אבני האפוד חלק ב· רבי דוד פיפאנו
סימן צ
א ס"א ש"ע הבעל יורש את אשתו. בכל ספק הנופל בירושה הבעל והנכסים ביד שליש. ע' בנד' או"ב ואות יוד ונשמט מלרשום שם תשו' מוה"ר בשער אשר חא"ע סי' ל"ז דק"א ע"א דהסכים כס' החק"ל דיש לילך אחר הרוב וכמסקנת רבני האחרו' המצויינים בנד' ואין זה נכנס בסוג ספק וודאי לשנאמר אין ספק מוציא מידי ודאי י"ש וכל זה דלא כה' קדושת יו"ט בסי' נ"א דכתב מדנפשיה דהוי כמו ספק וודאי ויורשי האשה חשיבי ודאים וכמ"ש ג"ך ה' ערך השלחן דסברא זאת דחאוה כל האחרו' וכנז' וע' בס' שאל האיש הנ"מ אה"ע סי' א' דנ"ג ע"א דנטה אחרי סברת ה' מו"מ ולא נחה דעתו מסברת החק"ל ז"ל.
ב בנדפס או"א הבאתי הסכמת רבני שלוניקי יע"א שאם האשה מתה והניחה בן או בת ויש לו שום דבר מהנדונייא שנותנין אותה ביד שליש לבתו וכו'. עתה מצאתי בכתבי חר"ש הכהן ז"ל שאין כן מנהג סופיאה יע"א.
ג שם ואינו יורש מלות אשתו. ע' משנת ר"א ח"ב סי' א"י.
ד שם בהגה אפי' היו משועבדים לכתו' אלמנה נקראים מוחזקים אצל הבת. ע' בנד' אוח"ט שרשמתי דברי הפוסקים שעמדו בסתירת דברי מוהר"ם וע"ע שביתת יו"ט אה"ע סי' ד'. מוהר"ם לדידי בתשו' כי באה בס' בני אהרן ח"מ סי' ל"ה מדקכ"ו ואילך. לב מבין ה' נחלות מדרי"ג ואילך. ארח משפט סי' רע"ח סק"ד קדושת יו"ט שם צל הכסף שם. האמנם בנדפס קרא שמטה תשו' הג' מוה"ר מוהרא"ק ז"ל בשער אשר סי' הנ"ל שבנועם שיח שפתי קדש אסברא לן דרובא דרבוואתא ורבים בחכמה ובמנין קיימי לעזרת הבעל דבירושת הבעל חשיב להו מוהר"ם מוחזקין וכן לגבי בכור ולא נאמרו דבריו כי אם לענין כתובה ולכן בנדון שלו (דהוא הנדון הנ"ז בנדפס או"ט) כתב דכיון שכל הנכסים הם בבית שלקחו בשכירות מממון המוריש נמצא דאין שום אחד מהם מוחזק יותר מחברו וכמ"ש בתשו' הריב"ש סי' רס"ד ובתשו' שמחת יו"ט סי' כ"ו ודאי דאזלינן אחר הרוב וזכה בהם הבעל עי"ד וע"ע בס' שערי רחמים ח"ב סי' יו"ד חח"מ כי באה שם תשובת פוסק אחד ימ"ב כמה ארכן הוא בתשו' מוהר"ם הלזו ובדקמ"ג ע"ד הושג מהר' המח' דלדעת רו"מ ורו"ב דינא יתיב דלגבי בכור לא חשיב שעבוד המזונות ראוי ורמז למ"ש הוא עצמו בשע"ר ח"א אה"ע סי' יו"ד ולמו"ה שע"א הנ"ל ולהרב ויאמר יצחק אה"ע סי' קנ"ד שהסכימו כן:
וש"ב אח"ז ראיתי בס' מעשה איש דבח"המ סי' א' הובאה שם תשו' הרב הפסק הנ"ז והה"מ בסי' ב' אסף אי"ש טהור רבני הפוס' ראשונים ואחרונים שעמדו על תשו' מוהר"ם הלזו ועד אחרן מו"ה מוהרא"ק ז"ל ע"ש ה ר' מת והניח אלמנתו ובן אחד נשוי והיתה אלמנתו ניזונית מנכסיו של בעלה והשאיר אחריה בית אחד ומטלטלין ועוד חביוות של יין מלאות. ואחר מיתת האב הבן היה נו"ן בנכסי אביו ומכר ממה שהניח אביו ואח"ך מת הבן והניח אלמנתו ובן קטן ובאה לב"ד אלמנת הבן לגבות כתובתה ותובעת ג"ך מזונו' לצורך בנה הקטן דינא הוי דאלמנת הבן גובה כתו' אפי' בחיי הזקנה. ה' שביתת יו"ט סי' ד' והאריך בטעמים.
ו שם ש"ע וכן אם הי"ל מלוה ביד אחרים כשנשאה וכו'. ע' בנד' אות יו"ד וע"ע שאל האיש הנ"מ א"ע סי' א' ובדברי הרב בנו נר"ו שם. ועמ"ש שם משם ה' נחפה בכסף דאין לומר קי"ל כמוהר"י אב"מ דלהלכה אמרו ולא למעשה ובדברי הרמב"ם לא איתפרש להדייא. עתה ראיתי למוהר"ש הלוי ז"ל בס' לב שלמה סי' ל"ו שכתב כן בפי' בדעת מוהר"י אב"מ ועל דעת הרמב"ם הביא פוס' דס"ל בדעתו דאין הבעל יורש מלות אשתו ע"ש
ז ס"ה ש"ע מי שנתגרשה ס' גירושין ומתה אין הבעל יורשה. ה' באה"ג כתב דה"ד נ"מ אבל נצ"ב שהן בחזקת הבעל אין מוציאין מידו דאין ספק מוציא מידי ודאי. והח"מ וב"ש כתבו דאעיקרא חלקו על הרמב"ם וא"כ שפיר מהני תפיסת הבעל וע' יד"א הגה"ט ס"ק כ"ו ופ"ת סק"ז. ויש ביניהם נפקותה דכפי כל הפוס' הנ"ז דעת מרן הוא דאינו יורשה ואפי' נצ"ב ובכן אם המוחזק הוא ממקומות שקבלו עליהם דעת מרן אינו יכול לומר קי"ל אך לדעת ה' באה"ג הוא דגם לס' מרן נצ"ב חולקין. והג' מוה"ר בס' שע"א חה"מ סי' כ"ו ד"ן ע"א כתב בפשיטות דבספק נשואה ובס' מגורשת נצ"ב דקבלם עליו הבעל על אחרייותו הרי הן בחזקתו או לפחות בחזקת שניהם ויחלוקו וכמ"ש הח"מ בסק"ד וה' באה"ג ושכן מצא להדייא בה' בעל העיטור ד"ב ועריב ותני לה באה"ג עם הח"מ וגבא טורא בינייהו דהכא"ג כתב כן גם לדעת מרן. גם לא גילה אוזן בזה דיש פוס' אחרים דהבינו בדעת מרן להפך ודוק ומ"מ אפי' באי' המוחז' יכול לומר קי"ל כהב"הג שהבין כן בדעת מרן ז"ל,
ח שם בהגה אבל כל זמן שלא נתגרשה אע"פ שנתן עיניו לגרשה יורשה. ע' בנד' אות טו"ב והנה שם הבאתי דברי ה' שע"ר בח"ב סי' כ"ג שכתב שדעת מרן דלא כרש"בם מדפסק דס' מגורשת אינו יורשה דמשמע הא לא נתגרשה כלל אף שדעתו לגרשה אינו יורשה וראיה זאת קדים אמרה הרה"ג איש' ירושלם בס' בני בנימן ח"א סי' טו"ב ודחאה וע' בס' כוכב מיעקב אה"ע סי' יוד מדמ"ט ע"א ואילך ושם הביא דברי מי שגדול מוהר"א בן שמעון נר"ו דהכריע מדברי הרמ"בם דס"ל הפך ס' רשב"ם ונתץ והרם ראייותיו עש"ה.
עוד כתבתי שם באות ך' משם ס' עבודת השם חיו"ד סי' ט"ז דאף בז"הז דאיכא חרג"מה ושבועה איתיה להא פלוגתא ודלא כס' רבני האחרו' שכתבו דבז"הז בטלה מחלו' ונסתייע מדברי ה' שבו"י ח"ב סי' ק"ב עי"ד עתה נדפס ס' שערי רחמים ח"ב ושם בחי"וד סי' ז"ך עמד ע"ד ה' עה"ש בכל מכל וישב בסתר' עליון על דבריו ושלדעתו אין ראיה מדברי ה' שבו"י דהתם מיירי במורד על אשתו דאף לדברי החול' על רשב"ם אינו יורשה י"ש מה שהאריך בזה ולא זכר שר לשני שרי צבאות ישראל רבני ירוש' ת"ו בס' בני בנימן ח"א סי' טו"ב (הזכרתים שם) שגם הם לא הסכימו לחילוק זה. וע"ע בקונט' זה לעיל סי' ט"ז מ"ש בזה וכן ראיתי בס' כוכב מיעקב אה"ע שם דחלק על ה' עה"ש ודחה ראייתו מדברי רש"ל והשב"וי וגם הוא לא זכר לרבני ירו"ש דנקטי הכי בפשיטות.
ט היכא דהושוו להתגרש לכ"ע אינו יורשה. ה' יש"א ברכה בתשו' בני בנימן סי' ט"ז והזכיר הסכמתו בס' שאל האיש אה"ע סי' ד' והוא הפך הפוס' שהבאתי בנדפס אות כ"א. וגם בס' כוכב מיעקב דמ"ח השיגו דגם בהושוו להתגרש מחלו' במקומו עומד,
י בערי איטלייא ע"פ חוקי הממשלה ונימוסיה א"א להתגרש האשה מבעלה בשום אופן וכי יהיה ריב בין איש לאשתו עושין סיפאראסייון וע"פ ערכאותיהם מחייבים את הבעל לתת לה מזונות והיא יושבת בבית הוריה עד אשר ישובו להתאחד. והוה עובדא שמתה האשה ונסתפק ה' מוהר"א ב"ש נר"ו אם יורשה הבעל ודרש מאת מוהריק"ו ז"ל דינה ש"ת וכמו שתראה בס' כוכב מיעקב שם ומני"ר אחר שעמד בכל החילו' הנז' העלה דבכה"ג אפי' לדעת רשב"ם יורשה דמלבד דה"ז כיש ביניהם חרגמ"ה דלכ"ע לא אמרו רשב"ם (לפי דעתו ע' לעיל או"ח) עוד בה דעכוב זה הוא יותר חזק מעכוב חרג"מה דהתם איפשר שהבעל מסיח דעתו מהירושה בחשבו שאפשר כי ברבות הימים תתפייס להתגרש משא"כ כשהעיכוב הוא מצד המלכות שלא יש אופן שיבאו לידי גירושין לכ"ע יורשה וחלק על מוהרא"ח ז"ל בס' תע"ל ח"ג סי' ך' (ובספרו נוה שלום חיו"ד דנו"ה) שכתב שגם בנד"ז במחלו' הוא שנוי ולא ירד לחלק דבכגו"ד דהעיכוב מצד המלכות לכ"ע יורשה יש"ב באופן דהשתא הכא כל הנדונות במחלו' הם שנויים ויד המוחזק עה"ע.
וכשאני לעצמי רואה אני הפרש גדול בתנאי הסיפאראסייון כמ"ש בספרים הנ"ל דמוהרא"ח ז"ל בס' תע"ל ד"מ הודיענו כי משפטי הסיפאראסייון במלכות צרפת הוא שכותבים לפני הערכאות שהם נתפרדו זה מזה הפרדה גמ"ו בגוף ומסון והוא פטור ועתור מכל חייוכי הבעל. לאשתו ואינו חייב בקבורתה ולא במזונותיה ואינו יורשה לפי חייוב ומשפט המדינה י"ש. בעוד כי בס' כוכב מיעקב כתוב כי במלכו' איטלייא ע"פ משפטי הערכאות מחייבים את הבעל לתת מזונות לפי כבודו והיא יושבת בבית הוריה עד אשר ישובו להתאחד ע"ש והרואה יראה דגבא טורא בינייהו דנדון מוהרא"ח כיון דע"פ נימוסי הממש' נסתלקו זה מזה ואין להם שייכות אפי' למזונות ולקבורה כל תנאי שבממון תנאו קים וכמו שכן בא בדברי מוהרא"ח שם ואילו בנדון ה' כוכב מיעקב עדיין הוא חייב במזונותי' ויש לו קשר עמה וכמ"ש שם בד"ן ע"א ודוק.
י"א ס"א ש"ע נפל הבית וכו' ובין שניהם חולקים נצ"ב. ע' בתשו' טבת התרע"ז אות י"ד.