אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]
סימן צו · סעיף א
ס"ק א
אלא בשבועה וכתבו תוס' פ' השולח דף ל"ד ובפ"ק דב"ב דף ה' הא דצריכה שבועה אע"ג דחזקה אין אדם פורע תוך זמנו שאני אשה דאית לה כתובה מתקנת חז"ל חיישי' טפי לצררי כדאמרי' בהנושא דף ק"ב דחיישינן טפי לצררי בבנותיו מבת אשתו וע"ש. ולפ"ז נראה דלדעת ר"ת ודעימי' דס"ל כתובה דאורייתא א"כ אינה בתנאי ב"ד אלא דאי' עוד תירוץ אחר דחיישינן שמא סמוך למיתה התפיס לה צררי ועיין ב"ש שכתב דלפי מ"ש תוס' משום דבתנאי ב"ד חיישינן טפי לצררי א"כ נכסי מלוג ונכסי צ"ב דלא שייך בהו תקנת חז"ל ליכא למיחש לצררי ואין צריך שבועה לגבות אפילו שאינן בעין ע"ש ולענ"ד נראה דבנ"מ אם אינו בעין טענינין בעד הבעל החזרתי במגו דנאנסו וכמ"ש בש"ך ח"מ סימן ק"ח סק"ז דבפקדון טענינן ליתומים החזרתי במגו דנאנסו ונ"מ שאינו בעין ה"ל דין פקדון כיון שפטור בנאנסו ועמ"ש בזה סימן פ"ה סעיף ב':
ס"ק ב
שאין אדם מוריש לבניו ממון שאין יכול לגבותו אלא בשבועה וכתב בתשו' שארית יוסף כשיש בעלי חובות על אביהם יכולין לומר היורשים לא ניחא לן בשבועה של אמי כי השבועה תקנו חז"ל לטובת היורשין ויכולין לומר לא ניחא לן תקנת חז"ל ואז יורשים הכתובה ואין צריכין לשלם מעות הכתובה לבע"ח ע"ש והובא בב"ש וכתב עוד בתשו' הנ"ל סימן ס"ז על שטר ח"ז מאב ולא מאם שהבנים יכולין נמי לומר אי אפשי בתקנת חכמים כדי לדחות החתנים מכתובת אמם ע"ש:
וראיתי בספר בית מאיר שכתב ז"ל ובזה יש לעיין מאחר מה דכתובה קודם לשטר חצי זכר כתב בסמ"ע סימן רפ"א משום שאם הבנים מחזיקים הבנות לחצי זכר לירושה החוב מעיקרא ליתי' וא"כ יכולין הבנות לומר א"כ שאנו יורשין כחצי זכר בחצי שלנו אנו חפצים בתקנת חכמים ואינה מורשת בלא שבועה עכ"ל וע"ש וליתי' דלעולם אין לבנות דין יורשים בין הבנים אלא שהברירה ביד היורשים ליתן להן בעד חובם חלק ירושת זכר והיינו בנכסי אביהם ולעול' אין יורשין אלא הבנים וכיון דהם היורשים (ומ"ש הסמ"ע דיש לשח"ז דין ירושה אין כונתו שתהי' היא יורשת ממש דא"כ היו דבריו בטלין לגמרי ואפילו אם היורשים מתרצים לא מהני שהרי אין לבנות ירושה במקום בן אלא כונתו לפרש מ"ש שם רמ"א בשם המרדכי דבע"ח קודם לשח"ז אע"ג דשטרה קודם ואם הי' לה דין בע"ח או מקבל מתנה היתה זוכה בנכסים ולא הי' למלוה ע"פ לגבות לכן כתב דאין לה כח אלא בירושה וכונתו דכח מתנתה מגרע גרע ולא ניתן לה אלא כח ירושה כמו מתנת שכ"מ ולכן בע"ח קודם אבל באמת אין הבת יורשת אלא מקבלת מתנה אלא שכח מתנתה קלישא משאר מתנות):
יכולין לומר לא ניחא לן בתקנת חכמים שתקנו שבועה לאמנו וא"כ מגיע לאמם כתובה והם יורשין ממנה ואין לבנות כלום אבל לא הי' התנאי שיהי' לבנות דין יורשים בחלק ח"ז רק שיתן להם מנכסי חלק ח"ז וזה פשוט וברור:
ס"ק ג
אבל אם תפסה יורשי' יורשין כתובת' כתב בח"מ ז"ל שלשה מיני תפיסות הן אם תפסה האשה בחיים כגון יחד לה מטלטלי בכתובת' שאז אינה צריכ' שבועה וא"כ לא שייך אין אדם מוריש שבועה דהא האשה לא היתה צריכה שבועה התפיס' השנית אם האלמנה תפסה מנכסי בעלה ואין היורשי' מוחזקים כנדון דח"ה סימן ש"ל התפיסה השלישית אם יורשי' תפסו לאחר מיתתה כו' ועוד מבואר שם בסימן ק"א שאם קדמו יורשי המלוה ותפסו אין מוציאין מידם וכן הוא בר"ן בשם רבותינו הצרפתים וכן הוא בס' התרומות וכן הסברא נותנת דהא דיינא דעבד כר' אלעזר עבד וא"כ אי עבדו דינא לנפשייהו מאן מפיק מידם כו' מיהו משמע שם בת"ה בשם מוהר"ם דלא מקרי יורשין מוחזקין אלא בדלא שוינהו ראה או דלא יכלי יורשי הבעל לברר שאותן נכסים היו של הבעל ואז הדין עם יורשי האשה להחזיק כל מה שבידם אבל היכא דשוינהו ראה וגם יש עדים שהיו של הבעל אין תפיסה כלום דכל היכא דאיתי' ברשות בעל איתי' ואין זה מקרי תפיסה מיהו מסתימת לשון הטו' שהבאתי לעיל אם קדמו ותפסו היורשין משמע אפילו תפיס' בעדים עכ"ל וכן מורי' דברי האחרוני' כיון דאתינן עלה משום עביד אינש דינא לנפשי' ודיינא דעביד כר' אלעזר עביד א"כ מאן מפיק מידם ואפילו בנודרת כיון דלאו משום מגו אתינן עלה אלא מדין תפיסה ודברי מוהר"ם צ"ע:
ומיהו בעיקר דברי מוהר"ם צריך לדעת דמיירי באופן שלא ראו העדים או שאינו ידוע אם הוא של בעל וע"ש בתשו' מהר"ם שבמרדכי פ' חז"ה המתחלת ראובן נשא לאה כו' ונשאת לשמעון והכניסה לו ממון וספרי' ופסק הוא דהואיל ושמעון מוחזק בנכסים זוכה ואפילו שבועה שלא פקדנו אינו צריך כיון דאילו הית' לאה קיימת היתה יכולה לעכב הספרים בכתובתה ובשבועה איהי מעכב בלא שבועה כו' אבל לא להחזיק מה שבידם כו' ע"ש דלכאורה לא הי' צריך לבא מטעם דבמוחזק לא אמרי' אין אדם מוריש שבועה לבניו דהא תיפוק לי' דהיא היתה נאמנת במגו וטוענין ליורש וללוקח אלא כיון דגם במשכון דאית לי' מגו נמי שבועה בעי' והוא שבועת הגאוני' בטוען על המשכון כדי דמיו מש"ה כתב בטעמא כיון דלאה היתה מוחזקת ובמגו נאמנת וכה"ג במשכון נמי אין היורש צריך שבועה ואדם מוריש שבועה כה"ג לבניו כיון דמוחזק גמור הוא וכן דעת הרמב"ם דבכדי דמיו זוכה היורש:
ולפ"ז היכא דלא היתה מוחזקת אלא היורש תפס א"כ אפילו לשיטת פוסקים דלא מהני תפיסת היורש מ"מ היכא דאי' לי' מגו וטוען ברי שהאם נשבעה על כתובתה או שטוען ברי שיודע שמגיע לאמו הכתובה ודאי אליבא דכ"ע היורש נאמן במגו אמנם אם אין היורש יודע אפי' תפס שלא בעדים לא מהני מגו אם אינו טוען ברי ולפ"ז תפיסה שלישית שכתב ב"ש דאם תפס היורש ואיכ' עדים וראה דבזה פליגי הפוסקים דהראב"ד והר"ן ס"ל דמהני תפיסה דעביד אינש דינא לנפשיה ע"ש הנה לדעת מהר"ם לא נפקא מיניה בהאי תפיסה שלישית שהוא תפיסת היורש דהיכא דאיכא עדי' וראה אפי' תפיסת אמו לא מהני והיכא דאיכא מגו גם תפיסת היורש מהני אלא לאותן הפוסקי' דס"ל דתפיסת אמו מהני אפי' היכ' דאיכא עדי' וראה לדידהו איכא למימר בתפיסת היורש לא מהני כה"ג כמו שטר העומד לגבות ודו"ק: