אבני האפוד חלק ב· רבי דוד פיפאנו
סימן פב
א ס"ו ש"ע אין מפרישין אותו ממנה עד שיהיה בן שש שנים גמורות. בכתובות ק"ב נאמר ג"ך הטעם דחיישי' לרציחה ע' בנד' או"ב וע' פני אהרן א"ע סי' ט' שרפא שבר זה מש' ה' המבי"ט בשם הרשב"א שאם הקרוב משתלק מהירושה ליכא למיחש לרציחה וכבר הובאו דברי המבי"ט בכנה"ג הגה"ט סק"ז.
ב שם אלא כופין את אביו ונותן לה מזונות. בנד' אות ו' כתבתי דבגרושה אם אין אביו רוצה לתת לה מזונות לא מצינן לכופו דמצי מימר קי"ל כס' הראב"ד והרא"ם דס"ל דלא נאמר זה בבן. עתה מצאתי להתשב"ץ ז"ל בח"א סי' מ' שכתב וז"ל ולפ"ז אחר שנמלתו אמו יכול האב לומר אני אגדלנו והרמב"ם שכתב שיעמד עם אמו עד שיהא בן ו' שנים דחה דבריו הראב"ד ע"כ מצאנו תנא דמסייע לן בזה.
ג שם בהגה אבל אם נראה לב"ד שטוב יותר לישב עם בית אביה. ע' בנד' אות י"ב ובס' בני אהרן שם שהעלה כן.
ד אם הקרוב רוצה להוליכה עמו לא"י. ע' כנה"ג הגה"ט ס"ק כ"ג ול"ד ובנד' אוי"ד ולה' פני אהרן שם שהסכים דהדין עמו.
ה אם יש נכסים במקום היתו' ורודה רוצה להוליכה עמו לא"י צריך שיוליך עמו מנכסיו כדי מעותיו של היתו' ויהיו אפותיקי למעו' היתו' דאם יארע איזה קלקול הרי יש שם ממון דודה שהוליך עמה בעבו ה' פני אהרן שם.