אור ברסלב
אבני מילואים א - ב סימן ק › סעיף ו

אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]

סימן ק · סעיף ו

סעיף ד

ס"ק ח

אם אין שטר כתובה יוצא מתחת ידה כתוב בתשו' הרא"ש כלל ל"ו סימן ה' ז"ל שאלה לאה אבדה כתובתה ובא ראובן בע"ח של שמעון בעלה והוציא שט"ח עליו ובא לב"ד עם שטרו שיגבו לו מנכסי שמעון ולא הית' לאה בשט"ח והודו ב"ד לראובן שטרו וטענה לאה אלו הבתים נתנה לי בעלי בכתובתי ואע"פ שאבדה כתובתי איני חוששת מאחר שאני מוחזקת באלו הבתים אם היא נאמנת אם לאו חשובה אם אין לשמעון יתומי' קטנים ולאה דרה בבית אחר והבתים האחרי' שהיא טוענת עליהם ששמעון בעלה נתנם לה בכתובתה סמוך למיתתו החזיקה בהם שלש שני' בלי ערעור היא נאמנת בשבועה שהיא כדברי' אבל אם היא דרה בהם אינה יכול' לטעון בהם חזקה שכן דרך אשה לדור בבית בעלה בתנאי כתובה וגם אם יש לשמעון יתומים קטנים אין מחזיקין בנכסי קטן אפי' הגדיל עכ"ל ואיני מבין תשובה זו דהא אין לאשה חזקה בנכסי בעלה ואע"פ שיחד לה שדה למזונותי' והחזיקה בשדות אחרות כמבואר פרק חזקת דף נ"א ע"ש וא"כ ה"נ אפי' שדרה בבית אחד והבתים האחרים שטוענת עליהם החזיקה בהם ג' שנים בחיי בעלה אין לאשה חזקה ואין לה חזקה אלא אחר מיתת בעלה לטעון שהיורשי' מכרו לה וכיון דראובן יש לו שט"ח על שמעון הרי הוא מוציא מיד היורשין ואין להם כח למכור דהא בשט"ח גובה ממשעבדי ואפשר דהשט"ח שהוציא ראובן לא הי' בו לגבות ממשעבדי כגון שהי' שלא בעדים רק בח"י שמעון ומש"ה כל שיש לה חזקה נגד היורשין נאמנת לומר בעלי נתנם לי בכתובתי קודם מותו במגו דאי בעי' אמרה מהיורשי' קנתים ואע"פ שלא הי' לה חזקה נגד בעלה נאמנת במגו דטענה היורשין מכרו לי דלגבייהו יש לה חזקה אבל בשט"ח בעדי' דגביא ממשעבדי לא מהני חזקתה שהוא מכח היורשי' וכבר קדם שט"ח של זה להם וכמ"ש:

אלא דמסתימת לשון הרא"ש לא משמע הכי גם מדכתב ואע"פ שאבדה כתובתי אינני חוששת ואי נימא דמיירי בשטר דלא גבי ממשעבדי למה לה לטעון בעלי נתנם לי בכתובתי ואבדה כתובתי טפי הי' לה לטעון בעלי נתנם לי במתנה כיון דאית לה חזקה ונאמנת במגו לפמ"ש אלא ע"כ משמע דמיירי בשט"ח גמור דגבי' ממשעבדי וא"כ ק' מאי מהני חזקתה נגד היורשים כיון דשט"ח קודם להם שהוא על שמעון ונגד בעלה לא הי' לה חזקה דאין לאשה חזקה בנכסי בעלה וכדכתיבנא וצ"ע:

ס"ק ט

וי"א דאפי' במקום שכותבין כתובה גובה כתובתה בלא שטר כתיבה. ולענ"ד נראה טעמא דהך מלתא אע"ג דבכל דוכתא אמרי' כיון דנפל אתרע ואפי' תוך זמנו כמבואר בטוש"ע ח"מ סימן ס"ה והיינו לפי מ"ש בש"ע ח"מ שם סעיף ט"ז דהמחזיר שטר שמן הדין לא הי' לו להחזיר גובין בו והוא דעת הרמב"ם וא"כ כיון דתנאי כתובה כמאן דנקיט שטרא דמי והרי שטרו בידו מש"ה אע"ג דאתרע ע"י נפילה כיון דהשטר ביד המלוה מוקמינן לי' בחזקתי' ואפי' לדעת החולקין שם וס"ל דאין גובין בהו היינו אם כבר נודע מן הנפילה והחזירו למלוה שלא כדין מש"ה ס"ל דאין גובין בו אבל אם מצאו המלוה קודם שנודע שנפל ודאי השטר בחזקתו ועיין בש"ע שם סעיף ב' שאם המלוה בעצמו לקחי קודם שבא ליד אחר לא אמרי' בי' יהא מונח ע"ש וה"ה בנפילה כל שבא לידו קודם שנודע הנפילה השטר בחזקתו וע"ש בסמ"ע שכתב דקודם שבא ליד אחר לאו דוקא אלא אפי' בא ליד אחר אלא קודם שאמר ספיקו דאינו יודע מה טיבו ע"ש וא"כ ה"נ הרי תנאי ב"ד אית לה וכמאן דנקיט שטרא בידה דמי' קודם שנודע שנפל ולכך מוקי השטר בחזקתי' והיינו דקאמר ר' יוחנן הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום מ"ט מעשה ב"ד כמאן דנקיט שטרא בידי' ומש"ה אפי' היכא דאתרע כגון במקום שכותבין ונאבדה הכתובה כיון דנקיט שטרא בידה והוא התנאי ב"ד קודם שנודע מן הנפילה אוקי השטר בחזקתו וזה נכון ודוק ועמ"ש בסימן קי"א סעיף ט"ו:

תוכן העניינים

אבני מילואים א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה