אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]
סימן פג
סעיף א
ס"ק א
השבת והרפוי לבעלה. ובטור משום דמעשה ידי' שלו והרי היא מתבטלת ממעשי ידי' ע"ש והוא באשר"י ר"פ מציאת האשה ז"ל הא דלא תני שבת דמלתא דפשיט' הוא דהוי דבעל שהיא מתבטלת ממעשי ידי' עכ"ל ע"ש וכ"כ הרשב"א ז"ל בושתה ופגמה שלה איכא דקשי' לי' פגמה מאי ניהו חבלה ליתני צער וריפוי ושבת ובושת וא"ל צער פשיטא דלא תקינו לי' רבנן כיון דאית לה צערא בגוה ולדידי' לית לי' צערא וריפוי ושבת לא מתני דריפוי דרופא בעי למיתן לי' כו' ושבת נמי ממעשה ידי' הוא ושלו הם והיכא דאמר לה צאי מעשי ידיך במזונותיך או שאמרה היא איני ניזונית ואיני עושה פשיטא דדידה הוי הלכך לא אצטריך למיתני אלא בושת ופגם פלוגתא דר' יודא ורבנן עכ"ל. אמנם דעת התוס' נראה דאין השבת לבעל ע"ש דף ס"ה ד"ה שלה ז"ל למ"ד בהחובל דף פ"ו בקוטע יד עבד עברי של חבירו ינתן הכל לעבד וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות אתי שפיר דה"ל הכל לאשה וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות אבל למ"ד ינתן שבת גדולה לעבד ושבת קטנה לרב צריך לחלק בין עבד לאשה עכ"ל ובשטה מקובצת כתב ז"ל צריך לחלק בין עבד לאשה דעבד הואיל וקנאו בדמים תקנו לרב שבת קטנה אבל גבי אשה דמה שמעשה ידי' שלו תקנה דרבנן היא לא תקנו לו שבת עכ"ל ומ"ש:
מיהו נראה דהתוס' כאן סברי כגירסת הש"ס פ' החובל במימרא דרבא ינתן הכל לעבד ובתוס' פ' החובל כתבו ד"ה רבא אמר ינתן הכל לרב גרסינן וכן גרסי ר"ח ובספרים הי' כתוב הכל לעבד וקשה שבת קטנה למה לא יהיה הכל לרב אלא הכל לרב גרסינן שבת קטנה הכל לעצמו ושבת גדולה ילקח קרקע והרב אוכל פירות שמפסיד הוא בקטיעת ידו דלא מצי למידלי דוולא ולמיזל בשליחותא אלא לשמור קישואין עכ"ל וכ"כ הרא"ש שם פ' החובל וז"ל אמר אביי נותן שבת גדולה לעבד כדי שיצא מביתו בדמי ידו משלם ושבת קטנה לרב אע"פ שמפסיד הרב דקודם שנקטעה ידו הוי חזי לכל מלאכה והשתא לא חזי אלא לשמור קישואין חשבינן לי' כאילו חלה כו' ואע"ג דאילו חלה ארבע שנים חייב להשלים שאני התם שאינו עושה שום מלאכה אבל הכא יכול הוא לשמור קישואין ורבא אמר הכל ינתן לעבד וילקח בהם קרקע הכי גריס רב אלפס וקשה שבת קטנה למה לא תהי' הכל לרב הלכך נראה כגירסת ר"ח הכל ינתן לרב ושבת קטנה תהי' הכל לרב ושבת גדולה ילקח בהן קרקע והרב אוכל פירות כנגד מה שהפסיד בקטיעת ידו מה שיש בין שאר מלאכות לשמירת קישואין וכי נפיק לחירות נפקא ארעא בהדי' עכ"ל:
ועיין בחי' פני יושוע שכתב דלפי מה דגרסי תוס' פ' החובל גם לרבא צריך לחלק בין עבד לאשה ולי נראה דלפי מה דגריס ר"ח ותוס' פ' החובל בדברי רבא ינתן הכל לרב אין צריך לחלק בין עבד לאשה דלגירסתם הפירוש הוא שבת גדולה ילקח בהן קרקע והרב איכל פירות ושבת קטנה הכל לרב נמצא דהרב אינו מפסיד כלום ממעשה ידיו דמה שיש בין שאר מלאכות לשמירת קישואין הוא משתלם מאכילת פירות של שבת גדולה ומה שמתבטל משמירת קישואין עד שמתרפא הכל לרב א"כ לא קשי' במשנתנו כלל דאיכא למימר דהשבת פשיטא לי' דהוי להבעל ונא אצטריך למתני וכמ"ש הרשב"א והרא"ש דמלתא דפשיטא הוא כיון דמע"י דבעל צריכין ליתן לו השבת קטנה כולה ובעד שאר המלאכות הוא אוכל פירות מדמי פגמה כיון שהבעל אוכל פירות נכסי אשתו ולא מפסיד הבעל ממעשי ידי' כמו שאי הרב מפסיד ממע"י של העבד ולא קשיא להו לתו אלא למ"ד ינתן שבת גדולה לעבד ושבת קטנה לרב דלדידי' הרב מפסיד שבת גדולה לשאר מלאכו' וא"כ מוכח דשבת לא תלי' במע"י שהרי הרב יש לו מע"י ואפ"ה אין לו שבת גדולה אלא דשבת קטנה יש לו להרב ולהכי קשי' להו לתו' אמאי לא תני הכא נמי דשבת קטנה לבעליו אין לומר דמלתא דפשיטא הוא כיון דמע"י לבעל שהרי אצל הרב מציני שאינו כן דאע"ג דמע"י שלו מ"מ אין לו שבת וא"כ מדלא תני דיש נבעל שבת קטנה עכ"פ כמו, בעבד מוכח דיש לחלק בין עבד לאשה דהכא אין הבעל נוטל כלום משבת משום דאינו אלא תקנה אבל לרבא לגרסת ר"ח דהכל לרב ושבת קטנה הכל לרב ובעד המלאכה הגדולה אוכל פירות א"כ נוטל הרב כל מע"י א"כ שפיר מצינו למימר דה"ג גבי אשה שבת קטנה הכל לבעל ובעד שבת גדולה לוקחין קרקע והוא אוכל פירות וכד נפקא אשה מבעלה בגט או במיתה נפקא ארעא בהדה ולא אצטרך למתני דמלתא דפשיטא היא רק לאביי הוא דקשי' להו דלדידיה ליכ' למימר דמלת' דפשיטא היא כיון דמע"י לבעלה פשיט' דשבת נמי דידי' הוא דשבת גדולה יוכיח דהרב מפסיד מלאכה גדולה ואינו נוטל כלום א"כ מוכח דלא תלי' זה בזה וא"כ כיון דלא קתני בהדי' שבת קטנה לבעל צריך לחלק בין עבד לאשה דבאשה באמת אין הבעל נוטל כלום כיון דאין לו אלא מתקנה. ולפ"ז אחר שהעלו בתו' פ' החובל כגרסת הר"ח דהכל לרב ושבת קטנה הכל לרב ושבת גדולה נמי יש לרב אכילת פירות א"כ באשה נמי הכי הוא דשבת קטנה כולו לבעל ובעד המלאכה הגדולה הרי הוא אוכל פירות ומילתא דפשיטא הוא ולא הוי צריך למתני וכמ"ש הרשב"א והרא"ש. אמנם עדיין צריך להתבונן במ"ש התוס' דלמ"ד הכל לעבד וילקח בהן קרקע והרב אוכל פירות ה"נ הכל לאשה וילקח בהן קרקע והבעל אוכל פירות דהתם בעבד אין לו לרב אכילת פירות מנכסיו ומה דאכיל פירי בתשלומי מעשי ידיו הוא דאכיל מה שמפסיד ממלאכה גדולה אבל באשה דהבעל אוכל פירות נכסים בלא"ה היכי משתלם מידו לידי' ושלו הוא אוכל וכבר הרגיש בזה בס' הפלאה ע"ש ונראה דלהכי סגי לי' באכילת פירות בעד שבת גדולה ולא אמרי' דפירי דידי' נינהו דעשאום כנכסים שאין ידועי' לבעל שאין הבעל אוכל פירות דכיון דמיד שחבל באשה זכתה בדמי ידה והוא זכה בפירי מדין שבת כמו קוטע יד עבד עברי דהרב אוכל פירות ובשעת החבלה עדיין לא נודעו הנכסים לבעל לומר שמגיעי' לו הפירות כדין בעל שאוכל פירות נכסי מלוג שכבר קדמה זכייתו מחמת החבלה דזכה אף כשאין ידועי' לו וכיון דזכה בפירי קודם שנודעו לו הנכסים הוא משתלם דמי הפסדו וסגי לי' בפירות שאוכל דאף שנודעו לו אח"כ ה"ל כאילו מכרתן קודם שנודעו כיון שזכה בהם בשכר מע"י שמפסיד בחבלתה קודם שנודעו לבעל ודו"ק: