אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]
סימן ו
סעיף ה
ס"ק א
ונתגרשה חוששין לקול לאוסרה לכהן. עמ"ש בסימן מ"ו ס"ק ה':
ס"ק ב
איזהו זונה. דברי הש"ע המה דברי הרמב"ם פי"ח מאיסורי ביאה [ה"א] ע"ש, והראב"ד כתב עלה ז"ל ליתנהו להני כללי שאין זונה אלא מחייבי כריתות או מעכו"ם ועבד שאין בהם קידושין מיהו כל הפסולים לבא בקהל אם באו עלי' (פסולה) [פסלוה] מן הכהונה ומן התרומה ואפילו חלל משום דכתיב ולא יחלל זרעו מה הוא מחלל אף זרעו מחלל אבל ללקות עליה משום זונה לא עכ"ל. וכתב שם הרב המגיד דדברי הרמב"ם המה מן הברייתא מפורשת פ' אלמנה (דף ס"ח) כו' אבל הר"א ז"ל כתב בהשגות שהחלל פוסל אותה לתרומה משום דכתיב לא יחלל זרעו מקיש זרעו לו מה הוא מחלל אף זרעו מחלל אבל ללקות עלי' משום זונה לא עכ"ל:
ועיין משנה למלך פלפול בקושיית מוהר"א ששון שהקשה מהא דאמרו פ' האומר (דף ס"ד) והרי בידו להשיאה לחלל ע"ש. ולי תימא דהא בהדיא אמרו פרק עשרה יוחסין (עה,א) כל שאתה נושא בתו אתה נושא אלמנתו. שוב ראיתי בשעה"מ הביא קושיא זו בשם מחנה אפרים ועוד הקשה דבהדיא תנן פ' יש מותרות [יבמות פד,א] ואלו מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן חלל שנשא כשירה ויש לו אח כשר ע"ש:
עוד אני מוסיף לתמוה מהא דתנן בעדיות [פ"ח מ"ג] משנה ערוכה העיד ר' יהושע וריב"ב על אלמנת עיסה שהיא כשרה לכהונה אמר להם ר"ג קבלנו עדותכם אבל מה נעשה שהרי גזר ר"י בן זכאי שלא להושיב ב"ד על כך שהכהנים שומעים לכם לרחק אבל לא לקרב ע"ש, ואלמנת עיסה כל שנטמע בה ספק חלל עיין כתובות (דף י"ד) ומבואר דחלל פוסל את אשתו מן הכהונה:
והנלע"ד בכוונת הרב המגיד לפי מ"ש הב"ש [ס"ק ט"ז] בכוונת הראב"ד ותוס' והרא"ש דס"ל דלא נעשית זונה אלא מחייבי כריתות אלא דאפ"ה פסולה לכהונה ולתרומה מקרא דכי תהי' לאיש זר וכדאי' בפ' אלמנה ונ"מ למלקות אם (כן) [כהן] בא עלי' דאינו חייב מלקות, וע"ש שכתב ליישב הסוגיא דמבואר שם דלוקין כו' דשם בסוגיא זו למד איסור כהונה מתרומה מק"ו והקשה וכי מזהירין מן הדין ותירץ גילוי מלתא בעלמא היא ולוקין ובדבר זה פליגי אביי ורבא בפ"ד מיתות [נד,א] ובפ' הנשרפין [עו,א] לאביי לוקין על גילוי מלתא ולרבא אין לוקין והלכתא כרבא כו' והסוגיא יבמות שם ע"ב אליבי' דאביי כו' ולכאורה תימה על הרמב"ם דס"ל דלוקין עכ"ל וע"ש:
ולפ"ז לתרומה לוקין מכי תהי' לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל אלא לכהונה כיון דלא נפקא ליה אלא מק"ו מגרושה שמותר בתרומה ואסורה לכהן וכדאיתא שם ביבמות ס"ל להראב"ד דאין לוקין על גילוי מילתא. ומדכתב הראב"ד ואפי' חלל כו' דאין לוקין לזה כתב הרב המגיד בתחלה בכוונת הראב"ד דס"ל דהחלל פוסל מתרומה מהאי דמקיש זרעו לו אבל לכהונה לא מקיש אלא דאין לוקין כיון דאינו אלא בק"ו אין לוקין אבל לפסול ודאי פוסל מהאי ק"ו דגרושה כן הבין הרב המגיד בתחלה כדי שיהי' החלל וביאת פסולין שוין דפוסלין לכהונה אלא דלא לקו (וא"כ) [ואח"כ] מסיק הרב המגיד דאליבי' דהראב"ד בחלל לוקין גם לכהונה משום לאו דחללה לא יקח אלא שאינו מכלל זונה ודו"ק:
ומ"ש הראב"ד שאין זונה אלא מחייבי כריתות או מעכו"ם ועבד מבואר דס"ל דבעכו"ם ועבד כיון דאין קידושין תופסין הוי בכלל זונה ולקמן יבואר זה:
ס"ק ג
שהיא אסורה לינשא לו. כבר כתבנו בשם הב"ש דהנ"מ בין דעת תוס' והרא"ש אינו אלא למלקות ומשום דלא לקי על ק"ו אע"ג דאינו אלא גילוי מלתא וכדרבא דאין לוקין על גילוי מלתא ע"ש וזהו שיטת הראב"ד:
ולענ"ד נראה דגם לדעת תוס' לוקין לכהונה על ביאת פסולים כשנשאת אח"כ לכהן. דבתוס' פ' החולץ (דף מ"ד) ד"ה ה"נ כיון דבא עלי' עשאה זונה ז"ל ואין להקשות למה לי דכתב רחמנא זונה לא יקחו כיון דזונה אסורה בתרומה ק"ו דאסורה לכהונה מגרושה דשריא בתרומה ואסורה לכהונה דמהאי ק"ו נפקא לן לקמן (דף ס"ח) דגר עמוני ומואבי פסלו לכהונה, אע"ג דאין מזהירין מן הדין קאמר התם דגילוי מלתא בעלמא דאיצטריך לאו דזונה דלקי תרתי עכ"ל ומדסתמו ולא כתבו קושייתם אליבי' דאביי משמע דס"ל דלוקין גם לרבא דהלכתא כוותי' וכמו שיבואר לפנינו בטעם הדבר. ובתוס' פ"ד אחין (דף ל"ה) ד"ה אעפ"י שמותרת לבעל פסולה לכהונה ז"ל פי' בקו' טעמא דשמעתין משום בת כהן כי תהי' לאיש זר ולר"י נראה דמבת איש כהן לא שמעינן אשת איש וכל חייבי כריתות הנאסרים על ידי קידושין משום דלא הוי זר אצלה מעיקרא והכי משמע בהבא על יבמתו (דף נ"ו) דקאמר רבא אשת כהן שנאנסה ובא עלי' לוקה משום זונה ומשום טומאה ואי מבת כהן כי תהי' לאיש זר שמעינן נמי אשת איש א"כ יהי' לוקה נמי מהאי קרא דלכהונה נמי אסורה מק"ו דלקמן פ' אלמנה (דף ס"ח) לא חשיב לי' התם אלא גילוי מילתא בעלמא ע"ש והתם אליבי' דרבא הוא דקא קשיא להו לתוס' שיהי' לוקה נמי משום בת כהן כו' דאינו אלא גילוי מלתא בעלמא מיהו התם גרסי' רבה עיין בעה"מ (דף נ"ו) שכתב דגרסינן רבה ע"ש, אלא דאכתי מוכח דס"ל גם לדידן דלוקין דאל"כ מאי קושיא לרבה דלמה רבה נמי סובר כהלכתא דאין לוקין על גילוי מלתא:
לכן נראה דהאי גילוי מלתא דבפ' אלמנה (דף ס"ח) עדיף משאר גילוי מלתא בעלמא וז"ל רש"י שם גילוי מלתא בעלמא ולאו מיליף מיניה ילפינן לאו לכהונה דתרומה היינו קדושת כהונה עכ"ל. הרי דלאו מילף הוא כלל אלא דתרומה היינו קדושת כהונה וכל שנפסלה מתרומה ממילא נפסלה נמי לכהונה. והתם בפ"ד מיתות דפליגי אביי ורבא אם לוקין על גילוי מילתא היינו מיליף אבל הכא לאו מיליף הוא כלל אלא דממילא כיון דאיפסלה לתרומה איפסלה לכהונה דתרומה היינו קדושת כהונה וכמו שכתב רש"י שם ע"ש, והתם בפ"ד מיתות (דף נ"ד) ובפ' אלו הנשרפין (דף ע"ד) [עו,א] דיליף אביי בתו בק"ו מבת בתו ועונשין מן הדין דהוי גילוי מלתא דבת בתו מכח קורבת בתו באה ורבא ס"ל דאין עונשין מן הדין ומשום דבתו אינו בת בתו אבל הכא אינו אלא קדושת כהונה וכל שנפסלה מתרומה ממילא נפסלה נמי לכהונה דתרומה היינו קדושת כהונה וא"כ לאו מיליף מלתא ממלתא אלא היא היא:
ולפי"ז גם לדעת החולקין על הרמב"ם ה"ה הראב"ד ותוס' והרא"ש דס"ל דלא לקו היינו דאין לוקין משום זונה ולהרמב"ם לוקין משום זונה אבל כ"ע מודו דלוקין מיהת משום בת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל ולכהונה מק"ו ולא פליגי אלא מאיזה שם שלוקין אי משום זונה לדעת הרמב"ם ולהחולקין לאו מן השם הוא זה אלא מלאו דבת כהן כו' וכמ"ש. והראב"ד דכייל אהדדי ביאת פסולים וביאת חלל דשוין הן למלקות וגם לכהונה וכמ"ש:
ובעיקר קושיית תוס' [יבמות לה,א] ד"ה אעפ"י שמותרת לבעלה שהקשו על פי' רש"י שכתב משום כי תהי' לאיש זר מהא דאמר רבא אשת כהן שנאנסה לוקה משום זונה ומשום טומאה ואי מבת כהן כו' יהא נמי לוקה מהאי קרא כו':
הנה ז"ל רש"י שם נפסלו מן תרומה דבי נשא כו' ויליף טעמא מובת כהן כי תהי' לאיש זר כו' ואע"ג דמותבינן ואימא נבעלה לפסול חייבי כריתות ומשנינן כי תהי' כתיב הנך דאית בי' הוי' אלמ' זנות דחייבי כריתות לא פסול מאכיל' תרומ' הא הדר מייתינן התם קרא אחריני כי תהי' אלמנה וגרושה למעוטי כותי ועבד דאין לו אלמנות וגירושין ומהאי קרא נמי נפקא לן חייבי כריתות דהא אין לו אלמנות וגירושין בה עכ"ל וא"כ אשת איש וכל חייבי כריתות לא נפקא מאיש זר כיון דהנך לאו בני הוי' נינהו ולא נפקא אלא מהך קרא דנפקא עבד ועכו"ם והוא מכי תהי' אלמנה וגרושה ומהאי ודאי לא לקי וכמבואר בתו' דף מ"ד ד"ה ה"נ כיון דבא עלי' עשאה זונה כו' ועוד איצטריך לזונה מכותי ועבד לרבנן דר' עקיב' דליכ' בה לאו דתרומה מלאיש זר אלא מאלמנה וגרושה נפק' עכ"ל ומבואר דדוקא מלאיש זר הוא דאי' לאו דכתיב היא בתרומת הקד' לא תאכל ולכהונה נפק' מק"ו דלקי ג"כ וכמ"ש אבל הך דממעט עבד ועכו"ם מאלמנה וגרושה דיצאו אלו שאין בני הו' ליכ' מלקות ולשטת רש"י ה"ה חייבי כריתות דלאו בני הוי' לא נפקא מכי תהי' לאיש זר אלא מאלמנה וגרושה וליכא מלקות ומש"ה אשת כהן שנאנסה אינו לוקה אלא משום זונה וטומאה ומכי תהי' אלמנה וגרושה ליכא מלקות ולתרומה נמי ליכא מלקות ולכהונה דאינו אלא מק"ו דתרומה כיון דלתרומה גופי' ליכא מלקות ודאי לכהונה פשיטא דליכא מלקות. ולשטת תו' כל היכ' דלא תפס' קידושין אית בי' משום זונה ובעכו"ם ועב' נמי אית בי' משו' זונ' א"כ הא דאיצטריך קרא לעבד ועכו"ם אלמנה וגרושה אינו אלא לתרומה אבל לכהונה אית בי' לאו משום זונה וא"כ לתרומה לא לקי בעבד ועכו"ם כיון דאינו אלא משום אלמנה וגרושה דבזה לית בי' משום לאו וכמ"ש. עוד כתבו תו' שם ד"ה ה"נ כיון דבא עליה עשאה זונה ז"ל ולעיל ספ"ד אחין דף ל"ה הביא ר"י דכל הנך דע"י קידושין כיון דלא הוי זר אצלו מעיקרא לא הוי בכלל לאיש זר וזונה דפסולה לתרומה משום דכללי' קרא בהדי חללה להכי פסולה כחללה ע"ש א"כ למה צריך קרא אלמנה וגרושה לעכו"ם ועבד תיפוק לי' דכל שאין לו קידושין בה זונה היא וממילא תיפסיל נמי לתרומה כיון דכללי' קרא בהדי חללה וצ"ע כעת: והנה לפי מ"ש בשטת רש"י א"כ חייבי לאוין חמירא, מחייבי כריתות דאם בא עלי' מחייבי כריתות ומיתות ב"ד ליכ' לאו לתרומה דחייבי כריתות לא נפק' מלאיש זר אלא מאלמנ' וגרושה ובזה ליכ' מלקות ואלו ביאת חייבי לאוין נפקא לן מבת כהן כי תהיה לאיש זר דאי' לאו אם תאכל בתרומ' ולכהונה ודאי לקי על חייבי כריתות ומיתות ב"ד משום זונה לא יקחו מיהו לתרומה חמיר' חייבי לאוין מחייבי כריתות וכמ"ש
ס"ק ד
לאחד מאיסורי לאוין השוין בכל. כתב הרב המגיד פי"ח מאיסורי ביאה ז"ל ודע שרבינו כשהזכיר נבעלה לאדם שהיא אסורה לא הוצרך להביא מחזיר גרושתו דהא ודאי לא פסיל לה משום דלאו זר אצלה מעיקרא הוא לפי שלא אמרו כן אלא לתרומה אבל לכהונה כבר נפסלה מחמת שנתגרשה ומכל מקום בדין היה לו לבאר עכ"ל ואיכא למידק בדברי הרמב"ם פי"ט מא"ב שכתב ז"ל לפיכך כהן שבא על זקוקה ליבם ונתעברה מביאה ראשונה הולד כשר לפי שאינה מאיסורי כהונה ונעשית זונה חזר ובא עלי' ביאה שני' ונתעברה היא חללה וולדה חלל לפי שהיא מאיסורי כהונה עכ"ל וכיון דמחזיר גרושתו לאו זר אצלה מעיקר' כיון דאינו אלא ע"י קידושין וביבמות דף ט"ו מבואר להדי' בפי' רש"י ד"ה היא עצמה מתחללת כו' דאין נפסלת בחייבי לאוין אלא בזר אצלה מעיקר' לאפוקי מחזיר גרושתו ויבמה לשוק דלאו זר מעיקר' הוא עכ"ל וכן בתו' שם ד"ה מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת כו' ולאפוקי מחזיר גרושתו ויבמה לשוק דלאו זר אצלה מעיקר' הוא וכ"כ תו' יבמות דף ע"ז ד"ה כ"ג באלמנה ע"ש דיבמה לשוק ומחזיר גרושתו לא פסלי ע"ש. ועוד קשה לי טוב' דהא בש"ס משמע להדי' כן דיבמה לשוק לא נפסלה וכמו מחזיר גרושתו הוא ע"ש פ"ק דיבמו' דף ט"ו שאלו את ר' יושוע צרת הבת מהו כו' קבעי מיני' צרו' וקפשיט לי' בני צרות תרתי קא בעי מיני' צרות מאי ואת"ל צרות כבית הלל בני צרות דב"ה לב"ש מאי למאי נפק' מיני' למיפשט ולד מחזיר גרושתו לב"ה מי קאמרינן ק"ו ומה אלמנה לכ"ג שאין איסורה שוה בכל בנה פגום זו שאסורה שוה בכל אינו דין שבנה פגום או דלמ' איכ' למיפרך מה לאלמנה שהיא עצמה מתחללת ע"ש ופי' רש"י תאמר במחזיר גרושתו ויבמה לשוק דלאו זר מעיקר' הוא וע"ש ואמר להם צרות מתיירא אני כו' בני צרות אני מעיד לכם ע"ש ואי נימא דיבמה לשוק נפסלה משום זונה וכדברי הרמב"ם היכי מעיד בבני צרות. ובטור פסק דמחייבי לאוין לא נעשית זונה לבד מיבמה לשוק דנפסלה בביאתה וכתב הב"י בטעמו משום דיבמה לשוק לא תפסי קידושין ע"ש ומבואר מדברי רש"י ותו' הנ"ל שכתבו בפשיטות דיבמה לשוק לא נפסלה לכהונה. ועוד דהיכי קאמר למיפשט ולד מחזיר גרושתו לב"ה מי קאמרי' ק"ו כו' והיכי בעי למיפשט דהא אם יאמר ביבמה לשוקדבנה פגום אכתי איכ' לספוקי גבי מחזיר גרושתו ומשו' דיבמ' לשוק היא עצמה מתחללת ומשום דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין משא"כ במחזיר גרושתו לא אמרינן ק"ו ומשום דמה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת וגבי מחזיר גרושתו קידושין תופסין. ולכן נראה מדברי רש"י ותו' דס"ל דגם ביבמה לשוק לא מיפסלה לכהונ' דאע"ג דאין קידושין תופסין בה אפ"ה לא חשיבא זונה דדוקא עבד ועכו"ם ניפסלו משום דכתיב אלמנ' וגרושה יצאו אלו שאין בהן אלמנו' וגירושין שאין קידושין בהם אבל יבמה לשוק כיון שעומדת לחליצה חשיבא באלמנות וגירושין. וכיוצא בזה כתבו תו' פרק החולץ דף מ"ט ד"ה הכל מודים בבא על הנדה ז"ל ואפי' למ"ד דהוי ממזר מנכרי ועבד מכל מקום אין ממזר מיבמה לשוק דכיון דיבמה עומדת לחלוץ כמו ליבם חשיבא בת תפיסת קידושין עכ"ל. ועוד נראה דוקא לעכו"ם ועבד דמעולם לא הי' להם אלמנות וגירושין אבל יבמה לשוק כיון דקודם שנתקדשה לבעלה היתה בת קידושין חשיבא נמי בת אלמנות וגירושין. וכן נראה מדברי תו' יבמות דף ל"ה ד"ה אעפ"י שמותרת לבעלה שכתבו שם דכל הנך שע"י שאר אפי' חייבי כריתות לא נפסלו לתרומה משום קרא דובת כי תהי' לאיש זר ומשום דכל ע"י אישות לא הוי זר מעיקר' ע"ש. ומשמע דלא מיפסלי לתרומה משום כי תהי' אלמנה וגרושה וכמ"ש לעיל בשטת רש"י ע"כ דסברי דוקא עכו"ם ועבד לית בהו אלמנות וגירושין אבל הנך דע"י שאר חשיבא בת אלמנות וגירושין קודם שנאסרו ע"י שאר מיהו בשטת רש"י דחשיב הנך שע"י שאר בחייבי כריתות דאין להם אלמנו' וגירושין ואפ"ה סובר רש"י דיבמה לשוק לא נתחללה ואע"ג דאין קידושין תופסין בה אפשר דאזיל אליבי' דמ"ד קידושין תופסין ביבמה ועוד דיבמה לשוק עדיף מהנך שע"י שאר ומשום דיבמה עומדת לחלוץ חשיב' בת קידושין משא"כ הנך שע"י שאר אינה עומדת להיתרא. ומכל הלין מבואר דיבמה לשוק לא נפסלה ומשום דלא חשיב זר מעיקרא. וא"כ דברי הרמב"ם פי"ט מא"ב שכתב לפיכך כהן שבא על זקוקה ליבם כו' ונעשית זונה קשה כיון דמחזיר גרושתו לא נעשית זונה ומשום דלא הי' זר מעיקרא וכמ"ש הרב המגי' א"כ יבמה לשוק נמי לא הוי זר מעיקר' ואין לומר בשיטת הרמב"ם משום אלמנה וגרושה וסובר הרמב"ם דגם יבמה לשוק חשובה אין לה אלמנות וגירושין ולכהונה בק"ו מתרומה דהא קידושין תפסי ביבמה ומידי ספיקא לא נפקא ואיך חשיב לה הרמב"ם לודאי זונה ומוהרש"ל וב"ח כתבו בדברי הטור וב"י דאע"ג דקי"ל דיבמה לשוק צריכה גט היינו לחומרא בעלמא אבל מדינא אין צריכה גט ע"ש. אמנם מדברי הרמב"ם נראה מבואר דספק גמור הוא ע"ש פ"ד מאישות ז"ל חוץ מיבמה שנתקדשה לזר היא מקודשת מספק נסתפק לחכמי' אם הקידושין תופסין ביבמה כשאר חייבי לאוין או אין קידושין תופסין בה כערוה עכ"ל: ומזה נראה דמדינא לא נפקא מספיקא והנראה לענ"ד בשטת הרמב"ם דס"ל דמחייבי לאוין נמי הוי זונה ובדף ס"ח דקאמרי מנא הני מילי דאמר רב יהודה אמר רב אמר קרא ובת כהן כי תהי' לאיש זר כיון שנבעלה לפסול פסולה דהיינו לתרומה דלא כתיב זונה אלא לכהונה דכתיב זונה לא יקחו להכי צריך קרא לתרומה ובש"ס שם דאמרו אשכחן לתרומה לכהונה מנ"ל היינו כמ"ש הרשב"א בחידושיו שם שהקשה בהא דיליף מכי תהי' לאיש זר ותיפוק לי' משום זונה ותירץ דאין זונה אלא מחייבי כריתות ואח"כ כתב דאיצטריך כי תהי' לאיש זר להיכא דנאנסה דליכא משום זונה וכדאמרו פ' הבא על יבמתו דף נ"ו באשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עלי' משום טומאה משום זונה לא ועלה כתב שכן עיקר ע"ש וא"כ הרמב"ם לטעמי' שכתב פי"ח מא"ב דנאנסה לוקה משום טומאה ואף משום זונה וע"ש וא"כ לכהונה לא צריך למילף משום איש זר אלא משום דהוי זונה ואפי' באונס ועיקר קרא דלאיש זר אינו אלא לתרומה דזונה לא כתיב אלא לכהונה וכדכתיב לא יקחו ובש"ס דאמר אשכחן לתרומה לכהונה מנלן היינו באונס והסוגיא אזלא להך לישנא ביבמו' דף נ"ו דנאנסה אין בו משום זונה והרמב"ם פסק כאידך לשנא דגם באונס אית בי' משום זונה א"כ לכהונה לא צריך קרא דלאיש זר וא"כ דלא נפקא לכהונה מלאיש זר אלא משום זונה לא יקחו א"כ יבמה לשוק נמי מיפסל' לכהונה אבל לתרומה דצריך למילף מלאיש זר דזונה לא כתיב אלא לכהונה צריך זר מעיקרא. ובש"ס דקאמר אי הכי מחזיר
משום זונה היא. ולשטת רש"י חייבי כריתות ומיתות ב"ד דפסלי היינו משום כי תהי' אלמנה וגרושה יצאו אלו שאין להם קידושין וכמבואר לעיל:
סעיף יא
ס"ק ה
אשת ישראל שנאנסה כתובות דף נ"א ואפי' תחלתו באונס וסופה ברצון וע"ש ועמ"ש בש"ש ש"א פט"ו:
סעיף יג
ס"ק ו
שהרי הודית שהי' זונה כתב הב"ש ז"ל נראה אם ניסת לכהן בני' כשרי' דאינה נאמנת לפסול בני' ודוק' לאב נתנה התורה נאמנות ולא לאם ואם האב אמר דמאמין לדברי' יכול לעשות לבניו חללים כמו שנאמן לומר בן גרושה היא עכ"ל והיינו מדכתיב יכיר יכירנו לאחרים מש"ה אע"ג דאב בעצמו אינו יודע אלא שמאמין לאחר וסומך דעתו עליו ודומה לו שהוא כן ה"ל בכלל יכיר וכמו שיוכל לאסור על עצמו ע"י מה שמאמין לאחר ה"נ האב לבנים ה"ל כמו בעל דבר וכשסומך דעתו בזה ה"ל בכלל יכיר יכירנו לאחרים ועמ"ש בש"ש ש"ב פ"כ:
סעיף יז
ס"ק ז
פנוי' שראוה שנבעלה עיין בקונטריס ש"ש ש"ד פי"ז עד פכ"ד שם מבואר באורך בשטו' שיש לראשוני' בזה:
סעיף יח
ס"ק ח
אפי' לא הי' שוכן שם אלא כותי א'. כתב בנימוקי יוסף ס"פ אלמנ' לכ"ג דהיכ' דאיכ' אבי' או אחי' בעיר דה"ל לדידה חייבי כריתות והולד ממזר חיישינן למיעוט' ע"ש ועמ"ש בזה בש"ס ש"ד פ' כ"ב:
ס"ק ט
היתה אלמת או חרשת ומשום דאפי' היכא דאיכ' רוב כשרי' כל שאינ' טוענת ברי אפי' אם נשאת תצא עד דאיכא תרי רובי. בתשובת צמח צדק סימן פ"ב כתב באלמנה שניסת לכהן ח"י אייר ואח"כ בתשרי ט"ו בו ילדה ולד נגמר שערו וצפורנו והודית שזינת' עם בעל אחותה וע"ש שהעלה דאפי' הולד חי שלשים יום דודאי זינתה קודם שנשאת לבעלה זה מכל מקום מספקינן דלמא לא זינתה עם מי שאסור לה כמו שאמרה היא שזינתה עם בעל אחותה כדי לאוסרה עצמה על בעלה ואח"כ העלה להחמיר משום דהי' הוכחה טובא דקושטא קאמרה שהרי לא הודית מעצמה אלא אחר חקירה ודרישה יע"ש. ובס' בית מאיר השיגו דתיפוק לי' דאפי' להכשיר צריכה טענת ברי דלכשר נבעלה וכיון דהיא אומרת לפסול נבעלה נהי דאינו נאמנת בזה ומשום דעיני' נותנה באחר לא עדיף משותקת דכל שלא אמרה ברי לכשר נבעלה תצא וע"ש. אמנם כבר כתב כן בתשובת צ"צ סימן צ' והיא תשובה על מ"ש בסימן פ"ב ע"ש באשת כהן שזינתה כשהיתה פנוי' ונשאת לכהן וילדה תוך ה' חדשים ואמרה בפני נשים ובפני השמש שזינתה עם בעל אחותה וז"ל הנה כתבתי כבר הנראה לענ"ד שאסורה לבעלה כהן והבאתי ראיות לזה והכל הוא בידך כו' והעלה דאפי' אם לא אמרה תחלה שנבעלה לפסול לה כיון דהשתא אינה אומרת בהדיא שנבעלה לכשר לה אלא אומרת שלא נבעלה לבעל אחותה ונבעלה לאחר הרי היא כאלו אינה בדוקה כלל כיון שלא רצת' להגיד ודינה כאלמת שכתב הטור אה"ע סימן ו' שאפי' אם ניסת תצא וכן פסק בש"ע עכ"ל והיא היא על התשובה שבסימן פ"ב. ולענ"ד נראה כדברי הצ"צ שבסימן פ"ב דמ"ש בסימן צ' דזה הוי כאינה בדוק' ולדעתי הקלושה כיון דניסת לכהן אחר הזנות ה"ל כאמרה לכשר נבעלתי דאם היתה נבעלת לפסול לא היתה ניסת לכהן וכהאי דרמ"א בי"ד סימן קפ"ה באשה שאמר' טמאה אני לך שאינה צריכה להוציא האמתלא מפי' אלא כל ששוכבת אצל בעלה ע"ש בשם מוהרי"ו ובדרכי משה סימן ז' ז"ל והרד"ך בית ח' האריך בדין שבוי' וכתב דאם נשאת בפומבי ובפרהסיא בפני קהל ועדה שכל הקהל הם במקום ב"ד שבעירם אין לך באה בפני ב"ד שבעיר ואומרת להם טהורה אני והתירוה ב"ד לינשא ונשאוה גדולה מזו דנישואין שנשאת בפניהם הרי היא כאומרת להם שטהורה היא והם התירוה לינשא ע"ש ומבואר דכל שנשאת בפני קהל ועדה הרי היא כאומרת טהורה אני וה"נ כאלו אומרת לכשר נבעלתי וכשחוזרת ואומרת לפסול נבעלה ה"ל חוזר ומגיד ושוב אינה נאמנת משום דעיני' נותנה באחר ובפ"ק דכתובות דף י"ד רמי לי' אביי לרבא ומי אמר ר' יהושוע אינה נאמנת ורמינהו העיד ר"י ור"י ב"ב על אלמנת עיסה שהיא כשירה לכהונה א"ל הכי השתא התם אשה נשאת בודקת וניסת הכא אשה ומזנה בודקת ומזנה ופי' רש"י אלמנת עיסה כו' כגון שזרק לה בעל אמו גט ספק קרוב לו וכו' בודקת וניסת וי"ל שבדקה אחר אותה גירושין והוגד לה שקרוב לו הי' ולא נתגרשה כלל ואלמנ' היתה וכשירה לכהן ובתר הכי אמר רבא דר"י אדר"י קשיא דר"ג אדר"ג לא קשיא כו' אלא אמר רבא דר"ג אדר"ג לא קשיא התם ברי הכא שמא דר"י אדר"י נמי לא קשיא התם חד ספקא הכא תרי ספיקי וכתבו תו' ד"ה דר"י אדר"י לא קשיא ז"ל והשתא לא מצי לשנויי דבודקת ונשאת כדמשני לעיל כיון דהשתא אוקמינא באומרת שמא עכ"ל ומבואר דהיכא דאומרת ברי אמרינן בודקת וניסת ולא גרע מבודקת ומזנה והכא שהיא יודעת בברי אם לכשר אם לפסול אמרינן מדניסת לכהן יודעת שלא נבעלה לפסול לה וא"כ שוב לא מהימנא לומר אח"כ לפסול נבעלה ואמרינן עיני' נתנה באחר זה הנרא' לענ"ד. והא דכתב הרמב"ם וש"ע היתה אלמת כו' אם נשאת תצא ולא אמרינן דנישואין שלה לכהן הוי כאומרת ברי לי דכבר כתב בתשובת נ"ב חלק אה"ע סימן ז' דאלמת אפי' מרמזת לכשר נבעלתי כיון דאין רגילה כ"כ עם בני אדם אינה מבחנת בין כשר לפסול ע"ש. וא"כ ברי שלה נמי לא מהני כיון דאינה מבחנת בין כשר לפסול. ולפי מ"ש בקונטריס ש"ש ש"ד פ' כ"ב בטעמא דאלמות תצא ולא מהני מרמזת משום דתני זו עדות שהאשה כשירה לה ע"ש בכתובת דף י"ג ומשמע דהוי כמו עדות ואלם פסול אפי' כע"א במיתה לדעת כמה פוסקים ועיין ב"ש סימן י"ז ס"ק כ"ז וגם באומר בפ"נ ובפ"נ אלם פסול להעיד מפי כתבו וכמבוא' פ"ק דגיטין דף ה' בתו' שם ד"ה חרש ע"ש אבל פקח דאפי' מפי כתבו כשר כיון שראוי להעיד וראוי לבילה ונשאת לכהן לא גרע ממרמזת אע"ג דלא אמרה בפי' ומשום דבודקת וניסת עדיף מבודקת ומזנה היכא דאיכ' ברי. ובתו' פ"ק דכתובות דף ט' ד"ה לא צריכא באשת כהן ז"ל וא"ת ונוקמה אחזקת כשרות שהיא כשירה לכהונה ונימא דלאו תחתיו זינתה ע"ש והקשה בחידושי פני יושוע דאפי' צאי תחתיו נימא שנבעלה לפסול ליה ומתרץ דמיירי ברוב כשרין ע"ש ואכתי תיקשי לפי מ"ש הפוסקים אפי' ברוב כשרים בעינן טענת ברי ואם אינה טוענת ברי אפי' נשאת תצא וגבי פ"פ ליכא טענת ברי כיון דמיירי בשותקת או במכחשתו ואומרת בתולה הייתי וכמבואר באשר"י פ"ק דכתובת וא"כ ליכא טענת ברי וצריך לומר דמיירי בתרי רובי ויותר נכון לפי מ"ש דכל שנשאת לכהן הוי כטענת ברי וכהאי דרד"ך בשבוי' שנשאת לכהן בפני קהל ועדה. וכן בהאי דרמ"א בי"ד סימן קפ"ק כל ששוכב' אצל בעלה אין צריך להוציא האמתלא מפי' ע"ש ואע"ג דהתם צריך שידע הבעל האמתלא דהיינו הקטטה שהי' ביניהם היינו משום דהתם כבר אמר' טמאה ואח"כ כשחוזרת ואומרת טהורה צריכה אמתלא וכל שידע האמתלא סגי במה ששוכבת אצלו במקום אמירה וא"כ ה"ה בזה כל שנשאת לכהן בפוס בי' היינו אמירה דידה שכשירה לכהונה ודוק:
ס"ק י
אפי' נתעברה בעיר. ספ"ק דכתובת דף ט"ו הולכין אחר רוב העיר כו' ואין הולכין אחר רוב העיר גרידתא ולא אחר רוב סיעה גרידא מ"ט גזירה רוב סיעה אטו רוב העיר ורוב העיר נמי אי קאזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובא פריש לא צריכא דקא אזלא איהי לגבייהו דה"ל קבוע וא"ר זירא כל קבוע כמחצה על מחצה דמי ומי בעינן תרי רובי והתניא תשע חניו' כו' ובנמצא הלך אחר הרוב וכ"ת כשאין דלתות המדינה נעולות דקא אתי לי' רובא מעלמא הא אמר ר' זירא אעפ"י שדלתות מדינה נעולות מעלה עשו ביוחסין: ובשטת הרמב"ם כתב ב"י דס"ל דלעולם לא מהני תרי רובי אא"כ הי' הביאה בפרשת דרכים דאי' תרי רובו רוב העיר וגם רוב העוברים שם כשרים וגריס כגי' רש"י איכא דקא אזלא איהי לגבייהו ע"ש ובשטת הטור כתב דגרס לא צריכא דקא אזלא איהי לגבייהו ע"ש. והך גירסא אינו מובן דאי נימא דלעולם אזלינן בתר רוב העיר ולא פסלי אלא בידו' דאזלא איהי לגבייהו א"כ מאי פריך מתשע חניות כיון דהת' ידוע שפירש ממקום הקביעות אלא ודאי דעיקר הגזירה הי' אפי' בפירש משום קבוע ולהכי פריך אמאי לא גזור בתשע חניות פי' משום קבוע ומשני דמשום מעלת יוחסין גזרו טפי אטו קבוע. וכבר הארכנו בקו' ש"ש ש"ד פ' כ"ג