אור ברסלב

אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]

סימן עד

סימן עג

סעיף א

ס"ק א

הדירה שלא תתקשט ותלאו בתשמי' פ' המדיר דף ע"א אמר רב לא שנו אלא במפרש אבל בסתם יוציא לאלתר ויתן כתובה ושמואל אמר אפי' בסתם לא יוציא שמא ימצא פתח לנדרו כו' תנן המדיר את אשתו שלא תטעום אחד מכל הפירות יוציא ויתן כתובה בשלמא לרב כאן בסתם כאן במפרש אלא לשמואל קשי' ומפרש הר"ן הא דהדירה שלא תטעום היינו שתלאו בהנאת מזונות ומיירי שאמר לה צאי מעשי ידיך במזונותיך ורגילה בבית אבי' בדברי' קטני' ולא ספקה לדברי' קטני' וכדמוקי לה לעיל ע"ש וכן מפרש בירושלמי בתולה בהנאת מזונות ע"ש אמנם בתו' כתבו וז"ל בשלמא לרב כו' וסלקא דעתין בתלה בתשמיש דאמר יאסר הנאת תשמישך עלי אם תטעום מאותו מין עכ"ל והנה הא דנדו תוס' מלאוקמי בתלאו במזונות כמ"ש בירושלמי ובר"ן והכי מסתב' טפי דהוי דומי' דרישא דמדירה ממזונות נלענ"ד לפמ"ש סימן ע' ס"ק א' בשם שטה מקובצת במספקת לדברי' גדולי' ולא לדברי' קטני' ומגלגלה בהדי' דלאו משום מחילה אתינן עלה דלא מחלה כלל אלא כיון שהיתה אתו בשלום ולא היתה עומדת לתבען חל הנדר ע"ש וא"כ כל זמן שתרצה תוכל לתבען הדברי' קטני' ולא חייל נדרי' כלל וכיון שעדיין לא טעמה מאותו מין עדיין לא חל הנדר א"כ תוכל להקדים ולתבעו ולא יחול הנדר כלל (צ"ע ודקדק בדברי הש"מ כי נראה דעתו ממש דעת התוס' אלא בשינוי לשון קצת וכן מוכח מהמשך דבריו שם:) ואפי' לפי מה שנראה מדברי תוס' ר"פ דה"ל מחילה כל זמן שהוא עמה או שאינו מחויב לה כל זמן שהיא עמו מ"מ כיון דאינו יכול לומר בע"כ צאי מעשה ידיך במזונותיך אלא צריך ריצו דידה והא דאוקמי' למתני' דהמדיר באומר לה צאי כו' איירי בשתקה ונתרצה וכמ"ש ב"ש סימן ס"ט ס"ק ד' וסימן ע' ס"ק ל' ע"ש א"כ הכא במדירה שלא תטעום ותלה בהנאת מזונות אם תטעום קשה למה יוציא ויתן כתובה טפי ה"ל למימר תקנתא שתחזור ממה שנתרצה לגלגל עמו בדברים קטנים או שתחזור במה שנתרצה להסתפק במעשי ידי' וא"כ לא יחול הנדר על המזונות כלל שהרי עדיין לא טעמה ולא היה הנדר חל עד שתטעום והיא תחזור בה קודם שתטעום וקדי' לי' שיעבודה ושוב לא יחול הנדר כלל לזה הוצרכו בתוס' לפרש דתלאו בהנאת תשמיש ואין להקשות דעדיין נימא דתולה במזונות דומי' דרישא ואיירי באומר לה צאי כו' ובמספקות מדברי' גדולים ולא לדברים קטנים ובמדירה מהנאת מזונות מעכשיו אם תטעום דהשתא חייל הנדר למפרע אם תטעום אח"כ ותו לא מהני אם תחזור בה קודם שתטעום שהרי לאחר שטעמה אגלאי מלתא למפרע שהי' הנדר חל שעה אחת ותו לא פקע כדאמרי' ברישא דמתני' דזה אינו משום דמדיר שלא תטעום משמע דכונת המדיר שלא תטעום ותלה בדבר אחר כדי שלא תטעום וכמ"ש תוס' בשם הר"ר יוסף הבאתים לעיל סימן ע"ב סק"ג ע"ש ואם מדירה מהנאת מזונות מעכשיו אם תטעום א"כ אסורה מיד במזונות אפי' אם לא תטעום דבתנאה לא מזדהר אינש כדאמרי' בנדרים דף י"ד וא"כ לא שייך לישנא דשלא תטעום אלא ע"כ לומר שתלה הנאת מזונות לכשתטעום א"כ ק' למה יוציא ויתן כתובה הא קודם שיחול הנדר ר"ל קודם שתטעום תחזור לתבוע הבעל דברים קטנים או תחזור בה ממה שנתרצית להסתפק במעשי ידי' דהשתא משתעבד לה במע"י ותו לא חייל נדריה להכי פירשו תוס' בדתלאו בהנאת תשמיש אמנם בירושלמי דמפרש בתלאו בהנאת מזונות לשיטתי' אזיל דס"ל דנדר חל על מזונות אפי' לא אמר לה צאי מע"י כו' ומשום דמוקי לה כמ"ד מזונות דרבנן וכן הרמב"ם ז"ל פי"ב מאישות שכתב דין זה בתלאו במזונות ג"כ ע"פ דרכו כתב משום דס"ל דלא אלמו' רבנן לשיעבודא דאשה וכמ"ש הר"ן לדעתו וחייל נדרא אמזונות אפי' לא אמר לה צאי כו' וכמ"ש באריכות לעיל סימן ע"ב סק"א ע"ש אבל שיטת התוספות דבעינן דוקא שיאמר לה צאי מע"י כו' ובמספקת לדברי' גדולים ואינה מספקת לדברי' קטנים א"כ טפי ה"ל למימר שתחזור ותתבענו מזונות ודברים קטנים וכמ"ש להכי מפרשי דאיירי בתלאו בהנאת תשמיש.

ס"ק ב

יתר מכן יתיר נדרו כתב בח"מ ז"ל והא דלא אמרי' לאחר שנה תתקשט ותיאסר בתשמיש להבא ויקיים ז' ימים אפשר לומר דלא ס"ל לב"ה דמי שמדיר את אשתו מתשמיש המטה תמתין ז' ימים אלא כדי שלא להוציא מיד דאולי ימצא פתח לנדרו תוך ז' ימים אבל זה שלא מצא פתח תוך שנה אין נותנין לו זמן יותר ועיין תוס' ר"פ המדיר ד"ה ה"נ כיון דמשועבד לה לא כתבו כן דכתבו שם לשמואל דאמר אפי' בסתם ימתין שמא ימצא פתח לנדרו לא ה"ל למימר יתר מכן יוציא ויתן כתובה אלא לאחר שלשים תהנה ותיאסר לב"ה ז' ימים ע"כ ועיין בדברי הרמב"ם כו' עכ"ל ח"מ. וב"ש כתב דבח"מ לא שת לבו דהטור והמחבר לא פסקו כתוס' בזה ע"ש סק"ג וסק"י. ולי נראה דאין בזה שום מחלוקת אלא הטעם בנדרה מקישוט דלא אמרי' ימתין שנה אחת ולאחר שנה תתקשט וימתין ז' ימים הוא כמ"ש בשטה מקובצת שם ז"ל וכמה קצבה א"ר יהודא א"ר שמואל י"ב חדש וא"ת כשלא נתן קצבה למה יוציא מיד תמתין ולא תתקשט עד שיעור הקצבה וי"ל דכל שלא נתן קצבה מעתה היא מצטערת ואמרה דמסני הוא דסני לה הריטב"א עכ"ל ומש"ה ניחא דא"צ להמתין רק ז' שהרי היא צריכה להתקשט מיד כיון שלא נתן לה קצבה ודוקא במדירה שנה אחת שנתן קצבה לדבריו לית לה צער דיכולה להיות שנה אחת בלא קישוט אבל אם הדירה יותר מי"ב חדש לית לה פת בסלה וצריכה קישוט מיד ותמתין ז' ימים כמו במדיר מתשמיש לחוד וכן בנדרה שלא תלך לבית אביה יותר מחדש אחד אית לה צערא מיד כיון שאסרה גם אחר החדש ומש"ה אין להמתין אלא שיעורא דתשמיש משא"כ במדירה מהנאת מזונות ותלאו בתשמיש כיון דבמזונות צריכה להמתין שלשים יום ע"י פרנס אע"ג דהדירה לעולם דבזה לא אמרי' דאית לה צערא אלא משום מזוני דצריכי לה ועד שלשים יום לא זילא בה מלתא וא"כ ה"ה בתלאו בתשמיש נמי צריכה להמתין שלשים דפרנסה וז' דתשמיש ומ"ש תוס' ד"ה בעניית שלא נתן קצבה דלשמואל ע"כ בנדרה איהי וקיים לה איהו דאל"כ לשמואל ימתין ע"ש היינו דימתין עכ"פ ז' ימים דתשמיש ובחנם נתחבטו ונתלבשו בזה האחרונים ז"ל כי הדברים פשוטים וברורים לענ"ד ודו"ק:

סעיף ב

ס"ק ג

נדרה היא שלא אמקאי בסוגיא שם תנן המדיר את אשתו שלא תטעום אחד מכל הפירות יוציא ויתן כתובה בשלמא לרב כאן בסתם כאן במפרש אלא לשמואל קשי' הבמ"ע כגון שנדרה היא וקיים לה הוא וקסבר ר' מאיר הוא נותן אצבע בין שיני' וכתב רש"י ומה יש לה עוד להמתין אי ניחא לה לדידה למישקל כתובה ולמיפק לא תבקש פתח לנדרה אבל היכא דאנדרה איהו כגון מליהנות לו ימתין שמא ימצא פתח לנדרו עכ"ל ובתוס' כתבו ז"ל ותימה לפירושו דמאי פריך לקמן ותתקשט ותיאסר אי לב"ש כו' הואיל וכבר תירצו דבנדרה היא לא שייך המתנה עכ"ל:

ובשטה מקובצת כתב בשם הראב"ד ז"ל דכיון דנדרה היא וקיים לה הוא סברה דמסני סני לה כדלקמן וה"ה דהוי לי' למבעי הכי אלא מדאשכח פירכא מדתנן האשה שנדרה בנזיר וסבר למדחי האי פירוקא לא בעי למשאל טעמא עכ"ל וע"ש ואכתי לא אתברר לן כיון דקושיות הש"ס הוא לשמואל אמאי יוציא לאלתר ימתין שבת א' לב"ה ומשני דאיירי בנדרה היא ואי ס"ד דבנדרה היא נמי שייך המתנה א"כ למה לי' לש"ס לאקשויי קושי' אחריתי כיון שעדיין קושי' ראשונה במקומה עומדת דבנדרה היא גופה עדיין תקשי ימתין:

ולענ"ד נראה לפ"מ שכתבו תוס' שם ע"ב בהא דמסיק הש"ס מסני סני לה והקשו אכתי תמתין שמא ימצא פת' להקמתו ותירצו דאין נשאלין על ההיקם אלא ביום שמעו ואפי' אם ת"ל דנשאלין גם אחר יום שמעו כיון דמסני סני לה תו אינה צריכה להמתין דסברה שלא ימצא פתח לנדרו ע"ש והנה דעת הר"ן בסוגיין דאין נשאלין על ההיקם אלא ביום שמעו ע"ש ודעת הטור ביו"ד סימן רל"ד דנשאלין על ההיקם אפי' אחר יום שמעו וע"ש שכתב ולא אמרינין דהוי כשתיקה כיון שאינו יכול להפר הוי כמי שאינו יודע שבידו להפר דאין שתיקתו כלום ומפר אפי' אחר כמה ימים ומ"מ צריך להפר ביום שאלה שהוא לו כיום שמועה וע"ש. ובנדרי' דף פ"ו תנן יודע אני שיש מפירין אבל איני יודע שזה נדר ר' מאיר אומר לא יפר וחכמי' אומרי' יפר וקי"ל כחכמי' כמ"ש בטוש"ע יו"ד סימן רל"ד סעיף כ"א ומש"ה מהני הפרה אחר שנשאל על ההיקם ולא חשיב כשתיקה ביום שמעו כיון שלא הי' יודע שנדר זה יכול להפר דעדיין לא הי' לו שאלה על ההיקם וא"כ לר' מאי' דס"ל ביודע אני שיש מפירין ואיני יודע שזה נדר שאוכל להפר אינו יכול להפר אח"כ כיון דס"ל לר' מאיר מקצת ידיעה ככל ידיעה כדאי' שם בנדרי' וכיון דאחר שנשאל על ההיקם ונעקר ההיק' מעיקרא הי' מהני הפרה וכמש' בש"ע סימן רל"ד סעיף כ"ב נשאל על ההיקם הפרתו שהפר הפרה ואין צריך לחזור ולהפר וא"כ כיון דהוי מהני לי' הפרה למפרע אלא שלא נודע לו עדיין מהשאלה א"כ ה"ל יודע אני שיש מפירין אבל אינו יודע שנדר זה יש לו הפרה דלר' מאיר אינו יכול תו להפר ולכך ס"ל לר' מאיר דאין נשאלין על ההיקם אלא ביום שמעו וכמ"ש ומש"ה בתחלת הסוגי' דמוקי מתני' כר' מאיר לא הוי מצי לאקשויי דימתין כיון דהיא לא תבקש פתח לנדרה כמ"ש רש"י ז"ל וכ"ת ימתין שמא ימצא פתח להקמתו הא לא מהני לר' מאיר שאלה על ההיקם אלא ביום שמעו לפמ"ש אבל בתר דמסיק בש"ם דמתני' דלא כר' מאיר שפיר פריך ותתקשט ותיאסר ותמתין שמא ימצא פתח להקמתו משום דלדידן דקי"ל מקצת ידיעה לאו ככל ידיעה שפיר מהני שאלה אפי' אחר כמה ימים ויכול להפר ביום שאלה ומשני משום דמסני סני לה וא"כ אינה צריכה להמתין כלל דסברה שלא ימצא פתח לנדרו וכמ"ש בתירוץ שני ודו"ק:

(ואין להקשות אכתי היכי הוי ניחא לר' מאיר נהי דס"ל דאין נשאלין על ההיקם אחר יום שמעו היינו כשלא הפר ביום שמעו אחר שהקים אבל אם הפר אחר הקמתו מיד מהני שאלה אפי' אחר כמה ימים כיון דמקצת ידיעה ככל ידיעה תהיה הפרה למפרע א"כ אכתי אמאי יוציא מיד יפר מיד וימתין ז' ימים שמא ימצא פתח להקמתו ותועיל הפרתו למפרע דיש לומר שבאו לפנינו ביום שני להקמתו דאי אפשר בתקנ' זו ואין לומר מדקתני ר' יהודא אומר בישראל יום אחד יקיים מכלל דר"מ ביום א' נמי קאמר יוציא והדרא קושיא לדוכתה יפר וימתין ז"א דיום א' לר"י היינו חוץ מיום שהקים רק יום שלאחריו ודע שמ"ש מארן ז"ל כאן דלר"מ מהני הפרה למפרע כשנשאל אח"כ על ההיקם ומביא ראיה מש"ע יו"ד סימן רל"ד סכ"ב אין כונתו לומר דפסק בש"ע כר"מ דאנן קי"ל כר' יהודא ובש"ע שם לא איירי במקצת ידיעה אלא התם קאי במי שהקים וכסבור שאין זה לשון הקמה ופסק דהוי כל ידיעה וע"ש בט"ז ס"ק כ"ה ולהכי מהני' התם הפרה קודם שנשאל על ההיקם והוא שהפר ביום שמעו ואם לא הפר ביום שמעו אף שנשאל אח"כ על הקמתו תו לא מהני לי' הפרתו אחר השאלה שהרי עדיין נשארה שתיקתו ביום שמעו וליכא למימר דשתיקתו היה מפני שלא היה יודע שיש בידו להפר כמ"ש שם סעיף מ"א דהא אמרי' דה"ל כל ידיעה שהרי היה סבור שאין הקמתו כלום וא"כ אמאי לא הפר בו ביום לכך מהני שתיקתו ולא מצי תו מפר לה אחר שנשאל ומזה נלמד לר' מאיר במקצת ידיע' דהיינו שהקים לה וידע שהקמתו הקמה שלא היה עדיין נשאל עלי' יכול להפר בו ביום ולכשישאל תחול הפרתו למפרע ואם לא הפר בו ביום לא יפר אח"כ דכבר אהני לי' שתיקתו בשעה שהיה יכול להפר ומורי ז"ל הביא הא דש"ע סעיף כ"ב להוכיח כי היכי דלדידן בכל ידיעה מהני הפרה בו ביום למפרע כשישאל אח"כ היה לר"מ במקצת ידיעה אבל לדידן במקצת ידיעה כי הכא שהקים וידע שהקמתו הקמה אזי דינו להפך שקודם שאלה אינו יכול להפר דמקצת ידיעה לאו ככל ידיעה ואחר השאלה מהני מה"ט הפרה אפילו אחר כמה ימים הארכתי לבאר זה אף כי פשוט הוא יען קצרו דברי מארן ז"ל בזה גם האחרונים שם בש"ע לא בארו דבר זה היטב שם בש"ע כי לבם רחב לא כן אנחנו קצרי השכל ואמנם עוד יש להתעורר בישובו של מארן ז"ל דלשיטתו לא הוי שייך האי שינוי' אלא אליבא דר"מ דס"ל מקצת ידיעה ככל ידיעה וא"כ היכי מסיק בסוגיין דר' יהודא אית לי' נמי הוא נותן אצבע כו' ומתני' ר' יהודא היא וא"כ הדרא קושיא לדוכתה ימתין ז' ימים דהא ר' יהודא אית ליה התם בנדרים מקצת ידיעה לאו ככל ידיעה ואם כן יכול להפר אחר השאלה אפילו לאחר כמה ימי' וצ"ע):

ובעיקר קושיא דקשי' להו לרש"י ותוס' במה דמשני בנדרה היא וקיים לה הוא אמאי אין צריך להמתין נראה לענ"ד לפמ"ש במרדכי פ' השולח והגהת מרדכי בשם ר' יונתן בפרק בתרא דשבת דאין החכם יכול להתיר לאשה אחר שקיים לה הבעל וע"ש וכ"כ מהרי"ו סימן ט"ו וכ"כ רמ"א ביו"ד סימן רל"ד סעיף כ"ג ע"ש:

ולדבריהם תקשי מאי פריך בש"ס ותתקשט ותיאסר כיון דטעמא דשמואל אינו אלא שמא ימצא פתח לנדרו ובזה אין מקום להתרה דהא החכם אינו יכול להתיר אחר שקיים לה הבעל ולשטת התוס' והר"ן אינו מועיל שאלה בהיקם אחר יום שמעו:

אמנם בתשוב' מהר"ם מינ"ץ סימן י"ח כתב הא דחכם אינו יכול להתיר אחר הקמתו של בעל היינו דווקא בנדרים שיש בהן עינוי נפש אבל בנדרים שבינו לבינה מהני התרת חכם אחר הקמה של בעל וע"ש שכתב וז"ל אכן כי דייקת שפיר לא תמצא שום דיעה שיוכל החכם להתיר לאשה נדרה כי אם דוקא בעלה מפר לה אחר התרת קיומו אך איתא בסמ"ג במצות לא תשקרו ז"ל והבעל נעשה שליח לחרטת אשתו פי' אם נדרה נדר שאין הבעל יכול להפר כגון שאין בהם עינוי נפש אי נמי מדברי' שיש בהם עינוי נפש ואתרמי שלא הפר לה ביום שמעו ואשתו מתחרטה בנדרה הבעל נעשה לה שליח לב"ד ע"כ:

א"כ ש"מ והאי א"נ שהחכם יכול להתיר לאשה אחר הקמת הבעל כו' אכן יש ליישב כדי לקרב הדיעות כו' ואמינא הא דקאמר מדברים שיש בהם עינוי נפש דהוא פי' דברים שבינו לבינה והוא העברת שער או תשמיש דהוא קצת עינוי נפש ואתרמו שלא הפר ביום שמעו חלקו ולכן אם מתחרטת האשה אז יכול לילך לחכם להתיר כל הנדר במיגו דמיפר חלק אחרי' דלא היה כח לבעל לעולם להפר לכך מפר נמי חלק הבעל עכ"ל וע"ש שהאריך בזה ונראה דאפילו היה הנדר רק על הבעל ולא לאחרי' מ"מ כיון דאין כח הבעל בדברים שבינו לבינה אלא על חלקו ושיירה התורה לחכם להפר לאחרי' א"כ בזו שנדרה רק לבעל לא גרע כח החכם ויכול נמי להתיר נדרה גם אחר הקמת הבעל כיון שאם היה הנדר גם על אחרים היה כח ביד החכם להתיר נמצא דעדיין יד החכם בדברים שבינו לבינה לכך בזה נמי מתיר אבל בדברים שיש בהם עינוי נפש הכל לבעל ואין לחכם יד בהם אינו יכול להתיר אחר הקמת הבעל:

לפ"ז ניחא דפריך שפיר ותתקשט ותיאסר כיון דמוקי לה בתולה בתשמיש שהוא מדברי' שבינו לבינה וא"כ ימתין שמא תמצא פתח לנדרה אבל בנדרה שלא תטעום וקיים לה שהוא נדר של עינוי נפש ואין יד החכם כלל בנדרים אלו למה לה להמתין וגם הבעל אינו יכול שוב להפר שאין נשאלין על ההיקם אלא ביום שמעו כמ"ש תוס' והר"ן וכנ"ל:

ולענין דינא נלענ"ד דאפי' לדעת הפוסקים דאין החכם מתיר אחר הקמת הבעל מ"מ אחר שנשאל על הקמתו יכול החכם להתיר ואע"ג דס"ל לתוס' והר"ן דלא מהני שאלה להיקם אלא ביום שמעו היינו שלא יוכל הבעל להפר אחר השאלה אחר יום שמעו דנהי דהקמה אזלה לה מחמת השאלה נשארה עדיין השתיקה ביום שמעו ושוב לא מצי מפר לה אבל החכם יכול להתיר אחר שנשאל הבעל על ההיקם כיון דקי"ל דדוקא אחר הקמה לא מהני התרת החכם אבל אחר שתיקת הבעל מהני שפיר התרת החכם כמ"ש מהר"ן בתשו' וכן פסק רמ"א סימן רל"ד סק"ג בהגה"ה ע"ש א"כ אחר שנשאל על ההיקם ולא נשתיירה אלא שתיקה לחודה מהני לי' התרת החכם ועיין שם ברמ"א שכתב ז"ל ואם אינו ביום שמעו יתיר ג"כ חכם או ג' הדיוטות וכתב הרב ש"ך שם ז"ל מיהו אף אחר יום שמעו ישאל הבעל תחלה ויתיר לה ג"כ די"ל דהבעל יכול לישאל על ההיקם אף אחר יום שמעו ושמא אין החכם יכול להתיר אחר ההקמה הלכך לכתחלה להוציא נפשו מפלוגתא יש לעשות כל מה דאפשר כו' וכל היכא דאין הבעל לפנינו יש להתיר לה ע"י ג' הדיוטות ועיין בתשו' מהר"ם מינץ סימן י"ח וסימן קמ"א שהאריך בזה הרבה ולבסוף מסיק ג"כ הלכה למעשה ראיתי ביו"ד שיש להתיר לבעל הקמתו אפי' אחר יום שמעו ואח"כ מפר הבעל לאשתו ואחר שהפר הבעל יתיר החכם ג"כ לאשה וע"ש עכ"ל הש"ך:

ולפי מ"ש אין צריך הפרת הבעל אחר שנשאל על ההיקם וסגי בהתרת החכם לחודי' דאפילו לשיטת הפוסקים דאין הבעל מפר אחר שנשאל על ההיקם אחר יום שמעו וגם אפילו להפוסקים דאין החכם מתיר אחר הקמתו של בעל מ"מ אחר שנשאל על ההיקם אינו אלא כשתיקה וכבר פסק רמ"א דחכם יכול להתיר אחר שתיקה ומדברי רמ"א משמע דבעי תרתי וכן משמע מלשונו סעיף מ"ט ע"ש ולענ"ד נראה כמ"ש ובתשו' מהר"ם מינץ שם נראה מדבריו דלהפוסקים דלא מהני שאלה אחר יום שמעו אז גם החכם אינו יכול להתיר אחר הקמת הבעל ע"ש היינו משום דמהר"ם מינץ לטעמיה אזיל דס"ל שם בתשובה דאחר שתיקת הבעל נמי אין החכם יכול להתיר דה"ל כהקמה ע"ש אבל לדעת רמ"א דאחר שתיקת הבעל יכול החכם להתיר א"כ אחרי שנשאל על ההיקם ולא אשתייר אלא שתיקה נמי החכם מתיר ואפילו לא הפר הבעל וע"ש בתשו' מהר"ם מינץ שסיים שם ז"ל אכן דע הלכה למעשה ראיתי ביו"ד להתיר לבעל הקמה אפילו אחר יום שמעו ואח"כ מפר הבעל לאשתו נדרה עכ"ל וא"כ מ"ש בש"ך בשם תשו' הנז' ואחר שהפר הבעל יתיר החכם ג"כ לאשה זה אינו מוזכר שם בתשובה הנ"ל אלא שסיים הלכה למעשה דסגי לי' בהפרת הבעל לחודיה אחר השאלה וכדעת הטור יו"ד סימן רל"ד ע"ש:

שוב עיינתי בתשו' מהרי"ק סימן נ' וז"ל שם ומ"מ מאחר שכבר פשט המנהג שהחכם מתיר אחר שהחריש הבעל שמא יש לחלק בין החריש לקיים נלענ"ד נכון וישר שישאל הבעל על הקיום ונמצא כאלו לא קיים ואח"כ תשאל היא על נדרה אשר שם שוו רוב הפוסקים בלי ספק שהחכם יכול להתיר עכ"ל וזה מבואר כדברינו דכיון שהחכם מתיר אחר השתיקה א"כ אחר שנשאל על ההיקם סגי לה בהתרת החכם לחוד ואין צריך להפרת הבעל וכו'.

ס"ק ד

קונם תשמישך עלי אם אתקשט. בסוגיא שם פריך וסבר ר' יוסי בעניות שלא נתן קצבה אלמא בעל מצי מפר ורמינהו אלו דברים שהבעל מיפר אם אתקשט ואם לא אתקשט אמר ר' יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש כו' ומסיק הב"ע כיון דתלינהו לקישוטי בתשמיש המטה דאמרה יאסר הנאת תשמישך עלי אם אתקשט כו' ומקשי' ותתקשט ותיאסר כו' ומשני הני מילי היכא דאדרה איהו כו':

ועיין בש"ך יו"ד סימן רל"ד ס"ק מ"ה שהביא בשם הר"ן דכי אמרי רבנן בעל מיפר אע"פ שלא חל הנדר ה"מ היכי שאי אפשר לה להינצל אפי' כי מזדהרא בתנאה מעינוי נפש או מדברים שבינו לבינה כגון נטולה אני מן היהודים אם משמשתו שאינה יכולה להנצל מדברים שבינו לבינה אי נמי כגון שתלתה לתנאה בדבר שהיא עשוי' לעבור עליו כגון שאני נהנה לך אם אני עושה עפ"י אבא ואביך דטריחא לה מלתא להיזהר מלעשות על פיהם אבל היכא שתלתה נדרה בדבר שאינו לא מעינוי נפש ולא מדברים שבינו לבינה והוא דבר שאפשר לה לעמוד בו אינו מיפר עכ"ל. וכתב עליו הש"ך ז"ל מיהו מה שהוסיף הר"ן להקל דאפי' באינו עינו נפש או דברים שבינו לבינה ותלתה תנאה בדבר שהוא עשוי' לעבור עליו נראה כדבריו אע"ג דמדברי רי"ו נראה שאינו מחלק בכך מ"מ אין להחמיר ואע"ג דהר"ן כתב כן משום הך דשאני נהנית לך אם אני עושה ע"פ אבא ואביך וי"ל דהתם נמי דברים שבינו לבינה הוא וכמ"ש הטור מ"מ כיון דבלא"ה נראה מדברי הרמב"ם ושאר פוסקים דבכל ענין יכול להפר אין להחמיר עכ"ל:

ולענ"ד נראה הדבר מוכרח כדברי הר"ן מסוגיין דאפילו תלתה בדבר שאין בו עינוי נפש ולא דברים שבינו לבינה נמי הבעל מיפר אף שלא חל עדיין הנדר דהא בתלתה תשמיש בקישוט דלר' יוסי קישוט לא הוי מעינוי נפש ולא מדברים שבינו לבינה ואפ"ה בעל מצי מיפר מדקאמר מסני סני לי במה שלא הפר אלא ע"כ כיון דתלתה לתנאה בדבר שהיא עשוי' לעבור עליו מצי הבעל למפר אף שלא חל עדיין וקישוט נמי דבר שהיא עשוי' לעבור עליו הוא משום דקרו לה מנוולת וכדקאמר בש"ס ולהכי מצי מיפר לה מיד:

ס"ק ה

ושמע ולא הפר לה כתב בח"מ סק"ט ז"ל ומ"ש שמע וקיים לאו דוקא קיים לה הה"ד לא הפר לה דהא דאמרי' קיים היינו לפרושי מה שאמרו המדיר דמשמע שהיא הדירה ע"כ פירושו קיים לה והוי כאלו הדירה הוא אבל לדינא אם שתק ולא הפר הוי כאלו קיים לה וכן הוא בגמ' וברמב"ם פי"ב וכן הוא בסעיף ד' וה' עכ"ל, מיהו בשטה מקובצת כתב וז"ל הבמ"ע כגון שנדרה היא וקיים לה הוא מסתברא כגון שקיים לה בפירוש שאמר לה קיים ליכי אבל אם שתק ולא הפר לא שייך למקרי מדיר והא דתנן האשה שנדרה בחור ושמע בעלה ולא הפר כו' לאו דוקא שלא הפר אלא שקיים לה כו' הרשב"א וכ"כ הריטב"א עכ"ל עוד שם וכן יש לדייק מלשון רש"י ז"ל וקסבר הוא נותן אצבע בין שני' כו' ע"ש הרי דדעתם דדוקא במקיים בפירוש הדברים אמורים ולא בשתק מיהו מלשון רש"י פ' נערה דף נ"ב ד"ה הבמ"ע כו' שכתב וז"ל והכא כגון שנדרה איהי וקיים לה איהו שאומר לה יתקיים או החריש ולא הפר ביום שמעו כו' ע"ש משמע כדעת הח"מ:

ס"ק ו

יוציא ויתן כתובה דעת הרמב"ם פי"ב מאישות באשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה ולא הפר לה הברירה בידו אם רוצה שתשב תחתיו כו' ואם לאו יגרשנה ויתן כתובה וכתב ב"ש לפ"ז מאי דתני יוציא ויתן כתובה היינו אם רצונו לגרש וקשה מאי קמ"ל ובח"מ תירץ דקמ"ל דחייב ליתן כתובה כיון דלא הפר לה ותימא היאך מתרץ פלוגתא דר' יודא ורבנן שאמר בישראל יום אחד יקיים כו' אטו אם רצונו לגרש מיד אינו יכול לגרשה עכ"ל וע"ש ומשמע מדברי הח"מ וב"ש דלהרמב"ם לא אמרי' כלל דין דיוצי' ולכך הוקש' להו וכנ"ז אכן בש"מ כת' וז"ל ולפיכך אם דרצה הבעל להפ' מיפר ואם אמר אי אפשי נדרני' יוציא ויתן כתובה ומהא שמעינין דכל כי הא אפי' למ"ד הוא נותן אצבע בין שיני' אין כופין אותו להוצי' אלא שאם בא להוציא כופין אותו על הכתוב' וכי קתני יוצי' ויתן כתוב' היינו שמבקשין על הגט ואח"כ כופין אותו על הכתובה עכ"ל וא"כ כיון דדינא הוא דמבקשין ממנו על הגט מש"ה קתני יוציא היינו שמבקשין ממנו על זה ואח"כ כופין אותו על הכתובה ויתכן פלוגתא דר' יודא דבישראל יום אחד יקיים ואין מבקשין ממנו גט ושנים יוציא היינו שמבקשין ממנו גט ומיהו אע"ג שמבקשין ממנו על הגט מ"מ הברירה בידו ואם רוצה תשב תחתיו דהרמב"ם ס"ל בשאר יוציא כופין אותו להוציא ובהא קאמר דהברירה בידו אבל הדין הוא באמת שמבקשין הימנו שיגרש ולשיטת הפוסקי' בטור וש"ע סימן קנ"ד דהיכא דקתני יוציא ויתן כתובה אין כופין אותו בשוט אלא במילי ע"ש בהא נחתינן דרגא ואפי' במילי לא כייפינן לי' אלא דרך ריצוי מבקשין ממנו ושפיר שייך דינא דיוציא ויתן כתובה ופלוגתא דר' יהודא בישראל יום א' יקיים וכמ"ש ודוק:

ס"ק ז

הדירה ואמר לה קונם תשמישך עלי אם תלכי לבית המרחץ בתוס' פ' המדיר ד"ה ה"נ כיון דמשועבד לה כתבו ז"ל וא"ת וליקו כגון דתלינהו למזונותי' בתשמיש המטה דאמר יאסר תשמישך עלי אם אזונך עכ"ל:

ונראה לפענ"ד ליישב לפמ"ש בתשובת הרשב"א המיוחסת להרמב"ן סימן רנ"ה דלא בעי חרטה דמעיקר' אלא בנדר שעיקרו מחמת עצמו כנודר מן היין כו' וכן בכל שאר נדרים שנודר מחמת הדבר עצמו שנדר הימנו שכל נדריה אלו חזקים הם ולולא שמתחרט מעיקרו אין זה חרטה גמורה לבטל הנדר אבל כל דבר שאסר על עצמו שלא מחמת עצמו אלא מחמת דבר אחר כמו קנס בעלמא קיל משאר נדרים לפי שאין תכלית כוונת הנודר מחמת עצמו של דבר הנדור ואפי' בחרטה דהשתא סגי וע"ש שהביא מאלמנ' דפריך בגמ' למ"ד אין צריך לפרוט הנדר וניחוש דלמא אזלא לגבי חכם ושרי לה ולא משכח פירוקא אלא דמדרינין לה על דעת רבים כו' ומאי אית לה חרטא דמעיקרא דאי לא אסרה פירות אנפשה לא מגבי לה כתובה אלא שמכלל נדרים נראה לי שבכל נדרים שאינן מחמת עצמן אלא מחמת קנס אינן נדרים חזקים ואפילו בחרטה דהשתא סגי להו ולומר שמעכשיו מתחרט על מה שאסר על עצמו עכ"ל ע"ש וכ"כ הרשב"א בתשו' סימן תנ"ה והנה הר"ן ז"ל כתב הטעם הא דמורד מוסיפין על כתובתה ומדיר את אשתו מתשמיש אין מוסיפין לה אלא יוציא ויתן כתובה משום דבמורד יכול לחזור ממרדו וכל שעה ושעה הוא מורד ומש"ה מוסיפין כי היכי דליהדר בי' אבל במדיר מאי אית ליה למיעבד כיון שכבר הדירה אם לא ימצא פתח לנדרו והנה זה יתכן בנדר שצריך חרטה דמעיקרא וזה כל זמן שלא מצא פתח לנדרו להתחרט מעיקרו מאי אית ליה למיעבד אבל בנדר דמהני ביה חרטה דהשתא ודאי אית ליה דינא דמורד להוסיף על כתובתה כיון שיכול לחזור בו כל שעה ובמורד ממזונות נמי אית ליה דין מורד להוסיף על כתובתה כמ"ש הרא"ש פ' אע"פ ע"ש ועיין ב"ש סימן ע"ז סק"א וכיון דתנן המדיר את אשתו מליהנות לו עד שלשים יום יעמיד פרנס יתר על כן יוציא ויתן כתובה ולא תני דינא דמורד שיוסיף על כתובתה מוכרח לומר דאיירי בנדר מחמת עצמו של דבר הנדור ולא מהני ביה חרטה דהשתא דאי ס"ד דמיירי באומר הנאת תשמישך עלי אם אזונך א"כ סגי ליה בחרטה דהשתא דהא לא הוי נדר מחמת עצמו של דבר הנדור ויכול בכל עת לחזור בו הוי ליה למתני דיוסיף על כתובתה כדין מורד כיון דבכל שעה ושעה מורד הוא משא"כ בתולה קישוט או מרחץ בתשמיש לית ליה דין מורד כיון דמניעת הנאת קישוט או מרחץ אין לו דין מורד אבל במדירה מתשמיש אם אזונך ה"ל דין מורד כיון דמונע אותה מתשמיש או ממזונות אית ליה דין מורד ודוק היטב בזה (כונת מארן ז"ל בזה כי היכי דלא תקשי לדבריו דתולה נדרו בדבר אחר א"צ פתח לחרטתו ויש לו דין מורד א"כ בתולה קישוט או מרחץ בתשמיש נמי נימא דיש לו דין מורד ואמאי קתני יוציא ויתן כתובה לזה מחלק בתולה מזונות בתשמיש דתרווייהו אית להו דין מורד משא"כ בתולה קישוט או מרחץ דלית בהו דין מודר ובזה מתורץ דינא דש"ע מיהו אכתי איכא למידק בהא דפריך בש"ס ותתקשט ותיאסר לב"ש ב' שבתות כו' וא"כ ע"כ ס"ל לש"ס דחכם יכול להתיר אחר קיום הבעל וכמ"ש מרן סק"ב ע"ש והכא שאמרה הנאת תשמישך עלי אם אתקשט לא הוי נדר מחמת עצמו של דבר הנדור וא"צ פתח אלא חרטה דהשתא א"כ אחר שתתקשט תלך אצל חכם ויתיר לה מיד ואם לא תלך יהיה לה דין מורד' ואין כאן מקום שתמתין ואח"כ יוציא ויתן כתובה כיון שבידה הוא להתיר לעצמה תיכף. גם גוף החילוק לא זכיתי להבין דתולה מזונות בתשמיש הוא רוצה עתה לזונה וכמ"ש בש"מ אלא שאינו יכול מפני נדרו והנה קודם שנהנית מנכסיו אינו יכול להתיר נדרו שהרי עדיין לא חל וא"כ לא נקרא מורד וע"כ צריכין אנו לומר שאנו אומרין להם שתזון מנכסיו ויהיה נדר התשמיש קל עליו ויכיל להתיר עצמו בחרטה דהשתא ואם לא יתיר יהי' לו דין מורד מתשמיש לפ"ז ה"ה בתולה קישוט מתשמיש דפסק כאן בש"ע שתתקשט ותיאסר שבת אחת הא אחר שנתקשטה וחל עליו נדר תשמיש יכול להתיר בחרטה דהשתא וכל זמן שאינו מתיר יש לו דין מורד מתשמיש. וכן קשה בש"ם דפריך תנן המדיר את אשתו שלא תטעום כו' בשלמא לרב כאן בסתם כו' וכתבו תוס' דס"ד בתלה בתשמיש א"כ קשה אמאי יוציא תטעום ויחול הנדר ויתיר לעצמו בחרטה דהשתא ואם לא ירצה יוסיף על כתובתה כשאר מורד מתשמיש ונלענ"ד ליישב דברי מארן ז"ל בדרך אחר דהמעיין בתשו' הרשב"א יראה שכתב שם ז"ל ועוד שקרוב אני לומר כו' אבל כל דבר שאסר ע"ע שלא מחמת עצמו של דבר הנדור אלא קנס בעלמא קיל משאר נדרים כו' וכן בסוף דבריו כתב ז"ל אלא שמכלל נדרים אלו נ"ל שבכל נדרים שאינן מחמת עצמן אלא מחמת קנס אינם נדרים חזקי' ואפילו בחרטה דהשתא סגי להו כו' ע"ש ושים עיניך וראה שם תמצא שכל ראיותיו מנדר משה במדין ומצדקיהו שנדר לנבוכדנצר ומנדר אלמנה דכל הני לא הוו להו חרטה דמעיקרא דודאי לא נתחרט משה על שנשא צפורה וגם צדקיהו לא נתחרט מעיקרו שהרי נבוכדנצר היה חותך ראשו וכן אלמנה לא היו מגבין אותה כתובתה אם לא היתה נודרת מכל הלין מוכח דבנדרים כאילו שאינו אלא קנס ע"ע א"צ חרטה דמעיקרא והנה כל זה שייך כשתולה בדבר שבידו כגון הא דתשו' הרשב"א שם שאמר אם אעבור עבירה פלונית אהיה אסור בבשר ויין דומה למשה וצדקיהו שאסרו ע"ע אם יעשו דבר פ' וכן באלמנה אוסרת ע"ע פירות אם היא גובה עתה שלא כדין בכל הני שייך למימר שקונס עצמו ואין הנדר חזק וסגי בחרטה דהשתא משא"כ אם אומר קונם עלי דבר זה אם יעשה פלוני כך וכך לא שייך למימר שאינו אלא קנס על עצמו שהרי הוא לא קבל ע"ע שום דבר ומה לו לקנוס את עצמו בעד מה שיעשה חבירו בהא מודה הרשב"א דהוי נדר חזק וצריך פתח לפ"ז שפיר פסק כאן בש"ע במדיר ותלה קישוט בתשמיש דתתקשט ותיאסר שבת אחת וכן למאי דס"ד בש"ס בהא דמדיר שלא תטעום דאיירי בתולה בתשמיש לא ק"מ דכיון שתלה בדבר שאינו בידו שהרי אמר אם תתקשט או תטעום היא לא שייך למימר שקנס א"ע אלא אמרינן נדר חזק הוא ובעי פתח וחרטה דמעיקרא אבל במדיר את אשתו ממזונות שהקשו בתוס' דלוקי בתלאו בתשמיש הרי תלה נדרו בדבר שבידו שאמר הנאת תשמיש עלי אם אזונך שפיר כתב מארן ז"ל דלא הוי אלא קנס שהוא קבל ע"ע שלא לזונה ואם יזון אותה קונם א"ע באיסור תשמיש וא"כ אין צריך פתח ולא שייך דינא דעד ל' יום יעמיד פרנס יתר ע"כ יוציא דאין אנו צריכין לכל זה רק יזון אותה מיד ויתיר נדרו מיד בחרטה דהשתא ואם לא ירצה יהיה לו דין מורד וכנ"ל:

איברא במאי דפריך בש"ס ותתקשט ותיאסר אי לב"ש כו' ליכא לתרוצי הכי דהתם מיירי בשנדרה היא ואמרה הנאת תשמישך עלי אם אתקשט ותלתה בדבר שבידה ובהא סגי לה בחרטה דהשתא והדר' קושי' לדוכתה אמאי תמתין אפי' שבת אחת תתיר לעצמה בחרטה דהשתא. ונלענ"ד ליישב לפמ"ש מורי ז"ל בשם מהרי"ק והסכים עמו לחלק דלאחר קיום הבעל אין החכם יכול להתיר נדרי אשה אבל אחר שתיקתו יכול להתיר ולכך כשנשאל הבעל על הקמתו יכול החכם להתיר וא"כ ניחא שפיר דלא תוכל להתיר לעצמה בחרטה דהשתא כיון שהקים לה בעלה אין החכם יכול להתיר וע"כ צריכה להמתין עד שיתיר הוא הקמתו והוא ודאי צריך פתח לכך תמתין שבת אחת שמא ימצא הוא פתח להקמתו ואז תתיר היא לעצמה בחרטה דהשתא שלא יהיה כאן רק שתיקת הבעל ובכי הא מיפר חכם ופתח אין צריך שאצלה לא היה נדר חזק רק קנס וכו' ובזה אתי שפיר מה שהקשו תוס' על רש"י ז"ל שפי' דהיכא דנדרה לא שייך שתמתין כיון דניחא לה למשקל ומיפק לא תבקש פתח לנדרה והק' עליו דא"כ מאי פריך ותתקשט ותיאסר ועיין לעיל בדברי מארן סק"ב ולפמ"ש לק"מ דהתם מיירי שלא תלתה בשום דבר והוי נדר חזק וצריכא היא ג"כ פתח ושפיר כתב רש"י שהיא לא תמצא פתח משא"כ בקישוט מיירי שתלתה בתשמיש והוי נדר קנס א"צ פתח לנדר רק תמתין לו שימצא הוא פתח להקמתו ולכך צריכה להמתין וזה נכון ודוק היטב)

תוכן העניינים

אבני מילואים א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה