אור ברסלב

אבני האפוד חלק ב· רבי דוד פיפאנו

סימן קכו

סימן קכה

א בנוסח הגט וביאורו קבעתי לו מקום בקונט' הגטין:

פ"ה שא נא עיניך וראה.

ב סכ"א ש"ע יום ד' היה כא' שבט וכתב ך' כשר וכ' מור"ם וי"מ. ע' חיי אריה סי' ל"ז שהאריך בזה והעלה דבשעה"ד יש להכשיר להל' ולא. למעשה. וע' בקונט' הגטין פ"ד או"ה מ"ש שם.

ג סמ"ט בהגה וה"ה אם היו אותיות יתרות כל שאין הענין משתנה אבל אם נשתנה הענין פסול דין זה הוא מתשו' הריב"ש סי' ר"ה וז"ל שם וכ"ש בתוס' האלפין בתיבת ולאתראי ולאתריאון דאבהתי שאין בהם שנה גריעות שהרי א"א לשנות בסילות ההן ממשמעותן בשביל התוס' ההוא ע"כ. ואחשבה דע"כ לא הכשיר הריב"ש אלא בתוס' אותייות אבל ביתרון תיבה שלמה שכתבה ב"ב בכגו"ד אף הריב"ש יודה דלשון חסרות ויתרות מן הסתם משמע יתר על האותייות וכמו שנראה ממש בקידו' ל' ע"א גבי ואו דגחון. הגם דעל תיבות יתרות או חסרות שייך לשון זה ג"ך והכי נקיט בלישניה מור"ם ז"ל שכת' היו בו אותייות יתרות ולמה שינה מלשון מרן דכתב חיסר תיבה אחת מן הטופס וכו' וגם הוא היל"ל ה"ה אם היו בו תיבות יתרות א"ו דס"ל לחלק בין אותיות לתיבות. אך הדרי בי באשר ראיתי לרש"י במנחות ל"ב ע"ב גבי מ"ש בש"ס כתבה כאיגרת פסולה מ"ט אתייא כתי' כתיבה מספר פרש"י ז"ל כאיגרת בלי שום שרטוט ולא דקדק בחסרות ויתרות וכו'. כתיבה כתי' וכתבתם על מזוזות ביתך וכתב לה ס' כריתות וכו' דמבואר מדברי רש"י דגט נפסל בחסרות ויתרות והתוס' חלקו עליו דהא חזינן דכמה חסרות ויתרות שיש בג' דיתיהויין דימיצביין חמשה יודין וגם חסרות כגון למהך וכו' עי"ד ואם איתא דיש חילוק בין תיבות לאותייות מאי מייתו להק' על רש"י דלמא חסרות ויתרות דכ' רש"י היינו תיבות יתרות א"ו דס"ל דאין לחלק בין תיבות לאותייות דאי אמרי' דאין הגט נפסל בחסרות ויתרות אפי' בתיבות נאמר דין זה ובלבד שלא ישתנה הענין ומינה דהריב"ש ומור"ם קיימי בשיטת התוס' דאין הגט נפסל בחסרות אפי' בתיבות.

ואשא עיני להג' חק"ל ז"ל באה"ע סי' מ"ח דקי"ג וראיתי לו שם בע"ג דעלה על דעתו לומר דהתוס' לא חלקו על רש"י אלא באותייות אבל מודים בחסר או יתר תיבה דנפסל הגט ושוב בתר הכי כתב דלהתוס' לא קפדידן בגט משום חסר ויתר תיבה ושכ"ד הרמב"ן בתשו' והש"ע בסי' קכ"ו דגם כי חסר תיבה בטופס כשר ושרש"י נשאר יחידי ואין לו חבר בסברתו ושכ"ד הרשב"א והרא"ם בח"א ואחר כל הכבוד הזה העלה דיתרון תיבה בטופס אינו פוסל הגט בדיע' כל דא"א לתקן אבל באמצע תיבות התורף או סמוך להם לפניהם ולאחריהם לבו מהסס הרבה וכו' ומי לא יחוש לספק ערוה ע"ש ואנכי הרואה דרבני האחרו' נמשכו אחר שברתו וחומרו אפי' בטופס לפי מה שהביא בס' מטה לחם סי' ך' או"ב דבב"ד של מוהר"א די טולידו ז"ל אירע שכתבו תיבת יומא ב"פ והוצרכו לסדר גט אחר ע"פ הוראת החק"ל דלא כמו שעשה ה' שמן המשחה במזה"ג סי' צ"ח דאירע שכתבו תיבת ושלטאה ב"פ והכשירו הגט עי"ש. איברא דאעיק' קשייא דבכגו"ד גם החק"ל יודה דהיה תיקון אחר דהיינו שיגרר תיבת יומא הב' ויניחוהו חלק וכבר כ' החק"ל גופיה שם בדקי"ג ע"ב דהא דלא שרי לכתחי' למחק היינו כשרוצה לכתב על המחק אבל כל שאינו כותב על המחק אף לכתחי' ש"ד רק דבנדון החק"ל לא היו יכולין לעשות כן יען היה המחק אצל שם אביו וכפי דעתו חשבו לתורף עש"ב באופן דלפ"ז אין לו שייכות עם נדון החק"ל. ומ"מ מבואר דסברו וקבילו ב"ד של מוהר"א די טולידו ז"ל דתיבה יתרה פוסלת בגט. עוד הביא שם ה' מטה לחם דבס' ויקר"א בקונט' שדה מגרש סי' ל' כתב שטעה הסופר וכתב ב"פ בשבת וכתבו אחר וכבר רמזמיהו במזה"ג שלי סי' קי"ט או"א גם בנדון שכתבו ב"פ כאן האריך לכתב גט אחר ומה שפירש ה' מט"ל שם בדברי ה' ירי"מ דס"ו ע"ג אהמ"ר אין דעתי נוטה בזה רק דה' ירי"מ רמ"ז על האר"ש דהחק"ל חולק על ה' שה"מ. איך שיהיה נקטינן דרבני האחרו' נקטי להלכה לפסל הגט ליתנו לכתחי' היכא דנכתב בו תיבה יתרה וכדעת החק"ל ז"ל ולפי דעתו אע"פ שכבר ניתן הגט יש לו לגרשה בגט אחר כשר היכא דאיפשר עי"ש בדקי"ג ע"א.

ובכן אבא נא למ"ש א"ה בנד' סי' קכ"ד או"ד והנה שם הבאתי דינו של החק"ל ז"ל דאם כתב בגט תיבה יתרה והניחה עד שנגמרה כתיבת הגט ע"ד לקוצצה ולהניח הכתב דפסול דהו"ל מחוסר קציצה בין כתי' לנתי' ושכ"כ ה' פאת ים בדנ"ט ע"ד והרואה בדברי ה' פאת ים שם דזה היה דעתו של מוהר"ח מודעי ז"ל דמוה"ר שמביא שם היינו מוהרח"ם ז"ל וכתבתי שם דמדברי ה' שיו"ט בדנ"ג ע"א מתבאר דאין כאן בית מיחוש שכת' דע"כ ל"א דכל שמחוסר מעשה בין כתי' לחתי' ל"מ אלא דוקא היכא דמחוסר מעשה דמבחוץ כעין חסרן קציצה והקנאה שאינן באין לתיקון הכתי' אבל כשנכתב איזה פיסול בגט דכשנעשה התיקון אשר הוא עושה במחיקה וכיוצא בין כתי' לנתי' לא חשיב מעשה אחר דבכלל מעשה הכתי' היא להשלים כתיבתו שאותו הפיסול שנכתב בו חשיב כאילו לא נכתב כלל ובתיקון נגמר מעשה הכתי' לגמרי את"ד. וא"כ בנדון החק"ל ליתכשר דהוי בתיקון הגט. וכדי לתווך השלום ביניהם אני אמרתי דבנדון החק"ל והפא"י יודה גם השי"וט כיון דתיבה זאת הנותרת אינה נצרכת לגט וכו' וכונתי לחלק דהיכא דהגט הוא פסול גמו' התם מעשה התיקון לא מקרי מעשה אבל היכא דהגט הוא כשר לפי הדין רק דהוא רוצה לעשותו כשר גמור לכתחי' וכגון ביתרון אות אז כיון דהכתי' נשלמה לפי הדין מקרי הפסק בין כתיבה לנתינה והא גרמא לי דהייתי סבור דיתרן תיבה אינו פוסל את הגט ביתרן אות וכס' מוהר"ם ורוב הפוס' ולא פניתי לדעת אם יש חילוק בין יתרון אות ליתרון תיבה. אולם עתה שחזרתי על המקרא' וראיתי דהסב' האחרו' היא דיתרון תיבה פוסל הגט ובפרט לדעת החק"ל דאיהו מארי דהך שמעתתא מורה דדברים שאמרתי טעות הם בידי ואין כאן מקום לחלק ועדיין מחלו' במקומו עומד דלד' השיו"ט לא מקרי מחו"מ.

ברם כשנתבונן בדברי ה' שיו"ט תחזנה עינינו דיש הפרש גדול ביניהם דהשיו"ט לא קאמר אלא כשבכתי' גופה יש פיסול דהיינו דלוג או יתור ובאים לתקנו בכתי' או במחיקה התם בכה"ג לא מקרי מתוס' מעשה כיון דהכל הוא עסוק בכתיבה ומינה למד להיכא דהוחזק שמו בין כתי' לנתינה דל"מ מחוסר דענין השינוי בכלל גמר תיקון הכתיבה הוא אבל כל שהתיקון אינו ע"י כתיבה רק ע"י קציצה הגט שהוא לתקן את הגט מחוסר מעשה מקרי כיון דבכתיבה גופה אין שום חסרון ולכן פסלו שני המאורות החק"ל וה' פאת ים הגט. ותדע שחילוק זה הוא אמיתי שהרי כתבו הפוס' דהטעם שמביאין את הגט לפני המסדר קודם כתי' כדמו"י היינו כדי שאם יש בו איזה תיקון דלוג או יתרון יתקננו קודם חתימה ע' להרב מיכל בסג"ר אות קנ"ד ואילו גבי קציצה אם כתב קצתו במחובר ובא לקוצצו אח"ך ל"מ כל שכבר כתב התורף וכמ"ש מרן בסי' קכ"ד ס"ה מוכרח דיש לחלק בין קציצה דהתיקון בא לתיקון הגט להיכא דהמעשה בא לתיקון הכתיבה. ואחז"ר ראיתי להחק"ל באה"ע סי' נ"ב דקכ"ב ע"ב דמתבאר שם דדעתו כדעת ה' שיו"ט כשנתפרסם השם בין כתי' לנתי' עי"ש וזה מאמת החילוק שחילקנו.

באופן דהיכא דכתב תיבה יתרה ודעתו לקוצצה ולא למוחקה מקרי מחוסר קציצה לכ"ע אפי' לדעת השיו"ט ז"ל וכן מצאתי להדייא בתשו' מוהר"י אלמידה בסי' מ"ו שנשאל על סופר שטעה וכתב שרה במקום רחל ושוב נזכר שאין שרה שמה כי רחל שמה וכדי לתקן את אשר עיוה גזזיה לשם שרה במספרים וכתב בצד הנקב רחל וגמר הגט כדינו העלה הרב דהגט פסול ואם נתנוהו צריכין לכתב לה גט אחר ואין להכשיר רק במקום עיגון והיה טעמו דבעינן וכתב ונתן והכא הוי מחו' קציצה קודם הנתינה וכתב עוד וליכא לדמות ולומר דש"ה שלא נכתב אלא מקצת הגט וכשהרגיש הטעות מיד חתכו לא כן כתבו במחובר ותלשו דהתם כתבו כולו דהא ודאי בורכא היא דכל שכתב במקום התורף במחובר מפסל ולא בעינן שיכתבנו כולו ה"ן כבר כתב שמו וש"ע והזמן דהיינו התורף ואם כתב כזה במחובר כל אנפין שוין דפסול וזה פשוט א"ד. הרי הוא תנא דמסייע להחק"ל ז"ל דמבוא' מדבריו דאפי' דהחתך היה בתלוש והחתך הוא דבר מועט עכ"ז מחוסר קציצה מקרי וכדאסברא לן החק"ל בדקי"ג ע"ב דכל שהקציצה מוכרחת דא"א בלא"ה דא"א במחיקה כיון דהוא אצל השם דהוי כתורף אף לס' האומ' דקציצה בדבר מועט אין לחוש וכן לדעת האומ' דכל שלא היה דעתו מתחילה לקוצצו לא חשיב מחוסר קציצה הכה"ג דהקציצה מוכרחת חשיב מחו"ק והגט בטל.

ועל פי הבאר הנה מקום איתנו ליישב מאי דהוה ק' לכאו' דבנדון כזה רבני אזמיר הקודמים להאק"ל עשו מעשה להפך דהכי איתא בס' אגורה באהלך דמ"ג בגטין שנתנו לפני ה' המוב' מוהרח"א ב' דוד ומוהר"י אלבעלי וז"ל שם הוה עובדא בגט שכתב הסופר דיל ושוב נזכר וכתב די תיצבייין והניח הג' אותיות הנ"ל כמות שהן וסיים הגט והיה גט מומר והכשרנו אותו ע"פ מ"ש ה' רב"א ועשה הסופר חתך ואם לא היה עשה הסופר חתך היה די במחק כיון שהיו עדי מסירה ויודעין דלא היה תנאי עכ"ד והשתא ק' תינח דלא איכפת לן משום הנקב היה להם לחוש להך דמחו"ק ואיכא הפסק בין כתי' לנתינה וכדחשו לזה הרבנים הבאים אחריהם וכנ"ז אולם ע"פ האמור הנה נכון דלא הוי מתו"ק כיון דאין הקציצה מוכרחת דהטעות היה בטופס ויכול למוחקו אפי' לכתחי' וכמ"ש החק"ל שם כיון דאין כותבין כלום על המחק הגם שהיו שם עדי מסירה וק"ל.

עוד תשוב ותראה בנד' שם בסי' קכ"ד או"ד שכתבתי משם ה' שמעון פסח ז"ל בפי' דעשה מעשה להכשיר כשקצץ קודם כתי' להלן עי"ש וכעת אין הכתב תחת ידי לראות במאי קעסיק מר דאם הטעות היה בתורף מה הרויח שקצצו מיד עכ"ז ל"מ וכמ"ש מוהר"י אלמידה. ואם הטעות היה בטופס אפי' שהיה מניח הקציצה לאחר גמר הכתיבה לית לן בה כיון דיכול למוחקו ולהשאיר המקום חלק וכדעבדו עובדא רבני אזמיר בס' אגורה באהלך ומשטת הלשון משמע דהאי דהכשיר היינו משום דחתכו קודם כתיבה להלן וצריך לראות הדברים בשרשן. וע"ע בזה במז"הג שלי סי' רמ"ה מ"ש בזה.

תוכן העניינים

אבני האפוד חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה