אבני האפוד חלק ב· רבי דוד פיפאנו
סימן עז
א ס"ב ש"ע אם אמרה מאסתיהו וכו'. בטוענת מאיס עלי כתבתי ובנד' או"ג משם מוה"ר בס' צה"כ ח"א סי' י"ג. דש"ז ע"ד דהוא היה מונה דרבים הם הסוברים דכופין אותו לגרש ובתוכם דכן דעת רש"י לס' הסמ"ג והריט"בא. עתה דרך לימודי ראיתי להריט"בא בחידו' לגטין פ' הנזקין דל"ד ע"ד מהספר שכתב וז"ל מהא שמעינן דאשה שאמרה מאיס עלי ואין כופין אותו להוציא דא"כ מצינו מוציא שלא לרצונו וכו' ושלא כדברי הרמ"בם שכתב דכופין אותו להוציא דליתא ע"כ ולפ"ז צ"ל דהתם לדעת רש"י קאמר וליה לא ס"ל.
ב שם אם רצה הבעל לגרשה אין לה כתובה כלל. ע' לה' פאת נגב דמ"ד שכתב דאע"ג דבמחלו' שנוי אין הבעל יכול לומר קי"ל ואינה מפסדת כתו' ע"ד שתשהה יב"ח וה' שמן המשחה בדס"ה תמה עליו והעלה דאם הבעל הוא מוחזק יכול לומר קי"ל י"ש.
ג אשה כזאת דהוייא מורדת דמאיס עלי ובאה באמתלא ברורה כתבתי בקונ' המילואים עמ"ש מור"ם לקמן דאין כופין אותה להיות אצלו דמ"מ אינו חייב במזונות דכל היכא דאין מחייבין אותה להיות אצלו ואין מחייבין אותו לגרש אין מחייבין אותו למזונות ויען דבהג"מר דכתובות סי' ר"ן כתוב בשם מוהר"ם דהטוענת מאיס עלי בלתי טענה אין לה מזונות ומשמע דאם הוא בטענה יש לה מזונות כתבתי דמוהר"ם בא לומר דכל שהיא בלי טענה דיינינן לה כדין מורדת גמורה וכל שהיא בטענה דיינינן לה כדינא דמתיבתא מיהו לענין מזונות אפי' דיש לה טענה יהיה פטור אבל אין לו' דמוהר"ם בשיטת האומ' דאמאיס עלי באמתלא אין כופין וכמ"ש הטור ומור"ם משמו את"ד שם. ועתה אנכי הרואה דמ"ש באין לומר לפום ריהטא הוא האמת לדעת מוהר"א אבן טוואה ז"ל בתשו' שבס' תשב"ץ סי' ל"ה שכתב להדייא בדעה הששית שאע"פ שאין כופין לגרש בטוענת מאיס עלי באמת לא כופין ושזה דעת מוהר"ם מרוטונברק ז"ל ע"ע. ואם היה כדבר הזה ג"ך אין דבר סת' מתשו' מוהר"ם לנדון דמוהר"ם דחייב אותו במזונות היינו משום דס"ל דכופין אך להפוס' דס"ל דאין כופין אה"ן שפטור ממזונות אך דברי מוהר"א אבן טוואה בדעת מוהר"ם הם תמוהים וכמו שאכתב לקמן בעה"י אות. דדעת מוהר"ם הוא דאין כופין ופטור ממזונות וכנ"ז. וכן מתבאר מתשו' הרדב"ז פיורדא סי' ת"ו שכתב וז"ל לא דיינינן לה כדין מורדת דהא סבורה היתה לקבל וכו' ואין כופין אותו ליקח לה בית בפ"ע שהרי התנה עמה שתדור עם צרתה וגם אין לחייבו במזונות כיון שיצאה שלא מדעתו י"ש. מבואר דכל היכא שאין מחייבין אותה לדור אצלו ואין מחייבין אותו לגרש אינו חייב במזונות וכמו שכן עשיתי מעשה אז וכי תאמר אלי שא נא עיניך וראה להג' מוה"ר אג"ן ז"ל בס' צל הכסף ח"א סי' ט"ו דחייב לבעל במזונות דהתם קאי למה שנחלקו הפוס' באותן שחייבין להוציא אך אין כופין אותו לגרש אי עבדינן להו הרחקה דר"ת שיש מהפוס' שהחמירו דל"ע להו דחיישי' לגט מעושה וכמבואר בפוס' סי' קנ"ד והוא היה מהמחמירין וכמ"ש שם בסי' י"א ד"ס ע"ד בדין נכפה שהגם שחייב להוציא ל"ע להו הרחקה י"ש. על זה בסי' ט"ו הד"ר הוא וכה אמר דזה היה בחשבו דבטוען מאיס עלי היו רבים האומרים דאין כופין אבל בעמדו על כור הבחינה ואשכח שהרוב הם הסוברים דכופין בטענת מאיס עלי וכ"ש בנכפה דאיכא מרבוואתא דסוברי' דכופין אע"ג דהם עצמם ס"ל דבטוענת מאיס עלי אין כופין א"כ נמצא דהוו רובא דרבוואת' לצד אחד דכופין וא"כ הגם דלכופו לגרש אין אנו רשאין עכ"ש להרחיקו הרחקה דר"ת דסבר דאין זו כפיה היכא דאיכא רוב סברות דכופין אין ספק דהרשות בידינו להרחיקו הרחקה דר"ת. ושוב עמד על ענין מזונות וכתב דכל זמן שלא גרשה חייב במזונות והביא ראיה מתשו' מוהרימ"ט ח"א סי' קי"ג מ"ץ ח"א סי' נ"ט וה' פרי צדיק סי' י"א כתב להדייא דבטוענת מאיס עלי חייב במזונות עש"ב ומבואר מדבריו דטוענת מאיס עלי ונכפה דין אחד להם דבכל חד דינא הוי דלא כייפינן ליה לגרש ולא כייפינן לה שתשב עמו בביתו ועכ"ז מחייב הרב לבעל לזונה כל עת שאינו מגרשה,
ידוע תדע כי כבר אני בעניי באסיפתי הראשונה בנד'
סי' קנ"ד אות טו"ב עמדתי על כיו"ב על אשה שטוענת על בעלה שאין לו ג"א שהסכמת הפוס' היא שאין כופין אותו לגרש וגם אין מחייבין אותה שתשב עם בעלה אי חייב במזונות והבאתי אמבוהא דרבנן ובתוכם ה' עדוב"י סי' ל"ה שמחייבין אותו במזונות ושכ"כ ה' ס"ת בסי' קנ"ה ס"ק ט"ז משם נו"בי דבמשך הזמן הזה יהיה בפ"ע והיא תהיה בפ"ע והבעל יספיק לה כל צרכיה בעת ההיא אך לעומתם רבני ירוש' בתשו' בלי בנימן ח"א סי' ל"ו ול"ז מצווחין ואומרים דפטור הבעל ממזונות. והגם דה' פני יצחק בח"ב דפ"ב צווח עליהם והביא עוד רבנים דס"ל דחייב הבעל במזו' מ"מ מידי מחלו' לא יצאנו וה' מטה לחם בסי' י"א כתב דהוא מחלו' ישנה בין רבני קושטא ואסיק להלכה דיכול הבעל לומר קי"ל לך נא ראה דברי שם בארוכה ורמזתיהו בקצרה בנדפ' סי' קנ"ד אות ט"ו וקח עמך דדינו של מוה"ר צה"כ לענין המזונות במחלו' הוא שנוי
והנה בעת"ה נדפס ס' כוכב מיעקב ושם בסי' ט' נשאל ע"ז מאת ה' מוהר"י ישראל ז"ל (בע"ס בית היין) ויהי כמשיב וז"ל אם באנו לדון להאשה הלזו מדין מאיס עלי ק' למצא מזור להעלובה כי אין בידינו לכוף לגרש וכו' וגם מאי דחידש לן בטובו לחייבו במזונות בטענת מאיס עלי בכה"ג מדין קנסא כדי לכפותו על הגט תמורת הרחקת ר"ת שהי"ל לעשות בדין מ"ע צריכה רבא ולישר"י לן מר מאי דפשיט"ל לעשות הרחקת ר"ת במאיס עלי לא פסיקא מילתא דאיכא כמה מגדולי אחרו' דהרחיקו הרחקה הלזו וחשו בה לגט מעושה יעו' בס' צה"כ ח"א דס' ע"ד. גם לחייבו במזונות מדין קנסא מלבד כי צריך כח גברא להוציא ממון מתורת קנס עוד בה כי אם המזונות אינן מדינא ויבאו כדי לכפותו על הגט לא ניצולנו מערעור גט מעושה וכו' י"ש. והנה תשו' מוהרי"ש ז"ל אינה לפנינו לידע מה כתיב בה ותרי תמיהי חזינא הכא חדא מאי דברירא ליה למוה"ר ובא בהשג יד דאין לעשות הרחקת ר"ת ומטי בה מתשו' ה' צה"כ נעלם ממנו דהרב גופיה משוי אנפשיה הדרנ"א ואסיק להלכה דבטוענת מ"ע שפיר עבדינן ליה הרחקת ר"ת וככל הנ"ז והכי אסיק הרה"ג מוהרי"א ז"ל בס' בני בנימן ח"א סי' ל"ז דס"ה ע"א וזאת שנית לענין המזו' דינא יתיב וספרין פתיחו דשפיר מצי הבטל לומר קי"ל ולא אחד בהם בדברי שני המאורות שעלו על שפתם מחלוק' זה איברא דעמ"ש מדין קנסא:
טמון ברמז דמדינא פטור מ"מ הי"ל להכריע דינו מדברי ה' מוהרי"א בס' בני בנימן דאע"ג דהסכים לעשות הרחקת ר"ת במאי דקאי עכ"ז לענין מזונות לא חייבו לא מדינא. ולא מקנסא ויש להפליא איך נעלם מעיני מוהרי"ש ז"ל דברי אלוף עיר"ם וצ"י. שו"ר בס' מטה לחם סי' ח' דנשאל על נדו' בעצמו שנשאלו הרבנים הנ"ז והביא שם. דברי מוהר"י ישראל יותר בהרחבה ושמה תראה דנרגש מוהרי"ש ז"ל מדברי רבני ירו"ש דפטרו את הבעל ממזונות ולחלק יצא דשאני נ"ד דהבעל השליכה מעל פניו ואינה נקראת מורדת מתשמיש דהוא אינו רוצה שישמשנו וכו' והיינו הדרך האחרון שברר מו"ה הרי"קו ז"ל אך לא הובא שם ענין זה דהרחקה כלל. שוב התבוננתי על הדבר וראיתי דמו"ה דבר ה' בפיהו אמת דמו"ה צה"כ חזר בו בסי' ט"ו היינו לגבי נכפה דשם מצא רוב הפוס' דס"ל דכופין בצירוף דעת האומ' דבנכפה כופין אבל בטענת מאיס עלי לחוד עדיין הוא מחלו' שקול וכמ"ש שם סי' ט"ו דקי"ב ע"ב ודוק.
ד אם הבעל טוען מאיס עלי מחמת מום ע' בנד:
או"ד דהיכא דהאיסור הוי מחמת שבועה ולא מחרגמ"ה במחלו' הוא שנוי בין רבני אחרוני זמננו ובסיון התרע"ג בא מעשה לידי על פתגם דנא ועמדתי ע"ז באורך הלא היא כתובה בסי' ג' ע"ש אות ו' ושם העלתי דדברי המתי' נכונים ודברי מוהרי"ץ אשכנזי נר"ו אשר הבאתי בצד' אהמ"ר אינם עולין להלכה אמנם אם:
כתוב בשטר הכתו' רק בלתי רשות ב"ד בכה"ג מתירין לו הב"ד לכ"ע י"ש באות ז'.
ה אפילו נתרפאה מהמום יכול לטעון דמאיסא עליה מחמת מומים שעברו. ע' בתשו' שם או"ח
ו סי"ב ש"ע הריני מצער אותו מפני שעשה לי כו"ך וכו'. זהו דוקא אם טוענת על העבר שא"א לתקנו אבל אם צועקת על העתיד והם דברים הנוגעים לשאר כו"ע אינה נקראת מורדת. מחנה חיים ח"ב א"ע סי' כ"ח.
ז שם ותטול בלאותיה הקיימים וכו' המדודין שנתן לה אביה אי ליתנהו בעין אינה נוטלתן ע' בנד' אות ז' ואחז"ר מצאתי למוהראנ"ח ח"א סי' ק"ד שכתב וז"ל המדודין הניתנין בנדונייא כמלוה הם אצל הבעל ולהוצאה ניתנו ואין להם דין סבלונות אלא הרי הם כשאר נכסי הנדונייא וגריעי מהם וכו' עי"ד והרי הוא תנא דמסייע לה' משכ"הר שהבאתי שם וע"ע בנדפס לקמן סי' קט"ו אות כ"ז.
ח שם ואם מרדה מתחת בעלה כדי לצערו וכו'. בנד' או"ט הנה הבאתי מחלו' הפוס' כשמשימה גבול למרדה אם נקראת מורדת י"ש וע"ע בס' כוכב מ עקב סי' ו' דל"א שכתב דאפי' לס' ה' עדוב"י ודעי' היינו היכא דטענתה היא בדין ומשפטים מדברת בתביעתה אבל אם בעיקר טענתה אין בדבריה ממש גם איהו יודה ונרגש מדברי ה' עדוב"י בעצמו שם ועמד ע"ד י"ש
ט שם ואם מתה קודם הגט בעלה יורשה. אפי' לאחר יב"ח הב"ש הובא בבא"הט ס"ק טו"ב והיינו משום דאינהו אזלי לשיטת הרא"ש ודעי' דפליגי על רשב"ם וס"ל דכל שמתה מחמת קטטה חין בעלה יורשה (ע' לקמן סי' ץ' בנדפס) ה"ן אין בעלה יורשה ואע"ג דבנדון הבעל אינו חפץ לגרשה וגם היא אינה רוצה להתגרש כבר כתב ה' מוהר"י חיים ז"ל רב מבבל בתשו' כי באה בס' מעשה איש אה"ע סי' ח"י דע"ב ע"ב דמדברי רשב"ם והאגודה מתבאר דכל שמתה מחמת קטטה אינו יורשה ויש. וכן ראיתי בס' שאל האיש הנ"מ להג' רל"ץ מוהר"י אלישר ז"ל בא"ע סי' ד' שנשאל על אשה שמרדה בבעלה וביד הבעל מעב"ד שהיא מורדת גמו' והרשוהו לישא אחרת ואם ירצה לגרשה תטול בלאותיה הקיימין ושוב בא מורשה האשה ותובע לבעל בבני ב"ד לעשות מה שהדין נותן עם אשתו לקרב או לרחק ולא רצה הבעל לגרשה ומתה ובעודה בחיים עשתה איזה הקדשות אם הצוואה שו"ק. ומר ברישא אחר שהביא ס' רשב"ם דכל שמתה מחמת קטטה אין הבעל יורשה והחילוקים שנאמרו בזה פסק את הדין דהצוואה קימת ואף שבנד"ז היא היתה מורדת מתחילה כמו שנראה מהמע"בד שנתנו ביד הבעל שפטרוהו מן הכל וגם נתנו לו רשות לישא עליה מ"מ כיון דלבסוף אחר כמה שנים היא חזרה בה ותבעה מבעלה לרחק או לקרב ונמצא עתה הוא המורד על אשתו בזה בלי ספק דכ"ע יודו דאין הבעל יורשה ול"מ נ"מ אלא אפי' נצ"ב כל שהיא תפוסה בהם חל ההקדש וזכו בהם מי שניתן להם ואין לבעל זכות בנכסיה א"ד.
אולם לא נכחד דלפק"ד הרב הפריז על המדה באמרו דלכ"ע אין הבעל יורשה והיה זה ע"פ היסוד שהניח דכיון דלאחר כמה שנים חזרה בה ותבעה מבעלה לרחק או לקרב והוא לא רצה לא זה ולא אותו נמצא עתה איהו ניהו המורד על אשתו וכמו שבא בתוך דבריו דמור"ם הוא מכת בחול' על רשב"ם וכמ"ש בסי' ץ' ועכ"ז כשהוא מורד כתב שם דאינו יורשה. ולפי דעתי המעט אהס"ר מונח זה הוא הנחה' שוברית דמאחר דפסק מור"ם פה דאם חזרה בה לאחר יב"ח לא מהני חזרתה ואבדה כתובתה ואם ירצה לקיימה צריך כתיבה אחרת איך נוכל לתת לא דין מורד מאחר דהיא פתחה בקלקלה תחילה ולא סר מעליה דין מורדת ועדיין היא בדינה הראשון. ומורד דכתבו הפוס' דאס מתה אינו יורשה הינו דהוא מרד בו תחילה וע"ס וכל לגבי דידי עדיין מחלו' במקומה עומדת דלדעת החולקים על רשב"ם בכגו"ד בעלה יורשה. וע' בנדפס לקמן סי' ץ' מה שהבאתי באות ב"ג משמיה דה' שערי רחמים אה"ע סי' כ"ג מח"ב דמדבריו יוצא לנד"ז דאליבא דכ"ע בעלה יורשה עש"ה.
י שם בהגה וי"א דכל זה באינה נותנת אמתלא למה אומרת מאיס עלי וכו'. והוא דעת מוהר"ם כי הובא בטור ובהגמ"י פי"ד מ"ה אישות ובהגמ"ר דכתובות. וע' בנד' או"ך. מיהו ה"ד לענין הממון אבל לענין כפיה לגרש גם מוהר"א אבן טוואה ז"ל בתשו' חוט משולש שבס"ס תשב"ץ כתב בדעת מוהר"ם דבנותנת אמתלא לדבריה כופין אותו לגרש. והג' מוה"ר בס' צל הכסף ח"א סי' י"ג דפ"ו ע"א כתב דנגרר אחר מ"ז הרשב"ש בסי' צ"ג והוזכרה בב"י מקודם דהבין כן בדעת מוהר"ם והאמת הוא דדעת מוהר"ם דאין כופין אותו לגרש וכמו שביאר דבריו הראש' בתשו' כלל מ"ג סי' ח' ומי לנו בקי בדעת מוהר"ם יותר ממנו בשגם תשו' מוהר"ם שהביא המר' בס"פ אע"פ כתב בפי' שלא נהגו לכופו לגרש י"ש והמעין במרדכי שם ידו נטויה לדחות ולומר דהרב קאי במור' גמורה לא במורדת דמאיס עלי יעו"ש.
ומ"מ אף להסוברים דאין דעת מוהר"ם לכופו לגרש אפי' שבאה באמתלא ה"ד ב מתלא כי האי שאינו הולך בדרך ישר ומכלה ממונו אבל אם ב"ה בטענה דמאיס עלי מחמת. חולי או מום דמאיס גם מוהר"ם מודה דכופין אותו לגרש וכמ"ש הג' מוה"ר מוהרא"ק ז"ל בס' שער אשר אה"ע סי' מ"ה דנפק דק ואשכח למוהר"ם פ"פ דמדבריו בתשו' דסי' ק"ץ מוכח דס"ל הדעת הרא"ש דכופין לנכפה לגרש והבאתי דבריו בנד' סי' קנ"ד או"ר ואם ראה תראה למו"ה בס' צל הכסף שם שהביא משם מוהר"א אבן טוואה שכתב דבאמתלא מפורסמת וגלויה כ"ע יודו שכופין אותו לגרש לאלתר והשיגו ממחלו' הראשו' בטוענת מבעלה שיגרשנה מחמת שהוא נכפה ואיכא בינייהו מאן דסבר שאין כופין וחשיב למוהר"ם בהדייהו היינו דאזיל לשיטתיה דהכי ס"ל למוהר"ם וכמ"ש ה' אמונת שמואל ולא ראו תשו' מוהר"ם שהביא המ"ר בשע"א ודוק כי קצרתי ובתשו' סיון התרע"ג באות אבג"ד כתבתי בזה באורך והיא בסי' ג'.
י"א אשה הטוענת על בעלה בפני ב"ד ובפניו כי מביא לה גוים ובעלה מכחישה אם יש לה דין מורדת ע' בנד' אוכ"א. עתה נדפס ס' שאל האיש ומר בריה דהרב חיים לעולם יחיה ירד להציל למ"א מכל מה שהשיגו ה' שערי רחמים ומסיק לדינא דלא מקרייא מורדת ע"ש בסי'.
י"ב ס"ג בהגה וכ"ז בנצ"ב אבל נ"מ היא נוטלתן. נפלו לה נכסים בירוש' ומרדה על בעלה ואח"ך הוציאה שטר כתוב שהודה בפני עדים שחייב לאשתו כו"ך וזקפן עליו במלוה והדי הם כנצ"ב וטוען שגם נכסים אלו נעשו צ"ב ולא ישלם אא"כ תפסה נסתפק ה' חיים שאל ח"א סי' ע"ד אות כ"ה מה דינה והעלה בצ"י,