אור ברסלב

אבני האפוד חלק ב· רבי דוד פיפאנו

סימן קכט

סימן קכח

א ס"א ש"ע אם כתב חניכתו וחניכתה כשר. מי שבעת מילתו ניתן לו שם משה אבל בגדלו אין מי שיקרא לך בשם משה זולת כנוי משפחתו וחותם כן בכל כתבי הרפואה וכמעט אין מי שיודע שמו העיקרי ורק אם יעלה לתורה פ"א בשנה יש לכתב משה המכו' מארץ ודמתקרי מרגלית ע"ש משפחתו מוהרש"ם ח"א סי' פ"ג ובעיקר הדין ע' יד"א הגה"ט סק"ד. מים החיים בקונ' מי השילוח סי' ג' בתשו' מוהר"א ד"ט הבאה שם ובדרי ההמ"ח.

ב שם בהגה וכ"ש אם כתב עיקר השם לבד דכשר וי"א וכו' ואפי' נכתב הגט אין לגרש בו וכו' עד שיכתב ב' השמות וכו'. הסכמת האחרו' דבל שם שנכתב שם העיקר בוכל שום ולא נכתב שם הטפל וניתן הגט ביד האשה דכשר וא"ץ לטרח ולכתב גט אחר אפי' שהבעל בפנינו כן העלה מוה"ר בס' שער אשר אה"ע סי' מ' וכ"כ ה' ישמח לב בא"ע סי' כ"ד דח"י ע"ב ולמד מזה דה"ה אם יש לנו איזה ספק על שם הטפל אם ראוי לכותבו דדי לנו לכתב השם המורגל בתיבת דמתק' ולכוללו בוכל שום ע"ש ובמזה"ג שני סי' נ"ג אות יו"ד. ושם בסי' צ"ד או"ב כתבתי דגם אם לא נכתב הכנוי אין להכשיר כי אם היכא שכבר נמסר הגט או היכא שנודע קודם נתינה ואיכא עיגון גדול הלא"ה אין להכשיר י"ש ובפ"ת סק"ה. וע"ע שם בסי' ק"מ או"א ובסי' קו"ס או"ז.

ג ס"ב ש"ע אבל אם הב' שמות וכו'. ע' במזה"ג סי' פ"ז

ד אפי' לדעת המחמי' באיחור העיקר לטפל ה"ד בכי האי דרובא מרים ופורתא שרה או בחניכא שהבל קורין אותה שלדעת רוה"פ אפי' לכתחילה סגי בחניכה לבד אם כתב החניכא ואיחר את השם כשר לכתחי' ולכן מי שנקרא בפי כל מענדיל ובס"ת קורין אותו מנחם מענדל וכתבו בגט מענדל דמת' מנחם מענדל כשר גמור להנתן לכתחילה. אבן יקרה סי' ל"ב.

ה ס"ג שינה שמו או שמה. ע' בנד' או"ג אם השינוי פוסל מדאו' או מדר' וע' בתשו' אייר התרע"ט והיא בסי' טו"ב ובכתיבת שמות אנשים ונשים אנכי עשיתי אר"ש רחבה בקונ' מיוחד בס"ד לך נא ראה לעת הצורך.

ו שם אע"פ שכתב וכל שום ע' בנד' אות ו' ובתשו' הנ"ל טבת התרפ"א והיא בסי' כ"ו.

ז בשנוי שם האבות ע' בנד' אות ד'. פ"ת לקמן ס"ק כ"א. ובתשו' הנ"ל אות וזחט"י הארכתי בחילוקי דינים בזה ובס' אבן יקרה מ"ת סי' צ"ח כתב דהם נהגו לפסל כל שינוי גם בשם אבי המגרש אפי' בדיעבד י"ש.

ח אם לא שינה שמו לגמרי רק שהשם נכתב בטעות האותייות דעל ידן משתנה משמעות הענין אך לא משתנה לשום איש או אשה אחרת או עיר אחרת אי גם בזה פסלינן דחיישי' שמא יש איש או אשה אחרת ששמם כך או"ד כיון דאנן לא ידעינן שיש איש או אשה אחרת ששמם כך לא פסלינן ליה בזה נחלקו גדולי האחרונים דהרא"ם בח"א סי' ס"ו ס"ל לפסל בין באיש בין באשה ובין בשם העיירות ה"ד הג"פ בסי' קכ"ח סק"ג. ואנא קחזינא למוהר"א מוטל ז"ל בס' תורת הנזיר בכמה שמות אשר קצרה היריעה מלהזכירם דדעתו דכל שאינו משתנה לשם אחר אע"ג דהענין משתנה לית לן בה וזו היא שקשה ממ"ש איהו גופיה בשם מידאד דכתבו יו"ד אחר המם שאם יחסרו יוד יהיה משמעותו לשון מדידה כמו מי מדד בשעלו מים ע"ש ומשמע מדבריו לפסל ולפי מאי דכייל לן בכמה דוכתי דכל שאינו משתנה לשם אשה אחרת הגם שמשתנה הענין לית לן בה מ"ש הך דמידד. וראיתי לגדול הדור האחרון מוהרמ"ק ז"ל בס' ירים משה בקונט' הגטין אות קכ"א דעמד בזה ומד הביא לנו משם הר"ד אישטרושא בשה"ג שבס' ירך אברהם ד"ג ע"א שהלך גם הוא בדרך מוהר"א מוטל ז"ל דדוקא כשאנו באים לטעות בשם אשה אחרת יש קפידא אבל אם אינו נוגע על אשה אחרת אף שמשתנה על משמעות אחר דע'מא לא איכפת לן. ומני"ר אייתי לן מתשו' המבי"ט ח"א סי' ק"ך ומדברי מוהרימ"ט בס' שמות ומוהרא"ש בסי' ל' ומדברי מוהריב"ל דעכ"ז הגט פסול הגם דידעי' דליכא במקו"א אשה אחרת ששמה כך י"ש ונעלמו ממנו דברי הג"פ דהביא דגם הרא"ם קאי בסברא זאת לפסל וע' יד"א בש"ן בשם מלוך שכתב משם הגו"ר ח"א סי' ח' שאם יכתבו מלוך בלא דגש משתנה הענין שיש מין ירק שקורין אותו מילוכיא ומחזי כחוכא י"ש אע"פ שאינו משתנה לשם אשה אחרת. הגם הלום ראיתי לה' שד"ח בסי' ל"א או"ז שרמז המקומות שדבר בהם מוהר"א מוטל בס' ת"ה וקבצם כעמיר וכתב דצריך התבוננות להבין דעתו דבאיזה מקומות כתב דאין קפידא אפי' דליכא שעה"ד ובאיזה מהם נראה דדוקא בשעה"ד ובאיזה מקומות תלה הדבר בעיני הב"ד וצ"ע לחלק בין הנושאים ובקש להחזיק דעת מוהרא"מ אך שם ובאותות אחרות הביא לנו מרבנים אחרים דפסלו הגט הגם דאין השינוי לשם אחר עי"ד וע' מזה"ג סי' ס"ה או"ד. ואני בעניי בתשו' אייר התרע"ט והיא בסי' טו"ב הארכתי וכתבתי דגם היכא דליכא משמעות אחר כל שיש שינוי בכתי' השם חסיר או יתיר או חליף במחלו' הוא שנוי בין הפוס' מער' לקראת מער' לך נא ראה.

ט ס"ד ש"ע אם עומד במקו"א ושולח גט למקו"א וכו' כותב שם מקום הנתי' וכו'. ה"ד היכא דהם ב' שמות ממש אבל אם שם דמקום הנתינה הוא כנוי אז צריך להקדים שם מקום הכתיבה יען הוא שם העצם אף דאינו מקום שם הנתינה. כוכב מיעקב במז"ה אות ת"ף וסמך עצמו אתשו' מוהר"מ ד"פ סי' ט"ל ולא זכר שר תשו' מוהרע"י כ"י הובאה בס' אדמ"ק ח"א סי' ע"ג דק"ד שפסל אפי' דיעבד רמזה היד"א בהגב"י אות"ח אכן נראה דרוב הפוס' ס"ל להכשי' וכ"ן דעת ה' בני דוד דל"ה ע"א שרמז היד"א שם.

י שם בהגה אבל אם עשה שם מקום הכתי' עיקר וכו' פסול. הג"פ בס"ק פ"א כתב החלוקות שיש למפרשי' בזה וסיים דיש לחוש לכל הפירושים בכל ד' חלוקות ואפי' אם נתגרשה לא תנשא ואם נשאת יש לסמך על ס' המכשי' ואומרים שלא תצא עי"ש וע' שדה הארץ ח"ג א"ע סי' י"ג שהציע דברי הרב דהן' נסתר' מחמתו' למ"ש במ' עזין דכ"ט ע"א בשם ביין וינידא דיש צד להקל ולסמך על רבוואתא דמכשרי כל שכבר נכתב הגט אע"פ שלא ניתן עדיין י"ש וע' פ"ת ס"ק מ"ש משם הג"מ אשכנזי י"א אם נשתנה שמו מחמת חולי ובמקום הנתי' אינם יודעים והמסדר כתב למקום הנתי' דנשתנה שמו מח"ח יש להכשיר מטעם ס"ס וה"ד היכא דבשעת כתי' היה דעתם להודיע למקום הנתי' שנשתנה שמו מח"ח אבל אם לא היה דעתם להודיע נמצא דנכתב הגט בפיסול ול"מ מה שהודיעם אח"ך ה' גט מקושר בסי' מ"ט דקכ"ז ע"א וע' בנדפס או"ז דיש מכשי' בגדולה מזאת.

י"ב העודר לנו ציצים ופרחים בהפרשייות דמקום הכתי' למקום הנתי' בקונט הגטין אשר לי פ"א או"ד ואילך. י"ג ס"ה שיע מתנכר אין לו לגרש בשם עכו"מ וכו' על לה' חסד לאברהם ז"ל בא"ע סי' ה:

דא"ך דאסף איש טהור דעות הפוס' וסיים דהסכמת האחרו' שלא להזכיר שם דגיות כלל וכן עשו מעשה רבני אחרו' ע' ירים משה במפתח הליקוטי' דס"ה ע"א: מה שרמז בזה.

י"ד ס"ז ש"ע גר שכתב שם גיותו כשר וכו'. עמ"ש בזה באורך א"ה במז"הג סי' רל"ה אות דה"ו.

ט"ו ס"ט ש"ע אם לא הזכיר שם אבי האיש או האשה כשר. דין זה הוא מתשו' הרא"ש ז"ל וע' פ"ת סקי"ט שהביא משם הנו"ב דאין להכשיר כי אם במק"ע ומדברי הש"ע מבואר דבדיע' כשר אפי' שלא במקו"ע וע' בנד' או"ח ושם באו"ט כתבתי דאע"ג דדין זה אמור לבדיע' למדו הפוס' דה"ה היכא דיש לנו ס' בשמות האבות דמשמטין את השם אפי' לכתחי' כדיע' דמי ואבוהון דכולהו הוא הקדוש מוהרש"ך בח"ג סי' ע"ח והובא בכנה"ג הגב"י ס"ק נ"ט שכ' וז"ל היכא דאנו מסופקים בשם אבי המגרש או בשם אבי המתגרשת אנו כותבים שם המגרש או המתגרשת לבד והעתיקו הבאה"ט בסקי"ג והכין נקטי כל רבני האחרו'. רבני שלוניקי ע' צל הכסף ח"ב במז"הג אות י"ב. ירים משה בליקוטים דכ"ה ע"א. דברי שמואל במזה"ג אות י"ג ס"א ס"ב והרבה מקומות. רבני אזמיר ע' גנזי חיים ע' גט סי' ג' ס"ב ושם נרשם בהרבה מקומות. רבני קושטא ע' רוב דגן דע"ו ע"א אות ל"ז ויתר האחרו' אין די באר.

עתה באתי על מה שראיתי להרה"ג מוהרח"פ ז"ל בס' גנ"ח ע' גט אות מ"ג על מעשה שבא לפניו דאבי המגרש היה נקרא גרשון ונסתפקו אם הוא גרשון במם או בנון ולא נתברר מחתי' ידו יען אינו יודע לחתום כתב דבכה"ג הלכה רווחת דצ"ל ב' גטין הגם שיהיה ספק זה בשם האבות דהגם דמצינו כת הפוס' דכל שיש ספק בשם האבות דיכול לדלגם זהו כשיהיה ספק מחמת חסרון ידיעה שלא נוכל לידע אבל בספק שהוא מחמת ספקא דדינא כגון בשם גרשון או גרשם או בשם דניאל אם הוא חסר יוד או ביוד בהא חששו רבני עירנו לכתב שם האבות אפי' אם יצטרכו ד' גטין וכו' עכל"ל. ובטרם אקרב לחפש אם החילוק הוא מוסכם מהפוס' את אשר עם לבבי אשימה דלא ידעתי איך יקרא ספק דגרשון או גרשם ס' דדינא דבשלמא בשם דניאל דהוא שם אחד שייך לומר ס' דדינא דיש פוס' סוברין דצריך ב' גטין א' ביוד וא' בלתי יוד ויש פוס' סוברים דדי באחד מלא אבל בשם גרשם וגרשון דהם ב' שמות דאס הוא גרשם הוא חסר ואם הוא גרשון לכ"ע צ"ל מלא ויו ובנון מה שייך לומר כאן ס' דדינא הלא זה הוי ספק הבא מחוסר ידיעה ממש דאין איתנו יודע שמו האמתי ומה נשתנה זה ממ"ש שם באות ס"ט דהשמיטו שם אבי המתגרשת משום שנסתפקו בו אם שמו יאושע או ישועה ע"ש. והן אני נשארתי נבוך בדבר עד שמצאתי לה' נח"ש בסי' מ"ה בשם גרשון שהביא מח וקת היכא דיש לנו ספק מה שמו דהתה"ד כ' דבספק אם גרשם או גרשון אדם גדול נתן ב' גטין וע"ש עוד שם בנח"ש משם מוהר"י פולק שכתב דמעולם לא ראה מימיו דעל ספק כזה נתנו ב' גטין ומ"ש הנח"ש על דבריו. באופן דכשם דנחלקו על שם דניאל אי צריך ב' גטין או די באחד כמו כן נחלקו בשם גרשון ובזה יתיישב מאי דקרי ליה הרב ספקא דדינא

שוב ראיתי דד"ת עניים במקו"א ועשירים במקו"א דמוהרח"פ ז"ל בס' חיים ושלום ח"ב סי' ז' האריך בזה ואמר שהביא אמבוהא דרבנן ומהם רבני אזמיר שחל להיות לפניהם ספק זה ושום א' מכם לא אזר חייל להשמיט. שם האבות רק ה' מוהרי"מ ז"ל באחד מגטיו ומוהר"ש חכים ז"ל בב"י והצ"ע דבריהם ונרגש דעל מה זה עשו כן בשם גרשון מאחר. דקי"ל דכשחל ס' בשם האבות משמיטין אותן ויישב כמ"ש בס' נכ"ח וז"ל ונ"ל דזהו דוקא כשחל הספק מחמת חסרון ידיעה איך הוא נקרא אליהו או אליה וכדומה אבל אם יהיה הספק בשם שקורין. דניאל אם הוא ביוד או חסר או בשם גרשון אם במם או בנון אז אנחנו נוהגין לכתב ב' גטין זולת כשיהיה דוחק השעה עי"ש ואף כי גם פה לא גילה לנו איך נקרא ספקא דדינא מ"מ הן הראנו כמה רבנים אשר באו דבריהם בדפוס ובכתי' שנהגו שלא להשמיט שם האבות בכגון זה (ולא אכחד תחת. לשוני מה שיש להרגיש בדברי הרב דאילו בסי' זה כתב דיש להשמיט שם האבות על ספק אליהו ואליה וכמו שכן עשה כמה פעמים ע' גנ"ח או"ד וכ"ה וכו' ובס' בית אהרן קריספין, הובא בשד"ח ואילו לקמן בסנ' נ"ב דק"ב ע"ג דימה שם אליה לגרשון ולדניאל עי"ש לכן אומר דאין ספק שהוא השמעת הקולמוס שלא מדעת בעלים. אך עדיין לא נתברר לי מנהג אזמיר היכא שיש להם ספק במגרש אם שמו אליה או אליהו וא"א להתברר האמת היאך נוהגים בזה אם כותבין ב' גטין או די להם באחד וכפי הנראה מדברי ה'. נל"ח בפי' נ"ח וק"ח הוא דכשיש להם ס' בשם המגרש כותבין ב' גטין ואם היה תהיה השערתינו אמת כפי יסוד הרב לא היה להם להשמיט שם האבות, והדבר צריך בירור).

באופן דלפי מה שנתבאר אין כונת הרב לומר דהיכא דמספק"ל באופן כתיבתו היאך נכתב אם חסר או מלא אם בויו או ביוד דהתם אין משמיעין שם. האבות דבהא גם מוהרח"פ יודה דיש לנו להשמיט מפני הספק וכמ"ש הלח"ש בדקכ"ו ע"ר (ויעו' במזה"ג סי' קי"ז אות ז') רק כונת הרב לומר דבדבר דמפני הספק שנחלקו הפוס' בשדה כתיבתו ויש מהם שאמרו דבעבור זה צריך ב' גטין מדינא' ויש מהם שאמרו דדי באחד וכשהוא בשם המגרש עבדינן תרי גיטי כשיבא הענין באבי המגרש עבד נן תרי גיטי ואין משמטין השמות בעבור זה. והנה מכל הפוס' שהביא ה' ח"ש דהחליטו דבספק גרשון או גרשם דצריך ב' גטין מבואר דסברו וקבילו חילוק הרב הנ"ז דמשום צורך ב' גטין אין להשמיט שם האבות וכן ראיתי לאחד מרבני זמננו אחרון חביב כמוהו"ח מנחם ז"ל בס' מטה לחם סי' ך' או"א דנמשך אחר דברי מוהרח"פ והסבה דעת מוהרי"ד ז"ל שבס' רוב דגן סי' ד' אות י"ג שהוא כן עי"ד.

ט"ז הא דכתבו הפוס' שאין להשמיט שם האבות בעבור הצורך לב' גטין ה"ד היכא דכתבינן ב' גטין מדינא אבל אי מאי דכתבינן ב' גטין הוא מחמת חומרא. אז יש לדלג שמות האבות כן יש ללמוד מדברי הג"פ הגיסיישי' קכ"ו ס"ק כ"ב וה"ד הג"מ בסי' נ"ה ס"ב ויעו' בלח"ש דקנ"ז ע"ד וכ"כ להדייא מוה"ר בס' צל הכסף ח"ב אות י"ב דאחר שהביא חילוק מוהרח"פ שבס' חו"ש הנ"ל ולא קרא עליו ערער סיים וכתב וז"ל באופן דבשם שנשתקע דמה שנהגו לכתב ב' גטין אינו אלא משום חומרא הדבר פשוט לדלג שם האבות ויעו' במזה"ב סי' קי"ז אות ז'. י"ן אם בשמות הללו דצריכין ב' גטין אירע דיש בו כמי שצריכין רבה שהם צריכין עוד ב' גטין והו"ל ב' שהם ארבע והכנוי מצד עצמו נשתקע יותר טוב להשמיט שם האב לגמרי ולא ליכנס בכמה ספקות חיים ושלום ח"ב דקי"ד ע"ב וע' שד"ח מע' גט סי' ג' דקמ"ג ע''ב

ח"י אפי' לפי חילוק מוהרח"פ ה"ד למקומות שנוהגין לכתב ב' גטין אבל במקומות שאין נוהגין לכתב ב' גטין וכמנהגנו פשיטא ודאי דמשמטי' ע' גט מקוש' נבין דקנ"ג ע"ב שכ"כ לעה"ק ק ירוש' שאין כותבין ב' גטין

י"ט אם יש טורח לב"ד לכתב ב' גטין חשיב כדיעבד ומשמטין שם אביו כוכב מיעקב במז"הג אות קכ"ד ובס' בית אפרים סי' נ"ג ה"ד בס' ט"ב שמות גטין אות י"ד כתב דאין להשמיטם מחמת הספק שיש הוצאה מועטת לברר ע"כ משמע דאם יש הוצאה מרובה לכתב ב' גטין משמטין ע' שד"ח דקמ"ה.

ך אם צריך להשמיט שתי שמות האבות אבי המגרש ואבי המתגרשת אינו מבואר בפוסקי' אמנם ממה. שהביא הרב"י תשו' הרשב"א להוכיח דאם לא כתב שם אבי הבעל כשר וכו'. משמע דגם אם השמיט שם האבות שניהם יחד דכשר ג"ך דהגע עצמך אם שניהם גרים או שניהם שתוקים היאך יכתבו בגט. הג' מצפה אריה תניינא אה"ע סי' ל"ה וכן עשו מעשה ה' מוהר"א עזריאל ז"ל וב"ד ככתוב בס' אוזן אהרן די"ג ע"א אות ט' ומוה"ר, מוהרי"קו ז"ל במז"הג שבס' כוכב מיעקב אות רס"ג ורכ"ה. ותכ"ג ותקכ"ו. ורבני אזמיר ע' יפה ללב ח"ח דפ"ג

כ"א בענין השמטת שם האבות ע' במפתחות מזה"ג שלי שכתבתי חילוקי דינים בזה כ"כ סי"וד ש"ע יוסף בן ש' ששינה וכתב בן שמואל פסול. אם ע"א מעיד ששינה שם אביו פסול. ב"ש וט' פ"ת ס"ק כ"ד דהרחיב הדברים דאפי' אחר הנתינה ואפי' יש לו חזקת מגורשת עי"ש אך ה' מחנה חיים ח"ב אה"ע סי' נ"ו כתב משם ה' תורת גטין דאם כבר הוחזקה האשה למגורשת ובא ע"א ואמר ששם אבי המגרש היה נקרא פ' אינו נאמן דהוי דבר שבערוה ואין פחות מב' ואיהו מדידיה כתב דכ"ש אם אומר העד כמדומה לי ששמו היה כן וביותר אם הוא אחת מחמש נשים ע"ד.

כ"ג אם יש לחב ב' שמות וכתב האחד ע' בנדפס אות י"ב דיש לחלק בין היו לו בשעת לידה לניתוסף לו אח"ך וע' פ"ת ס"ק כ"ד שהביא משם הרב"ד (אשכנזי) דאפי' הי"ל משעת לידה אם במקום כו"ן הוחזק בשם האחד וכתב אותו השם בגט כשר והרב תלה ליה כיפי ע"ש וכ"כ ה' מחנה חים ח"ב שם דאם נכתב בגט אותו השם. שהוחזק במקום דירת ובן זה אינו נקרא שינה שם אביו דבאמת שם אביו היה אותו שנכתב בגט הגם שיש לו שם אחר העם יאמרו שנשכח לכתב בגט השם השני ע"ד.

כ"ד גט בא מאמעריקא שבקושי גדול נתרצה הבעל לשלוח לה גט ונכתב שם אבי הבעל אברהם שמשון וש"ב נודע כי שם אבי אברהם היה שמשון ויען שנקרא בפי כל אברהם שמשונם וסבב הטעות ורב אחד הורה. להקל. הנה בשינה שם האב האריכו האחרו' להתיר בשעה"ד כדעת עה"ג ויש לנו עמודים גדולים לסמך עליהם ולפי מ"ש הרא"ש דעטם הפיסול היכא דשינה שם האב הוי משי' לעז. בכה"ג שהיה נקרא בפי כל אברהם שמשונם. יכירו הרואים כי הוא זה ויתלו בט"ס ויש להקל בשה"ד.

אך אם לא נקרע הגט אחר שנמסר ליד האשה יש לשלחו ביד המסדר ויצוה לסופר שכתב הגט שיעשה מהנון פשוטה נון עקומה ע"י רגל שבסוף סמך או תיו בנתים ויחזר וישלחנו ע"י שליח הא' ליד השליח שני אך שמקודם תחזיר האשה ותתנהו לבעל ע"י אחר שיהיה הגט של הבעל. ואם כבר נקרע הגט יכתב לשם שיחזר הסופר ויכתב גט אחר בשם אברהם לבד ויתנהו ליד השליח ראשון ויזכהו מקודם ע"י אחר לבעל והוא ישלמנו לשליח ב' ויתנהו ליד האשה ואף שהבעל איננו שם מ"מ הרי הוא צוה לכתב גט אפי' מאה גטין עד שיהיה א' כשר. ואף שכבר מסר הגט ליד השליח כבר העלה בתשו' פנ"י אה"ע סי' ב' והובא גם בתשו' ב"א א''ע סו"סי צ"ט להקל וגם בתשו' כת"כ סוסי' ס"א ותשו' מוהר"י מסאמילא אה"ע סי' ד' דגם בכה"ג יש להתיר בשעה"ד וע' בנין ציון סי' קמ"ב ותשו' מראה יחזקאל סי' פ"א שלא ידעו מזה לכן כה יעשה והנני מצטרף להתיר האשה מכבלי העיגון. כה דבר האיש הג' מוהרש"ם בתשו' ח"ג סי' צ"ח. ושם במפתחות האריך עוד בזה וכתב דהשליח הא' יחזר ויעשה שליח למסר הגט לאשה כיון שלא עשה השליחות שהגט הא' נפסל ואף שהבעל אמר בתחילה הולך גט זה. והגם דה' מראה יחזקאל חילק דאם הגט הא' נפסל רק מדרבנן אין להקל אלא כשלא נמסר הגט הא' ביד האשה י"ל דכיון דבכל ציווי הבעל אומר שיעשה עד שיוכשר לדעת הרב והרי פסלו הרב יש להקל יש"ב ועוד לו בסי' רנ"א.

כ"ה סי"וד בהגה ודוקא אם הוחזק בשם הב'. הג"פ ס"ק נ"ג רמז תשו' המבי"ט ח"ב סי' נ"ב באיזה אופן יחזיק עצמו בשם. ועמ"ש במז"הג סי' ע"ד על תשו' ה' מי באר שכתב דדי בשיקבץ יו"ד מישראל קודם סידור הגט ויכריז לפניהם שזהו ת' עש"ב.

כ"ו סי"א ש"ע אם לא כתב שם האיש והאשה בגט. עמ"ש בתשו' אייר התרע"ט והיא בסי' טו"ב.

ז"ך סי"ד ש"ע מי שיש לו ב' שמות כותבין ר' דמתקרי שמעון וכו'. וכן ג"ך בשמות שקורין לגעגוע כגון שרה שרולה אשתר אסתרולה וכיוצא בהם כותב שם העיקר שרה דמת' שרולה וכו' ה' כנה"ג הגהב"י ס"ק פ"ט משם מוהרימ"ט ז"ל ח"ב חאה"ע סי' י"א. וע' משא"מ ח"ג סי' ח' דל"ב ע"א שכתב וז"ל בעלמא כל הנקראת שרולא שמחולה רבקולה נתנו ליכתב בגט שרה שמחה רבקה ולא חשחין אנחנא לאדכורי לשם נערות כלל והולכין בהם אחר העיקר וכן באנשים וכו' עי"ש ולא זכר שר דברי הרה"ג מוהרימ"ט ז"ל וזו מן התימה דבתר הכי ציין תשו' מוהרימ"ט הלזו לענין אחר וגם מנהג פשוט הוזכר בדברי האחרו' דאם בשעת לידה נקראת שרה וכו' ואח"ך הוסב שמה שרולה וכו' כתבינן שרה דמת' שרולה יעו' במז"הג שלי סי' ס"ג או"ט וזה פשוט דכן מנהגנו וכמבו' אצל עין רוג' אספרי מסדרי גטין.

אכן דא עקא שמצאנו ראינו להלח"ש דקנ"ד ע"ב שכתב וז"ל אנו רואים מעשים בכל יום למי ששמו אברהם וקרו ליה אבראמאצי או אבראמוגו וכן ליצחק יצחקוגו וכיוצא וכן בנשים שרה שרוגה רחל רחלוגה וכיו"ב בכל השמות כי מעולם לא נכתבו אלו השמות בגט וכ"כ מוה"ר מוהרי"מ ז"ל בס' באה"מ סי' פ"ה או"ג דמעולם לא נכתבו בגט געגועין כאלו דאבראמאגי ושרוצה עיר ואחר אחרון אני בא הג' מוה"ר במזה"ג אשר לו בס' שער אשר אות ק"ו כתב וז"ל ונכתב בגט שם הבעל יצחק ולא יצחקוגו וכן בשם האשה בילייא ולא בילייוגה כי כן אנו נוהגים פה עירנו יע"א וכן נהגו ברוב עיירות גדולות בישראל וכן נהגו באינדירני וכו' עי"ד וע"ע בס' ישמח לב ח"ב סי' י"ג דהביא משם הזל"ח דהעיד דרבני קושטא שינו המנהג ואין כותבין. ומתבאר מדברי ה' ישא"ל שם דכן מנהג עה"ק ירוש' תובב"א וכתב שם משם מוהר"ם פארדו ז"ל דכן עשו מעשה תוככי ירוש' בתמוז התרכ"ז י"ש ועינינו הרואות בס' נחפה בכסף ח"ב סי' טו"ב ה"ד ה' קנין פירות אות הח'. דהיה המנהג בירוש' לכתב הגעגוע והעלה לכתב חכמאגי גם בס' אוזן אהרן ע' גט אות כ"ד בטבת התרל"ג עשו מעשה לכתב קלארוגה עפ"ד ה' לח"ש וזה דבר פלא דבקרב שנים חזינן שינוי מנהגים ואין ס' הוראה דב"ד שרמז ה' וישמ"ל מצוי אצלי לראות הדברים בשרשן. גם ה' חס"ל באה"ע סי' ה' דא"ך ע"ג כתב חורו דמת' אורוגא באופן דלדידן קשייא דכתבינן לה כגון שרולה וכיוצא ולא כתבינן ג"ה וג"י וכבר נתעורר בזה מו"ה בס' באה"מ שם ורמז לה' לח"ש שירד לחלק ביניהם ומני"ר הצריך ישוב. ופוק חזי להלח"ש שם שכתב דהא דאינן כתבים ג"ה וג"י וגו"ן הוא בעבור דכל הגעגועים הללו הן בזמן קטנותם וכשנעשן ן גדולים אין קורין אותם באלו הכנויים ולפיכך אין כותבים אותם דהו"ל שם דקטנות ונערות אבל היכא דגם בגדלות קורים אותם כל העולם כן אה"ן דכן יש לכתב עי"ד ועל האמת דאהמ"ר החילוק הוא חלוש מאד דמדוע נחלק בתיבות ג"י וג"ה בין נתגדל עמו לתיבות ולה דשרולה ורבקולה דשם אין אנחנו מחלקים בכך ואפשר דבעבור זה לא הוטב בעיני ה' באה"מ החילוק והניח הדבר בצ"י ולע"ד אין החילוק מג"ה וג"י ללה רק החילוק הוא בין אנשים לנשים דבאנשים כיון דעולין לתורה ויש להם חתימה והדרך הוא שבעלייתו לתורה קורין אותו רק בשם אברהם ויצחק וכן הוא ג"ך דרך החתי' בעבור זה אין כותבין אבראמאגי יצחקוגו. אבל בנשים כיון דאין להם עליית ס"ת וכן רובן אין להן עסק ואין להן חתימה נשאר רק קריאת העולם על כן כותבין כמו שקורין אותה שרולה רבקולה או שרולה וכיוצא. ועד בשחק נאמו שאחר שעלה בדעתי חילוק זה דרשתיהו פגשתיהו בס' שד"ח סי' ל"ד אות י"ג ע"ש שהאריך בענין זה.

וצא ובדק בדברי הג' מוהר' בשע"א אה"ע סי' ט"ל דעם שנגרר אחר חילוקו של הלח"ש שחילק בנתגדל עמו דאז כתבינן שם הגעגוע והחזיק דבריו מתשו' הפמ"א ח"ב סי' ל' דאם שם הגעגוע קורין אותה אף כשהיא גדולה דודאי כתבינן ליה. בדק"ז ע"א בד"ה ואולם כתב משם מוהרח"ש דאם בכתובה כתיב שמה העיקרי ולא הגעגוע יש לכתב שמה העיקרי דהו"ל בשם שקורין לס"ת ומשוה הרב שם הכתוב בכתובה לעיקר כמו שם האיש שעולה לקרות בו לתורה עי"ד דמבואר מהם דכל שיש אופן לברר שמו העיקרי על ידי קריאת ס"ת אזלינן בתריה וזהו טעם נכון למה שאין כותבין אבראמאגי או יצחקוגו. שזה טעמו של מוה"ר במז"הג אות ק"ו הנ"ל ה"ן בכתי' דהוי חניכא שהכל קורין בו. שם האיש או האשה דבדקו בכתובה והיה כתוב בה בילייא לבד. וע' ירים משה בקונ' הגטין אות צ"ו. וע"ע בס' כוכב מיעקב אות קנ"ט דהלך אחר החתימה בין באיש בין באשה ולא כתב ג"ו או ג"ה הגם דכולם היו קורים אותם כן.

כ"ח אם על ידי הגעגוע שאנו מוסיפין על השם אינן משתנות אותיות השם כגון מסול סולגי. אורו אורוגה אין צריך לכתב אות יות הגעגוע אע"ג דהמנהג לכתב בנשים. שער אשר סי' ט"ל ואני בעניי במז"הג סי' קי"ז הבאתי אמרי קדוש וכתבתי דיש חולקים על חילוק זה. וגם מני"ר לא אמרו כי אם בג"ה ונ"י שיש נקודה ע"ג הגימל אך בנענועין משאר אותיות לא סל"ה לך נא באה.

כ"ט שתי שמות משעת לידה והעולם אין קורין אותו בשניהם רק מהם קורין אותו בשם האחד ומהם בשם השני אע"פ דאינם רובא ומיעוטא יש לכתב שניהם יחד בלי דמתקרי ביניהם. מטה לחם סי' ע"ט וכ"כ בס' אם הדרך סי' י"ד. וע' אור לי סי' מ"ה.

ל היה שמה מעריסה חיה שרה וכן נכתב בכתובה ובפי הכל נקראת שארקה שהוא קיה"ש משרה יכתבו רק. שארקה דכיון דשם חיה נשתקע וא"א לכתב ב' השמות אין לכתב שרה לבד דאם נכתב שרה ע"כ קאי אשם עריסה שנקראת אז שרה ובאמת אז נקראת חיה שרה ואין חולקין השטות וכו' וא"כ עדיף לכתב רק שם שארקה יד יוסף אה"ע סי' ס'. ולשיטתיה אזיל דכתב בס' י"א וי"ב דאף אם נכתב השם בכתובה מקרי נשתקע וכדעת הטיב גטין בלק"ש אות ט"ל וע' חק"ל אה"ע סי' ב"ן דקכ"א ע"ג דערך המחלו' מערכה לקראת מערכה. וע' במז"הג סי' ע"א וקכ"ח ורצ"ו. ולדידי חזי לי לכתב דמת' שרה ודמת' שארקה וכמ"ש ה' שד"ח בסי' ה' אות ח' היכא דנשתקע שם אחד מהב' שמות שנקראו בשעת לידה עי"ש משם כמה פוסקים

ר"א לפי מ"ש בסמוך דהיכא שנכתב בכתו' יש פוס' דס"ל דל"מ נשתקע. אם כתוב השם בפאסא פורטו לא מקרי נשתקע וחשיב טפי מכתוב בכתובה. פאת השדה סי' מ"א או"ג.

ר"ב נשתקע שם הא' והשם הב' דומה וראשון ל"מ נשתקע שד"ח סי' מ"א או"ג ובתשו' נאות דשא מסי' א' עד סי' יו"ד נחלק עם גדול אחד באין מנוחה נוחה ודעת גדול אחד דאם כל אחד הוי שם בפ"ע הוי נשתקע גם בדומים ולכן בנדון שהיה שמו טוביה ולא ידע אם שמו טוביהו ומלמד א' העיד שבהיותו בעיר המגרש היה קורהו לס"ת טוביהו ובעבור זה כתבו בגט טוביה דמת' טוביהו אך נודע אח"ך דנשתקע שם טוביהו.

בויו ולבן פסק דיש לגרשם שנית כיון דסתם טוביה הוי חסר ויו ואין הוכחה מקריאת הקורא וע' בתשו' מוהר"ם מרוטונבו' האחרונים אה"ע סו"סי י"ז שהעלה ג"ך דאם הם ב' שמות אף שקרובים במבטא מ"מ נחשב לנשתקע. תשו' מוהרש"ם ח"ג סי' ס"ט.

ל"ג אם נקרא משעת לידה ר' שמעון אם יכתב ראובן דמת' שמעון נ"ל דפסול ב"ש ס"ק כ"ד. ג"ס ס"ק ס"ג. נסתפקו אם הם משעת לידה א"ץ לכתוב דמתקרי דממ"נ אם הם משעת לידה הא א"ץ לכתב ואם הם בזה אחר זה אם לא נכתב תיבת דמתקרי הגט כשר. יפה ללב ח"ק ח' דח"י. ל"ד משפחת הקאלאבריזיס שהאב נקרא ר' והבן נקרא

שמעון ראובן צ"ל שמעון ראובן. ג"פ שם וכבר תמהו עליו כל הבאים אחריו. ע' יד"א הגב"י סק"ע. ג"מ סי' ן' או"ב והג"מ נבון יישב דבריו ומ"מ העלה לענין הלכה דצ"ל ששמעון בן ר' יעו"ש.

ל"ה נקרא בשעת לידה ראו' ש' וכתב להפך שמעון ראו' הגט פסול. ג"פ שם וכן הסכים הג"מ נבון בדצ"ט ע"ד וע' פ"ת סס"ק ל"ה שהביא משם ה' גליא מסכת שהכשיר בדיעבד והצ"ע דבריו וע' במז"הג סי' פ"ז מ"ש היכא דברור לנו דיש לו ב' שמות ואיכא למיקם עלה דמלתא איך רובא דאיכא דק"ל ראו' ש' ואיכא דק"ל שמעון ראובן היכי כתבינן ולהנהו אתרותא דכתבי ב' גטין צ"ל ב' גטין אחד ראו' ש' ואחד שמעון ראובן אך להיכא דקפדי. אב' גטין מה לעשות ובזה לא העלתי דבר ברור.

ל"ו אשה שמעריסה קראוה בב' שמות שרה רבקה ויש אנשים שקורין אותה כן אך רובא ק"ל שרה יש לכתב בגט שרה דמת' רבקה. מי באר להרב מבוקורעשט סי' מ' או"ד וע' בס' יד יוסף אה"ע סי' ט' שכתב בהדייא להפך והטעם דבשמות הלידה מה שנשמע השם האחד בפי העולם אינו רק לקיצור ואין כאן יתרון ועילוי להקדימו וא"כ אף אם נקרא לתורה בב' השמות ובפי הכל נקרא בשם אחד אין להקדימו אף דהמתי' ג"ך בשם אחד לבד ומקדימין ב' השמות וע"ש האחד כותבין דמתי ע"כ וע' פ"ת סס"ק ל"ו שכתב בשם גליא מסכת כדעת ה' יד יוסף וכ"כ בס' טיב ש"ג בש"א אות אלף או"ק י"ש משם ס' לק"ש וכ"כ בס' אכן יקרה סי' צ"ד,

אמנם אנכי הרואה דבדבר הזה נחלקו עוד רבני האחרו' פנים בפנים דהרה"ג כמוהר"א עזריאל ז"ל הו"ד בס' מקור ישראל אה"ע סי' ל"א על איש שמשעת עריסה נקרא חיים בנימן וכן עולה לס"ת אך בפי ההמון הורגל להקרא רק חיים ועשה מעשה לכתב חיים דמת' חיים בנימן וה"ה מוהר"י בורלא חלק עליו וכתב דלדעתו צ"ל חיים בנימן דמת' חיים עי"ד ועוד לו בסי' ל"ב עוד ראינו דעה ג' בזה הוא הקדוש מוהריט"א ז"ל כפי מה שהביא משמו המקור ישראל שם בסי' ל"ב באיש שהיה שמו מלידה נהוראי אברהם וכן עולה לס"ת ונקרא בפי הכל נהוראי לבד והורה הרב לכתב נהוראי אברהם ולא עוד. ויש דעה ד' לעשות כתיקון מוהרימ"ט ולכתב אנא דמת' השם המורגל והוא דעת הרב החרי"ף ז"ל בס' שערי רחמים אה"ע ח"ב סי' ל"ד. אך תיקון זה עלה על דעת ה' מקור ישראל שם סי' ל"א ול"ב ודחאו י"ש. ותס' אנכי על הרה"ק מוהר"א עזריאל ז"ל דאיך עשה מעשה באותו נדון הפך מ"ש הוא עצמו בס"ה כפי אהרן אה"ע ח"א סי' י"ד דכבר פשטה ההוראה בעה"ק ירוש' מזמן ה' מוהר"מ סוזין ז"ל לכתב רק הב' שמות בלי תיבת דמתקרי והיינו כהוראת מוהרימ"ט וע' שד"ח סי' ל"ו או"א דאסף סברות הפוס' ועלה דכבר הורגלו לכתב ראו' שמעון דמת' ראובן כי זוהיא דרך ישרה. וכן עשה מעשה מוהריק"ו ז"ל ככתוב בס' כוכב מיעקב במזה"ג אות י"ג וע' במזה"ג שלי סי' י"ט וסי' קמ"ה או"ב.

ודע כי מחלוקת זה אינו אלא כשלא נשתקע לגמרי השם האחד מב' שמות הלידה אבל אם נשתקע לגמרי דכ"ע ק"ל בשם האחד ועלייתו וחתימתו בשם האחר הוא סוג אחר ומחו' ו' אחר וכבר פשטה ההוראה לכוללו בדמת' ולכתב שם הרגיל ע' מז"הג סי' פ"ו או"ז מ"ש שם. ובס' חח"ס ח"ב סי' ך' על מי שהיה שמו מעריסה שמואל הירץ וכך היה חותם אך בעלייתו לתורה ובפי כל העם היה קרא בשם שמואל והסכים לכתב בגט שמואל דמת' שמואל הירץ עי"ש ונראה טעמו דכיון דהעליה והחתי' סתרי אהדדי קריאת העולם מכריע וכמ"ש לקמן בס"טו אות ה' ודוק,

סט"ו ש"ע מי שיש לו ב' שמות והשם הב' יוצא זכו' כגון יצחק חאקין א"ץ לכתב שם הנערות כלל. ע' ג"פ סק"ע דשם דנערות כולל בין קיה"ש ובין אריכות השם ומורם כתב דאם רוצה לכתב אינו מזיק. וע' ג"פ שכתב דהכרעת מרן שכתב א"ץ תכריע שאינו מזיק אם כתבו גם כתב עוד שם דלדידן דכתבי' וכל שום אין לחוש אם אינו כותבו והובא ג"ך בס' ג"מ סי' מ"ח אות י"ג. ושם באות י"ד הביא משם ס' שמות בד"פ דאם יש ספק אם הוא קיה"ש או אינו קיה"ש וכן היכא דאיכא פלוגתא יותר טוב לכותבו אך היכא דאיכא ספק באופן כתיבתו כיצד כותבין אותו יותר טוב שלא לכותבו וע"ז סמך מוה"ר בשער אשר סי' ט"ל דק"ה ע"ג דהיה ס' בכתי' הקיצור אם בצדי או בשין ולכן השמיטו ושכ"כ הפה"א ח"ג דל"א ע"ד ויעו' בס' שד"ח סי' ח"ב אות ח' מ"ש בזה וגם הוא העלה דאם ירצה לכותבו אינו מזיק לבד אם יש ס' בכתיבתו וכ"כ החס"ל באה"ע סי' ה' דא"ך ע"ג. וחזינא לה' ירים משה בקונט' הגטין אות קע"א על יצחק דק"ל איזאק שכ' וז"ל ועי' מש"ל באות ב' משם ה' ס' שמות דהיכא דיש מחלו' אי הוי קיה"ש או"ל דש"ד לכותבו וע' יד"א ד"א ע"ב ע"כ וכונתו עמ"ש בס' הגטין להרד"א ז"ל שהובא בס' י"א שכתב משם מוהרי"ו על מגרש שהיה שמו אייזק וכתב בגט יצחק ולא כתב אייזק ע"ש ואה"מר בכגו"ד דיש ספק בכתיבה אי צ"ל איזק או איזאק או יזאק גם הס' שמות יודה דיותר טוב שלא לכותבו וזה יהיה טעם הדבר. וכבר כתבתי ע"ז במז"הג סי' קס"ט או"א. עוד תשוב ותראה שם בסי' ס"ג אות הוח"ט. צ"ד או"ה. קי"ב או"א. קכ"ז אות יו"ד. קל"ג או"א. קנ"ה או"א. חי' דינים בדין זה דקי"הש לך ואספת.

ל"ח כשחותם או עולה לס"ת בקיה"ש וכ"ע ק"ל בקי"הש צריך לכותבו וכותבין אותו בדמתקרי. ג"פ ס"ק ס"ו וע' בקונ' השמות שלי בשם עמנואל ובס' שדי חמד סי' מ"ב או"א.

ל"ט לא נתבאר באחד מהפוס' המפורסמים שאם ידוע ונקרא בפי הכל בקיה"ש וכתב הקיה"ש לבדו שיהיה פסול בדיעבד דאין לחוש כלל שיאמרו איש אחר הוא כיון שהוא ידוע בשם זה לבדו והוא רגיל בשם הזה לכל המכירין אותו. ה' שיבת ציון סי' פ"ו.

מ' שם ש"ע אא"כ יש אחר ששמו יצחק. כיון שהוא לסימן אז כותבין על קיה"ש דמתקרי ע'. ג"פ ס"ק ע"ב ובס' עז"ן בשם ישמעאל.

מ"א סט"ו בהגה וה"ה ליעקב יעקל וכו'. חדשים מקרוב הורגלו כמעט כל הספרדים להחליף שמותיהם שמות הקדש בשמות לעז כמו יצחק אייזק. איזאק. איסק וכיוצא. וכן יעקב גאק זאקומו וכן יוסף. זוזיף. פיפו. משה מוריץ או מואיז. מאיר. מאריו. מאריוס. ופעמים הרבה באו נדונות כאלו לפנינו והיינו נבוכים מה לעשות וכמו שעיניך תראנה במזה"ג שלי (וארמוז לקמן איש על שמו).

א יצחק דק"ל אייזק כתב הרד"א ז"ל במזה"ג שלו שבס' י"א באות האלף משם מוהרי"ו סי' ק"ך שכתב בשם גאון שסדר גט בשם יצחק דוקא. וכ"כ מוהר"א מוטל ז"ל בס' תו"ה אות א'. וכן עשו מעשה רבני אשכנז ראה בס' משה לוי קונט' השמות סי' א' אות ד' אכן ה' נח"ש באות היוד כתב ע"ש הרב דפדווא דכותבין המ' אייזק בב' יודין וכ"כ. במע' האלף גם הב"ש במע' הא' כתב דצ"ל המכו' אייזק משום דיש לכנוי זה שה"ק אחר או מטעם דיש ליצחק כנויים אחרים וכל שיש לשה"ק כנויים אחרים צ"ל הכנוי וכן הסכים הג' ברכות המים בד"ל ע"א דיש לכותבו וכ"ש כשהוא כנוי לשאלתיאל ולאהרן. וכ"כ עוד במע' היוד. ה' חת"ס בח"ב סי' כ"ה ה"ד הפ"ת בסג"ר אות י"ט או"ק טו"ב והיה טעמו דכנוי אייזק שאני וכמ"ש הב"ש וכ"ן דעת צמח צדק החדש הו"ד בשד"ח סי' ח' או"א עש"ה ומאחר עלות דכל הנביאי' פה אחד הסכימו דצריך וכן הסכים לכותבו אין לנו לזוז מהם רק שהם כותבים המ' אייזק ואנן בדידן לפי מנהגנו צ"ל דמת' ע' שד"ח סי' ו' אות י"ג. מה גם שראיתי בס' רוב דגן דע"ה ע"ד באיש א' אשכנזי דבשעת מילה קראוהו אייזק וכן עולה לס"ת האמנם עדת הספרדים ק"ל יצחק הסכימו בב"ד של מוהר"א די טולידו לכתב דמת' אייזק לחוש לבני ספרד דק"ל יצחק וקיהיב טעמא דבין האשכנזים יש קורין שעת המילה לשם העצם אייזק עי"ד וכיון ששם זה איננו כנוי לעולם דלפעמים קובעין אותו לשם העצם מה"ד לכתב דמתק' מה גם למ"ש השד"ח בדרכ"ח ע"א כי שם אייזק. בב' יודין הוא שם בפ"ע.

והא (ב) דכתבינן הכי היינו כשקורין האלף בפתח אבל אם קורין האלף בחיריק יש לכתב איזק ויש לכתב גם הכנוי ומ"ש רש"ל (וה"ד ג"ך בס' נח"ש) שחין כותבין איזק ה"ד כשהיאודים קוראים האלף בפתח כ"כ ה' ברכות המים דל"ד ע"ג אך בס' ירים משה בקונט' הגטין אות קע"א הביא בשם ס' שמות דבמחלו' הוא שנוי וע' בסמוך ד"ה אולם. וכן אי ק"ל איזא כ' ה' בר"ה שם דצ"ל גם הכנוי י"ש. ואי ק"ל איצחק או איצק או איסק א"ץ לכותבו כי סתם איצק הוא יצחק. הנחש וב"ש וכן הסכים הג"פ בסי' קכ"ט ס"ק ס"ד לעשות שלום בין הרמב"ן והרא"ש וכן הסכים הרה"ג מוהרח"פ ז"ל בס' גנזי חיים ע' גט או"ב וכ"כ בס' חו"ש ח"ב סי' ס"ד דקט"ו ע"ג והזכרתים במז"הג סי' קכ"ו או"ט. אך הג' בר"ה כתב דכנוי איסק יש לכותבו וכ"כ בס' טיב גטין מע' האלף סקנ"ב וקיהיב טעמא דשם איסק מצאנוהו בש"ס מרי בר איסק וכ"כ עוד במע' היוד סק"א וכ"כ בס' ט'ב ש"ג מע' היוד או"ב ומשם הד"ח כתב דאם ידוע שם העריסה שהוא יצחק א"ץ לכותבו ועוד לו שם באו"ז בשם חא"ש שכתב המכו' איצק. וע' במז"הג שלי סי' קס"ט בנדון שבא לפני על איש ששמו יצחק וכן עולה לס"ת אך חתימתו היא איסק או איסקו ובין היאודים נקרא יצחק או איסק כתבתי בגט דמתקרי יצחק לבד לכלל הנז' ע"ש.

אולם (ג) אי קריאתו בפה העם וחתימתו היא בשם הלעז ולא נתברר לנו עלייתו לס"ת נדון זה בא לפני מו"ה מוהרי"קו ז"ל וכמ"ש בס' כוכב מיעקב אות תקצ"ד ויען שהיה בשם אבי האשה דלגוהו וז"ל שם חששנו דלמא נקרא כן בפי כל העולם ואולי חותם הכי בשם לעז ואזי אם נדון שם ייזאק בקי"הש מיצחק צריך לכותבו כמתבאר מדברי ה' שד"ח סי' מ"ב ס"ב ושע"א סי' ט"ל ובאופן זה דנקרא וחותם בשם הקיצור אם כתב שם יצחק לבד איכא מהפוס' דס"ל דפסול והגם דיש לעמד אי הוי בקי"הש או"ל יעו' בס' תע"ל ח"ב בשם יצחק ובס' מימר חיים דכ"ט ע"ב ירי"מ וטיב גטין וצריך ישוב ומתון אי גם בנקרא בפי כל בשם ניזאק וחותם ג"ך הכי נאמרו דברי הפוס' בשאר קיה"ש גם בשם ייזאק ומ"מ אם היה ברור לנו כתיבת שם ייזאק כיצד נוהגין במח"ק לכותבו אם באלף בתחילה או ביוד אחת או בב' יודין היינו כותבין יצחק דמתק' ייזאק או איזאק וכו' את"ד וס' תפ"ל ומימר חיים וס"ב גטין שרמז אמ"א ומצא תיקון לדלגו בעבור שהיה בשם האב אך אם היה בשם המגרש והיה נקרא וחותם כן היה צריך לכותבו וכמו שמצינו לו בסי' תע"ה שכתב יצחק דמתקרי יזאק ונסתיע מה' תע"ל ח"ב סי' י"א י"ש ונעלמו ממנו דברי ה' בר"ה הנ"ל דכנוי איזאק צ"ל אפי' אם אינו חותם וכמש"ל בסמוך או"ק ב' וגם בסדר כתיבתו נעלם מיניה דברי הרב הנ"ל שכתב באלף יוד' זיין ק' וכ"ן נוסח הנח"ש ע"ע ובס' פאת השדה ע' גט סי' י"ט יצחק דמת' איזאק עי"ש.

וכזאת (ד) וכזאת י"ל במי ששמו משה וק"ל עלמא מואיז או מוריץ דהו"ל כמו יצאק חאקין דא"ץ לכתב הכמי וז"ל הטש"ג אאות כ"ו יש משה שהיאודים קורים אותו מוזיס ולס"ת משה א"ץ לכתב הכנוי עש"ב וה"ז כמו מואיז שלנו וכבר ראינו לה' עז"נ והי"דא ע' מוסה שכתבו דמי ששמו משה וק"ל מוסה בערב או מוסי דא"ץ לכתב הכנוי אם לא שיש לחוש דעיקר שמו כך עי"ד או דחותם בכנוי ולא ידעינן איך עולה לתורה וכמ"ש מוהרי"קו ז"ל בס' כוכב מיעקב אות שכ"ח שהיה חותם באיגרותיו מואיז ולא נתברר עלייתו לס"ת דבכל כה"ג יש לכתב הכנוי וכתב משה דמת' מואיז (ט' לקמן על פט"ז או"ה מה שנרגשתי על שהקדם שה"ק) ונסתייע מתשו' מוה"ר שע"א סי' ט"ל והתע"ל ח"ב סי' י"ג עי"ש וע"ע תע"ל ח"ג סי' כ"ג וח"ד סי' ס"ו וכן עשיתי אני מעשה במי שהיו קורין אותו לתורה משה ובפי העם היה נקרא מאריץ וכך היתה חתימתו שכתבתי משה וכנוייו מאריץ ע' במז"הג סי' ס' אך אם לא היה חותם או עולה לס"ת בכנוי לא היה נזכר דהו"ל כיצחק מקין. וע' ק"פ ד"ך. ירי"מ בקונ' הגטין אות קע"ב משם ס' הוראה דב"ד דאפי' דק"ל כ"ע מושון כתבי' רק משה. גם ה' גנ"ח בע' גט אות ב' במי שק"ל מושי שאין כותבין רק משה ע"ע,

הגם (ה) הלום חזה הוית בס' כוכב מיעקב במזה"ג אות תקצ"ב בשם מאיר שהיתה קריאתו בפי העולם וחתימתו בשם מאריו וכתב מאיר דמת' מארייו י"ש. ואין זה דומה למ"ש במזה"ג שלי סי' קכ"ו או"ט משם הפוס' בשם מאיר דאע"ג דהמון העם קורין אותו מאייר דא"ץ לכתב רק מאיר דש"ה דהשינוי הוא בקריאה שקורין אותו מלעיל וכבר כתב ה' גנ"ח שם דאע"ג דמשה דק"ל מושי א"ץ לכותבו אמנם אם יהיה שמשתנה שם הקיצור משם העיקרי יש לכותבו בדמתקרי,

ומינה (ו) אתה דן ליוסף שקורין אותו פיפו או זויף דאם חתימתו וקריאתו בפי העולם הוא כן צ"ל יוסף דמת' פיפו או זוזיף. ובס' ברכת המים דל"ב ע"א כתב וז"ל יוזפו הוא כנוי ליוסף ואין לכתב הבנוי ע"כ ובדמ"ב ע"ד כתב דלמעשה אם הכל או הרוב קורין לו כן יש לכתב המכו' יוזפא. ובס' פ"ת בקוה"ש כתב משם החת"ס דצ"ל יוסף המ' יאזעף ע"ש ולא בא בפיהם ענין החתימה. ועמ"ש במזה"ג סי' קכ"ו אות יוד משם הג"פ ובס' ק"פ די"ג הביא משם תשובה מאהבה דאם שם המגרש יוסף א"ץ לכתב הכנויין שיש לו כגון יוסף או יוספא או יוזפא ע"ש אך בטיב ש"ג כתב וז"ל אם נקרא בפי הכל יוזפא או יוסף בפא דגושה לעולם יש לכתב הכנוי ובפרט אם חותם יוזפא יש לכתב כן ואם חותם יוזף יש לכתב כן ובמדינתנו שהקריאה בפא דגושה צ"ל יוזפ אפי' שאין ידוע חתימתו ואם נקרא יוזף בפא רפה וס"ת קורין אותו יוסף א"ץ לכתב המ' יוזף וגם אם אין ידוע שנקרא לתורה יוסף כותבין יוסף ואפי' חותם עצמו יוזף א"ץ לכתב יוזף כפי הקריאה ואף בדיעבד צ"ע את"ד.

שוב אאז"ר באו לידי תשו' מוהרש"ם ח"ג בתו' שאלה לימים מועטים וראיתי לו בסי' רל"ב שכתב וז"ל שמות המתחדשים איגנאץ. אדאלפ. מאריץ וכדומה וכן בנשים באניא. מאטילדא וכדומה שדעת מא"ש סי' קמ"ב שלא לכותבם כלל דהוי שם גיות ודעת החת"ס ח"ב סי' ל"ח ושו"ת ד"ח ח"ב לכותבם וכיון דהוי ספקא צדד רו"ם לכתב וכל שום כמ"ש הטו"ז סי' קכ"ט סקי"ג לע"ד אין בזה שום ספק וברור דיש לכותבם וכו' ובכל סדרי גטין מצינו שמות רבים כאלה בלא מספר וכו' בתשו' הר הכרמל סי' מ'. אבני צדק א"ע סי' קי"א. כתב סופר אה"ע סי' צ"ח וגם בתשו' הר המר מבואר בפשיטות דיש לכותבו וצדד דיש להקדי' לשם עברי ובס' אהלי שם חלק עליו בדין שם העברי אך כעת בפשיטות דיש לכתב שמות הללו וכו' ובתשו' מוהר"ם שיק אה"ע סי' ק"ד וכו' את"ד יש"ב.

מ"ב סי"ח ש"ע אבל אם אין קורין אותו בשם ב' כלל וכו'. לא חשיב נשתקע אפי' אם אין קורין השם הא' זולת כששינו' השם היה מחמת חולי או שאר סיבה חזקה אבל במקום שמניח השם הב' לא היתה כונתם לעקר השם הא' רק שיקרא גם בשם האחר שנמנו לו בזה לא נעקר ממנו שם הא' ואף אם כל העולם קורין אותו בשם הב' עוד שמו הא' עליו ולכן אם נכתב בגט אין לפוסלו משום שנכתב בו שם שנשתקע אבן יקרה סי' מ"ז.

מ"ג סט"ז בהגה (א) מי שיש לו שם עברי וכו' ז"ל מרן פ"י אשה שנקראת שמה שמחה בעת הלידה ואח"ך נקראת אליגריאה נראה דאזלינן בתר השם דק"ל רובא ואותו כותבין עיקר ועל האחרון דמתק' וכתב עליו הד"מ ואין נוהגין כן אלא לעולם כותבין שם העברי קודם ופסקנן בהגה לפי דעתו והג"פ בס"ק פ"א עשה שלום ביניהם דלא כ"ב מור"ם כ"א היכא דיש לו ב' שמות וליכא למיקם עלה הי מנייהו רובא אבל היכא דאיכא למיקם עלה דמלתא דרובא ק"ל בשם לעז ופורתא ק"ל בשם עברי עושין שם הלעז עיקר אע"ג דבשעת לידה נקרא בשם עברי כמ"ש מרן בב"י וכ"ד הלבוש ומוהרי"בל וכו' עי"ד והג"מ סי' מ"ז או"ז סתר חילוקו מדברי מורם בד"מ דמפורש בדבריו דלדעתו אע"פ דרובא דעלמא ק"ל בלשון לעז לעולם מקדימין שם העברי והעלה דפליגי מרן עם מורם. וזה זמן שנראה לי כרגע ס' תעלו' לב ח"ד ובדס"ו ע"ב כתב וז"ל ויען ששם מוריץ הוא שם בפ"ע צ"ל משה דמת' מוריץ ע"כ וכעת אינו בידי לראות באיזה אופן מיירי דאי כ"ע ק"ל מוריץ הוי הפך דברי מרן ז"ל דס"ל דיש לכתב שם לעז בתחילה בב' שמות חלוקים ודוק וע' בסמוך באו"ק ג' דמוריץ הוא כנוי. ולפום (ב) ריהטא נראה דע"כ לא נחלקו מרן ומורם אלא היכא דמשעת לידה נקרא שם לה"ק ואחר הוסב שמו ללעז אבל אם בשעת לידה נקרא בלשון לעז ושוב הוסב השם בלה"ק בלי סיבה היה נראה ברור דשם העריסה הוא העיקר להקדימו הגם שהוא לעז וגם מור"ם יודה. ואם כנים אנחנו בזה תמיה לי על מה שראיתי בס' אוזן אהרן ע' גט אות יו"ד על אשה שמשעת לידה נקראה פריחה וכן בגדולתה ומהנישואין ואילך ק"ל הספרדים אנשי בעלה שמחה באופן דרוב"א ק"ל פריחה ומיעוטא שמחה וכתב דהגם דשם שמחה הוא לה"ק של שם פריחה והיה מקום לומר ששם שמחה עיקר עכ"ז עשינו שם פריחה עיקר יען רובא ק"ל הכי וגם שהוא שם העריסה ע"פ הוראת מרן בשם שמחה ואליג' וכו, עי"ד ולא ירדתי לסוף דעתו דמה הלשון אומרת ע"פ הוראת מרן דבכ"הג דמשעת עריסה ק"ל לשון לעז אחשב דליכא מאן דפליג בזה ואפי' מור"ם יודה. אך בהשקפה מועטת נראה דנימוקו עמו דתיבת לעולם שכתב הד"מ מבואר דל"ש לן בין נקראת מתחילה בשם הקרש לנקראת מתחילה בלשון לעז לעולם שם העברי עיקר לדעת מור"ם ז"ל.

עוד (ג) כתב הג"פ בס"ק פ"א דדברי מור"ם אמורים אפי' ששה"ק ושם הלעז חלוקים זה מזה כגון דאיכא דק"ל אברהם ואיכא דק"ל וינטורא או בידאל ועכ"ז סובר מור"ם דמקדי' לה"ק וכ"ן דעת הב"ש ס"ק ל"א שהניע דברי מורם בתשו' סי' פ"ד שכתב בשם בעסלין ואשתר דמקדימין שם בעסלין משום דרובא דעלמא ק"ל הכי וזהו הפך מ"ש בהגה עי"ד האמנם בזה שפיר קאמר הג' תורת גטין והובא בפ"ת ס"ק מ"ג דע"כ לא כתב רמ"א דמקדימין שם העברי רק בשם ולעז שהוא שי' השם העברי כגון יאודה דמת' ליאון דאף אם רובא ק"ל ליאון מקדימין שם העברי כיון שהוא יוצא משה"ק וכן בשמחה פריידיל (אליגריאה) שהוא הלעז של שמחה אבל בב' שמות שכל אחד הוא שם בפ"ע מקדימין השם שקורין הרוב אע"פ שהוא שם לעז וכההיא דפעסלין אסתר ושכ"כ הג"מ אשכנזי יעו"ש ובאמת דחילוק זה הוא ומוכרח בדעת מור"ם כי היכי דלא להוי נסת"ר מחמת"ו ונמצא לפ"ז דמחלו' מרן ומורם אינו אלא בב' שמות שהב' תרגומו של ראשון כגון יאודה ליאון. חיים ביבאנטי. משה מוריץ. שמחה אליגריאה. ובהא הוא דנחלקו כיון דבכתי' שם הראשון אע"ג דמיעוט הם הקוראים אותו מ"מ ממילא נשמע דהוא שם העיקר והשם הב' הוא שלו אבל בשתי שמות חלוקין כגון יעקב וליאון או אברהם ווינטורא אע"ג דהב' הוא שם לעז כיון דרובא קורים שם הלעז גם מורם יודה דכותבין אותו תחילה. וכמעט שעברתי ע"ד ה' המכח"ס בשער ה' סי' ו"ו דנ"ד ע"ג וד' ראיתי לו שגם הוא דרך בדרך זה בדעת מוהרש"ל והרא"ש ומוהראנ"ח ומוהריק"ו דכל שהשם הב' הוא תרגומו של א' יש לכתב השם הא' עיקר והב' דקיל רובא בדמתקרי ומר הוא דקאמר דגם מרן יודה בזה דחזר ממ"ש בב"י והראיה דבש"ע סי"ו כתב שתם וכתב חיים דמת' ביבאנטי ואילו הדין האחר שכתב בב"י להלן וחיים ביבאנטי ושמחה אליגריאה לילך אחר השם דק"ל רובא לא הזכירו בלל בש"ע כנראה בהדייא דמה שפסק לכתב חיים דמת' ביבאנטי בכל גוונא הוא ואפי' דק"ל רובא והעלה כן הרב המכת"ס להל' ולמעשה עי"ד. והיה נלע"ד לומר דבכה"ג כבר פשטה ההוראה לכתב שם העברי עיקר וכס' מורם מדחזינן דלמי ששמו ליאון אע"ג דכ"ע ק"ל הכי כתבינן יאודה דמת' ליאון ואין אנחנו הולכים אחר רובא דעלמא וכמ"ש הג"מ שם משם ה' מקור ברוך סו"ס ע' דמדסתמו הפוס' משמע דאפי' דקורין לעולם ליאון צ"ל הכי י"ש. אך היד"א ז"ל השיבני אחור שכתב בהגב"י ס"ק נ"ו דיש לחלק קצת בין יאודה ליאון לשמחה אליגריאה או חיים ביבאנטי דשם הוא לעז השם אבל ליאון אינו לעז של שם יאודה רק כנוי ע"ש גור אריה יאודה ולכן כותבים השה"ק עיקר עי"ש ומ"מ נר' למנקט לענין הלכה בזה דבשה"ק ולעז והוא יוצא משם הא' דיש לכתב שה"ק לעיקר השם והלעז לטפל. שו"ר בס' שד"ח מע' גט סי' ל"ה אות י"ז שכ"כ וה"ה בשם הכנוי וכגון יצחק דכ"ע ק"ל איזק או משה דכ"ע ק"ל מוריץ או מואיז דיש לכתב משה דמת' מואיז כיון דמואיז או מוריץ הוא כנוי למשה דוקא כמו ביבאנטי לחיים ואליגריאה לשמחה. וכזאת וכזאת ראיתי להג"פ בס"ק צ"ח שהביא לנו תשו' הלח"ר סי' ל' במי שנקרא שמואל בשעת הלידה ושוב נקרא מולי וכן חותם אך לס"ת עולה בשם שמואל דאע"ג שכל העולם קורין אותו מולי ואיכא עס"ת וחתימה דסתרי אהדדי הייתי כותב שמואל דמת' מולי וטעמא טעים הג"פ שם דשינוי השם דשמואל למולי לא היה מחמת חולי רק דהעולם ק"ל כן לקיה"ש ולפיכך ראוי לעשות עיקר משם שמואל י"ש וה"ה במשה ומוריץ כיון דכנוי מוריץ הוא למשה דוקא והוי כמו אליגריאה לשמחה וכ"ר בס' כוכב מיעקב במז"הג אות רל"ד שכתב וז"ל משה דמת' מוריס להיות שבפי הכל ובחתימה נקרא וחותם בשם מוריץ לבד אלא דמשעת העריסה נקרא משה וכיון דחותם מוריס גם אי הוי קיה"ש צ"ל גם הקיצור כנלמד מסהפוס' והו"בד בס' שע"א סי' ט"ל וכתבנו בסמך הגם שראינו באיגרת מעכ"ת שכתבו בצדי נראה בעינינו לכתב בסמך וגם דחותם בסמך עכ"ד.

יחזה (ד) הוית להפ"ת בס"ק מ"ג שכתב עוד משם ס' תו"ג דהיכא דשם הלעז יוצא משם העברי דאז לא אזלינן בתר קריאת העולם לכ"ע וכדאמרן אם יהיה הדבר שחותם ועולה לתורה בשם הלעז משוי ליה לעיקר להקדימו והביא מעשה שהיה בימיו בגט א' שנכתב זיסקנד ליב דמת' אלכסנדר יאודה והרב המסד' כתב בהרשאה דהטעם שנכתב שם החול זיסקנד ליב קודם שה"ק אלכסנדר מה שיש להקדש קדימה לכנוייו הוא מחמת שחותם תמיד במכתביו זיסקנד ליב ונקרא כן כפי כל הבריות לכן הוקדם שם החול לקדש וסיים הפ"ת דאילו לא היה חותם כן היה צריך להקדים שה"ק אף שנקרא בפי כל בשם הלעז דשם זיסקנד ליב אינו שם בפ"ע רק יוצא משם אלכסנדר יאודה ואפשר דאפי' היה שם בפ"ע היה צריך להקדים שה"ק בעבור שהיה עולה לתורה בשה"ק ע"כ. ראה בעיניך מאי דחדית לן דאפי' דאסיקנא דכל שהוא שם לעז היוצא משה"ק אע"ג דכ"ע ק"ל הכי דמקדימים שה"ק ה"ד היכא דאין כאן חתי' או עלייה לס"ת אבל היכא דאיכא חדא מנייהו שם החתימה או העלייה עיקר והנה הנם דברי הג"פ ס"ק פ"א ד"ה אמנם. וע' שד"ח סי' ל"ה או"ה דהאריך בזה וזו הלכה העלה דביש לו ב' שמות והעולם קורין לו באחד אי איכא עלייה או חתימה אזלי' בתר העליה או החתימה ועוד לו שם באות י"ח. אשר לפ"ז ק' על ההוא עובדא דאייתינן לעיל משם מו"ה מוהריק"ו ז"ל שכתבו בגט משה דמת' מוריס אע"ג שהיה חותם בשם מורים והי"ל לכתב מורים דמת' משה לפי דברי הפ"ת הנ"ל ודישרן סמיכין עלוהי. מיהו אם נדון מוה"ר היה דהיה חותם מורים אך היה עולה לס"ת בשם משה דאז עלייה לס"ת והחתימה סהדי אהדדי בכה"ג דהוא כנוי היוצא מהשם עצמו היה ראוי לכתב משה דמת' מורים ואפרש שוחותי

דהנה (ה) ביש לו ב' שמות ועליית ס"ת וחתימתו סתרי ורוב העולם קורין אותו בשם האחד אם השינוי הוא מחמת חולי השם שמח"ח הוא העיקר ובתר דידיה גרירנן לכותבו ראשון יהיה שחותם כן או שעולה לס"ת כן ואע"ג דרובא דעלמ' לא ק"ל בשם שנשתנה מח"ח. אבל אם השינוי היה לסיבה קלה אזי קריאת הרוב תכריע לתת לו משפט הבכורה כ"כ הג"פ בס"ק צ"ח והשד"ח סי' י"א או"ח הרבה עליו רעים ומוהרי"ן ז"ל בס' ג"מ בדק"א ע"ד הכריע בדעת הג"פ והסכים להלכה דבסוג הא' ל"ד רובא דעלמא אלא אפי' כל העולם כולו קורין אותו בשם הא' ולא בשם הב' שנשתנה מח"ח והעלייה לס"ת והחתי' סתרי אהדדי השינוי מח"ח הוא העיקר ומקדימין אותו והיכא דנהיגי לכתב ב' גטין ורוצין לצאת י"ח כל הסברות יכתבו ב' גטין ובכל א' יקדימו האחד ומיהו ה"ד היכא דליכא למיקם עלה דמלתא הי מנייהו רובא אבל אי איכא למיקם עלה דמלתא דחזינן דהוא רגיל לחתם הרבה יותר ממה שקורין לס"ת אזלי' בחד החתימ' וכן להפך אם רגיל יותר לעלות לס"ת אזלי' בתר עליית ס"ת ואף היכא דישינוי השם הוי מח"ח ודוק בדבריו. ומוהרמ"ב ז"ל בס' ג"מ סי' מ"ג אות י"ג וחזר וכפלו באות י"ד כתב דכל שהעלייה והחתי' סתרא"י נינהו איזה מהם שירצה יקדים. מיהו החק"ל בסי' נ"ב האריך בזה ואחר שהביא דברי הרבנים הנ"ל העלה להלכה דכל דהשינוי מח"ח לעולם אזלינן בתריה להקדימו אף דהעליה והחתי' סתרי אהדדי ואף דכ"ע ק"ל בשם הראשון י"ש בדקכ"א ע"א וה' ישמח לב ח"ב סי' ס"ב רמזו בשד"ח סי' ל"ה אות י"א כתב דהכי נקטי רבנן בתראי וע' ירי"מ בקונט' הגטין אות ס"ד וקל"ב שהעלה כן בכיוצא בזה עי"ד באופן דבשינוי השם דעלמא שאינו לסיבה חמורה לא נחלקו דלכ"ע היכא דהעליה והחתימה סתרי אהדדי קריאת רובא דעלמא היא העולה וכף מאזניים שלה תכריע,

ומיהו זהו דוקא בשתי שמות עצמיים מחולקים אכן בשם, ואיה"ש וכגון מי שנקרא בשעת לידה שמואל ושוב קראוהו העולם מולי וחותם כן ועולה לתורה בשם שמואל הביא לנו הג"פ שם תשו' הלח"ר סי' ל' דאע"פ דהעליה והחתימה סתרי אהדדי וכל העולם קורין אותו מולי דעכ"ז צ"ל שמואל דמת' מולי וקיהיב טעמא הג"פ דשם מולי הוא קיה"ש משמואל ולפיכך ראוי לעשות עיקר משם שמואל אע"ג דכ"ע ק"ל מולי עי"ד וכ"כ מוהר"שם בח"ג סי' קמ"ה על מי שקריאתו לתורה יצחק אריה ונקרא בפי כל איצק לב וכן חותם דצ"ל יצחק אריה המכו' איצק ליב י"ש. ואחרי הודיע אלקים אותנו דיש חילוק כזה בין שתי שמות מחולקין לשם וקיה"ש חובה עלינו לדעת היכא דהוא שם ולעז שלו כגון חיים ביבאנטי אי דמי לשם וקיה"ש דאז צריך להקדים:

שה"ק אע"ג דכ"ע ק"ל בשם הלעז או דמי לשמות חלוקים וראיתי להג"פ עצמו בס"ק פ"ז שלמדנו להועיל דגם בזה אזלי' בתר רובא דק"ל עלמא שכתב וז"ל אם אין ידוע שם המילה א"ן אם בשעת המילה ק"ל ב' שמות חיים וביבאנטי ועלייתו לס"ת וחתימתו סתרי אהדדי באופן דאין לנו הכרע אחתימה או ס"ת אז נראה אם רוב בנ"א ק"ל חיים יכתבו חיים דמת' ביבאנטי ואם רובא ק"ל ביבאנטי כותבין ביבאנטי דמת' חיים אע"ג דשם הלידה חיים ואי ליכא למיקם עלה דמילתא אז שה"ק הוא העיקר ע"כ והג"מ בסי' מ"ג אות י"ג ה"ד בקצרה וע' שד"ח סי' ל"ה אות ל"ה שהעלה כן בשה"ק ולעז. אשתכח השתא דכשהשמות הם נפרדים יהיו על האופן שיהיו או שם ולעז שלו והחתימה סתרי אהדדי אזי אזלי' בתר רובא דעלמא אך בשם וקיה"ש או שם וכנוי כגון משה מוריץ. יצחק איזאק. יעקב גאק בכג"וד אי חתי' ועלייה סתרי אהדדי אפי' דרובא ק"ל בשם הכנוי מקדימין שם הקדש וכ"כ להדייא הפ"ת בסה"ג למוהר"ם או"ד משם הג"מ והובא בס' שד"ח סי' ל"ה או"מ. ובזה הוא נכון סדרו של מוהרי"קו ז"ל אשר כתבנו בראש אמיר'. וע' פ"ת סק"ה מ"ש משם תשו' חמדת שלמה ואין משם דבר סת"ר כי אינו ענין לנ"ד כמו שיראה המעין. ובמז"הג סי' ס' כתבתי משה לעיקר ומורין לטפל ובסי' קכ"ו כתבתי יצחק דמת' איזידור' ע"פ מה שהעידו ששם איזידור הוא כנוי. ובסי' רכ"ח כתבתי יעקב דמת' גאק.

כי מן הבאר' אם יהיה האופן שנקרא בשם יעקב בשעת המילה וכן עולה לס"ת אך אח"ך בלתי שום סיבה נקרא בשם ליאון והכי ק"ל כ"ע וחותם כן דהדין נותן לכתב ליאון דמת' יעקב כיון דהעליה והחתימה סתרי וליכא למיקם עלה דמילתא הי מנייהו רובא והם שמות מחולקים. אע"פ ששם ליאון בעלמא הוא כנוי ליאודה ואריה בכה"ג יש לו דין שם נפרד וכיון דהם שני שמות חלוקים דינא הוי דאזלי' בתר רובא דק"ל עלמא ואפי' מורם יודה וכדאמרן. ואין לומר דכיון דליאון הוא כנוי יש לו דין שם וכנוי דאז אפילו דכ"ע ק"ל ליאון כתבינן פ' דמתקרי ליאון דהא ליתא דשם יעקב אין לו שייכות עם שם ליאון דבשלמא אם היה נקרא זאק דהוי כנוי של יעקב שפיר קאמרת אבל כיון שנקרא בשם יעקב אין לו שום שייכות עם ליאון דהגע עצמך מי ששמו ליאון בשעת מילה והכי ק"ל הנאמר דנקרא כנוי הא ודאי לא ע' במז"הג סי' קע"א או"ב מ"ש בזה דנקרא שם העצם וה"ה הכא וא"כ ראוי לכתב ליאון דמת' יעקב או שמעון וכיוצא. וראיתי בס' רוב דגן בדנ"ח ע"א אות קנ"ט שכתב גירש אברהם המ' ליאון על בלי הגיד כיצד היה חותם וכיצד נקרא לתורה וכיצד ק"ל עלמא. ומ"מ ק' דלמה כתבו המ' ולא דמתקרי דהא בשם יאודה אינהו נהיגי לכתב דמת' אצלאן וכמ"ש בדע"ט ע"א אע"ג דהוי כנוי ממש וע' מזה"ג שלי סי' רי"א.

מ"ד אפי' לפי דברי מור"ם היינו כשהם שמות בפ"ע שיש קורין אותה שמחה ויש קורין אותה אליגריאה חבל אם נקראת בב' השמות יחד וסדר השמות הוא אליגריאה שמחה כ"ע מודו דצ"ל שם הלעז תחילה. שד"ח סי' ל"ה אות ט"ז.

מ"ה שם בהגה כל כנוי משפחה אין לכותבו כלל. היינו האלקונייא כגון אבראבאניל קמחי וכו' ע' ג"פ סק"ב. ואם נכתב אין לפסל הגט אחר שנתגרשה. מיהו היכא דצריכין לפרסם מי הוא המגרש כותבין כנוי המשפחה לסימן ואין כותבין המ' כ"א דמתק'. אברהם דמת' אברהם פינצי. שד"ח סי' ז' אות י"ב וי"ג משם רבני האחרו'. וכן דעת מוהר"א ד"ט בתשו' כי באה בס' מים החיים בקונ' מי השילוח סי' ג' דמ"ו עג"ד ובסי' ו' דב"ן.

מ"ו שם בהגה כל כנוי שהוא גנאי למגרש אין כותבין בגט. ע' להג"פ ס"ק פ"ד שרמז ת' מוהרמ"מ סי' ק"כ והעתיק דבריו הג"מ בסי' ג"ן אות י"ח מ"ש בזה ולפי הבנתו הוא דה' מוהרמ"מ מפרש דלאו בהקפדה תלייא מילתא כי אם בגנות דאם הכנוי הוא מגונה אין לכותבו אע"פ שהוא אינו מקפיד וכן הבין ה' אשדת הפסגה בסי' י"ב אך רבני האחרונים נחלקו בזה דמוהר"ח בן ארולייו ז"ל בס' מים החיים בקונ' מי השילוח סי' ב' דמ"ג כתב בכונת מוהרמ"מ דדעתו דבהקפדה דמגרש תלייא מילתא ודייק הוא מדברי מור"ם שכתב כנוי שהוא גנאי למגרש להורות לנו דבתר דידיה דמגרש תלייא מלתא דאפי' אם הכנוי הוא לשבח ומקפיד בו המגרש לא כתבינן ליה ונסתייע מדברי הפה"א ח"ג בדל"ב בכנוי קאראנביל' י"ש וחלק עליו מוהר"ר בכמוהר"ם בתשו' כי באה בס' חו"ש ח"א סי' ל"א דאין כונת מוהרמ"מ כן רק כאשר הבין ה' אשדת הפסגה דבגנות תלוי הדבר והסכים עמו מוהרח"פ ז"ל שם בסי' ל"ב ד"ע ע"ג דכיון שהוא גנאי אין לו לכותבו הגם שהוא אינו מקפיד. אך הרב מוהר"א די טולידו ז"ל בתשו' מים החיים שם בסי' ג' דמ"ז הסכים עם מוהר"ח ב"א דבדידיה תלוי ועוד לו שם בסי' ה' דב"ן ע"א. וראיתי לה' שד"ח בסי' ז' או"ט דאחר שהביא סברות הפוס' הנז' כתב משם ה' חו"ש ח"ב סי' די"ל שכתב דכיון שהשם בעצמו הוא לגנאי לא משגחינן במה שאינו מקפיד וצבי איהו והוסיף מדיליה וז"ל וכן בהפך אם השם בעצמו אינו שם גנאי אלא הוא לשבח והמגרש מקפיד בשם זה וכו' עי"ד. ועל האמת דתחי' דברי פי מוהרמ"מ מורים כן דאם הוה מקפיד אף שאינו גנאי אין כותבים אותו אולם סו"ד מוהרמ"ם אינם מורים כן ושם הביא משם ה' חו"ש שם בח"ב שכתב להדייא דכל שהכנוי אינו גנאי אע"פ שמקפיד לא צייתינן ליה יעו"ש. ואתה תראה שם בשד"ח אות י"א שכתב בשם הפוס' הנ"ל דאם נכתב כנוי של גנאי אין לפסל הגט בדיעבד אף שלא ניתן כ"ש כשכבר ניתן ודלא כדעת הפוס' שהובא בס' חו"ש ח"ב שם (איהו ניהו מוהר"ר בכמוה"רה) ושכ"כ להדיא ה' ברכת המים להיכא שכבר ניתן עי"ש וכ"כ מוהר"א ד"ט בתשו' כי באה בס' מים החיים סי' ג' דמ"ז ע"א ובדב"ן ע"ב להיכא שכבר ניתן. וכ"כ שם מוהר"א ד"ט דכל שהכנוי בא לו מחמת מורישיו ולאו מיניה וביה דהמגרש אפי' של גנאי כתבינן ליה וכ"כ עוד שם בסי' ו' ב"ן ע"ב.

עוד כתב מוהר"א ד"ט שם בדמ"ו דכל ששם העצם של המגרש אינו ניכר לרובא דרובא דמתא כי אם ע"י הכנוי אפי' של גנאי כתבינן ליה דמוכח מתוכו בעינן מי הוא המגר' וכ"כ עוד שם בסי' ו' דכ"א.

מ"ז סי"ח ש"ע מי שנשתנה שמו מח"ח וכו' עמש"ל בס' ט"ז או"ה.

מ"ח שם אבל אם אין קורין אותו בשם ב' כלל וכו'. מנהג שלוניקי לכתב ב' גטין לא שנא נשתקע שם הראשון ל"ש נשתקע שם ב' וכמ"ש בס' לח"ש דקנ"ה ע"א. ומ"מ זה אינו אלא בשמות המגרש או המתגרשת אך בשמות אביהם אין להצריך ב' גטין כי אם אחד בלבד בשם הראשון. שע"א במז"הג אות כ"ה.

אם נשתקע שם העצם לגמרי ואין מי שיודע היאך היה נקרא ואף המגרש עצמו לא ידע שמו עשו מעשה רבני קושטא לכתב דמתקרי אף שהוא כנוי וא"ץ לכתב המכו'. זל"ח ח"א ע' גט או"ג ובהשמטות דקע"ז ה"ד אלו ותמה דכל הפוס' כתבו דמי שיש לו כנוי כ"ע ידעי דיש לו שם העצם ולכן צ"ל שמו והמכו' על כנוייו וכתב דהדברים הנז' לא עלו כהוגן י"ש. ולדידי אין הנדון דומה לראיה דבעלמא כשידעינן שמו כ"ע יודו דכות' שמו וכנוייו אבל רבני קושטא קיימי בלא נודע שמו היאך היה ומה יכתבו וע"ז חידשו דיכתב ודמת' ובו תרמ"ז השם שהי"ל ולא המכו' כי אינו רומז לשם הנעלם וע' גנ"ח ע' גט אות כ"ד במעשה שבא לפניו באשה שהיה ספק בשמה די"א דשמה קלארה וי"א ששמה רבקה ועלה ע"ד לכתב המ' מירקאדה לרמז על שמות אחרים וחזר לאחוריו דאין כתיבת המכו' ככתי' דמת' ולכן תקנו ב' גטין ובכגו"ד דיש לנו ספק בשמה ולא ידעינן איזה הוא האמתי מדוע לא נמצא מזור בכתי' דמתקרית דכתיבה זו נכללים כמה שמות ואי מטעם דהוי כנוי הלא גם על הכנוי מצינו דכתבו דמת'. וע' שע"א בסה"ג אות ק"ע שכתב המכו' מירקאדה לכלל שם אחר. שו"ר בשד"ח סי' ה' או"ה ואות י"א שהביא דברי הזל"ח הנ"ל והביא עוד מכמה רבני האחרו' דעשו מעשה לכלל בהמכו' שם שנשתקע אע"ג דהוי כנוי וכמה מהם כתבו דמת' ציליבי או קומפראדו וכו' עי"ש ועמ"ש בזה במזה"ג שלי סי' נ"ה או"ט וסי' רל"א.

ן נשתקע שם הכנוי אי כתבינן דמת' לכלל שם הכנוי נפל הפרש בין רבני קושטא דאיכא הכי ואיכא הכי ע' משנת ר"א ח"ב אה"ע סי' ל"ב.

נ"א סי"ט בהגה אין לתת ב' גטין אלא מדוחק. ע' פ"ת ס"ק נ"ה. מזה"ג סי' נ"ד או"ד וי"א. קל"ה או"ה י"ב ך'.

נ"ב באתרי דנהיגי לכתב ב' גטין בעבור הספק ואירע ספק זה בשם האבות אין להשמיט שמם בעבור זה עמ"ש בסי' קכ"ט על ס"ט.

נ"ג בהנהו אתרותא דנהיגי הכי או בעבור הנקודה או בעבור נשתקע. פעמים הרבה הורו המורים להקל בגט אחד בעבור שיש דוחק. ואפי' שהדוחק הוא שאין להמגרש יכולת לשלם שכר ב' גטין וכ"ש שלש. ע' במזה"ג שבס' שע"א אות ל"ח וקצ"א ר"א. ר"ד רפ"א רפ"ז ורפ"ח. גם הקלו כשהוא בכנויין של אבי המתגרשת עי"ש באות קל"ב וקנ"ח וקצ"ד. וע"ע בקונ' שמות הגטין אשר לי בשם צלור מה שרמזתי בזה. ובס' יפה ללב ח"ח ד"ך ע"א הקל בגט אחד בעבור כי היום קצר ויום המעונן והם מעיר אחרת ולא יכלו להתמהמה ועשו כהוראת מוהר"אח אשר יבא בסמוך ועוד שם בסי' ס"ג.

נ"ד ידוע ס' מוהר"א בן חסון ז"ל להקל בגט אחד בב' מסירות כמו שבאה בכנה"ג הגב"י ס"ק מ"ב לח"ש דקס"ב ע"ג. ירי"מ בלקוטיו. אי שייכא תקנה זו בגט ע"י שליח. ה' שמן המשחה סי' קמ"ב בסה"ג או"ס ואות קכ"ט עשה מעשה זה פעמים בגט ע"י שליח ויש לעמד בזה יפה ללב ח"ח דטו"ב ע"א.

ב"ה ס"ך ש"ע בגט גר כותב פ' בן א"א. היינו כשלא יש שום סיבה המעכבת אבל אם יש דבר המעכב מלכתב גר או בן א"א יכולים אנו לסמך ע"ד הרשב"א וכפשט דברי הש"ע ס"ט להשמיט שם האב לגמרי ולכן במעשה שהיה באיש ישראל שנולדו לו בנים מגויה ומל אותם בזמנם ואח"ך טבלו ונתגיירו ובהיות כי מצד הממשלה צריך עדות מהב"ד שהבנים בניו הוכרחו לכתב פב"פ שהכירו לבנו וכ"כ בכתובה וכשבא לגרש כתבו שמו דוקא. תעלומות לב ח"ד סי' ח:

נ"ו פנויה שנתעברה וילדה בן ע' בנד' סי' ס"ו או"ג ובקונט' זה לעיל שם.

נ"ז ספ"א ש"ע מי ששמו גרשם וכו'. ע' בקונט' השמות אשר לי בשם זה.

נ"ח סכ"ח בהגה שם שדינו להיות חסר וכתבו מלא אינו מזיק. שמות אהרן ומשה ויעקב אם כתבן מלאים כתב הג"פ בס"ק קכ"ה דאם נתגרשה בו בדיעבד כשר וה"ד הג"מ סי' מ"ה אות יו"ד והדב"מ בח"ג סי' י"ב או"ה הביא בסתם משם הג"פ דשמות הללו אם כתבן מלאים כשר ולא הגיד לנו דה"ד היכא שכבר נתגרשה אבל אם לא נתגרשה עדיין אינם יכולים לגרש בו. וע' יד"א ש"א בשם אהרן שכתב דבשם יעקב דוקא איפשר להכשיר בדיעבד כשנכתב יען כי לפעמים כתוב מלא בתורה משא"כ בשם אהרן ומשה דאפי' בדיעבד אין להכשיר והגאון ה' ברכות המים בשם אביגדור דיש ספרים שכתוב חסר וי"ו ויש מלא דאם רגיל לחתם חסר וכתב מלא או איפכא יש להכשיר אפי' אם לא ניתן ואינו שעה"ד וזהו הפך דברי הג"פ ודישרן סמיכין והשד"ח בסי' ג"ל או"ה בעבור שלא ראה דברי הג"פ בשרשן כי אם מה שהעתיק הדב"מ עשאן רעים אהובים לה' ברכות המים עם הג"פ והרואה יראה דגבא טורא בינייהו דהג"פ לא התיר אלא בשכבר נתגרשה.

נ"ט סל"א בהגה כל מקום שיש להסתפק אם כותבים חית או כף רפויה כותבין כף הג' חק"ל באה"ע סי' ד"ן נמשך אחר סברתו. אמנם מר נכדו מוהרח"פ ז"ל בס' גנ"ח ע' גט סי' ס"ח השיגו בכח וכתב דדין זה של מור"ם שהוא מהתה"ד איננו שייך לגבולנו כי אם לערי אשכנז שהם קורין לחית הא ולכן כותבין כף משא"כ לנו הספרדים שאנו מדברים התיבה כתיקונה לכ"ע כתבינן חית י"ש וע' באה"ע סי' קכ"ט ס"ק מ"ג דמסייע ליה ואדרבא לדידן אם כתב כף במקום דצריך חית נסתפק מוהר"א מוטל בכמה מקומות אי יש להכשיר יעו' בשד"ח סי' ל"א אות י"א ועוד דבר אחר ראיתי להג' ברכת המים בביאור סה"ג ד"מ ע"ב ו"ג שכתב דאף התה"ד לא אמרו אלא כשהוא באמצע תיבה או בסופה אבל בתחילת התיבה גם הוא יודה דיותר טוב בחית ע"ש הטעם.

ס סל"ד ש"ע המנהג בשמות הנשים וכו' יש לכתב באלף ע' במז"הג סי' ס' או"ד וסי' קט"ו או"א.

תוכן העניינים

אבני האפוד חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה