אור ברסלב

אבני האפוד חלק ב· רבי דוד פיפאנו

סימן קנד

סימן קנב

א ס"א ש"ע אלו שכופין אותן להוציא וכו'. בכל הני שכופין להוציא גם אם הוא שוטה ע"פ סימני שוטה ורק שהוא חריף ויודע ענייני הגט שהוא פוטרה ומתירה לעלמא שפיר יכול לגרש דמה לנו שהוא שוטה ואין לו רצון כיון שגם אם הוא פקח היינו כופין אותו לגרש. ואף שלדעתי דבר זה נכון ויקר מאד מ"מ אין אני אומר דבר זה להלכה וכו' הג' מצפה אריה תניינא אה"ע סוס"י כ"ט.

ב שם בהגה י"א דמתנכר כופין אותו. ע' יד"א לעי' סי' קל"ד הגב"י ס"ק ד"ן. חס"ל א"ע סי' ה' דק"ך

ג שם בהגה מי שהוא רועה זונות. ל"ד עם זונות הרבה אלא אפי' אחת מיוחדת לו כופין אותו להוציא מחנה חיים אה"ע סי' מ"ה ופלפל שם ובסי' מ"ו עי"ד ס' אגורה.

ד ס"ה ש"ע איש המשתטה מידי יום וכו'. ע' בנד' או"ז דהך שוטה היינו טפש. עתה ראיתי להג' חת"ס באה"ע ח"ב סי' ב' דמוקי דהאי שטות היינו מרה שחורה דמחמת עצבון רוח ורגזנותו הולך להשתטות י"ש.

ה איש אחד נשא אשה ואמרו עליו שאין לו גבו' אנשים והוכרח לגרשה ונשא אחרת ובלילה הראשון היה דואג פן לא יוכל לבעל ולקח סכין ושחט את עצמו ולא. הספיק למות וחי ונתרפא וכששאלו ממנו מדוע עשה ככה והשיב מפני הבושה שחשב שלא יוכל לבעל. ועתה מתחרט ורוצה לעשות תשובה והאשה מואסת בו ואינה רוצה להדבק עמו שהיא חוששת כמו שפגע בעצמו מתוך שגעון וטרוף הדעת כן שמא יפגע בה מחמת כעם. אינה טענה ואין לכופו לגרש כמבואר מתוך תשו' הרא"ש הנ"ל. אור נעלם סי' כ"א ועמד על תשו' הרא"ש.

ו ס"ז ש"ע אם טוענת שאין לו ג"א וכו'. ע' בנד' אוטו"ב וע' יאודה יעלה (אסאד) סי' קי"ו שכתב בטוענת שאין לו ג"א אפי' שהרופאים אומרים כן והוא מודה אין לנו לכופו על הגט י"ש.

ז הטוענת על בעלה ששוכב עמה בנדתה במחלו' הוא שנוי אי נאמנת ולכ"ע אין כופין אותו להוציא. ע' כנה"ג הגה"ט ס"ק ל"ו. בה"ט ס"ק ב"ך פ"ת ס"ק טו"ב שד"ח ע' גירושין סי' א' אות י"ב.

ח סי'וד ש"ע נשא אשה ושהתה יו"ד שנים ולא ילדה וכו' כופין אותו ד שיוציא. אם היא אינה רוצה רשאי לגרשה בע"כ אפי' הוא אשכנזי. פורת יוסף א"ע סי' ו' וע' נוב"י שהביא הפ"ת ס"ק כ"ה.

ט במקום שבועה שמשביעין לחתן שלא ישא א"א עליה כמנהגנו לא נאמר דין זה בנד' אות י"ט רמזתי מ"ש הפוס' בזה. ודע דה' מחנ"א בה' שבועות סי' ב' כתב דע"כ לא נחלקו הגדולים אלא בששהתה יו"ד שנים ולא ילדה ואין ידוע מאיזה מהם אתייא המניעה שהרי האשה היא ככל הנשים ומסתמא תלינן המניעה דהיא ממנו וכו' אבל כל היכא דהחולי הוא ממנה וגם הרופאים אמרו כן ואין האשה מכחשת נראין הדברי' שזה הענין הוי מק"ט והביא ראיה לדבריו ממ"ש הרמב"ם בט"ו מ"ה אישות דאם שהתה יו"ד שנים ולא ילדה והרי הוא יורה כחץ חזקה החולי ממנה ותצא שלא בכתובה וכו' והטעם משום דהוי מק"ט ובודאי דכל דהוי מק"ט. כל התנאים שהתנה עמה בטלים עי"ד ותבט עיני לאא"ז הרה"ג כמוהר"ח פיפאנו ז"ל בתשו' כ"י שכתב וז"ל ולבי מהססס בזה דמשמ' מדבריו דבמלתא דשכיחא נמי שייך אדעתא דל"ן בידוע שהחולי ממנה וזה לע"ד דבר שא"א לשמוע שהרי נדון מוהריב"ל (בח"ב סי' ב"ך) ומוהרח"ש (בתשו' א"ע סי' ג"ל) ושאר פוס' דחילקו במלתא דלא שכיחא נדונם היה במום שהחולי ממנה ולא ממנו דבזה מיירי מוהריב"ל באשה שנסתם פתחה וע"ז כתבו דאי לאו דהוייא האי מום מלתא דלא שכיחא לא מצו מימר אדעתא דל"ן דלא משתמיט לשום פוסק דלימא היכא שאין לה בנים ממנה שיוכל לומר אדל"ן ומינה דאי הוה מלתא דשכיחא אף דהחולי ממנה עכ"ז לא מצי מימר אדל"ן. ומה שהביא ראיה לדבריו ממ"ש הרמב"ם דאם שהתה יו"ד שנים ולא ילדה והרי הוא יורה כחץ חזקה החולי ממנה ותצא שלא בכתו' הרואה ירא' דל"ד לתא דשבו' דנשבע שלא לישא אחרת עליה לליתא דשהה יו"ד שנים דכשהוא משום דשהה יו"ד שנים מותר לישא אחרת אבל בנשבע אין לו היתר עולמית ואין חילוק לידוע שהחולי ממנה לאין ידוע אלא הדבר תלוי אי המום שכיח או לא שכיח וא"כ מאין הרגליים לומר דאם החולי ממנה מצי מימר אדל"ן במלתא דשכיח נגד כל הפוס' את"ד. ואנא חלא דחלא בר חמרא אחר בקשת הרשות ממ"זה נ"ל ליישב דברי המחנ"א דאה"ן אם באים אנו להתיר מטעם אדל"ן גם המחנ"א יודה דאפי' אם החולי ממנה אי הוי מלתא דשכיח לא שרינן ליה אך המחנ"א בא מטעם אחר ואפשר דמיירי דהחולי הזה היה לה מן הבטן ומן הלידה ולא אתינן עלה מטעמא דאדל"ן רק מטעם דהיה מקחו מק"ט וכמו שפירש דבריו ולא שייך לומר מק"ט אלא כשהחולי היה לה מקודם שנשאה ואז אין חילוק בין נשבע ללא נשבע וע"ז הוא שהביא ראיה מרמב"ם ז"ל דכשהוא ברור דהחולי ממנה והיינו שהיה לה מקודם שנשאת תצא שלא בכתובה והיינו משום מק"ט אבל אי אתינן עלה מטעם דאדל"ן וכנדון מוהריב"ל ויתר הפוס' דהחולי נולד לו לאחר הנישו' גם המחנ"א יודה דלא שרינן מטעם אדל"ן היכא דהוי מלתא דשכיחא ודוק. ואנא חזיתיה לה' אהל יצחק ז"ל בהשמטות לח"מ סי' ט"ל דמביא דברי אא"ז ז"ל והוסיף איהו ג"ך להביא דברי מוהר"ש פרימו ז"ל (בתשו' כר"ש אה"ע סי' ט"ו) שכתב דאפי' שהמניעה ממנה אין זה מספיק להתיר שבועתו. ואם תקח אמרי לך נא ראה בתשו' מוהרש"פ שם דהתם קאי דהחולי בא עליה בעודה תחתיו דהא ילדה פעם אחת לך נא ראה.

מנהג בתי דינים שבמצרים להודיע לאשה שבעלה רוצה לישא אחרת וליטול רשות ממנה דשמא מתוך פיוס שפייסה את בעלה מחל לאשתו על התנאי שהתנה שאם תשהה יו"ד שנים ולא תלד יקח לו אחרת ונשארה השבו' לעולם ג"ר ח"א כ"ד סי' כ"ב וה' קול אליהו ח"א אה"ע סי' י"ד פקפק הרבה בזה דכיון דבשעה שנשבע היה ע"פ תנאים לא חלה השבו' כ"א ע"פ התנאי והשתא הגם דנימא דמחל לה התנאי איך נשארה השבו' במקומה הרי עכשיו לא הזכיר שבו' מפיו והיה ראוי לבטל המנהג הזה שאם לא תאבה האשה לתת לו הרשיון נמצא מתבטל ממצות פו"ר. ושוב העלה דאין לבטלו כי ע"פ ותיקין הוקבע וכו' עי"ד וע' זכרנו לחיים ח"ב חיו"ד ע' שבועה או"ח שהביא דברי ה' קו"א וסייעו מדברי מוהרשד"ם סי' ק"ה וכבר העירותי עליו בחידו' ליו"ד סי' רכ"ט שכבר ראהו מוהריק"ש וחלק עליו. אך יש לתמוה על ה' קו"א דהגו"ר יהיב טעמא אחרינא למנהג דאפשר יש לה איזה טענה דבאמצע היו"ד שנים היו בהן שנים שאינן עולין למנין מחמת איזו מקריים דעפ"ז המנהג הנה נכון. וכזאת וכזאת ראיתי לה' מוהר"א ביש נר"ו בס' נהר מצרים ה' כתובו' אות כ"ו דהביא משם ס' מנהגי מצרים שהביא דברי הגו"ר ותמה עליו דלמה תצא הדבר במנהג דמדינא נמי אין להתיר לו כ"א בידיעת האשה דצריכין אנחנו לשמע מפיה כמה טענות וכו' עי"ש רק דאנכי לא ידעתי מה לו כי יזעק על ה' מ"מ דהוא העתיק הדברים כמות שהן בס' גו"ר כאשר יראה הרואה. ומ"מ אתה תחזה דתשו' הקו"א היה העלמה מעיני מוהראב"ש נר"ו דהי"ל להזכירה ולתמוה עליו.

י"א סכ"א בהגה ומ"מ יכולין לגזר ע"כ ישראל שלא לעשות לו טובה. ע' בנד' אוט"ו וכו' כוכב מיעקב סי' ט' ובקונ' זה לעיל סי' ע"ז אות.

י"ב שם או למול את בנו. ע' בנד' אות כ"ח ובמילואים או"ג. ובשנה הזאת התרע"ד בהיותי בא"מ שלוניקי יע"א באו לידי תשו' הרשב"א חלק הששי שהדפיסם ה' מרדכי לוריא נר"ו באה"ק ירוש' חובב"א עם הגהותיו הנק' בשם ישיר משה בסי' כ"ח (בתשו' הנ"ז הנדפסות על ידי היא בפי' ז') וראיתי שם בהגהותיו דע"ד הרשב"א שכתב שלא ימולו לו בן אפי' נולד אחר הנדוי הביא הרב נר"ו דברי הפ"ת דסי' של"ד ורמז תשו' ה' בית יצחק בא"ח סי' ט"ל שהאריך בזה והעלה דלא כהרשב"א ושוב הביא תשו' ה' בית יעקב אלמושנינו ח"א סי' ל"ה שעמד בדין זה והביא כמה פוס' דס"ל כהרשב"א ושכן דעת הריב"ש בסי' קע"ג יש"ב גם באו לידי ג"ך תשו' הרב יצחק דלאטאש ושם בצד 17 הובא טופס כתב מעשרה רבני צפת מש' השכ"ב ועל ראשיהם מרן מוהריק"א ז"ל ובסדר הנדוי ששם כתוב ויהיה מובדל מקהל ישראל ולא ימולו לו בן לך נא ראה.

ודע דקבלתי מכתב מאחד חכ"ם ז"ה מחכמי קושטא וזת"ד ז"ל רבינו האיי גאון ז"ה בתשו' הגאונים שבס' שערי תשו' סי' מ' מי שהחרמוהו הקהל חייבין למול את בנו וקוברין אותו אבל מניחי"ן על ארונו אבן וכו' וכ"כ הרי"ף ז"ל בתשו' סי' רפ"א מי שהחרימוהו הקהל חייבין למול את בנו וקוברין אותו וכו' ושם במפתחות הס' הנקרא פתחי חשובה כתב המו"ל תשו' הנ"ל וצ"ע ביו"ד שם עכ"ל וכונתו להק' דמרן ביו"ד סי' של"ה פסק דאין מלין את בנו והוא הפך תשו' הרי"ף הנז' כעין קו' רו"מ נר"ו ואנא דאמרי אהמ"ר אין כאן שום עיון כלל דמלתא כדנא במחלו' הגאו' הוא שנוי וז"ל תשו' הגאו' הישנות סי' מ"א גזרנו עליו נדוי ולא קבל וכו' אל תתפללו עמו ואל תמולו בנו ואל תקברו לו מת וכו' נמצא דבמחלו' הגאונים שנוי דר"ה והרי"ף ס"ל דמלין את בנו ולעומת זה הגאו' שבתשו' הישנות הנז' ס"ל להפך ויעו' ג"ך בס' שערי צדק ש"ד סי' י"ד דע"א ע"א תשו' רב פלטוי גאון ז"ל שכתב להדייא שאל ימולו לו בן ואל יקברוהו וכו' וע' הריב"ש סי' קע"ג ויעו בס' איי הים סי' מ"א מ"ש בזה בארוכה על תשו' רה"ג ז"ל ולפ"ז אין שום קו' על הרשב"א במיוחסות סי' רמ"ד שהוא הפך ס' רה"ג מאחר שמצינו כמה גאונים שסוברים כמותו. והכנה"ג ביו"ד סי' של"ד הגב"י אוי"ב הביא משם מוהרשד"ם חיו"ד סי' יק"א וז"ל אפשר שהרמב"ן במיוחסו' נדחק להביא טעם למנהג הארצות שהיו נוהגים כן אבל במקומות חלו לא שמענו עכ"ל והוא כמ"ש הריב"ש שאין אנו נוהגים כן אחר הגאו' וז"ל הנמק"י בפ' הגוזל ומאכיל כתב הריף בשם ר"פ פתיחה היכי דמייא וכו' וב"ד כותבין לקהלות ישראל וכו' ואל תמולו לו בן ואל תקברו לו מת וכו' וק' מדהביא הרי"ף דברי ר"פ ולא חלק עליו משמע דהכי ס"ל ואילו בתשו' סי' רפ"א כתב להפך מזה ותימא על בעל המפתחות שבתשו' הריף שנרגש ממ"ש מרן ביו"ד ולא נרגש מהרי"ף עצמו כמ"ש הנ"י וז"ל רש"ל ביש"ש פ' הגוזל בתרא סי' י"ג כתב הר"ן שכתב הרי"ף בשם ר"פ וכו' ונר' מדהרמב"ם תלמידו לא כ"כ וכן הטור לא הביאה וגם בנוסח פתיחה לא כתב מידי וגם לא מליכנס תוך ד"א שלו ותו לא ש"מ דלא ס"ל כהך תשו' וכו' ואפשר שהגאון לא כתב אלא לפי מנהג מקומו אבל לא מדינא דגמר' דהא מנודה וכו' מ"מ לא מצינו לבטלו ממצות להדייא אלא מכח מנהג וכן משמע בתשו' הרמב"ן סי' רמ"ד וכו' אלמא שלא כתב אלא מכח מנהג כפו' אבל היכא דליכא מנהג לא ואפי' לאידך טעמא דכתב למגדר מלתא שרי נראה דוקא היכא שמנודה לשמים או חרץ בעברה או אפקיר טובא נגד רבותינו אבל היכא שנשמט מן הדין לא החמירו בזה כולי האי עכ"ל ודבר ה' בפיהו אמת שהרי"ף עצמו אינו סובר כן וכמ"ש בתשו' סי' רפ"א ומ"ש בס' דור דור ודורשיו כי הוא ענין רע ומר אינו מדברי רה"ג זיל כאשר הבין כת"ר נר"ו ולפי שהוא מן המשכילים ורע ומר לו הענין הזה כ"כ ובלי ספק שלא נעלם מעיני מני"ר נר"ו מ"ש הג' שד"ח במע' הלמד כלל קמ"ה משם רבני אשכנז ודי בהערה זאת את"ד החכים הנ"ל. ועל מה שרמז בסו"ד כבר רמזתי בענין זה בחידו' ליו"ד סי' רמ"ו הביטה וראה.

י"ג שם בהגה מי שגירש את אשתו בגט כשר ויצא קצת לעז. ל"ד לעז אפי' שנמצא בו פיסו"ג יכולין לכופו. רב נהוראי' בס' משה האיש הנד"מ אה"ע סי' ח' ודלא כה' הפוסק ידי"ן נר"ו הו"ד שם בסי' ז' שרצה לחלק בין לעז לפיסול. וה' שד"ח במע' אישות סי' ב' אות פ"ח הביא משם ה' שם אריה דהאחרו' חולקים בדינו של מור"ם. וידי"ן שם בסי' ז' כתב דלא ידענו מי המה אלו האחרונים ואפשר שכיון למ"ש בס' פ"ת בסק"ז משם ה' גבו' אנשים וכפי מ"ש הרב המח' נר"ו שם בסי' ח' דקפ"א ע"ד ע"ד ה' פ"ת גם ה' גבו"א יורה דאין כאן מחלו' עד אשר לא נדע מי המה האחרונים. וע' בתשו' לש' התרפ"א והיא בסי' כ"ו.

י"ד שם מותר לכופו לתת גט אחר. אפי' דיש להכשיר הגט הראשון מס"ס. פורת יוסף א"ע סי' ה' ד"ן ע"א.

תוכן העניינים

אבני האפוד חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה