אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]
סימן ד · סעיף ה
ס"ק ג
ישראל שבא על אח' מאלו הולד כמותה. והיינו קודם שנתגיירו דישראל שבא על הכותית הולד כמותה וכמ"ש בח"מ ובפ' האומר דף ס"א ולדה כמותה מנלן אמר ר' יוחנן משום רשב"י דאמר קרא כי יסיר את בנך מאחרי בנך הבא מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן הנכרית קרוי בנך ופירש"י מדלא כתיב נמי כי תסור את בנך אלמא בן הנכרית אינו קרוי בנך אלא בנה ע"ש פירש"י דבן בתך אפילו מן הנכרי קרוי בנך ומשום דבני בנים קרוים בני' כ"כ הריטב"א שם ע"ש, וראיתי בס' שער המלך פט"ו מאיסורי ביאה ז"ל וקשי' לי מהא דאמרינן פ' הבע"י דף ס"ב א"ל רבה לרבא בר מרי מנא הא מלתא דאמר רבנן בני בנים הרי הם כבנים אלימא כו' ופירש"י ז"ל אבני בתו קאי דבן בנו פשיטא לן והשתא אמאי לא קמייתי לה מהכא דקרי לבן בתו בנך וצ"ע עכ"ל ונראה דהא דפשיטא לן יותר בן בנו היינו משום דהבן מתייחס אחר אביו ודאי ה"ל כבנו אבל בן בתו כיון דמתייחס אחר אביו ולא אחר אמו דכתיב למשפחותם לבית אבותם ומש"ה בעי לה בבן בתו אי הוי כבנים וא"כ בבן בתו הבא מן העכו"ם דהולד כמותה ואינו מתייחס אחר אביו אלא אח' אמו א"כ הדר ה"ל בן בתו כמו בן בנו ומש"ה לא מצי למילף בן בתו מישראל כיון דמתייחס אחר אביו לזה פשיט לי' מהאי דבני מכיר מחוקקים:
ס"ק ד
הולד הולך אחר הפסול. ז"ל ב"ש דקי"ל כל מקום שיש קידושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום מתני' פרק האומר עכ"ל. ולקמן יבואר דאפי' היכא דיש קידושין ואין עבירה נמי הולד הולך אחר הפגום:
ס"ק ה
אחר הפסול. ס"פ האומר (דף ס"ז) תנן כל מקום שיש קידושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום כו' ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין. כתב בשער המלך [פי"ב מאיסו"ב ה"כ] ז"ל ודע דבפ' האומר פריך אלא כל מקום דסיפא לאתויי מאי. וראיתי להרב החידושין שם הקשה ז"ל וא"ת נימא לאתויי ישראל שנשא מצרית דיש קידושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפסול וי"ל דלא קרינן יש עבירה אלא חייבי לאוין אבל לא חייבי עשה ומצרי ואדומי חייבי עשין נינהו ע"כ. ויש לדקדק עליו דאכתי תיקשי ליה דאמאי לא קאמר לאתויי עמוני ומואבי שנשא ישראלית דחייבי לאוין נינהו וקרינן ביה יש עבירה, וכן ראיתי להרב חידושי הלכות שהקשה כן משם תוספת ישנים עכ"ל ע"ש:
ונראה משום דהתם במתני' תנן ברישא כל מקום שיש קידושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר והיינו מדכתיב למשפחותם לבית אבותם והדר תנן בסיפא יש קידושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום והיינו דאין הולכין אחר הזכר אלא אחר הפגום וממזרת ונתינה לישראל הולך אחר הפגום אע"ג דהזכר כשר וכיון דקי"ל עמוני ולא עמונית א"כ לא מצי לאתויי עמוני ומואבי שנשא ישראלית דהולך אחר הפגום דאם הזכר פגום ת"ל דהולד הולך אחר הזכר ואפי' יש קידושין ואין עבירה ולא עדיף במה שיש עבירה, ואם הזכר (דהולך) כשר והנקיבה פגומה דהולך אחר הפגום ולא אחר הזכר הא בעמוני לא משכחת נקיבה פגומה דהא עמוני ולא עמונית ולא משכחת לה אלא בממזרת ונתינה דאז הנקיבה פגומה וכיון דיש קידושין ויש עבירה הולך אחר הפגום, ומש"ה לא קשיא ליה להרב החידושין אלא ממצרי ואדומי דאית בהו נקיבה פגומה לזה מיישב דמצרי ואדומי לא חשיב עבירה כיון דאינו אלא חייבי עשה:
והנה ראיתי בחידושי ריטב"א שם ז"ל אלא כל מקום דסיפא לאתויי מאי, איכא למידק לימא לאתויי ישראל שנשא מצרית ראשונה דיש קידושין ויש עבירה והולד הולך אחר הפגום והולד מצרי שני מפגום ואיכא למימר דאין ה"נ לרב דימי דפוסל במצרי שני שנשא מצרית ראשונה דכל שכן דפוסל נמי בהא דיש עבירה ואפשר לתרוצי הכי אבל לדברי רבה בר בר חנה דמכשיר במצרי שני שנשא מצרית ראשונה אפשר דה"ה דבהא נמי בנה כשר ואנן אליבי' דרבה בר בר חנה מקשינן סתמא עכ"ל:
ותמהני בזה דאפי' לרבה בב"ח דס"ל במצרי שני שנשא מצרית ראשונה דאזלינן בתר דידי' היינו דוקא במצרי שנשא מצרית אבל עמוני שנשא מצרית אזלינן בתר פגום שבשניהם, וטעמא דמלתא כתב רש"י בקידושין שם (דף ס"ז) ד"ה בנה שלישי ז"ל ומותר לישא ישראלית כיון דיש קידושין ואין עבירה לבית אבותם קרינן בי' כישראל והא דאמרינן ביבמות להם הלך אחר פסולן היינו לענין ישראל שנשא מצרית או מצרי שנשא ישראלית דיש קידושין ויש עבירה כו' דוילדו להם כתיב ואחריהם הולכין הולדות אבל לענין מצרי ומצרית לא מיגמר לן האי להם מידי דהא בתרווייהו להם קרינן בי' והוא מצרי והיא מצרית עכ"ל. וכ"כ בתוס' שם ד"ה בנה שלישי הדבר תלוי בזה כשהם משני עממין שייך לומר כן דקרא בשני עממין איירי וקאמר הלך אחר הפסול שבכל עם ועם אבל כששניהם מעם אחד לא שייך לומר כן עכ"ל, וא"כ בישראל שנשא מצרית ודאי אזלינן בתר הפגום כיון דאינו מעם אחד בזה הוא דכתיב להם אחר פסולן וכמו בממזר דכתיב לו הלך אחר הפסול דאם ישראל נשא ממזרת הולד ממזר:
ס"ק ו
ולהרמב"ם הולד שני. דעת הרמב"ם דלרבה בב"ח מצרי שני שנשא מצרית ראשונה אזלינן בתר דידי' ומשום דכתיב למשפחותם לבית אבותם ולרב דימי ס"ל דה"ל מצרי שני משום דהכתוב תלאן בלידה והיינו דתלאן נמי בלידה אבל אין ה"נ דתלאן נמי באב וכדכתיב למשפחותם לבית אבותם. ושיטת רש"י בקידושין (דף ס"ז) ד"ה ולרב דימי ז"ל דשני הוא ויליף לה מאשר יולדו הכתוב תלאם בלידה למימרא דבתר אימיה שדינן לי' מדלא כתיב אשר יולידו ע"ש, ומבואר דבין לקולא בין לחומרא שדי לי' בתר אימיה ומדלא כתיב אשר יולידו משמע רק בתר אימיה. ולדעת הרמב"ם הא דלא כתיב אשר יולידו משום דבפ' הערל (דף ע"ח) אמרו אי כתב רחמנא להם הוה אמינא מצרית מעוברת שנתגיירה היא ובנה חד כתב רחמנא אשר יולדו וע"ש, ומש"ה כתב אשר יולדו ולא אשר יולידו לאשמעינן דהוי בנה שני:
ס"ק ז
שבאומות הלך אחר הזכר. בפ' הערל (דף ע"ח) אמר ר' יוחנן באומות הלך אחר הזכר נתגיירו הלך אחר פגום שבשניהם, באומות הלך אחר הזכר כדתניא מניין לא' מן האומות שבא על הכנענית והוליד בן שאתה רשאי לקנותו בעבד כו' ועיקר קרא לענין לא תחי' שנאמר בשבע אומות אלא דגם ליוחסין ילפינן מינייהו וכמ"ש תוס' פ"ק דסוטה (דף ג') ע"ש והיינו כיון דהלך אחר הזכר א"כ ה"ה לכל מילי הלך אחר הזכר, והא דבנתגיירו הלך אחר הפגום אע"ג דבאומות הלך אחר הזכר היינו משום דכתיב להם אחר פסולן וכמ"ש רש"י פ' האומר (דף ס"ז) בטעמא דנתגיירו אחר הפגום משום דכתיב להם אחר פסולן ע"ש וכן הוא ביבמות (דף ע"ח) ע"ש שאמרו ואיצטריך לו ואיצטריך להם:
וברש"י פ' האומר (דף ס"ט) לו הלך אחר פסולו ופי' רש"י לא יבא לו דור אחריו הוא מושך דהכי משמע דור עשירי לא יבא אפי' אין בו צד ממזרות אלא מאותו ע"ש. ולכאורה תיקשי דא"כ להם גבי מצרי דכתיב דור שלישי יבא להם א"כ משמע להיפך דור הוא מושך לקולא ולהכשיר והיכא דרשינן מיניה לפסול. ולכן נראה דאע"ג דבש"ס יבמות (דף ע"ח) משמע דדרשי להם קמא מהם מנה להם [הלך] אחר הפסול, דלאו דוקא אלא להם קמא הוא הלך אחר הפסול ולהם בתרא מהם מנה וכן משמע ברש"י בסוטה (דף ט') בנים אשר יולדו להם הלך אחר פסולן ע"ש אבל להם בתרא דכתיב יבא להם לא משמע לפסול אלא להכשיר:
ס"ק ח
לפיכך גר עמוני שנשא גיורית מצרית. איכא למידק מנ"ל דהלך אחר הפגום אי משום דכתיב להם הלך אחר הפסול דלמא מיירי במקום שיש עבירה והיינו בישראל שנשא מצרית או להיפך דה"ל יש קידושין ויש עבירה דבזה הוא דהלך אחר הפגום וכדתנן כל מקום שיש קידושין ויש עבירה הלך אחר הפגום אבל בנתגיירו דליכא עבירה מנ"ל דהלך אחר הפגום. ורש"י בקידושין (דף ס"ז) גבי להם אחר פסולן בישראל שנשא מצרית דהוי יש קידושין ויש עבירה ע"ש אבל במקום שאין עבירה מנ"ל. ועוד דהא בהדיא גלי קרא באומות הלך אחר הזכר וה"ה ליוחסין וכמבואר ס"ק ח' וא"כ אחר שנתגיירו נמי נימא דהלך אחר הזכר ולהם דכתיב נימא דקאי היכא דיש קידושין ויש עבירה וכמו שפי' רש"י בקידושין בישראל שנשא מצרית:
וכיוצא בזה הקשה בחידושי פני יהושע בקידושין (דף ס"ז) בהא דגר שנשא ממזרת דהולד ממזר ומשום דכתיב לו הלך אחר פסולן נימא דמיירי במקום שיש קידושין ויש עבירה ובישראל שנשא ממזרת וככללא דמתני' אבל בגר שנשא ממזרת מנלן דהלך אחר פסולו ע"ש:
ונראה לפי מ"ש לעיל סק"ו בשם הרב החידושין דחייבי עשה לא חשיב יש עבירה אלא דוקא חייבי לאוין, וא"כ להם דכתיב גבי מצרי ואדומי דאינו אלא חייבי עשה וכתיב להם דהלך אחר פסולו דאפי' ישראל שנשא מצרית נמי אינו ביש עבירה א"כ ה"ה בנתגיירו דהלך אחר פסולו דהא במצרי לעולם ליכא עבירה דאינו אלא עשה ומזה נמי בגר שנשא ממזרת אע"ג דליכא עבירה נמי הלך אחר פסולו. ואע"ג דביבמות (דף ע"ח) מצריך צריכי לו הלך אחר הפסול ולהם הלך אחר הפסול דאי כתב להם משום דבא מטיפה פסולה אבל ממזר דבא מטיפה כשירה ואי כתב לו משום דאסור לבא בקהל לעולם ע"ש. וא"כ מנ"ל גבי ממזר היכא דאין עבירה כגון בגר שנשא ממזר, היינו משום דבתר דגלי להם במצרי דהלך אחר פסולו אפי' באין עבירה דמצרי לעולם אין עבירה כיון דאינו אלא עשה ה"ה לו דכתיב בממזר דומיא דלהם דבמצרי ואדומי נמי אפי' באין עבירה כגון גר שנשא ממזרת הלך אחר הפסול:
וניחא בזה ליישב מה שהקשה פני יהושע בדברי תוס' יבמות (דף ע"ח) ד"ה מצרי שני במה יטהר ז"ל וא"ת וישא נתינה והולד כשר לר' יוחנן דאמר בסמוך מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה שלישי וע"ש שהקשה דהא בשני אומות הלך אחר הפגום מדכתיב להם ע"ש בקידושין (דף ס"ז):
ולפי מ"ש א"כ הא דלמידין בנתגיירו ואין עבירה מדכתיב להם ולא אמרינן דקאי דוקא במקום שיש עבירה היינו משום דלהם דכתיב גבי מצרי ואדומי אין עבירה דחייבי עשה חשיב אין עבירה ומזה נמי אנו למידין להך לו דכתיב גבי ממזר נמי אפי' באין עבירה וכמ"ש, ואי נימא במצרי ואדומי בנים ולא בנות וכדס"ל לר"ש שם א"כ ע"כ להם לא מידרש כלל דהא אחר הזכר פגום ודאי אזלינן דאפי' באומות הלך אחר הזכר וא"כ מצרי שנשא ישראלית ודאי הלך אחר הפגום שהוא הזכר ואם בישראל שנשא מצרית או גר עמוני שנשא מצרית דלהוי הלך אחר פסולן שיהי' הולד מצרי דהא אי נימא מצרי ולא מצרית א"כ היא אינה פגומה כלל וא"כ ע"כ לא מידרש להך דרשא דלהם דהלך אחר הפסול ואי לא מידרש להם א"כ גם מהך דרשא דלו דכתיב בממזר נמי אין אנו למידין במקום שאין עבירה דמצינו לומר דקאי בישראל שנשא ממזרת דיש עבירה וכיון דלא מידרש להם למ"ד בנים ולא בנות א"כ הקשו תוס' שפיר וישא נתינה דאמר ר' יוחנן אי לאו דאמר ר' ר' יהודא כו' לא הוי מצי ידיו ורגליו כו' בהא אי הוי ס"ל לר' יהודא בנים ולא בנות ע"כ לא מדרש להם וא"כ ישא נתינה ודוק. והנה שם בחידושי פני יושוע כתב ליישב ע"ד פלפול עצום והוא דלר' יהודא קיימינן דס"ל בסנהדרין דף נ"ג אין קידושין תופסין בחייבי לאוין והולד ממזר כו' ע"ש: והמעיין בש"ס סנהדרין יראה דאינו מוכרח שם דר' יהודא ס"ל אין קידושין תופסין בחייבי לאוין ועוד דהא אמרו מצרי שני במה יטהר דלמא אי עבר ונסיב ומשני דאי לא כתיב קרא והרי ממזר דאי וכתבי' דאי לאיסורא כתב דאי להיתרא לא כתב ע"ש ותיפוק לי' דע"כ אינו באיסור' דא"כ ה"ל הולד ממזר. ועוד דהא מצרי ואדומי חייבי עשה נינהו וא"כ קידושין תופסין בהו ופני יושוע שם כתב גבי מצרי ואדומי דלמ"ד אין קידושין תופסין בחייבי לאוין ה"ה במצרי ואדומי ע"ש. ואפי' מ"ד אין קידושין תופסין בחייבי לאוין אינו ענין למצרי ואדומי שהוא חייב עשה ודוק:
ס"ק ט
וגר מצרי שנשא גיורת עמונית הולד מצרי. וכתב בח"מ ה"ה שאר גיורת דהא גיורת עמונית אין בה שום פגם והוי כבת ישראל והולד הולך אחר הפגום עכ"ל וב"ש כתב ז"ל הולד מצרי משו' דעמוני' כשירה וליכא פגם שניהם והרי יש קידושין ויש עבירה הולכין אחר הפגום ע"ש. ושותא דמרן לא ידענא דקרי לי' יש קידושין ויש עבירה דהא מצרי מותר בעמונית דקהל גרים לא איקרי קהל אלא דאע"ג דאין עבירה הולכין אחר הפגום ועמ"ש בסק"ט: