אור ברסלב

אבני האפוד חלק ב· רבי דוד פיפאנו

סימן מב

סימן מ

א ס"ב ש"ע ואפי' בע"א אינם קידו'. מאן דמחמיר בקידושי ע"א אי הוי דאור' או דרבנן ע' בנדפס או"ה הנה הבאתי דבמחלו' הוא שנוי בין האחרו' עתה באו לידי תשו' מוהרש"ם ח"ג וראיתי לו בסי' נ"א שכתב וז"ל רו"ם הביא מתשו' אמרי אש סי' ל"ו שתמה דהסמ"ג שסובר להחמיר ודאי דהוא מה"ת דאל"כ אמאי פסק כר"פ הרי בבדרבנן הלכה כמקל ורו"מ הביא מתשו' דברי אמת סי' ו' שהביא משם האחרו' דדבר שבערוה גם בדרבנן ל"א הלכה כמקל בד"ס אבל לע"ד יש סתירה לזה מהירוש' פ"א דגטין הל' א' בהא דר"א ה"ל כר"מ והוה ר"ז מתמיה עליו דהא ה"ל כמקל בד"ס וכו' וגם בתשו' ב"י סי' ו' צדד דלר"פ חוששין מה"ת לקידושין בע"א וע' תשו' מוהרי"א אה"ע סי' ח"י שהביא ראיות נכוחות לזה את"ד.

ב אפילו למאן דמחמיר בקידושי ע"א אם אותו העד הוא מגלח זקנו בתער יש להקל בכה"ג אף לדעת רעק"א שהביא הפ"ת בסקי"ח דהכשיר עדים הללו דלא גרע מריקים ופיסו"ע דרבנן. תשו' מוהרשם שם.

ג אם האשה מכחיש את העד ע' בנד' או"ח מ"ש שם וע"ע עולת שמואל קונפורטי אה"ע סי' ז' מ"ש בע"ז ושם כתב עוד דה"ד כשהיא מכחשת ואומרת שלא קבלה לשם קידו' אבל אם אומרת שלהד"מ ואיכא ע"א המכחיש אותה הא אמרי' האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי וכאן נמי באומרת היא להד"מ הוי כאומרת לא כיונתי לשחק ואם יש ע"א שקבלה קידו' הוי כאומר לא פרעתי וכ"כ מוהר"ם מפדואה סי' ל"ב וכו' עי"ד ולא זכיתי לירד לסוף דעתו דכיון דאין כאן אלא ע"א המעיד שקבלה קידו' והיא אומרת להד"מ למה לא תהא נאמנת ומה דמות יערך לההיא דהאומר לא לויתי ולההיא דמוהרמ"פ דהתם קאי בדאיכא תרי סהדי דמעידין דאוזפיה:

ופרעיה התם אמר רבא דכיון דהוא אמר לא לויתי והעדים. מכחי' אותו שלוה אלא שפרע בעבור זה אינו נאמן וכן בההיא דמוהרמ"פ איכא תרי סהדי ודוק וצ"י.

ד קדשה בע"א והיא אומרת שלא הבינה לא מהני כלל וכו' דנהי דבב' עדים ל"א שלא הבינה הקידושין מ"מ בע"א שאפשר עכ"פ שלא הבינה אמרינן כיון שעל הקידו' אין כאן עדות ברור רק ע"א וכו' והע"א לא מצי למטען בריא שהבינה יפה רק מכח אנן סהדי ואנן לא ידעינן כלל שנתקדשה וכו'. ס' חכמת שלמה שבפ' הר המר אשכנזי סי' י"ט.

ה אפי' למאן דחושש לקידושי ע"א דוקא שנתקדשה בפניו אבל אם הודית בפני ע"א שנתקדשה אפי' להסמ"ג אין חוששין. כנה"ג הגב"י סקי"ט בשם הרא"ם ומוהריב"ל וה' משנת ר"א ח"ב סי' כ"ג נתקשה מאד בדברי הכנה"ג דהך הוראה היכי דמייא אי ההודאה הוי שנתקדשה בפני ב' נכנסנו במחלו' אחר בין הראשו' הובא בח"מ סי' ל"ב וסי' פ"א. ועוד דאין תשו' מוהריב"ל ענין לזה ולכן הגיה בדברי הכנה"ג דכצ"ל אבל אם הודית שנתקדשה לפני ע"א אפי' להסמ"ג אין חוששין ועכ"ז לא נתיישבו אצלו דברי הכנה"ג ע"ש בדמ"ו ע"ד אך אסיק לענין הלכה דכל שלא ראה העד מעשה הקידו' לית דחש לה ועפ"ז דן את הדין לנ"ד דהודה הבעל לפני ע"א דבעל לשם קידו' דליכא למיחש בהו כלל עי"ש. ו שם בהגה ואין חילוק בין אומר העד שנתקדשה לפניו או לפני ב'. ע' בנדפ' או"ט וע' מה שהארכתי בזה בתשו' שבט התרע"ח בס"ד והיא בסי'.

ז ס"ד בהגה וצריכים העדים לראות הנתינה ממש בידה. ע' בנד' אות י"ד. משנת ר"א ח"ב סי' נ"ג מ"ו ע"א.

ח שם כל עדות שלא נחקר בב"ד. קב"ע על קידושין אי צריך בפני המקדש והמתקדשת או אפי' שלא בפניה. ע' בנד' אות ט"ז. לב שלמה אה"ע סי' כ"ג דכ"א ע"ד ושם העלה כסב' הפוס' הסוברים דקב"ע שלא בפניהם הוי שו"ק וע' בתשו' כסלו פר"ת בס"ד והיא בסי' ב"ך.

ט עדי גטין וקידו' אי צריך שיעידו כאחד ע' בנד' אות כ"א. וע' לב שלמה שם דכ"ו ע"ד שצירף זה לס"ס וכדברי מוהר"ש הלוי שהבאתי בנדפ' וע"ע בתשו' שבט התרע"ח הנ"ל ושם כתבתי דאם יש אופן שיבאו עוד הפעם בפני ב"ד ויעידו עדותם ש"ר וכן אם יהיה האופן שדי לנו בעדות אחד מהם גם זו לטובה שיועילו הקידו' עש"ב באות וז"ח והיא בסי' י"ד.

י עדות מוכחשת בקידו' בבדיקות עמ"ש בנד' אות כ"ב דבמחלו' הוא שנוי וע' תשו' מוהרש"ם חר"ג סי' ץ' דאסף מחלו' זה באורך וכפי הפוס' שהביא שם הוא דלרוב לא נפסל העדות וע' תע"ל ח"א סכ"ח.

י"א אם ע"א מעיד שא"ל הרי את מקו"ל כמשפט וע"א אומר שנתן לה וא"ל זה הקידוש' שלך אין לך הכחשה גדו' מזו וליכא למימר זה שמע לשון זה וזה לא שמע לשון זה. תעלומות לב ח"ד סי' י"ג וע' בנדפס אות ז"ך ובתשו' כסלו פר"ת בס"ד והיא בסי' ב"ך.

י"ב ס"ה ש"ע המקדש בפיסו"ע דאורי' אינם קידו'. הק' המ"ץ בח"א סי' ג"ם למה ל"א דיהיה ס' מקוד' להצריכה גט וכדקי"ל גבי המקדש האשה ע"מ שאניצ"ג דאמרי' שהיא ס' מקוד' דשמא הרהר תשובה וע"ש מה שיישב וע' היכל מלך ה' אישות דט"ז ע"א מ"ש בזה.

י"ג שם ש"ע אבל בפיסו"ע דרבנן. קרובים מצד האם או אישות אם פיסולן דרבנן או דאור' ע' בנד' אות ל"ה וע"ע לב שלמה מדפ"ג ואילך שמחה לאיש אה"ע סי' ב"ך. שאל האיש אה"ע סי' ה' ולקמן בסי' ק"ל על סטו"ב מ"ש שם.

י"ד אם קדשה בפני עדים והיה בהם קרוב או פסול ע' בנד' אות מ"א. לב שלמה אה"ע ד"ך. וע' משנת ר"א ח"ב בזכרו' מע' ק' אות כ"ו לכשלא ידעו הרחוקים בקורבתו דלדעת הרי"ף לא נתבטל העדות אי אמרינן הכי בקידושין דבמחלוקת הוא שנוי עי"ש וז"ל מוהרש"ם בתשו' ח"ג סי' נ"א. בתשו' בשמים ראש סי' ל"ז בתשו' מוהרימ"ט העלה דגבי קידו' לא שייך כלל דין נמצא א' מהם קו"פ עדותן בטלה אבל בתשו' הר"י בן הרא"ש סי' פ"א פ"ב הובא תשו' כמה גדולים שנחלקו בזה וע"ע עבודת הגרשוני סי' ל"ד באמצע התשו'. תשו' רעק"א מ"ב סי' פ"ה. כתב סופר סי' ט"ל. מוהרא"ל צינץ סי' י"ט. שו"מ מ"ת ח"ב סי' ל"ז ועכ"פ יש מזה סניף גדול לצרף להקל את"ד.

ט"ו מקדש בפני ב' אחים עמ"ש בנד' אות מ"ג וע"ע בס' תעלומות לב ח"ד סי' י"ג דנקט בפשי' דהעדות בטל אף אם נצטרף א' מהם באיש זר עי"ד.

ט"ז קב"ע של קידו' שהיה בין הדיינים פיסול מחמת קורבה אפי' הם מאה פסולין ה' מוהר"ש הלוי בספרו לב שלמה אה"ע סי' כ"ח דל"ז וכבר בסה"ק חושן האפד סי' ז' או"ג רמזתי דברי הפוס' המדברים בזה.

טו"ב מקדש שייחד עדים פסולים אי אמרי' תתקיים העדות בשאר ע' בנדפס אות מ"ד וע"ע רוב דגן בה' כתובות סי' א' דל"ג ואילך.

ח"י שם בהגה החשוד על העריות פסול לעדות אשה בין לענין קידו' ובין לענין גירושי. משמע דוקא בקידו' וגירו' אבל לעדות מיתה הכשירוהו כמו אשה ועבד אבל רש"י וכו' ח"מ ס"ק ט"ו וע' להג' עטרת חכמים באה"ע סי' ח' שאחר שפלפל ע"ד אסיק להלכה שלתק"ע יש סמיכה אדברי רמ"א כי בלא"ה שיטת ר"ת ורש"י והאלפסי וסיעת רבים מהקדמונים כל הסוגייא דחשוד על העריות לא מיירי רק כשבא על הערוה ובחשוד בעלמא אף מדרבנן לא נפסל ואף לעדות אשה לא נשמע לדידהו שיהיו פסו' וכו' עי"ש.

י"ט שם או בעדים שהם ספק פיסולי תורה. ע' במילואים או"ב שפירשתי דברי מרן באמרו ס' פיסולי תורה דהיינו שעשה עברה שיש ספק אי לקי אי לאו או מחמת פלוג' דרבוואתא או מחמת ד"א ודהכי פירש מוהריב"ל בח"ד סי' ט' אבל אין הכונה לומר דיש ס' בעברה שעשה אי איסו' מדאור' או מדרבנן ולאפוקי דאם העברה היא גופה אסו' מדראור' דנפסל מדאור' דהא ליתא דכדי להפסל צריך שיעשה עברה דאור' שחייבין עליה מלקות ושוב מצאתי כן להג' פמ"ג בספרו שושנת העמקים יש"ב.

ועל זה היתה עלי יד הרב המו' כמוהר"ר יצחק אשכנזי נר"ו מחו"ר ירושת"ו במכתב למר' דלא יתכן לפרש כן דדברי מרן הן הנם דברי הרמב"ם והרואה כדברי מוהריב"ל יראה דפירש כגון שבו' ביטוי וחרם שגוזרין הקהל דהוי פלוגתא דרבוואתא וזה לא יתכן לפרש בדברי הרמב"ם דאיהו פסק בפ"ב דה' טו"ן דהוי חשוד וכ"ד ר"ת וכו' והריב"ל לא קאי אדברי הרמב"ם אלא איהו ניהו דקאמר דכיון דאיכא פלוג' דרביו' רש"י ור"ת א"כ הוייא ס' מקו' וכו' ותימה יקרא עלי דלמה לי להכניס בדוחקים וימה לא פירשתי בפשיטות בב' כתי עדים המכחישים זא"ז שהעידו על איש אחד שעבר עברה שנפסל לעדות והכת הב' מכחשת שלא עבר שפסק הרמב"ם פי"ב מה' עדות ומרן בש"ע סי' ל"ה שהוא פסול ועוד אופן אחר בטומטום ואנדרוגינוס שהם פסולים מספק וכו' ופלפל בחכמה ע"ד הג' שושנת העמקים שהבאתי שם ועל יתר דברי ומ"מ אסיק להלכה דכל שעבר עברה דאורי' אע"פ שאין בה מלקות או עברה דרבנן ואין עליה מ"מ עכ"ז פסול מדרבנן והאריך בזה כיד ה' הטובה עליו.

ואני עני השיביתיהו בקצרה דזועתי היתה לחדש דמאי דקי"ל דאפי' עשה איסור ודאי דאורי' אינו נפסל מה"ת כל שאין בה מלקות הוא אמת ויציב. ויען דהיה מקום לטעות בכונת הרמב"ם להפך כתבתי דכונת הרמב"ם היינו דעשה איסור ודאי אך יש מחלו' בפוס' אי לקי וה"ה נמי דיקרא ס' פיסו' תורה מחמת שתי כתי עדים דמה לי חרי ותרי ומ"ל פלוגתא דרבוותא. ומה שנסתייעתי מדברי מוהריב"ל גם אנכי ידעתי דלא על הרמב"ם היו דבריו רק כי מדברי מוהריב"ל ידענו דספק פיסולי תורה היינו בעשותי עברה דאורייתא דיש מחלו' עליה אי לקי אי לאו ודוק כי קצרתי.

תוכן העניינים

אבני האפוד חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה