אור ברסלב

אבני האפוד חלק ב· רבי דוד פיפאנו

סימן קנט

סימן קנח

א ס"א ש"ע. זקוקה ליבם שנתקדשה לאחר בשוגג נותן לה זה שקדשה גט. פקחת (אשת חרש) שנפלה קמי יבם ונתקדשה לאחר אפשר שיחלץ לה היבם בעודה תחת המקדש כיון דבקידושי אשת חרש נקל לשוב לבעלה הראשון כשנתקדשה לאחר דלא עשתה עברה. אם היא חרשת שנתקדשה לפקח ונפלה קמי יבם וקדשה עצמה לזר כיון דא"א לחלץ לה וצריך לבטל מצוה דרבנן או להנשא לה כופין למקדש שיוציאנה. בירך יצחק אה"ע סי' ה'

ב שם בהגה ואם רוצה היבם לחלץ חולץ לה. הרב הלבוש כתב דטוב יותר שיגרש אותה תחילה המקדש וכל האחרונים חלקו עליו. הג' בית מאיר והחת"ס ע' פ"ת סק"ג ולעיל סי' זק"ן סק"ו. ומוהר"ש שיק בספרו תשו' רשב"ן באה"ע סי' קנ"ט הביא משם רב א' שהורה בנים כדעת הב"מ והחת"ס שא"ץ גט והוא ז"ל כתב שנעלם מהם דברי ר"ת בס' הישר ביבמות סי' כ"ג שכתב להדייא שא"ץ גט עי"ד.

ג ס"ב ש"ע נשאת לזר אפי' בשוגג מוציאה בגט ואפי' היו לו בנים ממנה ונאסרה עליו ועל יבמה. כבר נודע ס' רב יאודאי גאון או בה"ג דס"ל דכל שיש לה בנים אפי' נשאת בשוגג מותרת לישב תחת בעלה כשיחלץ לה יבמה. ובנד' או"ג הבאתי דברי רבינו המאירי שהביא שיטה זאת בשם קצת ראשוני הגאו' והוא חלק עליהם עתה ראיתי בס' שערי צדק בשער א' סי' י"א הובאו הדברים שהביא ה' המאירי ככתבם וכלשונם (רק שבדברי המאירי כתוב דפורש ממנה כל ימיו של יבם ואחר מיתת היבם הותרה לו מה שאין כתוב כן בתשו' הגאונים).

וראיתי עוד שם בס' שמ"ץ סי' יו"ד תשו' אחת וז"ל והלכתא שומרת יבם שנשאת בלי חליצה צריכה גט מאותו שנשאת לו וחולץ לה יבמה. ואם רוצה ליבמה מותרת לו ואע"פ שיש לה בנים ממנו כיון דלית הלכתא כר"ה דאמר שומרת יבם שזנתה אסו' ליבם מ"ל יש לה בנים מ"ל אין לה בנים אם חלץ לה יבם אסורה לאותו שנשאת לו אע"פ שיש לה בנים ממנו ע"כ והנה חלוקה האחרונה אחייא כס' הרי"ף וסיע' דאפי' יש לה בנים אסו' לחזר לו. אך חלוקה הב' דקאמר דאם היבם רוצה ליבמה מותרת לו הוא הפך כל הפוס' שפסקו דתצא מזה ומזה ואף רב יאודאי גאון לא אמר אלא שלא תצא מן הב' כשיש לו בנים אבל לגבי יבם כ"ע מודו דאסור' לו ואפי' נתקדשה לבד ס"ל דתצא מן המקדש וכמ"ש התוס' ביבמות צ"ב ע"ב ד"ה נותן לה ב' גט וכ"כ בתשו' דסי' י"א הנ"ל דאם אין לו בנים תצא מזה ומזה. אך מצינו לרש"י ז"ל שם בש"ם דקאמר דרב אשי דס"ל דנותן לה ב' גט והותרה ליבם הוא אפי' בנשאת דס"ל דלא כר"ה דשומרת יבם שזנתה אסו' ליבמה אלא מותרת וכמ"ש התוס' שם ובד"ה אבל תצא ע"כ דמזקי להירוש' דאתי כלישנא קמא דר"ג והגאון בתשו' זו ס"ל לדינא הכי וברוך היודע מי בעל דברים.

ותו איתא בתשו' הגאו' הנז' שם סי' מ"א וז"ל אנשי מזרח יבמה שנשאת בלי חליצה ובא יבמה ממדה"י כופין יבמה שיחלץ לה ומתקיימת עם בעלה ובני א"י מוציאין אותה מזה ומזה ע"כ וכן העתיק רש"ל בס"ס יש"ש ב"ק דקכ"ט ע"ב בסי' ל"ד ולא חילק בין אם יש לה בנים לאין לה בנים וסברא חדשה היא זו אשר לא ראינו אותה בפוס' דלס' הרי"ף פשיטא דלא אתייא דלדידיה אפי' יש לה בנים אסורה לזה ולזה. ולס' הגאון בתשו' דסי' יו"ד הנ"ל כתב בהדייא דאסו' לנושא אותה אפי' יש לה בנים וע"כ לאוקומי דהכא מיירי ביש לה בנים וחיסור לשון יש כאן וצ"ל ויש לה בנים. שו"ר בקובץ המאסף לשנת תרע"א כרך ב' סי' נ"ח הובאו שם דברי גאון א' שבזמננו שנרגש ע"ז וכתב וז"ל איברא דבירוש' פיו"ד דיבמות ה"ד וגטין פ"ח ה"ה שם מחלו' דר' ירמיה אמר זה חולץ וזה מקיים וריו"ח אמר תצא וראיתי בסוף תשו' הגאו' הנ"ל (לא ראיתיו עד הנה) בחלק האותייות שם הביא דבס' ארחות חיים ח"ב כתוב שם איתא בני א"י יבמה שנשאת בלי חליצה ובא יבם ממדה"י אפי' יש לה בנים תצא מזה ומזה הואיל והיתה עמו באיסור בני בבל כופין יבמה שיחלץ לה בשביל הבנים ומתקיימת עם בעלה ועפ"ז א"ש דמנהג הלכה זו רבני בבל היא כדעת בה"ג וכו' עי"ד והרי הוא כדברנו.

אשתכח ד"ג סברות בדבר ם, הרי"ף ודעי' דל"ש יש לו בנים ל"ש אין לו תצא מזה ומזה ס' ר"י גאון ודעי' דדוקא היכא דאין לו בנים אבל אם יש לה בנים יחלץ לה יבמה ותשב עם בעלה ס' הגאון הנ"ל ואפשר דרש"י קאי כוותיה דאפי' יש לה בנים אסו' להנשא עם הבעל ומותרת ליבם ולענין דנא ע' מ"ש בנדפס.

ד ס"ג ש"ע שומרת יבם שזנתה וכו'. ע' פ"ת סק"ח שהביא בשם ה' מ"ע סי' מ"ט כמזנתה והרה לזנונים דכשר הדבר להמתין לחלץ לה אחר ימי ההנקה. וע' שבט שמעון סי' זה שעמד אם זנתה עם נכרי ואחר שהעלה שבשעת עיבורה לא תחלץ רק בימי ההנקה חזר בו וכתב כיון שלא באה המניעה רק ע"י היבמה שזנתה נקראת ראויה לביאה ויכולין לחלץ לה בזמן עיבורה יעו"ש וע"ע בס' מצפה אריה תניינא אה"ע סי' ז"ך שהביא משם ה' שב יעקב סי' מ' שמוכח מדבריו שאינה צריכה להמתין עד אחר עבר ימי ההנקה והעיבור וכן דעתו י"ש.

ה אשה שהיתה נשואה לאיש כ"ב שנה ולא ילדה ומת בלא בנים ביום ז' אב התרס"ה ובערב חצי סיון התרס"ו ילדה בת והיא אומרת שזנתה אחרי מות בעלה והנואף מודה שממנו נתעברה והיא באה לפני ב"ד שיחלץ לה. נסתפק בזה ה' מצפה אריה באה"ע סי' מ"א שיש להחזיק לבת שילדה שהיא מבעלה דאישתהויי אישתהי והיא פטורה מהחליצה והאריך בזה והביא דברי הג' שו"מ מ"ת ח"ב סי' מ"ב באשה ששהתה עם בעלה עשר שנים ולא ילדה ואח"ך נתעברה וילדה וגרשה ונשא אחרת ולא הוליד ממנה ומת והחמר להצריכה חליצה ושהג' עין יצחק נשאל בזה וכתב שא"צ חליצה (וממה שהביא הרב מ"א בדס"ו ע"א מתבאר דנדונם היה שאם הולד הודית שהולד אינו מבעלה) ומני"ר נר"ו דעתו כדעת ה' עין יצחק והוא המסבי"ר דאין להחמיר להצריכה חליצה דמה שאמרה שנתעברה מז' הוא מחמת שזנתה עמו והיא לא ידעה דאמרינן אישתהי ואם אתה מצריכה לחליצה אתה מוציא לעז על הולד וכו' ואסיק לדינא שא"ץ חליצה ול"א בכה"ג שוייא אנפשה חד"א דלפי דבריה לא נשאר זרע מבעלה ואסו' לעלמא עי"ש דברים נכוחים.

ולא אכחד תחת לשוני מה שנתקשיתי בדברים אשר שת בתוכו"ת דבבקשו להכשי' את הבת כתב וז"ל אין לבת חש ממזרות כדין פנויה שזנתה שאם אומרת שמפ' הוא ואותו פ' מודה שהולד כשר מ"מ אני מסתפק אם הדין כן ביבמה לשוק דאפשר דאין אותו פ' נאמן דאין אדם מע"ר. ולעת עתה לא מצאתי הדבר מפור' בספרים היכא שפ' זה הוא לה מחייבי לאוין אם המה נמאנים ואם אינם נאמני' הרי הולד נשאר ס' ממזר ואפי' אי נימא דאין חילוק וגם אם פ' הוא מחייבי לאוין נמאנים להכשיר את הולד שלא יהיה ממזר עכ"פ לא תנשא הבת לכהונה כמבו' באה"ע סי' ו' וכו' א"ד נר"ו ואני שמעתי ולא אבין מה ממזרות שייך בזה דהא קי"ל אין ממזר מחייבי לאוין ואיסורי יבמה לשוק הוי מח"ל. דעפ"ז ה"ן נסת"ר מאי דיליף הרב נר"ו לנ"ד מנדון הן עין יצחק דגבא טורא בינייהו דבשלמא ה' עין יצחק לא הצריכה חליצה משום דחיישי' לס' ממזר דאותה אשה זנתה תחת בעלה וילדה ואי אתה מצריכה חליצה מוכרח לומר דהולד שילדה אינו ממנו משא"כ בנ"ד דהיא זנתה אחרי מות בעלה ואין כאן ממזרות ומה יש אם מצריכים חליצה מספק וצ"י, (א"ה ול"נ דגם בנ"ד איכא חשש ממזרות לדעת הר' מצפ"א דמסתפק אם נאמנים ביבמה שלכשר נבעלה אם כן יש חשש שמא נבעלה לממזר או לקרוביה הפסולים לה דהוי הולד ממזר). וממוצא דבר אתה תשמע דס' הג' מצפה אריה הוא דאמרי' אישתהי אף באומרת שזנתה והוא תנא דמסייע לי במה שחלקתי על ה' שבט שמעון לעיל סי' ד' שכתב דהיכא דאומרת שזנתה לא אמרינן אישתהי לך נא ראה.

תוכן העניינים

אבני האפוד חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה