אבני האפוד חלק ב· רבי דוד פיפאנו
סימן נ
א ס"ב ש"ע המקדש אחותו במעות מתנה. המש"ל פ"ו מ"ה זכיה דין ך' הביא משם הריב"ש סי' תע"ח דפסק כרב דהמעות הזו פקדון. ולכאו' נראה דהיא ס' יחידי אך המר"א בזכרו' מ"ע ק' אות כ"א מצא רעים אהובים.
ב ס"ג ש"ע השולח סבלו' וכו'. השולח סבלו' לארוסתו והיא בבית אביה הרי הוא כמי שמסרם ביד האב כנה"ג הגה"ט סק"ו משם מוהרש"דם וכמ"ש בנדפס או"א דבמחלו' הוא שנוי וע' כוכב מיעקב א"ע סי' ח' מ"ש בע"ז והן עתה נדפסו תשו' מוהר"ח א"ז וע"ש בסי' רנ"ט בהערות מוהר"ם יפה מה שפלפל בזה.
ג שם ואם היה מנהג המדינה שיעשה כל אדם סעודה וכו' משלמת הכל. כל היכא שהמתחייב פטור מהקנס מצד שהבן או הבת אינם רוצים דחשיב כאונס וכמו שיבא קמן אי חייבים על ההוצאות במחלו' הוא שנוי בין ה' שב יעקב עם ה' שבו"י ה"ד הפ"ת בס"ק י"ד ומוה"ר בס' כוכב מיעקב אה"ע סי' ח' מצא שמחלו' זה הוא בין הרב"י עם מוהריק"ו סי' זה ומ"מ לחלק יצא דע"כ לא נחלקו אלא כשהצד התובע ההוצאות הוא היה הסיבה לפרוד הזיווג מצד מעשיו דאיהו הוא דאפסיד אנפשיה אבל אם התובע הוצאות לא פשע מאומה כי החזרה הוא מצד שכנגדו נהי דלגבי הקנס פטור אותו הצד דאינו מחויב ליתן תרקבא דדינרי לפייס לבנו או לבתו מ"מ על ההוצאות חייב לכ"ע י"ש. ובס' מטה לחם סי' ז' נשאל על נדון זה בעצמו וע"ש בדי"ג ע"א דהביא משם ס' נוכח השלחן אה"ע דפטר גם מההוצאו' כל שהחוזר יש לו טעם והשיגו מדברי ה' שבו"י הנ"ז ואסיק דמידי פלוג' ל"ן וע' בנדפס אות ג"ד מ"ש בזה.
ד ס"ד ש"ע המשדך בתו לחברו וכו'. בנד' או"ז הנה הבאתי תשו' ה' ישמעל הכהן ז"ל בע"ס ז"א שהובא בס' מקור ישראל. עתה ראיתי שהיא כתובה ג"ך בס' חיים שאל ח"א סי' יו"ד וה' חיד"א ז"ל שם בסי' י"א הסכים עמו. ה ס"ה ר' שדך בתו בקנין ושבו'. ע' כנה"ג ס"ק כ"א דבתשו' הרא"ש לא הוזכר שבועה וע' בנ"ד או"ח וע' משכנות הרועים דש"א ע"א דגם הוא הלך בדרך מרחוק:
ו שם ש"ע ואח"כ אירע שהמירה אחות המשודכת. ע' להג' עטרת חכמים אה"ע סי' כ"ו מה שפלפל בדין זה.
ז אם נשמע קול רנון בעיר שהמירה או שזנתה אי פטור מהקנס ומן השבו' ע' יד"א הגה"ט ס"ק ב"ך דהוא שנוי במחלו, דלס' מוהרש"ך ומוהרימ"ט פטור ולס' הב"ח חייב דאין בקול ממש ע"ש ומן התימה דלא זכר שמעשה זה בא לפני הכנה"ג ככתוב בהג"הט ס"ק כ"ו דהכנה"ג רצה לפוטרו ושלשת הגבורים שבימיו חלקו עליו עי"ש ומ"מ אסיק הכנה"ג דהיכא דהוי קלא דל"פ אליבא דכ"ע יכול לומר אדעתא דהכי לא נשבעתי וע' מר"א ח"ב סי' ל"ח מה שפלפל בדברי הכנה"ג וגם הוא לא הזכיר להיד"א ז"ל י"ש.
ה מי ששדך אשה בקנס ושבו' ושוב נמצאו בה מומין כתבתי בנד' או"ט דפטור מהקנס והשבו' דלא דייק המשו' לחזר ולבדק רק קודם הקדו' אבל לא קודם השידוכין ואע"פ שנרפאית יש לחוש שיחזר לה החולי י"ש ובמילואים או"ג. עתה ראיתי למוהר"י קצבי בתשו' סי' ד' דגם איהו קאי בשיט' הפ"מ דהיכא דנשבע שלא לקדש אשה אחרת זולתה עדיף מקידושין י"ש. אמנם ע' משכנות הרועים מע' הק' אות י"ח שגם הוא מסכים לכל הנ"ל. וע' בתשו' סיון התרע"ג או"ט מ"ש ני"ד הבאמ"ח והיא בסי' ג'.
ט מי שנשתדך עם אשה וקודם ההתקשרות הלך עמה לטייל הרבה ועשו תנאים ואח"ך נודע לו שהיא חיגרת מרגל אחד ותקנו לה דף של עץ והיא טוענת שנודע לו ממקום אחר אחר שטייל עמה הרבה. החתן נאמן בשבועה שלא נודע לו מקודם וראיה מתוס' תענית ד' ע"א ד"ה שלשה הג' מוהרש"דם נר"ו בתשו' ח"ב סי' רכ"ה.
י במקום שיש שבועה וקנס אם בפרוע הקנס נפטר מהשבו' אף שאין לו שום טענה לחזר בו בנד' או"ט כתבתי דאנן בדידן דיינינן עובדא דאס פורע הקנס אף בלי שום טענה אין כאן חומר שבועה דמפרשינן כונת השבו' שנשבע לקחתה או לתת לה סך פ' בתו' קנם עי"ש עתה ראיתי לה' משכה"ר מ"ע הק' אות מ"ד דש"ב שכתב דכן נהגו במתא תונס ושבמנהג זה משכי ואזלי כל הרבנים ואין פוצה פה. (אמר המגיה דש"ן ועין להר' חק"ל חיו"ד ח"ב סי' ז"ן דקל"ז ע"ג הביאו הר' רו"ח דכתב דלכ"ע בנ"ד בפרוע הקנס פטור מהשבועה יען כי תקנו זה היינו שיפטר לגמרי בקנס גם מהשבועה וכיון שנשבע ע"ד מנהג העיר. ל כאילו התנה אם לא יתן הקנס ונפטר משבועתו בנתינת הקנס וא"כ בנ"ד כיון שנתן הקנס הרי נפטר משבועתו בלי נתינת רשות כלל יעוי"ש ושם ציין להר' נודע ביאורה ח"א חיו"ד ס' ס"ז ופרי חקקי לב חיו"ד סי' ט"ו דקי"ד ע"ג).
י"א אם נתינת רשות מאבי המשוי מהני להפטר מהשבו' כל שהוא בלתי ידיעתם ע' בנר' אות ט"ז ובמילואים ובתשו' סי' י"ט. וע"ע רוב דגן באה"ע ה' יבום סי' א' מדל"ו ואילך כמה ארכן הוא בע"ז ובחי' דינים הנאמרים באמת.
י"ב חנם השידוכין הוא לאביה אבל אם היא יתומה הקנס שלה. יד"א הגה"ט ס"ק ט"ל בשם ה' בית יאודה וע' שביתת יו"ט א"ע סי' ג' שהעלה כך ובתשו' הנדפסות סי' י"ט ובמילואים לאפד אות ה'.
י"ג ר' שדך את בת ש' וקבעו זמן הנישו' ובבא הזמן טען המשודך שאינו יכול ליכנס עמה לחופה שדעתו בל עמו מפני שיש לו ממון רב בליורנו ונכנסו שוללי החיילים והוא לא ידע מה נעשה בממונו ולשמחה מה זו עושה פטור משבועתו וליותר טוב ישאל התרה, מוה"ר מוהר"י בן יעיש ז"ל בס' יוסף למר שבס"ס בן לאברהם חיו"ד סי' ח' וע"ש בדכ"ו ע"ג מש' מוהר"א אישטרושה ז"ל לחלק עליו ובנה אצלו ציו"ן לס' שפת הים ביו"ד סי' י"ז שעמד ע"ע זה ופסק דאין מתירין את הנשבע בשביל אונם זה והסכימו עמו ה' מוהרי"ח ומוהרי"ט דאנון י"ש.
י"ד בחור שנשתדך עם בתולה וקבעו זמן הנישו' וטרם בא הזמן נסע החתן לאמעריקא ועתה רוצה המחותן לעשות שידוך אחר לכן אם אפשר לשלוח שליח ב"ד שיבא תכף מה טוב ואם לאו עכ"פ תכף תקבל הכלה בחרם שנסע שלא בהסכמתה דשמא הוא יטעון כן ואז יש להתיר להם שיעשו שידוך אחר. תשו' מוהרש"ם ח"ג סי' ש"ל.
ט"ו מי ששדך את בנו עם יתומה אחת בשבועה ובקנס כראוי וביאר דבריו עם השדכן דאינו חפץ בשידוכין אא"כ היתומה היא בת ס' שנים דוקא דהוא רוצה להשיאו אשה סמוך לפרקו וכן א"ל השדכן שהיא בת ט' שנים ואח"ך נודע שהיתומה היא בת שבע פטור המשדך מהשבועה ומן הקנס ה' שמן המשחה סי' ס"ב.
ט"ו שם ש"ע וכן אם קלקל המשו' מעשיו וכו'. באו לפנינו לדון משודך עם משודכתו היא טוענת כי המשודך אינו מתנהג כדרך כל הארץ וכל מדות רעות בו. שקרן. עצל במלאכתו. ומלבד זה אינו מניחה לילך ולעבד עבודה אשר היא מרותחת בה ויוס אחד הרים יד עליה להכותה בשוק בעבור שהיתה הולכת למלאכתה וגם הוא גנב שהעלים סחורות אחרים ורוצה לקלקל הזיווג ולהפטר עצמה מהשבועה והקנס. המשודך מכחישה ואומר כי הכל שקר ודבר כזב וע"ז הביא עדים לאמת דבריה. ע"א העיד בפני המשודך שנתן לו כמה מלבושי' לתפר והחזירם לו חסר איזה מהם ובתחילה כחש לו ואמר שכבר החזירם בשלימות ושוב על ידי אייומים וגיזומים הודה שהם אצלו ופייסו לשלם לו המעות ועדיין לא שילם והמשודך כבש פניו בקרקע והודה על דבריו. גם הביאה שתי נשים מקרובותיה והעידו שיום אחד אשר היו הולכות למלאכתן עם המשו' הנז' בא המשודך בשוק ומיחה בה שלא תלך עד שהרים יד להכותה ולא הניחתו אחת מהן וע"ז טוענת המשו' שאם עד עתה שלא נישאו הורגל בזה להרים יד להכותה מה יהיה באחרית הימים כשינשאו ובעבור זה רוצה לקלקל הקשר דאדע' דהכי ל"ן והיא לא היתה מכירו מקודם. המשודך מכח ש את השתי נשים ע"ע ההכאה כי לא הרים יד רק מיחה בה בפיו ושקר ענו והן קרובות ופסו' לעדות.
ואנן בדידן זיכינו להנערה ואמרנו דהדין מה ופטורה מהשבועה והקנס דמבואר בחה"מ סי' ל"ו בהגה סי"ד דאפי' אשה יחידה או קרוב או קטן נאמנים בענין הכאה ושאר קטטות ומסירות לפי שאין דרך להזמין עדים כשרים ובפרט היכא דהוי דבר פתאומית וכבר הארכנו בזה בתשו' לאה"ע כ"י בסיון התרע"ג אות יוד וי"א וי"ב והיא בסי' ג' וכ"ת הרי קי"ל דכל פסולי עדות חשיבי כחד נגד הכשר וכמ"ש בא"ע סי' י"ז סל"ז וכיון שהוא מכחיש אותן הו"ל ע"א בהכחשה דלאו כלום הוא. וכזאת וכזאת כתבנו אנן בענייותין בתשו' בסה"ק אבני האפד סי' ו' דקע"ט ע"ג על אשה שבאו עדים גויים שראוה שזנתה והיא מכחיש אותם כתבנו שם דאע"ג דיהיו כל התנאים הנצרכים לנאמנות העד עכ"ז כיון דחברתה בצדה דהאשה מכחשת את העדים אין נאמנותו של בעל מועיל לכלום וכמ"ש הרשב"א בסי' אלף רל"ז דע"א בהכחשה אפי' בעלמא לאו כלום הוא וכו' כ"ש בדבר שבערוה וכו' עש"ה הרי דלא חילקו בע"א בהכחשה בין שיהיה ע"א כשר לכשיהיו הרבה עדים. והן עתה ראיתי שהדבר מבואר מדברי רש"י ז"ל ביבמות כ"ח ע"ב ד"ה ועשו שתי נשים וז"ל אבל היכא דאמרה האשה בריא לי שאין זה בעלי דל עד קמא מהכא אין פיסולי עדות נאמנים להעיד על אדם כשר אפי' הן אלף שכל אדם נאמן על עצמו באיסו' בדבר הברור לו אא"כ יש עדות ברור בדבר הלכך כמאן דליתנהו דמו ע"כ מפורש דהכחשת בעל דבר אפי' נגד ק' עדים פסולים מהני וכבר האריך כזה ה' עבודת השם א"ע סי' ז"ך מדק"ן ואילך.
וגדולה מזאת ראיתי לה כאמ"ח ז"ל ח"ב אה"ע סי' ד' די"א ע"ד שהקשה על הב"ח בתשו' סי' צ"ח דחשב עדות נשים הרבה כע"א וכתב וז"ל היכן מצינו אד כהאי סימנא דלא מצינו אלא בעדות הרבה קרו' דכי שדית לכולהו ושקלת חד מנייהו יש כשר ובאופן שלא נתבטל העדות וכו' ואדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי וכו' ע"כ דמבואר דעת הרב דעדות הרבה נשים לא חשיבי אפילו כחד. והאמת דלשון מור"ם שבהגמ"ר פ' מ"ח ובתשו' דשייכי לה' נשים דממנו חפר אוכל מור"ם בסי' קט"ו ס"ז אין כתוב שם רק קרובים ולא כמו שהעתיק ה' עבודת השם דכתוב שם קרובים וכיוצא דתיבת וכיוצא איננה שם. אך אנן מה נענה למ"ש ביבמות קי"ז ופסקה מרן בסי' טו"ב דנשים רבות כחד חשיבי וכנ"ז. וכ"ת דשאני עיגונא דהקלו בה. הלא גבי טומאת אשה נמי נאמר כן בסוטה ל"ד ע"ב ושם נאמר דבין לקולא בין לחומרא נשים רבות נגד איש כשר כחד חשיבי רק דהיכא דכולם נשים ואיכא הכחשה ביניהם אזלינן בתר רוב דעות ע"ש והדבר פלא בעיני ולא זכיתי לירד לסוף דעתו מה היתה כונת הרב בזה איך שיהיה למאי דאתאן עלה אפי' לדידן לא מצינו אלא דחשיבי כחד וכיון דהמשודך מכחישן לאו כלום הוא.
הא ודאי בדותא היא דיש לחלק ביניהם דכל היכא דקא מגבינן העדות בעבור קולא שהקלו בה חכמים ואמרו דמהני וכגון בעיגונא וכיוצא והיינו דלאו מטעם עדות וכמ"ש רש"י ביבמות שם קודם לזה התם אפי' ק' כחד חשיבי. אכן היכא דחכמים הכשירו העדות לגמרי מדין עדות וכגון במקום דלא שכיחי אנשים דהאמינו לנשים כאנשים ואפי' לאפוקי ממונא אז עדותן של כל א' ואחד הוא עדות וכשהיו כאן שנים יש להן דין שתי עדים והכחשתו של בעל דבר כלא חשיב וכמו שכן מצאנו לה' קול הרמז בפ' המדיר גבי הוחזקה נדה בשכנותיה וה"ד הדב"מ בח"ג סי' יו"ד דבדבר המסור לנשים נאמנות ב' נשים כנאמנות ב' אנשים והאריך בזה ה' עה"ש שם ורמזתיו בנדפ' סי' קט"ו אות מ"ג ומסתמיות דברי מורם בהגה נר' ברור כן דנשים כאנשים ובשתיים לא עלתה לו הכחשתו.
ובר מן דין יש להמשודכת טענה אלימתא לבטל הקשר שנתברר שהוא גנב וכאשר נסתם פיו מלדבר נגד העד רק אחיו טען בעבורו שמפני האייום וגיזום שאוימוהו הודה על הגזלה והם דברים בטלים וכיון שהוא גנב אין לך קלקול המעשים גדול מזה ופטורה הכלה מהשבו' והקנס כנלע"ד.
טו"ב אם העידו על המשודך שהוא מתפאר לעיני העם על העברות שעבר אע"ג שהמשו' אומר שמעולם לא עבר על שום דבר רק שפתיו נעות מהשפה ולחוץ פטורה המשוד' מהקנס. משכה"ר מע' הק' אות מ"ו ובאות מ"ה עמד אם אומר שעשה תשו' מה דינו ח"י יתומה שנשתדכה לבחור ואח"ך ירד מנכסיו. ע' בנד' אות י"ג דפטור מהקנס. וע' משכ"הר מע' ק' או"ם על כי"וב דהבחור נולדו לו חובות מחמת שהפסיד במו"מ כתב דאין המשו' פטורה מהקנס שכן דרכו של תגר עולה ויורד ובכ"הג דאינו לא פגם משפחה ולא ענייות גמור ל"א אדד"לן י"ש ועמד שם בעיקר הדין אי ענייות הוי מלתא דלא שכיחא והו"ל לאתנויי עש"ב.
י"ט קצבו זמן לנישואין ובבא הזמן אחד מהזיווג רוצה להאריכו עמ"ש לקמן בסי' נ"ז בס"ד.
ך' ס"ו ש"ע כשרוצים לעשות הבטחות לשידוכין וכו'. ע' שביתת יו"ט אה"ע סי' ג'.
כ"א שם ש"ע עושין שטר שחייב לחברו מנה וכו'. תיקון זה שמתחייב כסף כך בהחלט ואם יקיים תנאו מחולים לו כל שלא קיים תנאו אפי' באונס חייב לשלם. כנה"ג הגב"י סקי"ג משם מוהרא"ג ז"ל וע"ש וביד"א הגה"ט ס"ק כ"ח וע' באה"ט ס"ק י"ח מ"ש בשם הטו"ז וע' מר"א ח"ב סי' ח' דפתח לה פתחא מההיא דהר' המגיה בס' מש"ל פי"א ממכירה שהביא כן משם מוהר"א רוזאניס וצירף עמו למוהרמ"א בסי' ל' ולמוהרימ"ט בסי' קל"א ושוב הביא דברי הבאה"ט בשם הטו"ז ופירשם דהטו"ז לא כ"כ אלא בשטרי ממרני וסו"ד העלה דמידי מחלוקת לא פלטינן י"ש וע' לקמן אות פ"ז.
ב"ך ע"כ לא כתבו גדולי האחרו' בחייוב החלטי אם אירע אונס דח יב אלא דוקא היכא דבגופן של חתן וכלה לא איתיליד בהו שום ריעותא ושום דבר הגורם מיאוס ברם היכא דאיתיליד ריעותא בגופה של הכלה והמשודך והריעותא הוא דבר המביא לידי מיאוס בכה"ג לכ"ע פטור מהקנס. ה' מר"א שם.
כ"ג שם בהגה ודוקא אם כבר נכתבו שערי הקנסות וכו' וכן הסכים ה' משכ"הר מע' ק' אות מ"ח. מיהו אם השידוכין נעשו בקנין ושבועה נהי דיכול לחזר בו מצד הקנין אבל השבו' שנשבעו זל"ז להיכן הלכה וצריך להתישב לענין מעשה.
כ"ד שם בהגה י"א דמי שפסק על בתו וכו' הפוסק פטור מהקנס יע' ב"ש סקט"ו דכתב דבמרדכי פ"ק דב"מ לא משמע הכי וה' מצפה אריה תניינא נר"ו באה"ע סי' ל' כתב דלא פליג המרדכי אהרש"בא דהמעין במר' שם יראה מבואר דבשטר היה כתוב דאפי' אם תסרב בתו נתחייב ליתן ס"מ. וע' בנדפס אות ד' מ"ש משם ה' דברי שמואל א"ע סי' י"ד וגם רמזתי שם דברי הפ"ת משם החת"ס דעכ"פ אסור האב ליתן נדן להמשו' הב' וע"ש במצפה אריה מ"ש ע"ד החת"ס הנ"ל ועתה בא לידי ס' תע"ל ח"א ובא"ע סי' ב' הביא מש' ה' פני יצחק ח"א סי' טו"ב שכתב שדברי הרשב"א מוסכמים להלכה שהרי ה"ד מרן ב"י ופסקו מורם ז"ל והוא חלק עליו ופלפל הרבה בתשו' הרשב"א הלזו י"ש. כ"ה בשנוסח השבועה הוא שלא לקדש את בתו עם שום נברא זולת עם בן פ' והיא מסרבת ע' בנדפ' אות כ"א משם המרי"א ח"ב יו"ד סי' ל"ז שיכול אביה להטפל בנישואיה. וכ"ד ה' שערי רחמים ח"ב חיו"ד סי' כ"א.
כ"ו אפי' היה החייוב בשטר גו"ש והיא מסרבת פטור ע' ח"מ וב"ש ואם היה הקשר באופן שתקנו חכמי ספרד וכתוב בשטר שלא יהיה לו ביטול בשום צד ואופן זולת בהכנס הכלה עם המשודך לחופה אפי' שמת אחד מהם ולא נכנסה לחופה חייב לשלם לשכנגדו דכל שהחייוב גמור טענת אונם אינו פוטרה. ה' תע"ל שם והאריך בזה רח"ב רח"ב לבטל דברי ה' פני יצחק שכתב לפטר ומני"ר כתב דלא מצי המוח' לומר קי"ל ישיב נפלאות מתורתו והסכים עמו מוהר"א מאני בסי' ב' ג' י"ש וע' לעיל אות כ"א.
כ"ז בחזרת השידוכין מי נקרא תובע ע' בנד' אות כ"ג וז"ל הג' מוהרש"ם בתשו' ח"א סי' רס"ב בדין השידו' מי נקרא תובע הצד הממאן או הצד המקיים בחיבורי משפט שלום סי' ר"ז מחלו' המחברים בזה ובתשו' ד"ח ח"ב סי' פ"ה הסכים דהצד המבטל הוא התובע ולעומת זה בעל תוי"ק ובל כנסי"ח פסקו הל' למעשה דמבטל הקשר הוא הנתבע א"ד.