אור ברסלב
אבני מילואים א - ב סימן צג › סעיף כב

אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]

סימן צג · סעיף כב

סעיף כא

ס"ק (כז) [כ]

הניח נשים רבות אע"פ שנשאן זו אחר זו ניזונת בשוה והוא מדברי הרמב"ם פי"ח מהל' אישות וע"ש בראב"ד שכתב ז"ל ואפילו ניזונת מן הקרקע לפי שאין חיוב המזונות אלא לאחר מותו וכבר הגיע שעת החיוב לכולן בבת אחת כו' והרב המגיד כתב שם ז"ל והטעם שכתב הר"א ז"ל בהשגות אינו נכון שאם מפני שאין חיוב המזונות חל אלא לאחר מותו הוא אפילו בכתובה לא יהיה לאלמנ' דין קדימה שהרי אינה נגבית אלא משעת מיתה והגע עצמך מי שלוה וקבע זמן הפרעון אחר מיתה והתנה אם ימות המלוה קודם לו שלא יגבה כלום וחזר ולוה וקבע ז"פ לאותו זמן וע"פ תנאי הנזכר מי לא יהיה בו דין הקדימה עכ"ל וע"ש אמנם לענ"ד נראה דחיוב מזונות שהוא תנאי ב"ד אינו חל אלא אחר מותו ואינו דומה לכתובה שהחיוב תיכף משנשאה אלא שזמנו לפרוע אחר מותו או אחר גירושין אבל תנאי ב"ד דמזונות אינו חוב כלל אלא לאחר מותו וכן מבואר להדיא ברי"ף פ' מי שמת בהא דאלמנה ניזונת ממתנת שכ"מ ע"ש שכתב ז"ל משום דמתנת שכ"מ לא קני אלא לאחר מיתה לא דחיא תקנת' דרבנן דמזונות אלמנה ובהדי הדדי קא אתי' לאחר מיתה הלכך לא דחי חדא מינייהו לחברתה עכ"ל וע"ש הרי מבואר דס"ל לרי"ף ז"ל דחיוב מזונות דאלמנה לאחר מיתה הוא דקא אתי' גם הרמב"ם פי"ט מה' אישו' כת' וז"ל נתן כל נכסיו מתנה לאחרים הואיל ומתנת שכ"מ אינו קונ' אלא לאחר מיתה וכמו שיתבאר הרי המתנה וחיוב הנכסים בתנאים אלו באין כאחד ולפיכך אלמנתו ובנותיו ניזונת מנכסיו ובניו יורשין כתובת אמן שמתה בחיי בעלה עכ"ל הרי מבואר דגם דעת הרמב"ן שבאין כולן כאחד לאחר מותו ר"ל מזונות האלמנה ומזון הבנות וכתובת בנין דכרין כולן באין כאחד ועמ"ש בס' קצה"ח סימן רנ"ב סק"א. ולפ"ז הא דתנן אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדי' מפני תיקון העולם היינו משעבדי דאחין ויורשין דאלו מה ששיעבד הוא בעצמו בחייו תיפוק ליה דבחייו לא התחיל חיובם אך קשה בהא דאמרו ר"פ אע"פ אתמר כתובת בנין דכרין פומבדיתאי אמרי לא טרפא ממשעבדי ירחון תנן בני מתא מחסיא אמרי יסבון תנן ונהי דיסבון תנן הא תנאי כתובה של בנותיו ואלמנתן ובנין דכרין כולן זמן חיובן בשעת מיתה והיכי טרפא ממשעבדי ששיעבוד קודם זמן חיובן ואין לומר דמיירי התם משעבדי ששיעבדו האחין דא"כ אפי' למ"ד ירתון תנן אמאי לא יציאו כתובת ב"ד ממה שמכרו האחין אחר מיתת אביהם דנכסי דידהו הויין והיאך האחין רשאין למכור דבר שאינו שלהם ואלו מכר יורש אחד חלק ירושת אחיו ודאי דלא הוי מכירה כלל דדבר שאינו שלו מכר ואפי' לפי מ"ש לקמן סימן קי"ב דכתובת בנין דכרין מצי סלקי בזוזי ע"ש משום דאינון ירתון כסף כתובתך תנן וכיון דמצי סלוקי לכתובה גופה בזוזי ה"ה דמצי לסלוקי לבנים מ"מ לא גרע כתובת בנין דכרין מפרנסה דאע"ג דמצי סלוקי בזוזי ואפ"ה מוציאין ממשעבדי ששיעבדו אחין כיון דקצובין הן וכתובת בנין דכרין נמי קצובין הן. ועוד דבריש פ' מי שהי' נשוי איתא וש"מ כתובת בנין דכרין לא טרפא ממשעבדי דאי ס"ד טרפ' ממשעבדי ליתו בני ראשונ' ולטרפינהו מבני שני' ע"ש ומוכח דמ"ד טרפא ממשעבדי היינו ממשעבדי דאב ואמאי הא כל תנאי כתובה דמזון האלמנה בנותיו וכתובת בנין דכרין כולן לאחר מותו הן באין וא"כ לקוחות קדמו לחיובן וצ"ע:

(וגדולה מזו קשה לפ"מ שהוכיח מרן ז"ל מדברי הרי"ף והרמב"ם דעיקר חיוב תנאי כתובה אינו חל אלא אחר מותו ומן הדין אינה גובה ממשועבדים של הבעל א"כ הא דשלח לי' רב לרבי ותלה ביני שיטו שיעבדו האחין מהו ע"ש פ' מציאת האשה דף ס"ח תיפוק לי' דמתני' היא דתנן אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים מפני תיקון העולם וע"כ מתני' בשיעבדו האחין דבשיעבד הבעל מדינא אין מוציאין דקדמו לקוחות לחייבן וכמ"ש מורי ז"ל. איברא המעיין בדברי הרי"ף שם פר' יש נוחלין שכתב וז"ל ואי קשי' לך ההיא דתנן אין מוציאין כו' ולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדי' מפני תיקון העולם והכא קאמרינין אלמנתו ניזונת מנכסיו ההי' במשעבדי מחיים כגון מתנת בריא ומכירה אבל מתנת שכ"מ דלא קניא אלא לאח"מ כו' לא דחי' תקנת' דרבנן דמזונות אלמנ' ומתנת שכ"מ תרווייהו תקנתא דרבנן נינהו ובהדי הדדי קאתו לאחר גמר מיתה הלכך לא דחי' חדא מינייהו לחברת' ותרווייהו קנו עכ"ל הרי לפנינו דהרי"ף בעצמו מפרש למתני' דאין מוציאין כו' בשיעבדן הבעל ומ"מ טעמא דמפני תיקון העולם הא אי לא"ה היו מוציאין וע"כ מדינא היה החיוב חל מחיי הבעל אלא מפני תקון העולם הוא דאמרו רבנן שלא ישתעבדו הנכסים עד אח"מ נמצ' דבכתובת בנין דכרין שאין בהן משום תיקון העולם נשתעבדו הנכסים מחיי הבעל לבני מתא מחסימן דס"ל יסבון תנן וטרפא שפיר ממשעבדי דבעל משא"כ במזון האשה והבנות שמפני תיקון עולם אמרו דלא לטרוף ממשעבדי דבעל וממילא מתחיל שיעבוד לאח"מ והא דכתבו הרי"ף והרמב"ם דהני תנאי כתובה ומתנת שכ"מ בהדי הדדי קאתו והרי"ף סיים עוד וז"ל הלכך לא דחי' חדא מינייהו לחברתה ותרווייהו קנו ע"כ והא כיון דמדינ' מחיים חל החיוב אלא מפני תיקון העולם הוא דאמרו חז"ל דלא ליחול שיעבודא עד אחר מותו דחשו לפסידא דלקוחות וא"כ במתנת שכ"מ דלא חשו לפסידא דידיה נוקמוהו אדיני, וא"כ קדמו תנאי כתובה לדידי' דהא מדינ' מחיים התחיל השיעבוד זה אינו דכיון דקי"ל כרבי דשיעבדו האחין אין מוציאין למזונות וא"כ הא חזיון בירושה דאפילו לאח"מ לא חייל שיעבודא דתנאי כתובה לגמרי שהרי יכולין למכרן ע"כ עדיין גם הירושה חיילא עם תנאי כתובה ביחד דכל זמן שהנכסים ביד היורשין תנאי כתובה גובה מהן וכשמכרו אינן גובין ממשועבדי נמצא דיד שניהם שוה בנכסים ולכך גם במתנת ש"מ דאתי' מירושה עדיין גם יד המקבל מתנה שולטת בנכסים ואם מכרם אין תנאי כתובה גובה מהן וכמ"ש בנמ"י דכמו שיעבדו האחין אין מוציאין למזונות ה"נ אין מוציאין כששיעבד המקבל מתנה שכ"מ לכך שפיר כתב הרי"ף ובדקדוק גדול דתרווייהו בהדי הדדי קאתי ותרווייהו קנו ודו"ק כי נכון הוא:

תוכן העניינים

אבני מילואים א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה