אור ברסלב
אבני מילואים א - ב סימן ד › סעיף כב

אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]

סימן ד · סעיף כב

סעיף כ

ס"ק יד

גר ועבד משוחרר מותרים בממזרת. ומשום דקהל גרים לא איקרי קהל וכתב בח"מ יש להסתפק אם גר עמוני דחייב בכל המצו' אם מותר בשפח' כממזר או עדיף מממזר ואסור בשפחה. וב"ש כתב ז"ל לכאורה נראה דתליא בשני תירוצים אלו להרמב"ם י"ל דמותר כדי להכשיר זרעו ולר"ת י"ל דאסור דהא אין יצירתו בעבירה ע"ש עוד כתב ז"ל ונתין אסור בשפחה כ"כ תוס' בגיטין דף מ"א ובפסחים מיהו שם כתבו כן אליבי' דר"ת דס"ל ממזר מותר בשפחה משו' דהוא קדש י"ל נתין אסור אבל לדעת הרמב"ם שהבאתי לעיל י"ל דמותר אלא קושיות תוס' שם שהקשו וישא נתינה צ"ע ליישב: ונראה דכיון דהא דמותר לדעת הרמב"ם שישא ממזר את השפחה אינו אלא משום תקנת הולד הא לאו תקנת הולד הי' אסור בשפחה עכ"פ מדרבנן וכמו כן י"ל בנתין דמותר בשפחה מפני תקנת הולד או בעמוני לישא שפחה הכל מפני תקנ' הולד אבל להיפך שישא עבד את הנתינה דאין כאן תקנת הולד דהא הולד יהי' אסור משום נתינה וכיון דאין כאן תקנת הולד הוא אסור' עכ"פ מדרבנן ותו לא קשה וישא נתינה דכיון דליכא תקנת ולד ואע"ג דאיכ' תקנה לחצי עבד שישא אשה לא התירו אלא משום תקנת הולד: וראיתי בשער המלך שכתב בשם הרשב"א יבמות דף ע"ז דגר מצרי מותר לישא שפחה והבי' שם דברי ירושלמי דפ' עשרה יוחסין דקאמר בהדי' דעמוני נותנין לו שפחה ע"ש ודעת הרשב"א דשפח' אסור מן התורה א"כ ע"כ הא דמותר עמוני ומצרי בשפחה לאו משום תקנת הולד הוא כיון דמן התורה אסור בשפחה לא הוי מותר משום תקנת הולד אע"כ דהכי דינא דעמוני ומצרי מותר בשפח' וא"כ הדר' קושיתו לדוכתי' וישא נתינה או מצרית כיון דלאו משום תקנת הולד הוא מותר בשפחה וא"כ בחצי עבד וחצי ב"ח אמאי כופין את רבו כיון דאית ליה תקנתא בנתינה. ואפשר דעמונית אינו רשאי לישא כיון דעמוני ולא עמונית היא אסורה בעבד אבל מצרית ונתינה יכול לישא:

ונראה דבתוס' שם בגיטין (דף מ"א) ז"ל וא"ת ישא ממזרת דצד עבדות שרי בה כו' וכ"ת דאתי צד עבדות ומשתמש באשת איש ישאנה באיסור בלא קידושין כמו שממזר נושא שפחה וכמו לישא שפחה אינו יכול. והנה לשיטת הרמב"ם שפחה מדרבנן ובת ישראל בזנות לוקה משום לא תהיה קדשה. ועיין טור סי' כ"ו ובהרב המגיד פ"א (מאישות ה"ד) ומבואר מדבריהם שם דכל היכא דאית בה צד קידושין לוקה בלא קידש ושפחה דאינה בת קידושין מותרת מן התורה. ומש"ה שפחה הי' יכול לישא דאינה בת קידושין וחצי עבד וחצי ב"ח דאינו יכול לישא שפחה משום צד חירות אינו יכול לישא מצרית או נתינה כיון דהיא בת קידושין אסור לבא עלי' בלא קידושין ואם בקידושין אתי צד עבדות ומשתמש בצד אשת איש. ואפי' לדעת החולקין על הרמב"ם וסוברים דבביאת פנוי' ליכא איסור תורה עכ"פ אסור מדרבנן בלא קידושין וכמ"ש בח"מ סי' כ"ו דהא אפי' יחוד פנוי' גזרו בב"ד של דוד וא"כ לא משכחת בלא קידושין אלא בשפחה דממזר נושא שפחה ומשום דהיא לאו בת קידושין, אבל היכא דאית בה קידושין עכ"פ מדרבנן אסור וא"כ מצרית או נתינה אינו יכול לישא דבלא קידושין אסור עכ"פ מדרבנן ואם בקידושין אתי צד עבדות ומשתמש באשת איש אלא רק לישא שפחה דבה ליכא צד קידושין ואסור משום צד חציו ב"ח, ועמ"ש בסי' מ"ד סק"ד דלדעת הרשב"א חצי עבד וחצי ב"ח קידושיו תופסין וגם לדעת הרמב"ם בר קידושין הוא אלא דאין לו יד לקדש מטעמא שכתבנו שם ע"ש ועמ"ש (בסי') [בס"ק] כ"ו:

ס"ק טו

גר שנשא בת ישראל והוא דעת הרמב"ם [פט"ו איסו"ב ה"ט] דאסור בממזרת משום דשדית לי' בתר אימי' שהיא ישראלית. והקשה הר"ן דלמה לא נאמר כל מקום שיש קידושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר והוי גר ומותר בממזרת. וב"ש כתב ז"ל ואפשר דס"ל להרמב"ם כלל זה לא אתמר אלא בישראל ולא כשיש צד אחד גר דהא קי"ל גר בממזרת ג"כ הולד ממזר אע"ג דיש קידושין ואין עבירה עכ"ל. והיינו דלמשפחותם לבית אבותם לא נאמר אלא בישראל ולא בגר:

והנה מהא דגר שנשא ממזרת הולד ממזר אין ראי' דהא אמרו ס"פ האומר [קידושין סט,א] גבי ממזר הבא על השפחה דסבר ר"א הולד ממזר ומשום לאו אע"ג דכתיב למשפחותם לבית אבותם אתא לו אפקי' ה"נ אע"ג דכתיב האשה וילדיה תהיה לאדוניה אתא לו אפקי' ורבנן כל ולד במעי שפחה כולד במעי בהמה דמי ע"ש, ומבואר דהא דגר בממזרת הולד ממזר משום דכתיב בממזר לו הלך אחר הפסול ואתא לו אפקי' מהאי דלמשפחותם לבית אבותם:

ובשער המלך [פט"ו איסו"ב ה"ט] ז"ל האמנם זו היא שקשה בעיני ואשתומם על המראה איך נעלם מעיני הר"ן והרב המגיד ז"ל סוגי' ערוכה פרק הבא על יבמתו (דף נ"ז) דגרסינן התם בעא מיני' ר"י מרב אושעיא פ"ד כהן שנשא בת גרים מהו שיאכילנה בתרומה, ופרכינן למאן אי לר"י בין בקדושתי' קאי כו' אכלה דהא אמר קהל גרים לא איקרי קהל אלא אליבי' דהאי תנא דתנן ראב"י אומר אשה בת גרים לא תנשא לכהונה עד שתהא אמה מישראל והכי קא מיבעי' לית כשרות איתוסף בה ואכלה או קדושה אתוספת בה ולא אכלה כו' אלא לאו ראב"י היא וש"מ כשרות אתוספת בה ואכלה. ופירש"י ז"ל אליבי דהאי תנא קא מיבעי' לי' לר"י וכגון שאמו מישראל, כשרות אתוספת בה דראויה לכהונה ולאו קדושה לאקרוי קהל ומותרת לפ"ד ואכלה ממ"נ כו' או דלמא קדושה אתוספת בה וקהל איקרי ואסור לפ"ד ולא אכלה. לישנא אחרינא מפי המורה בת גר וגיורת קאי מיבעי' לי' אליבי' דראב"י מאי כשרות אתוספת בה בהך דאמה מישראל לאקרויי קהל אבל בת גר וגיורת לאו קהל הוא ואכלה שמותרת לפ"ד והאי לאו בקדושתי' קאי דתתסר עלי' משום כהונה או דלמא קדושה אתוספת בה לינשא לכהונה והך דאין אמה מישראל נהי דקדושה לית בה כשרות מיהא אית בה ובכלל קהל היא ואסור לפ"ד ע"ש. הנה מבואר שדין זה שכתב רבינו לפי פירש"י בעיא דר"י הוא דמיבעי' לי' אי בכלל קהל היא ואסורה לפ"ד או לאו בכלל קהל ומותרת לפ"ד או לממזר ופשיט לה דלאו בכלל קהל היא כו'. ולפי פי' המורה שכתב רש"י ז"ל בבת גר שנשא ישראל פשיטא ליה לתלמודא דחשיב קהל ובבת גר וגיורת דוקא הוא דמבעי' ליה כו'. גם על הר"ן יש לתמוה איך כתב שלא ידע מנין לו והניח הדבר בצ"ע, דממ"נ אם הר"ן ז"ל מפרש האי דפ' הבע"י כפירש"י א"כ ה"ל להקשות עליו דתלמודא פשיט לי' להדיא להתירא ואי ס"ל כפירוש המורה א"כ מאי קשי' לי' מנין לו שהרי לפי' המורה מבואר בסוגי' הנזכר דבת גר שנשא ישראל אקרי קהל ואסורה לפ"ד ולממזר כדעת הרמב"ם וצ"ע וע"ש:

ולענ"ד נראה דלפי' המורה אינו מוכרח דעת הרמב"ם דהא בש"ס לראב"י הוא דקאמר מאי כשרות אתוספת בה בהך דאמה מישראל לאקרויי קהל אבל בת גר וגיורת לאו קהל כו' והיינו משום דראב"י ס"ל באמה מישראל דמותרת לכהונה ומשום דס"ל מזרע ישראל אפילו מקצת זרע וכדאיתא בקידושין (דף ע"ט) [עח,א] ואפילו מצד האם נמי קרוי מזרע ישראל מש"ה ס"ד לראב"י כיון דס"ל ע"י מקצת זרע קרוי מישראל ה"ה דאיקרי קהל אע"ג דעיקר זרע בתר אבוה חשיב קהל ע"י מקצת זרע שהוא מן האם, ומש"ה אפשר דבת גר וגיורת נהי דקדושה לית בה כשרות מיהא אית בה ובכלל קהל היא ואסורה לפ"ד עד דפשיט לה דבת גר וגיורת לא איקרי קהל אבל אמה מישראל חשיב קהל לפי' המורה והיינו לראב"י דס"ל אמה מישראל כשרה לכהונה ומשום דדריש מזרע ישראל אפי' זרע כחוש גר שנשא ישראלית וכמ"ש רש"י שם בקידושין דעיקר זרע מן האב ולא הוי אלא זרע כחוש שהוא מן האם, א"כ ה"ה לקהל דחשיב קהל. אבל לדידן דקי"ל דלא בעינן אמה מישראל ולא דרשינן כלל מזרע ישראל אפי' מקצת זרע וא"כ אמה מישראל לא מהני בשום מקום ואזלינן בתר הך כללא דהכל הולך אחר הזכר ואביו גר ומש"ה ס"ל לפי' המורה לראב"י דאמה מישראל חשיב קהל כיון דאמה מישראל מכשר לה לכהונה ה"ה לקהל דה"ל בכלל קהל אבל לדידן דקי"ל כר' יוסי שם ואפי' אין אמה מישראל לא מהני כלל זרע האם ואע"ג דלכתחלה בעינן אמו מישראל אינו אלא מעלה בעלמא אבל לדינא קי"ל כר"י א"כ גם לפי' המורה לדידן אזלינן בתר אביו גר ודוק:

וניחא בזה ליישב קושיית ח"מ ס"ק כ"ג שהקשה לדעת הר"ן מדלא פריך והרי גר שנשא ישראלית כו', דאכתי קשה נתני בהדיא כדפריך התם אלא ש"מ דהולד הולך אחר הפגום ואסור בממזרת, ולפי מ"ש ס"ל להר"ן כפי' המורה ולשטתו אליבי' דראב"י דאמה מישראל איקרי קהל דדריש מזרע ישראל דאזלינן בתר זרע האם וה"ה לקהל אלא דאנן לא ס"ל כראב"י וי"ל דמתני' אתיא כראב"י ולדידיה חשיב קהל ולדידן אזלינן בתר אביו גר:

ס"ק טז

אבל אם האחד ודאי והשני ספק. ומדאורייתא ממזר ספק מותר וכדאיתא פ' עשרה יוחסין [עג,א] ממזר ודאי ולא ממזר ספק. והרמב"ם כתב בכמה מקומות בספרו [פ"ט טו"מ הי"ב] דכל הספיקות מדבריהם והרמב"ן והרשב"א חולקין עליו וס"ל דכל הספיקות מן התורה אסור לבד בממזר דגלי קרא ממזר ודאי ולא ממזר ספק ועמ"ש בזה בש"ש ש"א [פ"א] ע"ש:

ופרי חדש [יו"ד סי' ק"י כללי ס"ס] הביא ראי' דכל הספיקות מדבריהם מהא דאמרו פ' יה"כ [יומא עד,א] כל חלב לרבות חצי שיעור וכוי ופריך מיניה לריש לקיש דסובר חצי שיעור מותר מן התורה ומשני מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא היא ומדכייל כוי וחצי שיעור בהדי הדדי א"כ מוכח דספק מן התורה מותר דהא כוי ספק בהמה ספק חיה ע"ש בי"ד סי' ק"י:

ונראה לפי שבחולין (דף ע"ה) שם פליגי ר' יוחנן ור"ל בהטילה נפל ר' יוחנן אמר חלבו אסור ור"ל אמר חלבו מותר ע"ש א"כ בחלב ספק חי' אע"ג דספק אסור מן התורה בספק חיה מותר מן התורה דאוקי בחזקת היתר שהי' במעי בהמה מותר. וכה"ג כתבו תוס' בחולין (דף י"א) ד"ה לר' מאיר דחייש למיעוטא ז"ל דאי אמרת אוקי הפרה בחזקת שלא ילדה אדרבה העמד ולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה שהי' חולין במעי בהמה עכ"ל. וה"נ אוקי החלב בחזקת היתר שהי' מותר במעי בהמה ומש"ה לא הוי כוי איסור תורה אלא מדרבנן וכיילי בהדי חצי שיעור:

אח"כ מצאתי בשעה"מ [פ"ט טו"מ ה"ב] כתב ליישב קושיית פר"ח הנזכר בשם רב עצום כמוהר"י אשכנזי ז"ל כדברינו דכיון דקי"ל דחלב שליל מותר ואפי' בן ט' חי איכא למימר העמד חלב על חזקתו ע"כ. ות"ל כוונתי לדעת הגדול:

אלא דבס' הנ"ל השיגו ז"ל ואולם אחר העיון נראה ודאי דאין מקום לתירוץ זה דא"כ לפי דבריו חלב הכוי לכ"ע אינו אסור אלא מדרבנן ובפ"ד דכריתות מותבינן התם למ"ד דבעינן חתיכה אחת משתי חתיכות וברייתא דקתני ר' אליעזר אומר כוי חייבים על חלבו אשם תלוי, ומשנינן דר' אליעזר סבר דלא בעינן חתיכה אחת משתי חתיכות. והשתא קשה דלו יהי' דר"א סבר דלא בעי ב' חתיכות אמנם בכוי דאיכא חזקת היתר כיון דמדאורייתא מותר איך קאמר דחייב אשם תלוי וכו', ובר מן דין קשה לי על דברי תוס', שכתבו דחזקת מעי אמו חשיבא חזקה א"כ איך בעי למיפשט התם פ"ק דחולין דאזלינן בתר רובא מרישא של עולה כו' וניחוש שמא ניקב קרום של מוח וכן מפרה אדומה ודלמא התם היינו טעמא משום דאזלינן בתר חזקת מעי אמו שאין טריפות פוסל בה כדקי"ל בי"ד סימן י"ג דהשוחט את הבהמה ומצא בה בן ט' חי ואפי' הפריס ע"ג קרקע אין טריפו' פוסל בה כו'. ואיך שיהי' לדאתן עלה לדברי תו' שכתבו דחזקה דמעי אמו חשיבא נראה דמעולם לא כתבו תו' כן אלא דוקא גבי בכור משום דכל זמן שהוא במעי אמו אין כאן קדושה עליו כלל דגזירת הכתוב הוא דבפטר רחם תלי רחמנא ואפי' נתנבלה או נטרפה אמו אין קדושה חלה עליו משא"כ גבי טריפה דטעמא דאין טריפות פוסל בה היינו משום דשחיטת אמו מטהרתו דעובר ירך אימי' ואם נתנבלה או נטרפה אמו טעון שחיטה מדאורייתא וכל טריפות פוסל בה כדאי' התם וכיון שכן ודאי דחזקת אמו לא חשיבא חזקה ודאית דלמא טריפה היא או תתנבל אמו כנ"ל נכון ומעתה הא דכוי נמי דכוותה דשחיטת אמו הוא דמטהרתו דומיא דטריפה וכנודע עכ"ל: והנה מ"ש בשעה"מ להשיג משום דהא דכוי נמי דכוותה דשחיטת' אמו הוא דמטהרתו דומיא דטריפה. המעיין בחולין דף ע"ה יראה מבואר דלאו מתור' שליל הוא דבהטיל' נפל הוא דפליגי ולאו משו' שחיטת אמו אתינן עלה וז"ל הגמרא שם הטילה נפל ר' יוחנן אמר חלבו כחלב בהמה ור"ש בן לקיש אמר חלבו כחלב חי' ר' יוחנן אמר חלבו כחלב בהמה אוירא גרמו ר"ש בן לקיש אמר חלבו כחלב חי' חדשי' גרמו ע"ש והיינו משום דס"ל לר"ש ב"ל דלא מיקרי שור עד דשלמו לו חדשים ע"ש וכיון דלריש לקיש אפי' הטילה נפל אין בו משום חלב אינו משום שחיטת אמו אלא משום דכל שלא הגיע לחדשים אינו קרוי שור וא"כ ודאי כל שלא הגיע לקדשי' אפי' תתנבל אמו או תטרף אין בו משום חלב לר"ל כל שלא הגיע לחדשים ומש"ה לריש לקיש דס"ל חצי שיעור מותר מן התורה וכל חלב לרבות כוי וחצי שיעור הוי הכל מדרבנן דומיא דחצי שיעור ומשום דאית לי' חזקת היתר שלא הי' באיסור חלב קודם שהגיע לחדשי ובזה ניחא דלר' יוחנן דס"ל חצי שיעור אסור מן התורה וכל חלב לרבות חצי שיעור א"כ כוי נמי אסור מן התורה ומשום דלר' יוחנן הטילה נפל חלבו כחלב בהמה ולא בעינן חדשים ומש"ה לר' יוחנן כוי וחצי שיעור הכל איסור תור' ולריש לקיש דס"ל חצי שיעור מדרבנן כוי נמי מדרבנן דהא בהדדי תני לה אלא משום דלריש לקיש כוי אית לי' חזקה וכמ"ש ולר' יוחנן ליכא חזקה דלדידי' חלבו כחלב בהמה אלא דאוירא דחלב בעי דכל זמן שהוא במעי בהמה איסור מתלי תלי דאפשר להיות ניתר בשחיטת אמי' ומה שניתר ע"י שחיטת אמי' לא הוי חזקת היתר משום זה כמו בס' טריפ' כמ"ש בשעה"מ אבל לריש לקיש דאפי' הטילה נפל חלבו כחלב חי' ולאו משום שחיט' אמו הוא א"כ ודאי הוי חזקת היתר וסוגיא דכריתות אזלא אליבי' דר' יוחנן דס"ל הטילה נפל חלבו כחלב בהמה וליכא חזקת היתר ומש"ה בכוי חייב אשם תלוי וא"כ מוכח דספק אסור מן התורה דלר"י דקי"ל כוותיה דחצי שיעור אסור מן התורה א"כ כוי נמי אסור מן התורה: ועיין בר"ן פ"ק דקידושין בהא דכתב הרי"ף גבי נתן הוא ואמרה היא ספיקא הוא וחיישינן מדרבנן וכתב עלה הר"ן דאפשר מדאורייתא שרי משום דאי' למימר העמד אשה על חזקתה דמ"ש מכל תיקו דממונא ע"ש ומשמע דאפי' בספיקא דדינא מוקי לה בחזקתו הראשונה ועמ"ש בסימן כ"ד ס"ק י"ז ועיין משנה למלך פ"ז משכירות

תוכן העניינים

אבני מילואים א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה