בבעלי' היא שהבעל משועבד לה ואפי' שיברה כלים פטורה וכמ"ש הראב"ד פכ"א מאישות ואפשר דכיון שהגיע לידה משכון א"כ כי היכי דס' נאבד באונס ס' בפשיעה השטר בטל ה"נ אם הספק שמא עדיין המשכון בעין תחת ידה נמי השטר בטל וצ"ע. ולפי תירוץ שני' של תוס' דחששא דהתפסת צררי אינו אלא שמא סמוך למיתתו התפיסה א"כ לפמ"ש בש"ע ח"מ סימן ס"ו סעיף ט"ז די"א דאם פרע הלוה למלוה לא נפטר מהלוקח ע"ש ולפ"ז הכא נמי יגבה הלוקח הכתובה דהא תוך זמנו לא פרע וא"כ קודם שמכרה ללוקח ודאי לא פרע ואח"כ אפי' אם פרע לה קודם מותו לא נפטר בזה מן הלוקח ואע"ג דאמרי' בכתובה דמכירתה גרועה וה"ל כאילו מכרה אחר מיתת בעלה דוקא לענין אין אדם מוריש שבועה לבניו הוא דאמרי' דבשאר חוב כל שקנה הלוקח קודם מות הלוה אמרי' שמא לא יצטרך שבועה דשמא לא ימות הלוה ולא יבא לעולם לידי שבועה דמי' למת מלוה בחיי לוה דלא אמרי' אין אדם מוריש כו' משא"כ בכתובה כיון דסתמא לאו לגירושין עומדת רק לידי אלמנות וא"כ ודאי הדבר עומד לשבועה לכך אמרי' אין אדם מוריש שבועה לבניו אבל מ"מ המכירה ודאי חיילא בחיי בעלה ומשעה שמכרה זכה הלוקח בכתובה וא"כ לא נפרע הבעל בפרעון שפרע לאשה אח"כ לאותן י"א וא"כ הכא ליכא דררא דשבועה כלל כי היכי דתימא אין אדם מוריש כו' דתוך זמנו לא חיישינן לפרעון וסמוך למיתתו דחיישי' כבר זכה הלוקח בכתובה ולא מיפטר בעל באותו פרעון ולכך יש לו ללוקח לגבות בלא שבועה וצ"ע בכל זה ודו"ק.

ס"ק ב

אבל אם נתגרשה ומתה כתב ב"ש ז"ל כלומר אע"ג דמת בעלה בחיי' והי' עלי' שבועה לגבות מן היתומי' ומתה בלא שבועה מ"מ נשבעין הלוקחין וגובין כו' דאחר הגירושין חל זמן הפרעון והוי כאלו קנה באותו פעם ודינו כקונה שט"ח ומת אח"כ הלוה והמלוה דלוקח גובה ולא כח"מ עכ"ל אמנם בעיקר הדין שכתב בש"ע ח"מ סימן ס"ו סעיף ט"ו במכר שט"ח בחיי הלוה ומת לוה ואח"כ מת מלוה דגובה לוקח בשבועה קשיא לי דהא אם לא מכר המלוה ומת לוה ואח"כ מת מלוה אין היורשין גובין ומשום דאין אדם מוריש שבועה לבניו וא"כ כיון דקי"ל דשעבוד הגוף אינו נמכר דמה"ט מצי מחיל ואפי' יורש מוחל דכשמת המלוה נשאר שעבוד הגוף ביד יורשיו וכשנמחל שיעבוד הגוף ממילא פקע שיעבוד הנכסים דאינון ערבין בי' וכמ"ש ר"ת והפוסקי' וא"כ אפי' כשמכר המלוה השט"ח עדיין נשאר בידו שיעבוד גוף הלוה וכשמת המלוה יורשין יורשי' אותו שיעבוד הגוף וכיון דמת לוה בחיי מלוה ואח"כ מת המלוה דאין אדם מוריש שבועה לבניו דהא המלוה הי' צריך לישבע משעה שמת לוה וא"כ יורשיו לא יורשו שיעבוד הגוף וממילא פקע שיעבוד נכסי דלוקח כיון דיורשיו אינם יורשי' שיעבוד הגוף דאין אדם מוריש שבועה לבניו וכה"ג פסק בש"ע סימן ס"ו סעיף ל"ו בגר שמכר שט"ח ומת הגר פקע לי' ונפטר הלוה ע"ש ומשום דשיעבוד הגוף פקע וה"נ הא פקע לי' שיעבוד הגוף דאין אדם מוריש שבועה לבניו ומאי מהני מכירת שט"ח בחיי הלוה כיון דשיעבוד גופי עדיין נשאר ביד המלוה ולא נמכר וא"כ בשיעבוד גופי אמרי' אין אדם מוריש שבועה לבניו ופקע לי' שיעבוד הגוף עם מיתת המלוה וממילא פקע שיעבוד נכסי דלוקח דאינן אלא ערבין וכמו בגר שמת. ונראה דאע"ג דאין אדם מוריש שבועת היורשין לבניו היינו במה שבאין לגבות מנכסי יורשי' אבל שיעבוד הגוף דהוי לי' על הלוה יורשים יורשי המלוה בלא שבוע' דבזה לא הוי מנכסי יתומי' דשיעבוד הגוף של הלוה אינו נופל על יורשי הלוה דיורשין לא משתעבדי אלא נכסי הוא דמשתעבדי וכל שאין באין ליפרע מנכסי יתומי' אית להו בלא שבועה שהרי בכל השבועות כמו פוגם וע"א לא אמרי' אין אדם מוריש שבועה ומשום דכיון דיש לו שטר גובה בלא שבועה כמו בחשוד דאפיק שטרא אלא דבשבועת יתומי' הוא דהחמירו דהבא ליפרע מנכסי יתומי' לא יפרע אלא בשבועה והכא כיון דשיעבוד נכסי כבר נמכר בחיי המלוה והלוה ושיעבוד הגוף יורשים יורש המלוה בלא שבועה אבל אם לא נמכר בחיי הלוה ומת לוה בחיי המלוה דאז הנכסים של היורשין נמצא כשזה בא ליפרע מנכסים יתומי' הוא דמיפרע ובנכסי יתומי' החמירו שיא ליטול בלא שבועה ושאין אדם מוריש אות' שבועה משא"כ כשנמכר השט"ח בחיי הלוה נעשו הנכסים משועבדי' ללוקח בחיי הלוה ושיעבוד הגוף של הלוה שפיר ירתי יורשי הלוה דאין בזה משום אין אדם מוריש שבועה דלאו נכסי יתמי הוא השיעבוד הגוף ובגר שמת ממילא פקע שיעבוד הגוף דהלוה תפיס בי' ופשיטא דגר שיעבוד נכסי פקע ועמ"ש בס' קצה"ח סימן ס"ו ס"ק כ"ו ודו"ק היטב

ס"ק ג

ואם אמרה שנפרעת אחר שמכרה נאמנת במגו בח"מ סימן ס"ו סעיף ט"ז הביא בשם י"א דאם פרע הלוה להמוכר אינו נפטר מהלוקח ובש"ך שם השיג דהא אם פרע אין לך מחילה גדולה מזו ושטר שנפרע אינו חוזר ולוה בו דנמחל שיעבודו ע"ש ובס' קצה"ח סימן פ"ו סק"י כתבתי בטעמא דאותן י"א לפמ"ש הרא"ש בתשו' כלל ע"ג סימן א' במסרב שלא ירד לדין או שירד לדין וסירב לעשו' צווי ב"ד ועכבו ב"ד ממונו שביד אחר ועבר זה על מצותן והחזירו ליד המסרב אם לא נמצא ממה לגבות חייב הנפקד למלוה הממון שהחזיר למסרב ונתן הרא"ש הטעם משום דה"ל מזיק שיעבודו של חבירו ע"ש וה"ה בזה שפרע למוכר ה"ל מזיק שיעבודו דבזה הזיק שיעבודו של לוקח וגבי מוחל המלוה הוא עושה ההיזק דיכול הוא למחול אפי' בע"כ של הלוה אע"ג דבמתנה אינו יכול ליתן בע"כ של מקבל אם אינו רוצה לזכות אבל מחילה מהני אפי' בע"כ של לוה א"כ המוכ' שמחל הוא המזיק ולא הלוה משא"כ גבי פרעון דקי"ל פרעון בע"כ שמי' פרעון א"כ הלוה שפרע הוא המזיק שיעבודו של לוקח ע"ש. ולפ"ז קשה מאי מהני שאומרת שנפרעה אחר המכירה דמ"מ חייבי' יורשי הבעל בעצמו לשלם ללוקח לפ"מ שכתבנו דהפורע ה"ל מזיק שיעבודו של הלוקח ולא נפטר בפרעון זה הך דינא הוא מהרא"ש פ' הכות' וגם הך סברא דפורע הוי מזיק שיעבודו הוא ג"כ מהרא"ש בתשובותיו ונראה דהרא"ש לא ס"ל הך סברא שכתב בעה"ת דמכירת השטר קלא אית לי' ומסתמא ידע הלוה שנמכר ללוקח ולכך פשע במה ששילם למוכר הא מלתא לא ס"ל להרא"ש ומצי לוה למימר שלא ידע בשעה שפרע שמכר לזה הלכך ה"נ הבעל פטור משום דלא ידע שמכרה הכתובה ולכך נאמנת לומר שנפרעת במגו דאי בעי' מחל' אבל התם בתשו' הרא"ש שלחו לו הב"ד ועבר על צווים ודאי ה"ל מזיק שיעבודו וחייב להחזיר ממונו.

ס"ק ד

אבל אם אמרה שנפרעה קודם שמכרה אינה נאמנת והוא מהרא"ש פ' הכותב דאין לה מגו דאי בעי' מחלה דסברה אם תמחול השתא צריכה לשלם כל סך הכתוב בשטר משא"כ אם אמרה שנפרעה קודם שמכרה דא"צ לשלם אלא דמים שקבלה וע"ש ובש"ך סימן ס"ו האריך להשיג על הרא"ש וכתב דפרעון גופי' מחילה הוא וע"ש. ונראה לפי מ"ש לעיל דפרעון לא דמי למחילה כלל דבמחילה המלוה מפקיע השיעבוד במחילתו אבל פרעון אין המלוה מפקיע השיעבוד אלא הלוה הוא דמסלק השיעבוד ע"י פרעון שפורע ומש"ה כשאמרה שנפרעה אחר שמכרה והלוה הוא שסילק שעבודו כיון דאין בזה מחילה אינה נאמנת אלא במגו דמחילה אבל אם אמרה שנפרעת קודם שמכרה כיון דפרעון אינו מחילה ואינו אלא במגו דמחיל והכא דליכא מגו וכמ"ש הרא"ש דסברה שתצטרך לשלם הכל מש"ה אינה נאמנת לומר דהלוה סילק שיעבודו ע"י פרעון כיון דהיא בעצמה אינה המוחלת וכמ"ש ולפ"ז נראה דוקא אם אמרה שנפרעת קודם שמכרה דאין בזה מחילה וכמ"ש אבל אם אמרה שמחלה קודם שמכרה נאמנת דהיא גופה מחילה היא כיון דאמרה שמחלה קודם שמכרה הרי מחלה ואין צריך למגו בזה (וצריך עיון דלפי זה תהא נאמנת לומר נפרעתי קודם המכירה במגו דאי בעי אמרה מחלתי קודם המכירה וא"ל כיון דאי אמרה שמחלה קודם תצטרך ג"כ לשלם כל דמי השטר כיון דדיינינן לה כאילו מחלה השתא וא"כ תו לית לה מגו כמ"ש הרא"ש ז"א דהא גם בנפרעת קודם המכירה צריכה לשלם כל דמי השטר לפמ"ש הש"ך דהוי כאלו מחלה עכשיו אלא דמ"מ לא הוי מגו משום דאיהי סברה שאם תטעון שנפרעת קודם לא תשלם אלא דמי' שקבלה כיון שהי' מקח טעות א"כ ה"נ אם תטעון שמחלה קודם הוי מקח טעות ודין שניהם שוה וא"כ שפיר לה אית מגו וצ"ע):

ובזה ניחא ליישב מה שהקשו על הרא"ש מהא דאמרו פ"ק דמציע' גבי מצא שובר בשוק וניחוש דלמא כתבה ליתן בניסן ולא נתנה עד תשרי ואזלה וזבנה לכתובתה בטובת הנאה כו' ש"מ איתא לדשמואל דאמ' המוכר ש"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול ולפמ"ש הרא"ש אין כאן מגו ועפמ"ש ניחא דהתם שובר גופי' מחילה הוי וכמ"ש בשטה מקובצת גבי שובר בזמנו טורף וז"ל פי' ומיירי כשובר הזה כעין שטר מקנה שאומר לו חוב זה מכור לך בשטר זה אבל בשוברין שלנו שהוא מוחל או מודה לו והשטר אינו אלא לראי' בעלמא אפי' רבא מודה דמשעה שהודה ומח' נפסד הלה וזה פשו' עכ"ל בשם הריטב"א וא"כ הכא דאיירי כשובר דעלמא כיון שאמרה שכבר נתנה לו השובר הרי אמרה שמחלה לו ע"י השובר והרי זה גופי' מחילה ואין צריך למגו ודוק.

תוכן העניינים

אבני מילואים א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה