אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]
סימן ד · סעיף יט
ס"ק יב
עכו"ם ועבד. ספ"ק דיבמות דף ט"ז אמר רב יהודא אמר רב אסי נכרי שקידש בזמן הזה חוששין לקידושין שמא מעשרת שבטים הוא וכתב רש"י ז"ל שנשאו כותית וקסבר דכותית שילדה מישראל הולד ממזר וחוששין לקידושי ממזר ע"ש ובתו' שם ד"ה נכרי שקידש ז"ל ותימה דבכמה משניות מוכח דאינו מתייח' אלא אחריו דתנן לקמן בפ' ב' מי שיש לו בן מכל מקו' פוטר חוץ ממי שיש לו מן השפח' ומן הנכריות ותנן נמי בפ' האומ' דולד שפחה ונכרית כמותה ולא הוי ממזר ונראה דלא קשיא כל כך דהני משניות סברי דכותי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וה"ה איפכא ורב אסי סבר כר' עקיבא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין והולד ממזר מכותי ועבד וה"ה הבא על שפחה ונכרי' עכ"ל: ואיכא למידק נהי דהולד ממזר ומשום דעכו"ם ועבד חייבי לאוין וכמ"ש תו' שם ד"ה קסבר כותי ועבד ונקט כותי או עבד משום דלא תפסי קידושין ע"ש וקשה ליהוי ממזר ונכרי כיון דהולד כמותה וא"כ היכי, תופס קידושין וכהאי דאמרינן ס"פ האומר בממזר הבא על השפחה דס"ל לר' אליעזר דהולד עבד ממזר ע"ש וה"נ ליהוי נכרי ממזר דכשיתגיי' ליהוי ממזר אבל קודם שנתגייר ליהוי נכרי גמור כמו התם בעבד ממזר דקודם שנשתחרר אין בו תפיסת קידושין וה"נ קודם שנתגייר הרי הוא נכרי דהא הולד כמותה והיכי תפסי קידושין קודם שנתגייר ועוד קשה נהי דכותי ועבד הבא על ישראלית ס"ל דהולד ממזר ומשום דלא תפסי בהו קידושין התם שאמו ישראלית איכא למימר דאית בי' דין ממזר דאינו אלא מצד ישראל אבל להיפך ישראל שבא על השפחה ונכרית כיון דהולד כמותה איך שייך בי' דין ממזרות כיון דצד ממזרות לא שייך כלל בצד נכרית ושפחה: ואחר העיון נראה לענ"ד לפי מה שאמרו ס"פ האומר בפלוגתא דר"ע ור"א בממזר שנשא שפחה דס"ל לר' אליעזר הרי זה עבד ממזר. מ"ט דר"א דאמר קרא לו הלך אחר פסולו כו' ור"א לאו אע"ג דכתיב למשפחות' לבית אבותם אתא לו אפקי' ה"נ אע"ג דכתיב האשה וילדיה תהי' לאדונ' אתא לו אפקי' ורבנן כו' ולד במעי שפחה כולד במעי בהמה דמי ע"ש וכיון דממזרות אינו אלא מצד ישראל ואינו מצד עכו"ם ושפחה וכמ"ש רש"י ס"פ האומר דף ס"ח ובתו' יבמות דף כ"ג ד"ה קסבר רבינא ע"ש ובתו' בכורות דף מ"ז ד"ה ולא תימא ע"ש א"כ כיון דס"ל לר"א דהולד עבד ממזר היינו שיש לו דין עבד מצד אמו שהיא שפחה וממזר מצד ישראל שבא בעבירה ע"כ דין ישראל יש לו ג"כ והלך אחר הפסול ולפי"ז לר"א אם קידש אשה נרא' דקידושיו תופסין דכיון דכתי' לו הלך אחר הפסו' ושדית לי' בתר ישראל וממילא ה"ל דין ישראל. או אפשר דאית בי' דין חצי עבד מצד אמו וחצי ב"ח מצד אביו ישראל ובחצי עבד וחצי ב"ח קידושיו קידושין וכמ"ש הרשב"א בחידושיו ליבמות הובא אצלינו בסימן מ"ד ע"ש: וא"כ ה"ה בישראל הבא על הכותית דין ממזר יש לו דכיון דכתיב בממזר לו הלך אחר פסולו ואתא לו אפקי' מאשה וילדי' תהי' לאדוני' וה"ה דאפקי' מהאי דכתיב כי תהיין וילדו לו דאתא לו ואפקי' כיון דגלי קרא לו הלך אחר פסולו ע"כ אזלת בתר ישראל וממילא אית ליה דין ישראל שיהיה קידושיו קידושין כיון דאין דין ממזרת אלא מצד ישראל שבא בעבירה ולא בתר שפחה ונכרית דין ממזרות וס"ל לר' אסי כר' אליעזר דאתא לו אפקי' ואוקמה ע"כ בדין ישראל. מיהו נראה דגם רב אסי ס"ל כרבנן דטעמא דרבנן אינו אלא משום דולד במעי שפחה כולד במעי בהמה דמי אבל אי לאו הך סבר' הוי מודי דאתא לו אפקי' וא"כ הך טעמ' לא שייך אלא בשפח' אבל לא בנכרית דאית להו חייס אתא לי אפקי' ורב אסי מיירי בישראל שבא על הכותית: ובשער המלך פט"ז מאסורי ביאה כתב על דברי תו' יבמות ז"ל והדבר תימה אצלי איך אשתמיט מינייהו משנה ערוכה פ' אלמנה לכ"ג דף ס"ט דלא תליא הא בהא דסתם לן תנא התם תרוויהו דולד שפחה ונכרית כמותה כדקתני הלך הבן ונכבש על השפחה וילדה הימנו בן הרי זה עבד ואפ"ה ס"ל דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר כדקתני סיפא ממזר פוסל ומאכיל וא"כ איך כתבו דס"ל לרב אסי דלמאן דס"ל דנכרי כו' הולד ממזר ה"ה הבא על השפחה ונכרית והא מתנ' צווחת ככרוכיא דלאו הא בהא תליא וצ"ע כעת עכ"ל: ולפי מ"ש דרב אסי לא אמר הולד ממזר אלא בישראל הבא על הכותית אבל בבא על השפחה מודה ומשום דקי"ל כרבנן דעובר במעי שפחה כמו במעי בהמה דמי ואין ממזרות מצד שפחה וכמ"ש ותוס' שכתבו וה"ה הבא על שפחה ונכרית לאו דוקא שפחה אלא מנכרית בלבד מיירי רב אסי ואולי דנקטו שפחה אליבי' דר"א דס"ל גם בשפחה דהלך אחר פסולו אבל לדידן דק"ל כרבנן דבשפחה אין הולכין אחר פסולו דה"ל כמו במעי בהמה ע"כ שפחה לאו דוקא: בעיקר דברי תו' קשיא לי דכיון דסבר ר' אסי אין קידושין תופסין בחייבי לאוין א"כ נכרי שקידש היאך חוששין לקידושיו דכיון דהוא ממזר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין שוב ראיתי בחידושי מוהרש"ל שכתב להגיה בדברי תו' כר' עקיבא דאמ' הולד ממזר מגוי ועבד וז"ל ולית נגר בר נגר דליפרקי דאי סבר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין אמאי חוששין לקידושי ממזר וכן תמצא בדברי תו' דעשרה יוחסין שנוכל לחלק ולומר שסבר כר"ע בהא דגוי ועבד הולד ממזר ולא ס"ל כר"ע בהא דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין שוב ראיתי בגליון תו' שבא לתרץ דהא דאמר חוששין לקידושין מיירי בקידש ממזרת או גיורת ודוחק גדול לומר דאי הוי איירי בכה"ג דוקא הוי מפרש אלא נראה עיקר כמו שפרשתי עכ"ל. ולענ"ד נראה ליישב דאע"ג דלר"ע אין קידושין תופסין בחייבי לאוין היינו ממזר ודאי דהוא מחייבי לאוין אבל ספק ממזר דמותר מן התור' לבא בקהל לא הוי חייבי לאוין וקידושי תופסין בו דשתוקי שקיד' קידושיו קידושין דאי כיון דאינו מחייבי לאוין ולאו ספק קידושין עלי' אלא קידושי ודאי כיון דהתור' אמר' ספק ממזר יבא בקהל וא"כ בנכרי שקידש דאינו ודאי ממזר אלא ספק וכדאי' שם בש"ס וכל דפריש מרוב' פריש בדוכתי דקבוע והיינו דכל קבוע כמחצ' על מחצ' ולא הוי אלא ספק ומות' מן התור' וקידושין תופסין בה ואין לומר דהא ממ"נ אין קידושיו קידושין דאם הוא נכרי גמור אין קידושין תופסין ואם ממזר הוא נמי אין קידושיו קידושין דהא דס' ממזר מותר לאו משום ספק הוא אלא דגזירת הכתוב דס' מותר ואפי' תרי ספיקא דסתרו נמי מותר ושתוקי מותר בישראלית ובממזרת
כהדדי וכמ"ש בס' ה' דפ"ד מותר בספק ממזרת ואע"ג דאסור בממזרת ודאי ובישראלי' ודאי אינו אסור ממ"נ אם ישראלית היא אסורה לו ואם ממזרת היא אסורה לו אלא כיון דאפי' תרתי דסתרי מותר מש"ה מותר פ"ד בס' ממזרת וע"ש וה"נ קידושיו קידושי ספק דשמא ממזר הוא ואינו נכרי ומצד ממזר קידושיו תופסין כיון דאינו מחייבי לאוין דהא התורה התירו לבא בקהל ודו"ק: והנה לפי מה שמבואר מדברי תו' דישראל הבא על השפחה או על הנכרי' הולד ממזר וע"כ שדית לי' בתר אביו דהא אין ממזרת מצד שפחה א"כ תיקשי קרא דכתיב האשה וילדי' תהי' לאדונ' דהא הולד ממזר ושדית לי' בתר אביו שהוא ישראל דעבד עברי ישראל גמור הוא: ולפי מ"ש תו' שם ביבמות דף ט"ז ד"ה קסבר כותי ועבד ז"ל וא"ת בשלמ' מעבד הוי ממזר דבעבד איכא לאו אלא מכותי אמאי הוי ממזר ב"ד של שם גזרו ומדאורייתא מותר וי"ל אע"ג דביאת היתר הוא מדאורייתא בצנעא מכל מקום כיון דלא תפסי בה קידושין הוי ממזר כמו בעבד כו' א"נ מכותי לא הוי ממזר אלא מדרבנן ובכל מקום מזכיר כותי אגב עבד ע"ש וא"כ לפי מ"ש תו' דתליא בחייבי לאוין ואינו אלא בעבד א"כ עבד עברי דמותר בשפחה ולא הוי ביאת עבירת חייבי לאוין לא הוי ממזר וכיון דלא הוי ממזר ולא שייך בי' הלך אחר פסולו ניחא דאשה וילדי' תהי' לאדונ' אך לפי מ"ש תו' דאפי' בכותי הולד ממזר אע"ג דביאתו היתר מן התורה ומשום דלא תפסי א"כ בעבד עברי הבא על השפחה דאין קידושין תופסין והוי הולד ממזר וכל היכא דהולד ממזר ע"כ שדית בתר אבוה וכמ"ש דאין ממזר מצד שפחה אלא מצד ישראל: ולפי מ"ש דרב אסי לא אמר אלא בישראל הבא על הנכרית אבל בשפחה ה"ל כמו במעי בהמ' ולא הוי ממזר והולד כמותה ניחא. אלא דאכתי תיקשי לר"א דס"ל בישראל הבא על השפחה דהולד עבד ממזר ואם אין ממזרו' מצד שפחה ע"כ שדית בתר אביו וא"כ קשה הא דכתיב האשה וילדיה תהיה לאדוני' כיון דלר"א לא אמרינן בשפחה דולדה כמו במעי בהמה: ולכן נראה מוכרח דהטעם הוא משום חייבי לאוין וכמ"ש תו' דבעבד אי' לאו וכמו כן בשפחה אי' לאו ובעבד עברי דמותר בשפחה לא הוי ממזר וכמ"ש. ובסנהדרין דף כ"א א"ר יהודה אמר רב תמר בת יפת תואר היתה שנאמר ועתה דבר נא אל המלך כי לא ימנעני ממך ואי ס"ד בת נישואין הוי אחתי' מי הוי שריא ופירש"י אלא ש"מ עדיין לא נתגיירה אמו כשילדת' ע"ש ואכתי מי הוי שריא כיון דישראל הבא מן הנכרית הולד ממזר ואמנון ישראל ואסור בממזר' ואפשר כיון דלא הוי ולד ממזר אלא משום חייבי לאוין ועמ"ש בסימן ט"ז מדין ביאת נכריות וכיון דיפת תואר התורה התיר' ליכא חייבי לאוין אלא דלפי מ"ש תוס' בחד תי' משום דאין קידושין תופסין א"כ אע"ג דהוי ביאת היתר מכל מקום כיון דבנכרית לא תפסי קידושין הוי הולד ממזר ואיך מותר אמנון בתמר: ונראה לפי מ"ש רש"י בקידושין דף כ"ב דאפי' ביאה ראשונה אסור במלחמ' עד לאחר כל המעשי' כולן והקשו בתוס' סנהדרין לשטת רש"י א"כ לא בא דוד על מעכה רק לאחר שנתגיירה וא"כ בת נישואין הוי והיכי שריא תמר לאמנון וכמו כן תקשי שם בקידושין והובא שם בתוס' פלוגתא בירושלמי אם הותר לו ביאה ראשונ' קודם גירות וסבר ר' יוחנן דאפי' ביא' ראשונה לא הותר' עד אחר גירות ע"ש בתוס' ובריטב"א הקשה לר' יוחנן מהך דאמנון ותמר וז"ל ואפשר דמשום דהוי בע"כ ולית לי' לר' יוחנן הא דדרשינן הכא ולקחתי לקוחין יש לך בה ועד שנתגייר' בלב שלם דין גוי' יש לה ע"ש. ובשטת רש"י נראה דס"ל דאע"ג דאמרה תורה ולקחת ליקוחין יש לך בה אינו אלא גזירת הכתוב דהיא אין לה אלא דין גוי' כיון דבע"כ גיירה אלא דאפ"ה יש לך בה קידושין: וניחא בזה דתמר מותרת לאמנון כיון דהיא דין נכרית לה כיון דבע"כ גיירה אלא דאפ"ה אמרה תורה ליקוחין יש לך בה וכיון דקידושין תפסי בה א"כ לא הוי ולד ממזר ובפ' האומר דף ס"ח דיליף דישראל הבא על הנכרית הולד כמותה משום דכתיב כי תהיין לאיש שתי נשים וילדו כל היכ' דקרינן כי תהיין קרי בי' וילדו ע"ש א"כ קשה כיון דהכא גלי קרא ליקוחין יש לך בה א"כ אע"ג דנתגייר' בע"כ וה"ל דין גוי' אפ"ה נימ' דהול' בתר אבו' וא"כ אחתי' הוא אך דכבר כ' הריטב"א ביבמו' דלרב פפא דדרש מכי תהיין לאיש דבחייבי לאוין תפסי קידושין לית לי' האי דרשא דנכרית כמותה מכי תהיין לאיש אלא דנפקא לי' נכרית ולדה כמותה מהאי קרא דבת אשת אביך כדאי' ביבמות דף כ"ג ע"ש ולפי"ז אע"ג דגבי יפת תואר שנתגיירה גלי קרא דליקוחין יש לו בה כיון דהי' דין גוי' יש לה שנתגייר' בע"כ הוי הולד כמות' ולאו אחתי' היא: ובסנהדרין שם כתב רש"י תמר אחות אבשלום בת יפת תואר היתה קודם שנתגיירה בלב שלם מעכה אמו ילדה לו לדוד את תמר ע"ש ומשמע דהגירות לאו גירות הוא כיון דבע"כ גיירה אלא דאפ"ה גלי קרא ולקחת ליקוחין יש לו בה וא"כ ה"ל דין גוי' ולא הוי ולד ממזר וכמ"ש ודוק: ובסנהדרין דף ק"ו ויהי דוד בא עד הראש כו' והנה לקראתו חושי הארכי כו' אמר לו לדוד יאמרו מלך שכמותך יעבו' ע"א כו' אמר מ"ט קנסבת יפת תואר א"ל יפת תואר רחמנא שרי' א"ל לא דרשת סמוכין דסמיך לי' כי יהי' לאיש בן סורר ומור' כל הנושא יפת תואר יש לו בן סורר ומורה ע"ש ולפי מ"ש רש"י גבי יפת תואר דה"ל דין גוי' והולד כמותה א"כ לא הוי בנו כלל: מיהו לפי מ"ש רש"י תמר אחות אבשלום בת יפת תואר היתה קודם שנתגייר' בלב שלם ע"ש ומשמע דאחר שנתגיירה בלב שלם ואז ה"ל ישראלי' גמור' וה"ל בנו ממש והיינו דבתחלה הוא דאינה מתגיירה בלב שלם אבל אח"כ מגיירה עצמה בלב שלם ומש"ה כתיב והי' הבן הבכור לשנואה גבי יפת תואר וכמ"ש רש"י פ' כי תצא לא דיברה תורה אלא כנגד יצה"ר אם נשאה סופו להיות שונאה שנאמר אחריו כי תהיין לאיש כו' וסופו להיות מוליד ממנה בן סורר ומורה ע"ש וכתיב והי' הבן הבכור לשנואה אלמא דבנו הוא אלא משום דלאחר שנתגיירה בלב שלם הרי הוא בנו ממש ותמר נולדה קודם שנתגיירה בלב שלם שוב מצאתי בפי' הטור על התורה פ' כי תצא הביא שם ספרי ואח"כ תבא עלי' ובעלתה אין לך בה אלא מצות בעילה לומר שאין קידושין כסף ושטר תופסין בה וגם הבעילה לא לשום קידושין הוא דגוי' היא אלא שהתיר הכתוב בעילתה ומכל מקום אחר כל המעשי' הללו היא אשתו גמורה ואם זינתה תחתיו תידון בחנק כו' והנה בזמן ההוא לקחה עצה לנפשה על הגירות ונעקר מלבה קצת ע"א ודבקה באיש הזה והורגלה בו ולכך אמר והבאתה אל תוך ביתיך ולא בבית אחר וכן וישבה בביתיך שתשב כל הזמן הזה בבית שהוא משתמש בה אולי תתרצה בו אבל אם רצתה להתגייר ברצון נפשה בב"ד מותרת לו מיד גם לאחיו גם לאביו עכ"ל ומשמע מדבריו דכל הגירו' אינה גמורה ואינה ברצון נפשה אלא דאפ"ה התורה עשאה כאשת איש שאם זינת' תחתיו היא בחנק אבל היא דין גוי' יש לה ומש"ה תמר מותר' לאמנון עד אחר זמן רב שאז היא מגיירת עצמה ברצון שלם ואז שייך בה דין סורר ומורה על בנה ולא יוכל לבכר ובנו ממש הוא ודוק היטב: