אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]
סימן ג · סעיף א
ס"ק א
ולישא את כפיו. עיין ב"ש שכתב דלישא את כפיו אע"ג דהוא איסור תורה ומשום דכל דבר שאין לו הנאה מזה לא חיישינן לשום דבר אלא שמא יאכל תרומה ע"ש. וקשה נהי דעכשיו בחוץ לארץ ליכא תרומה אכתי איכא מתנות כהונה שלפדיון הבן ולדעת הש"ע י"ד סימן ס"א מתנות זרוע לחיים וקיבה נוהג בחוץ לארץ
ס"ק ב
ואם נשא או נטמא לוקה והיינו משום שהחזיק עצמו לכהונה נאמן על עצמו להחמיר וה"ל התראה ודאית עיין בהרב המגיד: ועמ"ש בקונטריס ש"ש ש' פ"י דהיינו דוקא שהוחזק לכהן שלשים יום אבל אם לא הוחזק לכהן שלשים יום אינו לוקה עפ"י עצמו
ס"ק ג
והנבעלת לו ספק חללה וכתב הרב המגיד ביאורו מפסולי כהונה וזרעה ספק ע"ש. ובמשנה למלך ז"ל אלא שדברי ה"ה קשים בעיני כפי זה שכתב והנבעלת ספק וזרע' ספק ולפי מה שפירשנו דבהוחזק מיירי נהי דאין האשה לוקת על פיו ממה שהחזיק הוא עצמו בכהן דמהני מה שהחזיק לגבי דידי' מיהו זרעי' ליהוי חלל ודאי דברא כרעא דאבוהו עכ"ל ועמ"ש בקו' ש"ש שם פי"א דלא אמרינן בזה ברא כרעא דאבוהו דאמרו בפ' החולץ דף מ"ז מעשה שבא אחד ואמר נכרי אני ונתגיירתי ביני לבין עצמו ואמר לו ר' יהודה נאמן אתה לפסול עצמך ואין אתה נאמן לפסול בניך ע"ש ומבואר דאע"ג דהוא אסור בישראלית וכמ"ש תו' שם אבל זרעי' כשר ולא אמרו בזה ברא כרעא דאבוהו וע"ש עוד בזה: