אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]
סימן ב · סעיף ה
ס"ק ג
וי"א דוקא אלמנה דאית לה חזקת כשרות והוא בב"י סימן ז' ז"ל ומשמע מדברי הרמב"ם דע"כ לא קאמר דמשפחה שנתערב בה ספק חלל דאם נשאת לא תצא אלא באלמנה דאית לה חזקת כשרות דגופה אבל בת דלית לה חזקת כשרות דגופה תצא ודייק לישני' דסבר הכי דברישא גבי ספק נקט אלמנה ובסיפא גבי ודאי דאפילו נשאת תצא כתב כל אשה מהם אסורה כדי לכלול גם הבת דבכלל אשה בין אלמנה בין בת וכ"כ התו' ג"כ ומיהו עוד כתבו תוס' שר"ת סובר דגם הבת כשרה עכ"ל ודברי הב"י תמוהין דבתו' שם לא כתבו אלא שר"ת מוחק בבריית' דאיזו אלמנת עיסה כל שאין בה שתוק ממזרות כו' ובזה הוא דמוחק אלמנת עיסה וגריס איזהו עיסה ומשום דקאי אעיסה גופה אמנם במשנה דעדיות ודאי גרסינן העיד ר' יושוע על אלמנת עיסה וע"ש בתו': ונראה כיון דעיקר הוכחת תוס' דבבת מודה ר' יושוע דפסולה מהא דאמרינן בפ' עשרה יוחסין דף ע"ה בהא דסברי הנך תנאי שם כל שאי אתה נושא בתו אי אתה נושא אלמנתו והקשו מה לי אלמנה מה לי בת ותירצו דבת העיסה אין לה חזקות כשרות ע"ש תו' ד"ה אלמנת עיסה ומזה למדו דבת פסולה אבל לשיטת ר"ת דגרס איזהו עיסה וקאי אהא דתני בשלהי עדיות העיסה נאמנת לטהר ולטמא כו' והכי פירושו נאמנת לטהר עצמה בצויחה או בשתיקה למר כדאית ליה ולמר כדאית לי' כו' ועלה תני בברייתא דהכא איזהו עיסה שנאמנת בצויחה או בשתיקה לטהר את הבת כל שאין בה כו' והכי משמע בתוספת' דקתני לטהר ולטמא לאסו' כו' ובאלמנת עיסה לא. נגעו ע"ש והיינו דתנן שם בשכנה העיד ר' יושוע וריב"ב על אלמנת עיסה שהיא כשירה לכהונה שהעיסה כשירה לטהר ולטמא כו' והיינו שהעיסה כשירה לטהר ולרחק ע"י שתיקה אבל אלמנתו לעולם כשירה וכדתני ובאלמנת עיסה לא נגעו וכשירה אפי' היכא דהבת פסולה כגון ע"י שתיק' אבי' ומשום חזקת כשרות דידה ובזה שפיר קאמרי הנך תנאי וסברי דכל שאי אתה נושא בתו אי אתה נושא אלמנתו ובמקום דהעיסה פסולה כגון ע"י שתיקה ובזה אלמנתו נמי פסולה. ולפי"ז מצינן לומר היכא דליכא שתיקת האב לא בה ולא באבי' דהבת נמי כשרה ומשום ספק ספיקא: ובדברי התו' שכתבו בשם ר"י הא דלא מהני ספק ספיקא לגבי בת היינו משום דלית לה חזקת כשרות קשה דהא קי"ל כמ"ד לדברי המכשי' בה מכשיר בבתה ומועיל חזקת כשרות דאם לגבי בת וצ"ע כעת: ועיין ב"ש סקי"ג שכתב אבל שותקת כשאומרים לה דהיא ממזרת או חללה י"ל דתצא כיון דיש תערובת במשפחה זו ע"ש וכבר כתבנו בס"ק ב' דאין ענין ממזרת לאלמנתו דהיא אינה אלא שנשא' לס' ממזר והוי עלה ספק חללה ע"ש:
ס"ק ד
אבל בתה אפי' נשאת תצא. ובתו' הקשו מ"ש בת ומ"ש אלמנה כיון דאי' ס"ס ותירצו משום דבת לית לה חזקת כשרות והגאון מוהר"ר הילמן הקשה דהא ה"ל ספק א' בגוף וספק א' בתערובת ועיין ב"ש בזה וראיתי בס' בית מאיר שכתב עלה וז"ל ובעניותי אחרי רואי כל הגדולים תפסו האלמנה והבת לס' א' בגוף וס' א' בתערוב' מ"ש זחלתי ואירא מלחוות דעתי ומכל מקום עצור במילין מי יוכל הא מבואר בש"ך י"ד סימן ק"י סעיף ד' מדיני ס"ס דאם הי' בחצר תרנגולת ספק טריפה ותרנגולת כשרה ונמצא ביצה שרי מטעם ס"ס ספק א' אם הטילה הס' ואת"ל הטילה שמא כשירה ובזה לא נחלק אדם כו' והש"ך בקיצורים לא הקפיד בניכר אם לא ובנדון שלפנינו לא מיבעי' להש"ך דהוי ס"ס באופן המועיל האלמנה והבת דהא לא צריכין לדון על התערובת כי אם על האלמנה ובתה הבאים מכח התערובת ואין הבדל ביניהם לבין הבי' והבת היינו הביצה ממש ובשעה אחת חלו השני ספיקות אם החלל בעל אותה ואת"ל בעל שמא כשר הוא והוי ב' ספיקות בענין אחד וגוף אחד כו' שוב אחר כמה שנים מצאתי שקדמני בזה המנחת יעקב כלל מ"ג ס"ק כ"ד עכ"ל. ולענ"ד נראה דאינו דומה הבת להך דביצ' המבואר בש"ך ומשום דהתם הביצה שנמצא ואינו ידוע איזו תרנגולת הטילה ולכך משוי ליה ספק ספיקא הבאין כאחת על הביצה אבל אם הי' ידוע איזו מתרנגור' הטי' זו הביצה ה"ל כמי שנחתך חתיכה אחת מתרנגולות אלו שנתערבו וידוע שזו החתיכה היא משל זו התרנגולת ודאי לא עדיף החתיכה מן התרנגולת עצמה וכמו כן זו הביצה שידוע שהיא מזאת ה"ל כתרנגולת עצמה. והכא באלמנה ובת שידוע שאלמנה זו היא אשת פ' וזה הוא ספק חלל הרי הבת או האלמנה כמוהו ואין ה"נ אם הי' ספק על הבת מי אבי' או על האלמנה מי בעלה ה"ל כהאי דביצה שמבואר בש"ך אבל כאן שידוע הבת מי אביה וכמו כן האלמנה מי בעלה דכה"ג גבי ביצה נמי אסורה כמו התרנגול' ולא אמרו גבי ביצה שמותרת משום ס"ס אלא אם אינו ידוע איזה תרנגולת הטילה וזה ברור:
ס"ק ה
וה"ה אם נתערב בה ספק ממזר וכתב ב"ש ז"ל נשמע מזה אם היה בכה"ג חשש לישראל כגון שנתערב ספק ממזר אפי' ר"ג מודה דכשר' היא דהא הוי ספק ספיקא ולא החמיר אלא רק לכהונה ועמ"ש ס"ק ב':