אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]
סימן צג · סעיף כ
ס"ק (יט) [יב]
אבל אם נתן מתנת שכ"מ עיין מ"ש בקצה"ח סימן רנ"ג סק"א.
ס"ק (כ) [יג]
אם אין כאן בני חורין עיין מ"ש בס' קצה"ח סימן קי"א סק"א.
ס"ק (כא) [יד]
הקדיש נכסיו הוי כמתנת בריא כתב ב"ש וז"ל ואם הקדיש בחליו עיין בח"מ סימן ר"ן דאין הקדש עד אחר מיתתו לפ"ז נראה דניזונת מהם והיינו אם הקדיש כל נכסיו עכ"ל והתם טעמא משום דבש"ס עלה בתיקו הקדיש אם חזר או לא לכך אם חזר מן ההקדש לא מפקינין מן היורשין מספיקא וע"ש בסימן ר"ן וא"כ הכא לענין מזונות אין האלמנה יותר מוחזקת מן ההקדש ומספק אינה ניזונת מיהו לפמ"ש ב"ש לעיל ס"ק כ"א וס"ק כ"ט דאלמנה מקרי מוחזקת לכל הספיקות ע"ש א"כ ה"נ כמו אם חזר אין מוציאין מיד היורשין מספיקא ה"ה דאלמנה ניזונת מהן אפילו לא חזר כמו שניזונת ממתנת שכ"מ כיון דספק הוא והיא נקראת מוחזקת אמנם לדעת הרא"ש דס"ל התם בפ' מי שמת דהקדיש אינו חוזר משום דאומדנא אינו ברור וההקדש ודאי ואין ס' מוצי' מידי ודאי ע"ש א"כ ה"נ אין האלמנה ניזונת כיון דההקדש חל מחיים ואינו חוזר ואפילו הקדיש קדושת דמים אינה ניזונת אע"ג דכתובה ודאי נגבית מקדושת דמים דדוק' קדושת הגוף הוא דמפקיע מידי שיעבוד ולא קדושת דמים מ"מ הכא לענין מזונות דאינה גובה ממשעבדי ולא גרע הקדש מהדיוט וכי היכי דלא גבי' מלקוחות לא גבי' מקדושת דמי' וב"ש שכתב ז"ל ואפילו הקדיש קדושת דמי' אינה גובה הכתובה ע"ש ואינו נראה לענ"ד דכתובה שפיר גובה כמו שגובה מן הלקוחות אלא מזונות הוא דאינה גובה וכמ"ש (הגה"ה ואולי יש איזהי ט"ס בדברי ב"ש שהרי סיים וכתב כו' אבל אם הקדישה היא קדושת דמים אינו מפקיע מידי שיעבוד ע"כ הרי דס"ל ג"כ דקדושת דמים לא עדיף מלוקח וע"ש) ועמ"ש בס' קצה"ח סימן ר"ן סק"ו דאם הקדיש מחיים אף דאינו חוזר ואינו בתורת מתנת שכ"מ מ"מ אין היורשין צריכין לקיים נדרו וע"ש וא"כ אלמנתו ניזונת מהן כיון דההקדש אינו חל על הנכסים אלא על הנודר והקדשות שלנו אינו אלא לעניים וכמ"ש בש"ע ח"מ סימן צ"ה וא"כ אינו אלא נדר וכשמת אין היורשין חייבים לקיים נדרו ושפיר אלמנתו ניזונת מהן
ס"ק (כב) [טו]
מיהו אם נתן המטלטלין לאחרים אפילו במתנת שכ"מ י"א דאינה ניזונת מהן כתב בדרכי משה ז"ל ובמרדכי פ' נערה האריך בזה וכתב דמהר"ם ס"ל דניזונות אפילו ממתנת בריא ויש סוברים דאפילו ממתנת שכ"מ מטלטלין אינה ניזונת אפי' אחר תקנת הגאונים שתקנו שכתובה נגבית ממטלטלין וע"ש עכ"ל והמעיין שם במרדכי יראה שכתב שם ז"ל משם הבי' ר"ב ראיה דמתנה לאינש אחריני מפקעת מזונות האשה בחייו ומזנות האלמנה כו' וכיון דמקבל מתנה אלים מירושה דאורייתא דתנן אין מוציאין למזון האשה והבנות כו' דמקבל מתנה הוא בכלל משועבדים הלכך דלמ' כי תקינו הגאונים לגבות כתובת אשה ממטלטלין הני מילי מירושה וכ"ש ממתנת שכ"מ דרבנן אבל לא ממקבל מתנת בריא וגם ר"ת פי' כפי' ר"ח בב"ב דמתנת בריא מפקעת שיעבוד גמור כמכר וגם ר"ח ורשב"ם שוין בדבר בפ' יש נוחלין ר"י בר שמואל וכן באביאסף וכן פסק הר"מ בתשובתו וכן נראה למורי בס' המיימוני ורבינו יצחק בר' בר' ברוך פסק דאפילו במתנת בריא לאינש אחריני לא מפקעה שיעבוד כתובה ודקדק מדר"ת דכתב דאהני מאי דכתיב בכתובה נכסין דאית להון אחריות כו' לגבות מטלטלין ואהני דלא כתב אגב שלא לטרוף מן הלקוחות ודוקא לוקח זכה שהוא כמו בע"ח מאוחר שגבה דקי"ל בערכין דכ"ע מה שגבה גבה במטלטלין אבל מקבל מתנת בריא אין מפקיע מידי שיעבוד של מטלטלין ורבינו שמואל פסק דמתנת שכ"מ לאינש אחריני מפקיע שיעבוד הכתובה ומזוני כמו מתנת בריא דמה שתיקנו רבנן סבוראי כתובת אשה נגבית ממטלטלין היינו דוקא כשהן בעין בשעת מותו אבל אם נתנם לאדם אחר או זיכה לו ע"י אחר אפילו מתנת שכ"מ מפקיע מידי שיעבוד האלמנה ולא תטרוף ממנו כו' ועוד ראיה מלשון האלפסי פ' יש נוחלין דמסיק דמזון האשה והבנות ומתנת שכ"מ תרווייהו תקנתא דרבנן נינהו ובהדי הדדי קאתו ולא מצי חדא דחי לחברי' ומדקאמר דלא מצי חדא דחי לחברתה א"כ מאי דתפס תפס עכ"ל וע"ש. ומבואר דעת מהר"ם דמתנת בריא מפקעת מידי שיעבוד זולת דעת רבינו יצחק בר"ב דמתנת בריא לא מפקעת מידי שיעבוד ואתי עלה מדר"ת דכתבינן נכסין דאית להון אחריות ודלית להון אחריות כו' ודוקא לוקח זכה שהוא כמו בע"ח מאוחר שקדם וגבה ממטלטלין ומשום דלא כתב אגב אבל אם כתב אגב דאז מטלטלי משתעבדי כמו מקרקעי וא"כ גם במטלטלין לא אמרי' בע"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה דהא דאמרי' בערכין דכ"ע במטלטלין מה שגב' גבה היינו היכא דלא שיעבוד לו מטלטלי אג"ק אבל אם שיעבד לו מטלטלין אג"ק הרי הוא כקרקע ומה שגבה לא גבה. אלא דאכתי לא ברירא לי כונתו מאי אהני לי' דלא כתב אגב דאם משתעבדי' המטלטין במה שכתב ודלית להון אחריות א"כ אמאי לא גבה מלוקח כיון דשיעבוד גמור הוא ובשיעבוד גמור לא אמרי' בע"ח מאוחר שקדם כו' ואם לא משתעבדי' המטלטלין שיעבוד גמור במ"ש ודלית להון אחריות ומשום דלא כתב אגב א"כ ממקבל מתנה נמי לא לגבי כיון דלא בעינן למיתי עלה מדין בע"ח מאוחר שקדם וגבה וצ"ע. ובכל דברי המרדכי הנ"ל לא מצינו דעת מי שסובר דאפילו מתנת שכ"מ מטלטלין אינה ניזונת מהן לאחר תקנת הגאוני' זולתי רבינו שמואל שפסק דמתנת שכ"מ לאינש אחריני מפקיע מידי שיעבוד הכתובה ומזוני ומתוך דבריו מוכח דלא ס"ל דמתנת שכ"מ מפקיע השיעבוד לאחר תקנת הגאונים אלא ס"ל דלא תקנו הגאונים אלא כשהן בעין בשעת מותו אבל אם נתנם לאדם אחר או זיכה לו ע"י אחר אפי' מתנת שכ"מ מפקיע שיעבוד האלמנה ע"ש והיינו משום כשנתן צו או זיכה לו ע"י אחר אזי הוי כמתנת בריא ממש דאם לא עמד אינו חוזר וכמ"ש בטור ח"מ סימן קכ"ה בשם הרמ"ה דכיון שהוצי' המתנה מידו ליד המקבל או זיכה לו ע"י אחר אם עמד חוזר ואם לא עמד אינו חוזר דהמקבל מתנה זכה מיד במסירתו לכשימות וע"ש וכן הוא בש"ע שם סעיף ח' וא"כ אין זה מתנת שכ"מ דבמתנת שכ"מ יכול לחזור אפילו לא עמד ומשום דלא חייל אלא לאח"מ וכיורש משא"כ כשהוציא המתנה ליד המקבל זכה בה מיד ולכשימות וה"ל דין מתנת בריא ממש מהיום ולכשימות אבל מתנת שכ"מ שהיא עדיין ביד הנותן דה"ל כירושה אינה מפקעת מידי שיעבוד האלמנה ולא מצינו א"כ במרדכי דעת היש סוברין שכתב רמ"א אמנם בנמוקי יוסף פ' יש נוחלין כתב סברא זו דאפילו לאחר תקנת הגאונים שתקנו לגבות ממטלטלי דיתמי לא תקנו אלא מיורשין ולא ממתנת שכ"מ וכתב שם שכן דעת הרשב"א והריטב"א ז"ל וע"ש. איברא לענ"ד נראה להוכיח מדברי תו' דמתנת שכ"מ לענין מטלטלין גרע מירושה ולא מפקע שיעבוד בע"ח וכתובה אפי' לדינא דגמר' דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי אבל מטלטלי מתנת שכ"מ משתעבדי ע"ש פ' נושאין על האנוסה דף צ"ט ד"ה כתב כל נכסיו לבנה וז"ל אבל מיתמי אפי' ר' מאיר מודה דלא משתעבדי וכן נראה לר"י דאי לר' מאיר מיתמי נמי אית לי' דמשתעבדי א"כ סברת ר' מאיר הפוכה מדרבנן דלרבנן כתובה גרועה מבע"ח דמטלטלי לא משתעבדי לכתובה אפי' מיני' ובע"ח אפי' מגלימא דעל כתפי' ולר' מאיר כתובה עדיפ' דאפילו מטלטלי דיתמי נמי משתעבדי לה ולבע"ח לא משתעבדי אלא ודאי לכ"ע מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לכתובה וקשה דהכא משמע דמטלטלי דמתנה משתעבדי לר' מאיר ומתנה אלימא מיתמי דשטרא שאין בו אחריות לא גבי ממקבל מתנה כו' ואילו מיתמי אפילו מלוה ע"פ קי"ל דגבי ואור"י דהכא במתנת שכ"מ איירי דגרועה כגון ירושה אבל במתנת בריא לא גבי' עכ"ל ומוכח מדבריהם דלרבנן נמי בע"ח גובה ממטלטלי דמתנ' שכ"מ דאי ס"ד דבע"ח לא גבי ממטלטלי דמתנת שכ"מ אכתי ק' דהוו סברות הפוכות דלר' מאיר כתובה עדיפ' וגובה אפילו ממתנת שכ"מ ובע"ח לא גבי דלענין ב"ח לא פליגי ר' מאיר ורבנן ושוין הן גבי בע"ח ולרבנן בע"ח עדיף מכתובה דבכתובה אפילו מיני' לא גבי' ולכן מוכח לענ"ד מדברי תוס' אלו דבין לרבנן בין לר"מ בע"ח גובה ממטלטלי דמתנת שכ"מ דגריע מירושה ובכתובה בלבד הוא דפליגי דלרבנן כתובה גרועה דאפילו מיני' לא גבי' ממטלטלי ולר' מאיר כתובה שוה לבע"ח אבל מ"מ לא עדיפא ובזה לא הוו סברות הפוכות. וטעמא דהך מלת' נראה לענ"ד לפ"מ ששנינו במשנה פ' הכותב דף פ"ד מי שמת והניח אשה ובע"ח ויורשין והיה לו פקדון או מלוה ביד אחרים ר' טרפון אומר ינתנו לכושל שבהן ר' עקיבא אומר ינתנו ליורשין שכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה כו' וכל זמן שלא נשבעו אין להן רשות בהם ואין אנו יודעין אם יש להם עליו כלום הלכך משמת המת זכו בהם היורשין וברשותו הן ע"ש. ודעת תו' דלר"ע נמי אם פטר את הבע"ח מן השבועה אזי ינתנו לכושל שבהן עיין בדבריהם פ' מי שהי' דף צ"ב וכ"כ עוד תו' פ' יש בכור דף נ"א ע"ב ע"ש וכיון דעיקר תלי' בשבועה לכן גבי יורשין דוק' דכל זמן שלא נשבעו הבע"ח והאשה אין אנו יודעין אם יש להם כלום דחשוד דאפיק שטרא על היתומים אינו נוטל כלום ומשום דבשבועת היתומים החמירו ז"ל שלא ליטול עד שישבע וכמבואר בטוש"ע ח"מ סימן צ"ב ע"ש כי היכי דהחמירו בשבוע' היתומים לומר אין אדם מוריש שבועה לבניו משא"כ בשאר שבועות כגון הבא ליפרע מלקוחות או שלא בפניו לא אמרי' אין אדם מוריש שבועה וכמבואר בח"מ סימן ק"ח ע"ש בסמ"ע וה"נ חשוד דאפיק שטר' על הלקוחות אינו מפסיד בשביל השבועה דדוק' בשבוע' יתומים הוא דהחמירו ומש"ה בע"ח וכתובה נגד היורשים הוא דס"ל לר"ע כיון שאין להם שום זכות נגד היורשין עד שישבעו לכך קודם השבועה אין אנו יודעין אם יש להם כלום. אבל נגד מתנת שכ"מ דלא עדיף מלקוחות ומתנת ברי' דאין זה מפסיד בשביל השבועה מודה רע"ק דינתנו לבע"ח וכתובה וא"כ אפילו לדינ' דגמ' דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע"ח אבל מטלטלי דמתנת שכ"מ משתעבדי ודו"ק (הגה"ה וכל זה דוק' שאין המטלטלין ביד המקבל מתנה אלא ביד היורשין או ביד אחרים דהא ר"ט נמי לא אמר ינתנו לכושל אלא כשהמטלטלין ביד אחרים ולא כשהיורשים מוחזקים וה"נ אם המקבל מתנה מוחזק אין מוציאין מידו אלא כשהמטלטלין עדיין ביד היורשין אז גובין מהם) ועוד יבואר לפנינו בסימן כ"ב מטעם אחר דמטלטלי דמתנת שכ"מ משתעבדי גם מדינא דגמ' ע"ש.