אור ברסלב

אבני האפוד חלק ב· רבי דוד פיפאנו

סימן ע

סימן סח

א ס"א ש"ע חייב במזונותיה. בנד' או"א הבאתי ס הרא"ם דכשהוא רוצה לגרש ואינו יכול מחמת התקנה פטור ממזונות ושיש חול' ורבני אשכנז הפ"מ והשע"י כתבו דאין לומר קי"ל כס' הרא"ם ואנן בדידן דיינינן להפך י"ש. עתה באו לידי תשו' מוהרש"ם ח"ג ושם בסי' שכ"ג אחר שהביא דברי רבני אשכנז הנ"ל והחת"ס בסי' קצ"ח כתב דהוא מצא בא"ז הגדול בשו"ת שכת"א בסו"סי תשל"ט דמתבאר מדבריו דקאי בשיטת הרא"ם ז"ל וכיון דגם איהו ס"ל כרא"ס בודאי דיכול המוח' לומר קי"ל את"ד וע"ע לה' שמחה לאיש סי' ט"ז דנ"ד ע"א שכתב דלפי דברי ה"ה דעת הרמב"ם ז"ל כהרא"ס

ב בנדפס או בכ' הבאתי משם ה' פנ"י שעשה ס"ס להחמיר בענין מזונות האשה והקשתי עליו דלענין המזונות אין כאן שבועה עי"ש ובקונט' מילואים. עתה קבלתי מכתב מאחד מאוהבי מעיר שלוניקי והוא עצו"ר כש"ת ר' פנחס ברזלי נר"ו ההוא אמר דאפשר דבמקומו של ה' פנ"י נוהגין לכתב הכתו' בדף אחד דקאי השבועה גם על המזונות ושוב כתב שמצא לה' מר"א ח"ב חה"מ סי' מ"ד שכתב כדברי דאין כאן ס' שבועה להחמיר לחייב במזונות דהשבועה היא שלא לגרש בע"כ ולא שייכא גבי מזונות אלא דבח"מ סי' ל"ו סתר את אהלו והצ"ע את"ד נר"ו ואין ס' מר"א ח"א עמדי לראות הדברים בשרשן אך פניתי לראות בח"ב ואיני רואה דבר סת"ר כי התשו' דסי' ל"ו איננה בח"מ כי אם באה"ע ושם בדר"ה ע"ג אחר שעשה הס"ס כתב ובשבועה דואנא אזון אף הכנה"ג יודה ולא עסיק שם אלא בשבו' דשלא לגרש והן הן הדברים הנאמרים בחה"מ סי' ע"ד דקל"ג ע"א ואף הרב עצמו בא"ע סי' ל"ו רמז תשו' זו ודוק.

ג אם יש לחלק בין זיווג א' לזיווג ב' כתבתי בנד' או"ג דיש הרבה פוס' דס"ל דאף בזיווג א' אמרה הרא"ם וע"ע לה' מר"א בחה"מ שם דסל"ה וגם הוא מהחולקים על ה' ידש"מ עי"ש.

ד כתבתי בנד' או"ד משם ה' ידש"מ דבכתובות של קושטא שכותבין המזונות והשבו' בדף א' אינו יכול לומר קי"ל כס' הרא"ס כיון דמצד השבועה חייב עי"ד ור"ל דספק שבו' להחמיר ואת זה תמיהני על ה' פורת יוסף ז"ל באה"ע סוס"י ע' בנדון שחל להיות בחשבונו שרצה הבעל להפטר ממזונות ופטרו הרב דאף דלא יהיה אלא ספק אם הפיטור שפטרו אשתו מועיל מצד הדין הרי הוא מוחזק בכסיו ומאן מפיק ליה מידיה וחתר להוכיח דהבעל מקרי מוחזק גם במזונות דלהבא עי"ד והלא מר באתריה קושטא קאי מה יועיל לפוטרו מצד הדין בטענת קי"ל הנה אשה לקראתו באה בטענה דהוא חייב מכח השבו' הכתובה בשטר הבאה בדף א' וכדברי אלוף עיר"ם ה' ידש"מ וצ"י. וכ"כ ה' מר"א בח"ב סי' ל"ו וסי' מ"ד. ובעיקר דינו של הרא"ם ע' בתשו' לה' שמ"ח גאגין ז"ל היא באה בס' תעלומות לב ח"א סי' ב':

ה ס"ג ש"ע צמצמה והותירה הוא של הבעל. ע' בנד' או"ב דבצמצמה מחמת קמצלות כתבו רבני אשכנז והו"ד בס' פ"ת שהוא של הבעל לכ"ע וע"ע לה' מש"ל פ"ב מאישות דין י"ג ושנוב' ה"ד ספ"ת שם כתב דלאו מטעם קי"ל אתינן עלה רק דזה מוסכם לכ"ע וע' בית יעקב לה"ג מליסא בסי' זה שכתב דזהוא מחלוקת ומטעם קי"ל הוא. וע' להג' יאודה יעלה באה"ע סי' יו"ד דעמד בזה והעלה להפך דאין כאן מתלו' דלכ"ע הוא של הבעל ואין כאן מקום לומר קי"ל וכל זה שצמצמה מהסך שקצבו לה ב"ד אבל אם הבעל היה נותן לה כל הצורך וצמצמה ע"י טוב השגחתה לכ"ע הוא של הבעל וכ"כ בס' בית יעקב שם.

ו רב אחד שהתנדבו ונתחייבו העם ליתן לו שנה בשנה ס"מ לזמן עשר שנים ונח נפשיה ונשארה אלמנתו והיא עשתה כל ההשתדלות שלכבוד בעלה יתמידו בנדבתם וקמצה והותירה ממה שהיו נותנים לה ויורשי הבעל טוענים דהו"ל כמותר מזונות דהוי ליורשים ויורשיה טוענים שהוא שלהם יען הם לא נתנו מכיסם כלום הדין עם יורשי האשה. מוהר"י בורלה ז"ל בתשו' כי באה בס' היכל מלך דמ"ו והרב המחבר שם כלביא יקום על דבריו והאריך בזה הרבה והעלה דהדין עם יורשי הבעל ע"ש ותשו' מוהרי"ב אשר באה שם בקצרה קצר אמיץ הנה באה בס' מקור ישראל חא"ה סי' ב"ך ושם ארוכה' ל"ו עלתה והזכרתיה בנד' אות ח'.

ז מ"ח בהגה מיהו אם היו חייבין לבעל וכו' ל"ד חייבין ה"ה אם לקח מנכסי הבעל ופרנס אשתו ע"ג דלא הודיע לבעל תחילה. ב"ש וח"מ. ועיני כל חי תחזנה משרים דל"א דזכה המפרנס אלא דוקא כשזן את האשה מחוב שבידו אבל כל שזנה מכיסו ולא מהחוב או מהפקדון גופיה על סמך שאח"ך יקח מהפקדון לא זכה המפרנס. מוהר"א לאנייאדו ז"ל בס' דגל מחנה אפרים הנד"מ אה"ע סי' ג' אלא דשוב מצא להש"ך ח"מ סי' קכ"ח סק"ח דגבי פורע חובו של חברו ס"ל דאף אם אחר שפרע חובו ש"ח תפס דזכה בתפיסתו וכתב שבמקומות שקבלו דעת מרן לא נ"מ מידי דמרן פסק דמוציאין המשכון מיד הפורע מינה דלדידן דמצי לומר קי"ל אף שתפס אח"ך מה גם לפי מ"ש הרש"בא והובא בב"י דל"א דהניח מעותיו על קה"ץ אלא במפרש שמחמת מזונות נתן אבל פרנס סתם חוזר וגובה והגם דמרן לא ס"ל כוותיה וכמ"ש זה הרב בהר הכי יעו"ש וע' בנד' אות כ"א. ומוהר"ש הלוי בספרו לב שלמה סי' נ"ה כתב בפירוש דהא דמנכים לו מחובו היינו אם היה חייב לו מקודם אבל אם תפס אח"ך לא ע"ד.

ח שם בהגה ואין חילוק בין אב לאחר שפרנסה. המעין בתשו' מוהר"ם שבמרדכי יראה דהר"ס לא פסק שם דאב שפרנס סטור אלא משום דאיפליגו בירוש' ואיכא מאן דס"ל הניח מעותיו על קה"ץ אלא אחר אבל האב גובה ואיכא מאן דס"ל דגם האב הניח מעותיו על קה"ץ וכיון דלא איתמר בירוש' הלכתא לא כמר ולא כמר מספקא לא מסקינן ממונא מודים דבעל ומינה דאם תפס האב אח"ך לא מפקינן מיניה כיון דבירוש' איכא מאן דסבר דשאני אב מאחר א"כ הא דמוהר"ם לדידן לא הלכה דמוהריק"א בתשו' סי' ק' מדיני כתובה ס"ל להפך ואנן בתריה דמרן גריסנן ה:

דגל מחנה אפרים שם ידון מינה לדידן דאם תפס האב שפיר מצי למימר קי"ל ובתשו' מוהר"ם שבהגמ"ר לא הזכיר ירוש' הלזה עי"ש. ט סי"ב בהגה אם היתה לה קטטה עם בעלה והמניעה ממנו וכו'. אשה שהמירה וניתן רשות לבטל שישא אחרת ואח"ך חזרה לדת יהודית ובעלה אינו חפץ לגרשה והיא תובעת או פרנסני או גרשני אם חייב במזונות ע' בתשו' שהשבתי בחשון התרע"ז אות ז' והיא בסי' ח'.

תוכן העניינים

אבני האפוד חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה