אבני האפוד חלק ב· רבי דוד פיפאנו
סימן לד
א ס"א ש"ע כל המקדש אשה בין ע"י עצמו וכו' ע' ברכ"י. או"ד. כסא אליהו ס"א ודבריו הצ"ע מר ידידנו נר"ו בס' נהר מצרים בד' ק"א. בקונט' שלולית הנהר י"ש. ב שם בהגה וי"א דאחר מברך וכן נוהגין. ע' ל"ה לב מבין בה' אישות דנ"ח דחקר לדעת מאין יצא המנהג דברכה זו מברך החזן ומצא להגהמי"י פ"ג מ"ה אישות שכתב דהיינו לצאת ידי מחלו' הראב"ד והרמב"ם ודן מינה דאם החתן הוא הש"ץ דאינו יכול לברך הוא בעצמו ברכת אירוסי' דמכניס עצמו בספק י"ש וע"ע במה שפלפל באורך בעיקר מחלו' הרמב"ם והראב"ד וע"ע לה' שדי חמד במע' חתן וכלה אית י"ח דהעלה דאינו יכול לברך לא ברכת אירו' ולא ז"ב רק בדליכא אחר.
ג שם בהגה נהגו להסדיר ברכה זו על כוס של יין וכו' בענין הטעימה ע' כנה"ג הגה"ט ס"ק משם הב"ש דישתה החתן רביעית וכתב הוא דאין כן מנהגנו אלא כ' שטועמין טעימה א די וע' יד"א סק"ח משם התשב"ץ דהראוי שיטעמו חו"כ. ובס' שבט שמעון דמ"ז ע"ד הביא משם הרוקח סי' שכ"א שהמברך ברכת אירוסין ונישואין וגם החתן והכלה שותים וכפי דבריו שם ראוי שהמברך לא ישתה כדי שלא יטעו דהוו ברכת הנהנין עי"ש וז"ל רשב"ן בתשו' לאה"ע סי' קי"ב מה שנהגו שמסדר קידושין מברך על הכוס והחתן והכלה שותים הפנ"י בקו"א לקידושין מסיק כיון דעיקר היין בסידור הקידו' לאו ליהנות מכוין חשיב כברכת המצות וכו' ולא היה אפשר לנהג שהרב המסדר ישתה מן היין באשר חששו שאם יהיה להרב לסדר הרבה קידושין יבא להשתכר ומנהג ישראל תורה את"ד. ושוב מצאתי בס' מפתח לתשו' הגאונים צד 144 שהעתיק תשו' לגאון הלא היא כתובה בס' חמדה גנוזה סי' קי"ח וז"ל כוס של חתן וכלה המברך צריך לשתות ואם מקפידין יטיפו ממנו מעט ואם יש בני אדם שמקפידין שותה חתן וכלה וכו' שהמברך אין צריך לטועמו הוא בעצמו אף כאן אע"פ שברך המברך ושותה אותו החתן ש"ד א"ד וע' שדי חמר בקונ' פאת השדה מע' ברכות אות ל"א שהאריך לתת טעם לנוהגים לטעם הש"ץ ואח"ך החתן וכלה ולנוהגים שלא לטעם הש"ץ וניתנים לחו"כ דוקא.