אבני האפוד חלק ב· רבי דוד פיפאנו
סימן נו
א ס"א ש"ע המארס את האשה ושהה כמה שנים וכו' נותנים לו יב"ח. ל"ד בשקדשה דאפי' בשידוכין לבד בלי קידו' וכמ"ש בהדייא מוהרימ"ט ז"ל בראשון סי' קל"א וז"ל ואע"ג דהתם בארוסה שנינו דאגידא ביה בקידו' אף זו אגידא ביה בשבועה ובקנס גדול וכיון דסתם ארוסה אע"פ שלא כתבו זמן לנישו' הכי דינינן ליה משום דמסתמא אכח ארעא בהכי וכו' אף כששדך סתם ונשבעו זל"ז ושמו עליהן קנם כייפינן להו בהגעת זמן דכל זמן דאגיד בה לא יהבי ליה אחריתי וכן לדידה יש"ב. וגדולה מזו כתב הב"ש בסק"ד דבז"הז דאין קיד' ואינו אלא שידוכין מ"מ כיון שהגיע עת הנישואין והוא מעכב חייב ליתן לה מזונות אלא שלא נהגו כן ע"כ מבואר דאין חילוק בין נתקדשה ללא נתקדשה רק שעשו ביניהם שידוכין בקנס ושבו' וכ"כ ה' שביתת יו"ט אה"ע סי' ד'.
ב שם אם עברו עליה יב"ח בבגרותה ואח"ך נתקדשה אין נותנין לה אלא ל"י מיום התביעה. בזמננו זה דכל בתולות המשתדכות הם בוגרות וכבר עברו עליה כמה שנים פשיטא דאין ליתן להם יהיה לאיש או לאשה יותר מל"ו וכן מתבאר מדברי מוהרימ"ט שם וה' שביתת יו"ט שם נקיט בלישניה יב"ח ולא יעיר אם היתה נערה או בוגרת ואפשר דנ"ד היה דלא בגרה עדיין. וכתב הכנ"הג סק"ח משם מרן בתשו' סי' י"ב מדיני נישואין דז"ד בשלא קבעו זמן לנישואין אבל אם כשנשתדכו קבעו זמן והגיע אפילו אם היה קצר מהזמנים הנז' חייב במזונותיה ע"ש והנה הנם דברי הריטב"א והביאם הרב"א בש"מ על דנ"ו וכ"כ גם הנמק"י בחידו' לכתובות אשר בס' אישי ה' והביאו היד"א בהגה"ט סק"ד רק דאינו כתוב בשיטת הרב"א שלפננו כמו שהעתיק היד"א וגם בחידו' הריט"בא לכתו' ליתנהו להני מילי שא נא עיניך וראה.
ועובדא אתא קמן בבחור ובתולה שנשתדכו זל"ז בקנין ושבו' וקנס וקצבו זמן הנישו' ובבא הזמן תבעה המשודכת שרוצה להנשא והחתן אומר שהוא חולה ושתמתין עד שיבריא וביני וביני כבר עברו קרוב לט"ו חדשים מזמן הקצוב והיא גדולה בשנים וטוענת שאינה יכולה להמתין עוד ופסקנו דשניהם פטורים מן הקנס ומן השבועה החתן מצד שנחלה והו"ל אונם והכלה בעבור שאינה יכולה להמתין עוד ונהי דבאונס דחלה חשיב אונס לגבי החתן דהגם דהעכוב בא מצדו אינו חייב לזונה וכמ"ש מרן זהו דוקא אם אינה חפצה ליפטר ממנו ותובעת מזונות אבל כיון שהיא תובעת ממנו או כנוס או פטור והוא אינו יכול ליכנס היא נפטרת מהחייוב וגדולה מזאת כתב הנמק"י בחידו' לכתו' שם משם הריט"בא דהגם דהוא נותן לה מזונות כשהגיע זמן ולא נישאו מ"מ אינו יכול לעגנה זמן רב דאם מבקשת או לכנס או לפטר חייב י"ש וכ"ש הכא דאין לה מזונות כלל ומי יודע מתי יתרפא וביני ביני שערה הפך לבן וכזאת וכזאת מצינו לה' פ"מ בראשון סי' ע"ז (העתקתי לשונו מס' כוכב מיעקב סי' ז' כי אמ"א] שבטל שבועת השידוכין שהי"ל להכניסו בזמן פ' וגם שאבי הכלה טוען שלא הי"ל לתת מה שפסק לחתנו ואומר שימתין לו קצת זמן עד שירויח ודבר פשוט הוא שכשם שמחי ומסי כך מוריש ומעשיר עכ"ז התיר הרב דע"ד לישב ובטל עד שירויח לא נשבע.
ואחר זמן באו לידי תשו' מוה"ר מוהר"י בן יעיש ז"ל הנדפסות בס"ס בן לאברהם ושם ראיתי לו ביו"ד סי' ח' שכתב דשבו' השידוכין קאי על עיקר הזיווג ואם שואל האיש שירויח לו זמן אינו נקרא עובר על שבועתו י"ש ופנאי לא היה לי לעמד ע"ד הרב היטב דכרגע נראה לי האמנם אינו סותר מה שכתבנו דאה"ן דלא יקרא עובר על שבועתו אם יראו הב"ד דטענתו נכונה מ"מ האשה ג"ך היא פטורה מן הקנס ואינה חייבת להמתין יותר וק"ל וע' בנדפס לעיל סי' ן' אות ט"ו מ"ש משם מוהר"י שאראנבי ז"ל בתשו' שכתב הפך דברי הרב.