אור ברסלב

אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]

סימן פה

סימן פד

סעיף יא

ס"ק א

נתן לה אחד מתנה ע"מ שאין לבעלה רשות בה. בנדרים דף פ"ח המדיר הנאה מחתנו והוא רוצה לתת מעות לבתו אומר לה הרי המעות הללו נתונים לך במתנה ובלבד שלא לבעלך רשות בהן אלא מה שאת נושאת ונותנת לתוך פיך ובגמ' אמר רב ל"ש אלא דאמר לה מה שאת נושאת ונותנת לפיך אבל מה שתרצה תעשי קנה יתהון בעל ושמואל אמר אפילו אמר מה שתרצי תעשי לא קנה יתהון בעל מתקיף לה רב זירא כמאן אזלא הא שמעתא דרב כר"מ דאמר יד אשה כיד בעלה ע"ש וכתב ב"ש ס"ק כ"ג דבזה ג' שיטות הר"ש בשם רע"מ גאון כתב הלכה כשמואל ואפילו אמר סתם ע"מ שאין לבעל רשות בהן מהני וכן הוא דעת הרמב"ן וכן אם אמר מה שתרצי תעשי לבד ג"כ מהני וכ"כ הר"ן לשטה זו. ותוס' פ"ק דקדושין דף כ"ד בשם ר"ת פסקו הלכה כרב דצ"ל דוק' ע"מ שאין לבעל רשות בהן אלא מה שאת נושאת ונותנת לפיך או בכה"ג דמייחד שום דבר אבל אם אמר סתם ע"מ שאין לבעלך רשות ומה שתרצי תעשי לא מהני וכן הוא דעת הראב"ד והר"ש והמרדכי. והרמב"ם פ"ג מהל' זכי' פסק כשמואל וס"ל אף לשמואל צריך שיאמר ע"מ שאין לבעלך רשות ומה שתרצי תעשי ואז הוי כאילו אמר לא יהא שלך אלא לאותו דבר שתרצי לעשות כו' ומבואר בבעה"ת שער ששי אם התנה ע"מ שתעשה מה שתרצה בלא רשות בעל אם מתה אין הבעל יורש אותה וקצת יש לדייק מרש"י והרא"ש דלא ס"ל כן דכתבו אהא דאם קיבל מן האשה יחזיר לאשה ואם מתה יחזיר לבעל ולא חיישינן שמא נתנו לה ע"מ שאין לבעלה רשות בה משום דאף אם נתנו לה כן מ"מ יורש אותה ולפמ"ש בעה"ת אכתי קשה שמא נתנו לה שאין לבעל רשות אלא מה שתרצה תעשה דאז אינו יורש אותה וכן ראיתי בהגהת ש"ך שם עכ"ל והיינו לשיטת הפוסקים דס"ל דבעינן דוק' שיאמר מה שאת נותנ' בפיך או מה שתרצי תעשי דהוי נמי כמו לדבר מיוחד דלא קנתה אלא לאותו דבר שתרצה לעשות בזה הוא דס"ל לבעה"ת דאינו יורש אותה כיון דאשה גופה לא קנתה אלא למה שתעשה וכיון שלא עשתה כלום עדיין לא קנתה אבל לשיטת הפוסקים דסגי באומר ע"מ שאין לבעלך רשות גרידא א"כ היא קנתה מיד אלא שהבעל אין לו בהן כלום א"כ אם מתה הוא יורש אותה. ובס' מחנה אפרים הל' נדרים כתב דלשיטת אותן הפוסקים כרב דבעי' מה שאת נושאת ונותנת לפיך אין הבעל יכול ליהנות מהן דגזל הוא בידו דהיא גופה לא קנתה אלא עד שתתן לתוך פיה ע"ש. אמנם בספר שער המלך הל' נדרים האריך בזה והוכיח מדברי רש"י דבעל רשאי ליהנות מהן וכמבואר ברש"י שם דף פ"ח מה שאת נותנת לפיך לא קנה בעל ויכול ליהנות מהן דמשל אשתו הוא נהנה ע"ש והבי' שם דברי ש"מ לנדרי' כ"י ז"ל אומר לה הרי המעות הללו כו' ואם נתנה האשה לבעלה מותר בהן וא"ת מאחר שאינה מקיימת התנאי נמצא שהמתנה אינה מתנ' והרי הן של חמיו ואמאי יהא מותר בהן וי"ל דמ"מ אין לחמיו עליו כלום כו' וא"ת וכיצד היא נותנת לבעלה והלא גזל הוי בידה וי"ל גם היא יודעת שאין אביה מקפיד אם היא תעשה בהן מה שתרצה רק שאמר מה שאת נושאת ונותנת לפיך כדי שלא יקנה אותן הבעל ויהיו הרשות בידה לעשות בהן כל חפצה הרא"ם ז"ל עכ"ל וכתב עלה בס' שער המלך וז"ל הנה מבואר מדבריו דאפי' באומר לה מה שאת נותנת לפיך יכולה לשנותה לכל מה שתרצה ואנן סהדי דלא אכפת לי' לנותן בהכי ולא התנה כן אלא כדי שלא יקנה אותן הבעל וכן נרא' שכן דעת המאירי ז"ל שכתב בפ' בן סורר הובאו דבריו בשטה מקובצת כ"י גבי האי דאינו חייב עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו ופריך אמו מנ"ל מה שקנתה אשה כו' ואוקמה באומר ע"מ שאין לבעלך רשות כתב וז"ל וממה שכתבנו אתה רואה שמה שאומר כאן דאקני לה אחר על מנת שאין לבעלה רשות בהן לדעת גדולי הפוסקים דס"ל כרב ואתה צריך לפרשה שפרט ואמר מה שאת אוכלת בפיך וע"ש והשת' קשה טוב' דאיך אפשר לאוקמה בהכי הא אם פרט ואמר מה שאת נותנת לפיך כל שלא נתנה לפי' ובא הבן וגזלם נמצ' שלא, קנאתם היא למפרע ואנן בעינן שיגנוב משל אביו ושל אמו ועיין בהריטב"א פ"ק דקידושין שכ"כ בהדי' דההי' דבן סורר ליכ' לאוקמ' בהכי מהטעם שכתבנו וכו' ואולם לדעת המאירי ע"כ דס"ל כדעת רש"י והרא"ם שכתבנו דיכולה לשנותה למה שתרצה הלכך שפיר קרינן בי' משל אמו דאפי' לא קיימה התנאי מדידה הוי דאנן סהדי דלא התנה כן אלא כדי שלא יקנה אותן הבעל עכ"ל וע"ש ולענ"ד נראה שאין הדבר מוכרח מדעת המאירי דאפשר לומר דמה שהתנה מה שאת נותנת לפיך אין זה מדרך תנאי אלא כוונת הקנאה היינו שאומר הנותן אני נותן לך מעתה ומעכשיו המעות הללו למה שאת נותנת לפיך וא"כ אינו נותן לה אלא לאכילה ולא לשאר דברים וכיון שקנתה לאכילה אפילו עדיין לא אכלה דידה הוי לאכילה וה"ל משל אמו ולא גרע מהא דמוקי לה שם בפ' בן סורר בדמים המיוחדים למזונות דהוי משל אמו ופירש"י שם כיון דחייב לה מזונות ויחדם לה למזונות ה"ל שלה ע"ש והתם אינו שלה רק לאכילה וחשיב דידה כיון דחייב לה מזונות כ"ש הכא דכבר הקנה אותן לה שיהיו שלה מעכשיו לאכילה וקנתה המעות לאכילתה וא"כ ה"ל דידה ממש ודו"ק:

ובשער המלך שם כתב לתרץ בזה שהניח בשם הרא"ם דהנותן אינו מקפיד עלה לשנותה לכל מה שתרצה רק כונת הנותן מה שאמר מה שאת נותנת לפיך כדי שלא יקנה אותו הבעל וליישב בזה הקושי' שהקשה בעל מחנה אפרים כיון דהרא"ש פסק כרב דלא מהני אלא כשאומר מה שאת נותנת לפיך בפ"ק דקידושין א"כ איך פסק פ' חזקת גבי לקח מן האשה דאם נתנו לה ע"מ שאין לבעל רשות בהן הבעל יורשה הא אי חיישינן לע"מ שאין לבעל רשות ע"כ היינו באומר מה שאת נותנת לפיך דאלו בלא זה ס"ל להרא"ש דקנה בעל וכיון שכן איך כתב דהבעל יורשה הרי כיון שמתה ולא נתנה לפיה הרי נתבטלה המתנה והניח בצ"ע ולפמ"ש אין כאן קושי' דיכולין אנו לומר דדעת הרא"ש כדעת רש"י והר"א ממיץ והמאירי וכמו שכתבנו וע"ש. אמנם נראה לענ"ד דאפי' לדעת הרא"מ דאין הנותן מקפיד אם היא תעשה מה שתרצה עכ"פ כונתו שתעשה דבר מה ובכל מה שתעשה אינו מקפיד ומש"ה רשאי ליתנן לבעלה אבל ירושה דממילא כיון שאין האשה נותנת כלום וא"כ היא לא עשתה מאומה ולא קנתה שהרי לא הקנה לה אלא על דעת שתעשה בהם דבר מה וכיון שהיא לא קנתה איך הוא יורש אותה. ועוד עיקר' דמלת' שכתב הרא"מ אינו מובן לי. דע"כ אנו צריכין לומר שלא נתן לה לכל דבר דאם היה נותן לה סתם לכל דבר היה הבעל זוכה בהן וזה אסור במודר הנאה. כן מבואר מפשט' דמתני' דאל"כ לא הוי צריך למתני כולה מתני' ואם אינו מקפיד לכל הרי כאילו נתן לה סתם לכל דבר ואמאי לא קנה יתהון בעל. ולכן נראה בשיטת רש"י והרא"ם דודאי האב אינו מקפיד שתעשה היא בהם מה שתרצה ומקנה הוא לה לגמרי והא דלא קנה יתהון בעל היינו טעמ' משום דכיון דאומר בפירוש מה שאת נותנת לפיך ה"ל כנכסים שאין ידועים לבעל אע"ג דגמר בלבו להקנות לה לכל דבר מ"מ ה"ל כמו מברחת אע"ג דאין בלבה להקנות ללוקח מהני גבי בעל כיון שאינן ידועים לו ה"נ האב מבריח ממנו במה שהתנ' בפירוש מה שאתה נותנת לפיך ומש"ה אין לבעל פירות אבל מ"מ יורש אותה דאפילו בנכסים שאין ידועים הבעל יורשה כמבואר בר"ן פ' האשה שנפלו ודו"ק.

ס"ק ב

על מנת שאין לבעלה רשות בה פ"ק דקידושין דף כ"ד פליגי ר"מ ורבנן באומר לעבד ע"מ שאין לרבך רשות בה ע"ש וכתב הרשב"א בחידושיו ז"ל תימה היאך אפשר לומר שאם התנה עליו שלא יקנה רבו שיקנה ע"כ והרי כפל תנאו כו' ויש מפרשים הטעם מפני שהתנה על מה שכתוב בתור' שתנאו בטל שכל תנאי שעוקר המעשה כו' וכ"כ הר"ן שם שהוא כמפליג בדברים כיון שא"א לקנין עבד בלא רבו ע"ש, וראיתי בס' שער המלך ה"ל עבדים שכתב דברים אלו בשם הרשב"א והר"ן וכתב עליהם ז"ל ותמי' לי דהא קי"ל דבדבר שבממון תנאו קיים ובשלמ' לרבא אמר ר"ש דס"ל בע"מ שאין לבעלך רשות בו פליגי ר"מ ורבנן ניח' דר"מ ס"ל דבדבר שבממון נמי תנאו בטל גבי שאר כסות ועונה אלא לר"א דס"ל דבע"מ שאין לרבך רשות בו כ"ע ל"פ דקנה הרב קשה מאחר דקי"ל כר' יודא דבדבר שבממון תנאו קיים וכ"כ הרמב"ן ז"ל בתשו' הביאו בעה"ת שער ד' דהנותן מתנה לחבירו ע"מ שלא ישתעבדו לבע"ח תנאו קיים אע"ג דמתנה עמ"ש בתורה דבדבר שבממון תנאו קיים וצ"ע כעת עכ"ל. ולענ"ד נראה לפי מ"ש הרשב"א בחידושיו פ' האומר בטעמ' דר' יודא דס"ל בדבר שבממון תנאו קיים משום דס"ל דאומר ע"מ שאין לך שאר וכסות הכונה היא ע"מ שאין לך עצי דין שאר וכסות ולכך לא מהני אבל האומר בפירוש ע"מ שאין לך עלי דין שאר וכסות גם לר' יודא תנאו בטל ע"ש וכ"כ בשטה מקובצת פ' אע"פ שם ע"ש וא"כ אפילו בדבר שבממון כל שהתנה ע"מ שכתוב בתורה תנאו בטל אלא דבממון ס"ל לר"י דהכונה הוא שתמחול וזה ודאי מהני וא"כ בע"מ שלא ישתעבדו לבע"ח שפיר מצינו למימר דהכוונה שימחול הבע"ח שיעבודו ולכך מהני אבל בע"מ שאין לרבך רשות בה ממ"נ לא מהני תנאי' דאם כונתו שלא יהי' לרב דין מתנה כלל ה"ל מתנה עמ"ש בתורה ואם תהי' כונתו שימחול הרב להעבד המתנה זה אי אפשר שאין העבד יכול לזכות במתנה מיד רבו דאין יד לעבד בלא רבו ודו"ק. אמנם בספרי קצה"ח סימן ר"ט ס"ק י"א שם העליתי דיכול להתנות ע"מ שאין לך עלי דין שאר וכסות וכתבתי שם שכן משמע מדברי הרמב"ן בחידושיו פ' י"נ דף קכ"ו שכתב ז"ל ור' מאיר סבר ע"מ שאין לך עלי לאו כלום הוא אא"כ ימחול לו ולאו כל כמיני' שלא יתחייב לו ור"י סבר דבידו לומר שלא יתחייב לו שהרי מוחל ובדבר של ממון יכול הוא למחול שלא אמרה תורה שיתחייב אלא ברצונו של זה אבל בדבר שאינו של ממון לא שהרי הן עיקר נשואין של תורה ואינו לתנאין עכ"ל וע"ש הרי מבואר דבממון מהני אפי' אומר ע"מ שאין לך עלי דין שאר וכסות ומשום שלא אמרה תורה שיתחייב אלא ברצונו של זה וא"כ תיקשי דה"נ ליהני ע"מ שאין לרבך רשות ואי משום דרצון רבו לזכות אמאי לא ליהני תנאי' ע"מ שלא ירצה לזכות ואם ירצה לזכות תהי' המתנה בטילה אמנם נראה דגבי עבד ורבו אפי' אם לא ירצה הרב לזכות ע"י העבד א"א שיזכה העבד בלא רבו ומשום דיד עבד כיד רבו ואע"ג דאפי' מציאה שבאה לידו מצי אמר לא בעינ' לזכות התם היד נמי לא זכתה אבל היכ' שהיד זכתה הוא זוכה ג"כ וזה לא מצי אמר היד תזכה והוא לא יזכה כי זה א"א וה"נ כיון שיד עבד כיד רבו לא מצי אמר הרב שיזכה העבד והוא לא יזכה שהרי ידו הוא ומה"ט ס"ל להרמב"ן שהובא בבעה"ת דהנותן מתנה לחבירו ע"מ שלא ישתעבד לבע"ח תנאו קיים אע"ג דהתנה עמ"ש בתורה דבדבר שבממון תנאו קיים דלא אמרה תורה שיקנה זה אלא ברצונו של זה וכיון דאם אין הבע"ח רוצה שישתעבדו לו נכסים אלו ודאי דלא משתעבדי לי' והרי מהני רצונו של המקבל לכך גם הנותן יכול להתנות ע"מ שלא ירצה הבע"ח לזכות בשעבודו ואם ירצה לזכות תהי' המתנ' בטיל' לכך מהני תנאי' משא"כ בעבד ורבו היינו טעמ' דיד עבד כיד רבו וכמ"ש. וכן באומר לאשה ע"מ שאין לבעלך רשות בה כיון דאחר הנשואין תו לא מהני סילוק וכבר זכה הבעל באשה ובנכסים אפי' מה שיפלו לה אח"כ א"כ אפי' אומר הבעל איני רוצה לזכות בנכסים לא מהני וכמו שיתבאר לקמן סימן צ"ב ע"ש ומש"ה לא מצי מתנ' ע"מ שאין לבעלך רשות בהן ושלא יהי' לבעל דין פירות בהן דהא על כרחך אית לי' משא"כ בבע"ח שיכול להסתלק קודם שקנה הלוה הנכסים וכמ"ש בספרי קצה"ח סימן ר"ט סקי"ג בשם תשו' מהר"ם במרדכי ע"ש א"כ ה"נ שפיר כתב הרמב"ן דיכול להתנות קודם המתנה שלא ישתעבד לב"ח כיון דמלוה מצי מסלק נפשי' קודם שקנה הנכסים לכך מתנה הנותן שיהיו נכסים אלו מסולקים משיעבוד הבע"ח ואם ירצה המלוה שיתחייב לו הלוה באלו הנכסים לא תחול המתנה ומש"ה תנאו קיים. ולפי"ז לשיטת הרשב"א דבדבר שבממון דתנאו קיים אינו אלא משום דה"ל כאומר ע"מ שתמחלי לי שאר וכסות א"כ בע"מ שאין לבעלך רשות בהן נמי נימא דה"ל כאומר ע"מ שיתן לך בעלך הפירות במתנה ובעל מצי יהיב לאשתו במתנה וקנתה ואינו אוכל פירות והא דבנדרי' גבי מדי' הנאה מחתנו והוא רוצה לתת לבתו מעות דס"ל לתוס' והרא"ש דלא מהני כשאומר ע"מ שאין לבעלך רשות התם ניחא שפיר דהתם לא מצינו למימר ע"מ שיתן הבעל לאשה כיון דלפי"ז צ"ל דאשה זוכה מבעלה וא"כ הבעל זכה בתחלה מהנותן והרי הוא אסור ליהנות מחותנו אבל הכא כשאינו מודר הנאה נימא דכונתו בע"מ שאין לבעלך רשות בהן שיתן לה במתנה. מיהו נראה דאע"ג דלישנא דע"מ שאין לך עלי שאר וכסות אמרי' שהכונה ע"מ שתמחלי אבל ע"מ שאין לבעלך רשות בהן משמע שאין לו שום רשות לזכות בהן וא"כ ה"ל מתנה על דברי חכמי' דתנאו בטל דחכמי' עשו חיזוק לדבריהם ואין ה"נ אם אמר בפירוש ע"מ שיחזור הבעל ויתן לך הפירות במתנה דמהני דלא גרע ממתנה ע"מ להחזיר. אלא דבנדרי' גם זה לא מהני דהא אסור לו ליהנו' מחותנו שהרי הדירו בהנאה אבל באומר סתם ע"מ שאין לבעלך רשות לא משמע כלל שיחזור ויקנה בהקנאה גמורה אלא שלא יזכה וזה נגד תקנת חכמי' ומחילה לא שייכא הכא כיון דאמרו חכמי' שזכה בפירות הוי כאלו הם בידו ועל דבר שתחת ידו לא מהני מחילה משא"כ בשאר וכסות שאין לה עליו רק חיוב בזה מהני מחילה לכך אמרי' ע"מ שאין לך שאר וכסות כונתו שתמחול לו ואינה צריכה הקנאה ומה"ט נאמר דמודה הרשב"א בע"מ שלא ישתעבדו הנכסים לבע"ח דתנאו קיים כמ"ש הרמב"ן דהת' אפשר ע"י סילוק שמסלק המלוה משיעבודן של אותן נכסים שעדיין לא קנה הלוה (ולכאורה תקשי לך בשלמא אותו בע"ח שקדמה הלואתו למתנתו של זה שפיר מצי לסלוקי נפשי' דכבר אית לי' שייכות מפני חובו ועדיין לא קנה זה המתנה ויכול לסלק עצמו אבל אותו בע"ח שילוה לו אח"כ איך הוא מסתלק דקודם שהלוה אינו יכול להסתלק וכמ"ש סמ"ע בח"מ סימן ר"ט ס"ק כ"א ובקצה"ח שם ס"ק י"ג ע"ש ואחר שהלוה ה"ל מנכסים שקנה כבר דג"כ לא מהני סילוק אלא קנין וע"ש בסימן ר"ט ונ"ל דשעת הלואתו עדיף דבאותו שעה יכול ליחד השיעבוד על דבר אחר ולהסתלק מדבר אחר שלא יכנוס בשיעבודו מידי דהוי אאפותקי מפורש דלא גבי משאר נכסים כיון שלא הכניסו בשיעבודו ועלו דברי מארן ז"ל כהוגן) אבל בע"מ שאין לבעלך רשות בהן כיון דצריך בעל לחזור ולהקנותן לאשה בקנין גמור זה אינו בכלל הלשון שאין לבעלך רשות בהן אלא שלא יהי' לו זכי' בהן וזה נגד תקנת חז"ל. ובתשו' הרא"ש כלל ע"ד שם כתב דמהני ע"מ שאין לבע"ח רשות בהן ולא אתי עלה מטעם דדבר שבממון תנאו קיים אלא משום דאין יד בע"ח כיד בעל ורב לגבי עבד ואשה משום דבע"ח מכאן ולהבא גובה ואילו אית לי' זוזי ללוה מצי סלוקי בזוזי ע"ש והובא בספרי קצה"ח סימן פ"ו סק"ח מיהו גם טעמא דהרמב"ן יתכן והוא לפי מ"ש דהיכא דיכול הבע"ח לסלק עצמו א"כ גם הנותן יכול לסלקו ע"י תנאי שיתן ע"מ שלא יהא לבע"ח רשות בהן ולא אמרי' יד בע"ח כיד לוה כיון דיכול לסלק עצמו שלא יזכה בשעבודו אבל בעל בנכסי אשתו אינו יכול לסלק עצמו מנכסי נשואה אפי' עדיין לא באו הנכסים לידה וידו כידה לכך גם הנותן אינו יכול לסלקו והא דבדבר שבממון תנאו קיים היינו דמצי לסלוקי נפשי' דהתם מצי' איהי לסלוקי נפשה שלא יהי' לה שאר וכסות ותלוי ברצונה וכמ"ש לעיל ודו"ק. והרשב"א בחידושיו פ"ק דקידושין דף כ"ג על קושייתו הנ"ל דאיך אפשר לומר שאם התנה עליו שלא יקנה רבו שאעפ"כ יקנה בע"כ של נותן והרי הוא כפל לתנאי' כו' כתב שם וז"ל והראב"ד פירש בטעמא דמלתא משום דיד עבד כיד רבו לזכות לו לאדון אמרינן אבל לא לחוב לו והלכך ס"ל לר' מאיר דכיון דא"ל קני קני עבד וקני רבו דכשנתנו לעבד כאילו נתנו לרבו ממש וכשהתנה עם העבד כאלו התנו עם אחר ואין זה כשאר תנאי דעלמא דמתנה עם המקבל מתנה בעצמו רבנן סברי דמעיקרא זכי העבד אלא דלכי זכי העבד זכי אדון מכח זכיית העבד והלכך כשהתנה עם העבד ה"ל כשאר תנאין דעלמא דמתנה עם המקבל מתנה בעצמו וכיון שכן תנאו קיים דאי אמרת מ"מ ליזכי אדון מיד העבד כבר קדמו תנאי' דנותן שלא יהי' לרבו רשות בו עכ"ל, ולפי שיטה זו של הראב"ד ז"ל לא אתינן עלה מכח מתנה ע"מ שכתוב בתורה אלא משום דאין התנאי עם המקבל מתנה אלא עם איש אחר דיד עבד כיד רבו לזכות ולא לחובה נמצא דלזכות במתנה נעשה ידו ולתנאי' שלא יזכה הוי כידו וכאיש אחר נחשב ותו לא תקשי קושי' שעהמ"ל דהא בדבר שבממון תנאו קיים דאנן לאו משום מתנה עמ"ש בתורה אתינן עלה אלא משום דיד אשה כיד בעלה לזכות ולא לחוב ותיכף שנתן לאשה זכה הבעל ולגבי התנאי היא נחשבת כאיש אחר וכמ"ש הראב"ד גבי עבד ורבו ועמ"ש סימן ל"ח ס"ק כ"ג אמנם לפ"מ דקי"ל דבנכסים שאין ידועי' אין לבעל פירות שפיר מהני התנאי ע"מ שאין לבעלך רשות בהן דתו לא שייך למימר דתיכף כשנותנו לאשה זכה הבעל והתנאי הוא עם איש אחר וכנ"ל דהא עדיין לא זכה הבעל דהא לא נודעו לו וא"כ קדמה זכיית האש' אלא שאח"כ כשנודע לבעל הוא זוכה מן האשה וכבר קדמו תנאי' דנותן שלא יהי' לבעל רשות ודומה ממש לעבד אליבא דרבנן דס"ל זכיית האדון מצד זכיית העבד וכבר קדמו תנאי' וכמ"ש למעלה. אלא דלר' מאיר דס"ל דמתנה ע"מ שכתוב בתורה אפי' בדבר שבממון תנאו בטל וה"ה בדבריהם דחכמי' עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה א"כ אפי' לגבי אשה גופה תנאי' בטל דמה שהתנה שלא יהי' לבעל פירות הוא מתנה לבטל תקנת חכמי' ולא מהני תנאי ובתר דידע הבעל בנכסים אית לי' פירי ובזה אפש' ליישב מה שמחלקין הפוסקי' הראשונ' בין אשה לעב' דבאש' מהני ע"מ שאין לבעלך רשות בהן ובעבד לא מהני ע"מ שאין לרבך רשות בהן וכתבו הטעם שיש חילוק בין עבד לאשה דבאשה אין לבע' אלא פירו' ע"ש ולפי דבריהם תמו' מאד הסוגי' דנדרים שם דאמרו כמאן אזלא הא דרב כר' מאיר ע"ש דף פ"ח ולפי דבריהם לא מוכח מדר' מאיר מידי דר"מ איירי בעבד ורב אמר לשמעתי' גבי אשה דאין לבעל אלא פירות ואפשר דגם ר' מאיר מודה וכמו שפסקו באמת לחלק בין אשה לעבד. אמנם לפ"מ שכתבנו החילוק הוא מטע' אחר והוא משו' דבעבד זכה האדון מיד והתנאי הוי כאילו הוא התנה עם איש אחר דיד עבד כיד רבו לזכות ולא לחובה אבל באשה דכל זמן שלא נודען לבעל לא זכה עדיין וא"כ קדמה זכיית האשה וחייל תנאי' ותו לא מצי בעל למזכי מיד אשה וכנ"ל והיינו דוקא לפי מה דקי"ל כרבנן דר' מאיר דבדבר שבממון תנאו קיים ולכך התנאי עם האשה קיים קודם שנודעו לבעל ותו לא מצי זכי בעל אחר שנודעו לו דכבר קדמו תנאי' אבל לר' מאיר דס"ל דאפי' בדבר שבממון תנאו בטל א"כ בשום אופן לא מצי להתנות עם האשה שלא יהי' לבעל פירי דלאחר שנודעו לבעל מהנכסים זוכה בפירות לכך אמרינין שפיר כמאן אמר רב לשמעתי' כר' מאיר דלדידי' צריך לומר מה שאת נותנת לפיך ודו"ק (הנה לכאורה יש לעיין במ"ש מרן ז"ל דבאשה בע"מ שאין לבעלך רשות הוי מתנה לעקור דברי חכמים שתקנו פירות לבעל וחכמים עשו חיזוק לדבריהם דלמ"ש תוס' פ' הכותב דף פ"ג ע"ב ד"ה וקסבר ובדף פ"ד ע"א ד"ה ורב סבר דבפירות דלא שכיחי לא עבדי רבנן חיזוק ולהכי מהני סילוק לרב וע"ש וא"כ אי אפשר לומר לדבריהם טעמא דלא מהני ע"מ שאין לבעלך רשות משום מתנה לעקור ד"ח דהא בפירות לא עשו חיזוק ומהני תנאי' ואפשר לומר דמרן ז"ל אזיל בשיטת רש"י שם פ' הכותב דלא מפליג בין פירות לשאר דרבנן וס"ל לרב התם דחכמי' עשו חיזוק לדבריהם אפילו גבי פירות וע"ש אלא בעיקרא דמלתא קשה לי היכי אמרינן כמאן אזלא הא שמעתא דרב כר' מאיר דס"ל יד אשה כיד בעלה לימא דרב לטעמיה אמר לשמעתי' דס"ל התם בפ' הכותב דחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה ולכך לא מהני תנאי גבי פירות כמו גבי ירושת הבעל לדידי' התם דס"ל ירושת הבעל דרבנן וע"ש בגמ' כיון דלשיטת רש"י ז"ל אין חילוק בין פירות לירושה וכמ"ש לכך נלענ"ד דאי הוי ס"ל לרב דלא אמרינן יד אשה כיד בעלה הי' מועיל התנאי ע"מ שאין לבעלך רשות ולא הי' עוקר ד"ח שהרי חכמים לא תקנו שיקנה הבעל פירות מהנותן אלא שיאכל הפירות מנכסי אשתו ועיקר הטעם מה שצריך האב להתנות עמה ע"מ שאין לבעלה כו' אע"ג דתנן לעיל המדיר הנאה מחבירו ונתן מתנה לאחר מותר המודר ליהנות ממנו וא"כ ה"נ נהי שחותנו מודר הנאה ממנו הרי הוא נתן לבתו והבעל נהנה מבתו אלא דהכא כיון דהבעל זוכה מיד בפירות מתנה זו ה"ל כאלו נותן לחתנו וכן כתב הרא"ש להדי' בפירושו במתני' ע"ש ולפ"ז כשמתנה ע"מ שאין לבעלך כו' ר"ל שלא יזכה הבעל מיד בפירות וזכתה בתו בכולהו מתנה ובזה מהני תנאים שהרי יש לה יד זכות לעצמה בלא בעלה ואם תרצה אח"כ ליתן לו הפירות לא אכפת לן דגם גוף הקרן תוכל ליתן לו כיון דלאו משל חותנו קא מתהני אלא משל אשתו כמ"ש רש"י להדיא ואין בזה עקירת דברי חכמים שהרי לא תקנו שיזכה הבעל מיד הנותן ועוד נ"ל דאין זה בכלל עוקר דברי חכמים כיון שאין בידה ליתן לו הפירות שהרי תלוי בדעת הנותן דחכמים לא תקנו פירות ולא עשו חיזוק לדבריהם אלא היכא שאין הדבר תלוי אלא בדעתם אבל כבר יש בידה ליתן לו הפירות אבל היכא שאין בידה ליתן לו הפירות כגון הכא שהתנה הנותן שלא יהא לו רשות בהן כה"ג לא תקנו לו פירות אלא כיון דס"ל לרב דאין יד לאשה בלא בעלה ודמ' ממש לעבד ואף שבעבד הגוף והפירות לרב והכא הגוף שלה והפירות לבעל מ"מ עיקר היד דבעל הוא דידה כידו דמי וכמ"ש הרשב"א בחי' לקדושין שם וכ"כ הרא"ש בפסקיו שם ע"ש לכך ס"ל לרב דלא מהני כשאומר ע"מ שאין לבעלך רשות ר"ל שלא יזכה הבעל עמה דזה אי אפשר שהרי אין לה יד לעצמה לזכות מאיש אחר וא"כ אי אפשר לקיים המעשה והתנאי בשום צד ולכך התנאי בטל והמעשה קיים וכמו כל מתנה עמ"ש בתורה וכמ"ש הרשב"א ע"ש ואע"ג דבדבר שבממון תנאו קיים היינו בדבר שאפשר למחלו והי' באפשר לקיים המעשה והתנאי אבל כה"ג לקנות מי שאינו יכול לקנות זה אי אפשר וכיון שאין קיום, התנאי באפשר בטל התנאי והמעשה קיים ועיין בפסקי הרא"ש שם בקדושין שכתב דה"ל תנאי סותר המעשה ובזה אין חילוק בין דבר שבממון או דבר שבגוף ויש לכוין גם דברי הרשב"א לזה וע"ש וכן עלו דברי מארן ז"ל. אלא במ"ש מארן ז"ל בשיטת הראב"ד דלכך אמרי' דשמעתי' דרב כר"מ דס"ל דבדבר שבממון נמי התנאי בטל וה"ה בדרבנן דחכמים עשו חיזוק צע"ג חדא דאי משום תקנת פירות בלחוד ה"ל עוקר ד"ח א"כ לא מוכח מידי דס"ל יד אשה כיד בעלה והל"ל רב לטעמיה אזיל דס"ל חכמים עשו חיזוק וכמ"ש לעיל ובהדיא אמרו בש"ס שמעתא דרב כר"מ דאמר יד אשה כיד בעלה ועוד דהרי על כרחנו לא שייך הכא יד אשה כיד בעלה כיון דאיירי בנכסים שאינן ידועים כמ"ש מארן ז"ל וכבר קדמה זכיית האשה בלא בעלה והאיך אמרו בש"ם) דטעמיה משום יד אשה כיד בעלה ואולי יש כאן חסרון תיבותו בקוצר השגתי לא יכולתי לעמוד עליהם והש"י יעמידנו על דרך אמת:)

סעיף יג

ס"ק ג

נכסי מלוג הבעל אוכל פירות. עיין ב"ש לעיל ס"ק ט"ז שכתב וז"ל כתבו תוס' פ' החובל אם מכרה הכתובה בטובת הנאה אין לו הפירות מן הטובת הנאה וא"צ ליקח הקרקע מן הפירות וכן מוכ' שם דאל"כ מאי פרי' ותזבין לכתובתה בטובת הנאה ותתן לנחבל אם יש לו חלק בפירות איך תתן לנחבל אלא ודאי דאין לו בהן שום זכות ומזה מוכח נמי דיכולה ליתן אותו מעות לאחר גם דאינו יורש אותו מעות דאל"כ איך ס"ד דתמכור ותתן לנחבל עכ"ל. ואין ראייתו מכרחת דהת' ה"ל כנכסים שאין ידועי' לבעל דמוכרת ונותנת וקיים ולי' בי' משו' תקנת אושא דכיון שהב"ד מוכרי' הכתובה עבור הנחבל אין לבעל כלום אבל כל שלא מכרה ונתנה לאח' ומתה יירשנה בעלה שוב ראיתי שקדמני בזה בספר בית מאיר ע"ש אמנם אף שאין הראי' מכרחת וכמ"ש מ"מ בעיקר הדין שכת' ב"ש דאין הבעל יורש אותן המעות שקיבלה בעד טובת הנאה נלענ"ד כוותי' ובס' בית מאיר שם השיג עליו וכתב ז"ל דודאי מסתבר דיורש אותם דלמ"ד ירושת הבעל ד"ת מה ענין פירי דפירי לא תקינו לי' רבנן לכאן ופשיטא דיורשה ה"ה למ"ד דרבנן וע"ש ולפענ"ד נראה דודאי למ"ד ירושת הבעל דרבנן ולא תקינו לי' אלא משום קבורתה והכא כיון שיורש גוף הנכסים לכשתמות והיא מכרה הצד לכשתאלמן או תתגרש דאז אין הבעל יורש אותה א"כ גם הדמים שבעד מכירתה לכשתתאלמן או תתגרש אין לבעל בהן ירושה ואפילו למ"ד ירושת הבעל דאורייתא נמי כיון דדמי' שקיבלה בעד מכירתה הוא בעד אותו צד שתתאלמן או תתגרש ואם תתאלמן או תתגרש אין הבעל יורש אותה אלא יורשי' יורשין אותה המכירה תופסת הדמים שיהיו הדמים שייכים ליורשים ולא גרע מנותן לה ע"מ שאין לבעלה רשות בהן דאין הבעל יורש אותה לדעת רע"מ גאון והרמב"ן ז"ל דהלכה כשמואל דמהני ע"מ שאין לבעלך רשות בהן א"כ ה"נ כיון שמוכרת הצד שתתאלמן או תתגרש דאין לבעל רשות ה"ל קבלת דמי המכר נמי על תנאי זה שאין לבעל רשות בהן ואפילו לשיטת הפוסקים דלא מהני ע"מ שאין לבעל רשות היינו דוקא בנותן לה מתנה דהוי מתנה לעקור ד"ת או דברי חכמים דדינא הוא דהבעל יורש אותה ולא מצי לאתנויי שלא יירש הבעל אבל הכא דדמי' נתפסו בעד המכר וכיון דהמכר הוא לכשתתאלמן או תתגרש א"כ מה לי הן מה לי דמיהן וכשם שאין להבעל בנכסים כלום לכשתתאלמן או תתגרש כך אין לו לבעל בדמי אותו מכר כלום ואין לו רשות בהן זה הנלענ"ד ודו"ק:

(לכאורה הדברים אינם מובנים כיון דמ"מ המעות הם שלה והיא מתה בחיי הבעל אמאי לא יירשנה בעלה דמה בכך שהלוקח נתן הדמים בעד הצד שתתאלמן או תתגרש והפסיד באמת מעותיו מ"מ הרי עתה מתה היא למה לא ירש הבעל ונראה דכונת מרן ז"ל דמה שמוכרת בטובת הנאה הוא חלק יורשי' אלא שהם אין יכולים למכור דה"ל מה שאירש מאבא מכור לך דלא מהני ולכך הוא בעצמה מוכרת אבל מ"מ כיון שמוכרת לכשתתאלמן או תתגרש ואז הי' של יורשי' הרי היא מוכרת חלקם לכך כשמתה הם יורשים אותן מעות שלקחה בעד חלקם כן נלענ"ד בפירוש דברי מארן ועדיין צ"ע קצת):

ס"ק ד

הבעל אוכל פירות ונראה דבנכסי מלוג מטלטלין וטוען הבעל החזרתי לאשה אע"ג דידוע שהכניסה לו נכסי מלוג נאמן לומר החזרתי במגו דנאנסו דאע"ג דתוך זמנו הוא נאמן במגו וכמבואר בש"ך סימן ק"ח סק"ז דתוך זמנו הוא נאמן בפקדון לומר החזרתי במגו דנאנסו ע"ש ובזה מתיישב מה שהקשה בס' בית מאיר סימן צ"ד בהא דכתבו תו' פרק החובל דף פ"ק ד"ה אמר רב אידי בר אבין כו' דממתני' דמכות לא מצי לאקשויי דאפשר דאיירי במנה ומאתים משא"כ בברייתא יש לו לתנא לשנות ריבוי תשלומין לגבי עדים זוממין בדבר שהיא יכולה למכור לגמרי דהיינו נכסי צ"ב והקשה הוא ז"ל א"כ מה דחה אביי אם אמרו בנכסי מלוג יאמרו בנכסי צ"ב אכתי קשה אם כן ה"ל לשנות ריבוי תשלומין בנכסי מלוג מטלטלין שהעידו שכבר נתן לה והוזמו ע"ש ולפי ולפימ"ש לא ק"מ דבנ"מ אי אפשר להשמיענו ריבוי תשלומין במטלטלין שהעידו שנתן לה שהרי לא הפסידו העדים אותה כלום בעדותן שהרי הוא נאמן בעצמו לטעון החזרתי לה במגו דנאנסו ואי אפש' להשמיענו ריבוי תשלומין אלא בנכסי צ"ב דאינו נאמן לטעון החזרתי דהא לית לי' מגו דנאנסו כיון דאם פחתו פחתו לו וק"ל.

תוכן העניינים

אבני מילואים א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה