אבני האפוד חלק ב· רבי דוד פיפאנו
סימן ל
א ס"ד ש"ע היתה עומדת בסימטא או בצדי ר"ה וזרקם לתוך ד"א מקו'. סוגיית הש"ס בגטין לענין קידו' ולענין גט ע"ש בדע"ח ע"א ובטעם הדבר נחלקו הפוס' דהרמב"ן בחידו' כתב טעמא דמתני' משום דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש דהא ד"א גופייהו בכל מקום ד"ת אינן קונות וכו' ותקנת עגונות התיר להם כדאמרי' לגטין אמרו ולא לדבר אחר אלמא תקנתא דרבנן היא בגטין ומשום ליתא דידהו תקון בקידו' משום ויצאה והיתה ע"כ והר"ן בנימוקיו על הרי"ף כת' וז"ל אע"ג דד"א לכ"ע אינן קונות מה"ת כיון דר' תקינו ואמרו שיהיו קונים הרי הקנום לו ועשאום כחצרו והפקר בד"ה ע"כ וכ"כ באס"ז למציעא בדל"ד ע"ד מהספר וז"ל ק' דבד"א היכי מתגרשת בתקנ"ח ומדאורייתא לא הוי גט עד דמטי לרשותה וכו' י"ל כיון דתקנו חז"ל ד"א שלו הם מדאורי' דהפקר בד"ה והוי כמו ירושה ע"כ והריטב"א בחידו' לגטין מביא ב' הטעמים בשם רבו וז"ל אע"ג דד"א של אדם לכ"ע משום תקנה איכא למימר דמגור' דכל דמקדש וכו' א"ן כיון דרבנן אמרו ד"א ש"א קונות לו עשאום כחצרו ממש ה'פקר בד"ה וכו' ורבנן הקנום לו וכיון שכן מדינא מגורשת א"ד וז"ל השה"ג אשר סביב המרדכי פ' הזורק כדת מו"י כדאיתא פ"ק דכתו' כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש גבי מי שמגרש ע"ת דאם לא באתי (כתובות ד"ג) ואמרו גט כזה מבטל הקידו' ג"ך נוכל לומר דכל מאן דמגרש אדעתא דרבנן מגרש וחכמים נתנו שיעור לאשה ד"א דהפקר ביד"ה והוי חצרה ואי לאו כדמו"י לא הוי חצרה דד"א לא הוייא חצרה רק מדרבנן וכו' מוהרש"ק וכו' עכ"ל ר' שמשון מקינון ז"ל ועפ"י הדברים האלה מצינו עוד למוהרש"ק והר"ר שמשון והש"הג דס"ל דמשום דקי"ל הפקר בד"ה נעשו הד"א כרשותה מדאור' ומהני בין לקידו' ובין לגירושין.
ואתה (א) תבאר' באר היטב מן האמור דבמקום שאמרו הפקר בד"ה ל"ד להפקיע הממון מן בעליו אלא דגם לזכות לאחרים ג"ך דהכא הד"א הפקיעום מן הבעלים והקנום לאשה וחשבום כחצרה וכמ"ש להדייא הרבנים הנ"ז והפך מזה כייל לן הג' מחנה אפרים ז"ל בה' קנין משיכ' סי' ב' דטעם הפקר בד"ה לא סגי לן רק להפקיע ממונא מרשותא דבעלים אבל לעשות שאינו זוכה כזוכה כאילו הגיע לידו ממש לא עי"ש והא הכא לענין גט וקידושי' עשאוה כחצרה ממש והקנוס הד"א לעצמה והיינו מטעם הפקר וכמ"ש הפוס' הנ"ל הר"ן והריטב"א ורבו והשה"ג ומוהרש"ק והרר"ש ותלמידי הרי"ף וכבר בסה"ק חושן האחד בחה"מ סי' ב' רמזתי לה' חיד"א בקונ"א שבבר"כי (ד' ליוורנו) חה"מ סי' ב' שהביא ס' הפוס' ז"ל ולה' שדי חמד ח' הכללים מע' הה"א אות נ"ט שהאריך הרחיב והביא שם הפוס' דס"ל דטעם הפקר בד"ה לא סגי אלא לאפקועי ממונא אבל לא לזכות לאחר וחובה עלינו לדעת מה יענו בהך סוגייא דגטין וקידושין דאי לאו דזיכום לאשה הד"א והקנום לה היאך מתקדשת ומתגרשת. ברם ראיתי ל"ה שד"ח שם בד"ה ונראה שהביא משם החת"ס בא"ח סי' קי"ז שכתב דמלתא דא תלייא במחלו, הידוע אי קנין דרבנן מהני לשל תורה או"ל דלמ"ד לא מהני ס"ל דאין כח בחכמים להפקיר מזה ולזכותו לאחר ומיד דמהני סובר דיש כח גם לזכותו לאחר ושכ"ד הג' שו"מ יעו"ש ומתוך זה מצאתי ישוב לקו' הנ"ל עפ"ד הרמב"ן בחידו' לגטין הנ"ל בראש דברינו דמשום עיגונא תקנתא דרבנן היא דוקא בגטין ומשום ליתא דגטין תקין נמי בקידו' ע"כ והוא הטעם הראשון שהביא הריטב"א והטעם האחר שהוא משום הפקר ב"ד לא כתבו הרמב"ן ומדוע נייד מטע"ז ולפי האמור ניחא משום דאיהו קאי בשיטת החומרים דקנין דרבנן ל"מ לדאורייתא וכמו שיבא קמן בעה"י ומשו"ה בחר בטעם האחר ולא מטעם הפקר בד"ה דאי הוא מה"ט לא היו קידושין וגטו גט דלזכות לאחר לא נאמר והיינו כמ"ש שתי צנתרות הזהב הנ"ל החת"ס והשו"מ. עוד יש ליישב דלא תקשי להו מהך דקידו' וגטין ע"פ מה שהביא ה' שד"ח שם בדק"ז ע"א משם הא"ז לבתרא על ד"ך וז"ל וכל היכא דאמרי' הפקר בד"ה בעל הנכסים אבד זכותו ע"י הפקר והרי הן כדבר שאינו שלו ויש לחברו רשות להחזיק בו ברשות ב"ד אבל אינו זוכה בו ברשות ב"ד עד שיחזיק וכו' וכשהחזיק מיהא קנה וכו' י"ש ומעתה ל"ק מהך דקידו' וגטין דהתם קיימינן בשבאה היא תחילה וכבר החזיקה ובהא פשיטא דקנתה דהוי כחצרה ודוק וע"ע בע"ז בתשו' לאה"ע בתמוז התרע"ח בש"ד.
והנה לעיל בסי' כ"ח סי"ג גבי קדשה בחוב שיש לה על אחרים במעמד ג' דמקוד' הביא הרב"י בשם רי"ו דהיא מקו' מדרבנן וכתב עליו דלדעתו היא מקו' מדאור' דכיון דתקינו רבנן נקנו לה המעות וכיון שנתנו לה הו"ל כאילו נתן לה הכסף והיא מקוד' מדאורייתא ע"כ ולכן כתב הח"מ בסי' זה סק"ה דלדעת רי"ו אף קידו' אלו דתוך ד"א הוו דרבנן וחזינא לה' מחנ"א בה' קנין משיכה סי' ב' שכתב דלדעתו גם דעת הרמב"ם כרי"ו שכתב בה' לולב דלא ליקני איניש לולבא לינוקא ביומא קמא משום דקטן מקנא קני מה"ת ואקנויי לא מקני אלא מדרבנן מוכח דאע"ג דתקינו רבנן קנין לקטן שיוכל להקנות אפ"ה לא קנה הקונה ממנו כ"א מדרבנן ואנן בעינן שיצא מה"ת גם דעת הרמב"ן בחידו' פ' הספינה על דמ"ז ע"א שהק' למ"ד דמכי' שטרות מדרבנן מההיא דאמרינן בפ' האיש מקדש התקדשי לי בשט"ח דאחרים רע"א מקוד' ואי ס"ד דמכי' שטרות דרבנן לא תהא מקוד' גמו' ותירץ דמאי מקו' דקאמר לחומ' ע"כ ונעלמו דברי הרמב"ן הללו מה' ארעא דרבנן באות ת"ח י"ש שו"ר שכבר השיגו בזה ה' דרך המלך בדק"א ע"ג וכפי דברי ה' מחנ"א דהרמ"בן והרמ"בם קיימי בשיט' רי"ו לדידהו קידושין הללו דד"א הוו דרבנן וזהו פלא דאם נאמר דקידו' הניתנין בד"א הוו מדרבנן יוצא דגם בגט אם זרקו לה בתוך ד"א לא הוייא מגורשת כ"א מדרבנן ומלבד דבמתני' סתמא קתני והכי נקטי לה הפוס' דסי' קל"ט עוד בה דהיה להם ללמדנו בגט דהיא א"א דאוריי' עדיין וצריכ' גט.
ולדידי חזי לי דבהך דינא דזרק לה קידושי' תוך ד"א כ"ע מודו אפי' רי"ו וסיע' דהוו קידו' גמ"ו מדאור' ויגיד עליו רעו הגירו' דאל"ה הו"ל לאשמועי דצריך גט להתירה לעלמא וכמ"ש (וכ"כ ה' קול אליהו חא"ח סי' מ"ד) וה"ט דהך קנייה דד"א איברא דהוי הקנאה שחידשו רבנן אבל הם עשאוהו כודאי דאוריי' או מטעם הפקר ב"ה או מטעם דכל המקדש וכו' והם אמרו בפי' דלהוי מקוד' או מגורשת אבל באיזה הקנאות דתקנו חז"ל ולא אמרו בפי' שיהיה הקנאה במקום דמה"ת צריכה הקנאה אין אנחנו יכולין לומר מדעתינו דלהוי הקנאה גמו' כל היכא דהם לא פירשו דבריהם,
וכבר (ג) השמיענו הרשב"א בתשו' ח"א סי' אלף קפ"ה דאע"ג דקי"ל הפקר בד"ה ובעבור זה אמרי' דרשאין ב"ד להפקיע הקידו' ולהכשיר הגירו' מ"מ ה"ד היכא דאמרו כן הם בפירוש אבל כל שהם לא אמרו כן בפי' אין בידינו כח לומר כן וראיה מהמקדש בפיסו"ע דרבנן דחששו לקידושיו ולא אמרו דיהיו הקידו' נעקרים (ויעו' לעיל סי' כ"ח על ס"ז מש"ש) ולכן בהך דקידו' וגירושין תוך ד"א כיון שהם אמרו בפי' דלהוו קידו' אין שום בריה יכולה לחלוק עליהם ופשוט דגם רי"ו ודעי' יודו דהוו ק"ג שלא יחלוקו על התלמוד ובמחילת כבודו של הח"מ דהשון אהדדי לא ראי זה כראי זה דבהקנאות דרבנן בעלמא דלא אמרו דלהנו אף באיסור תורה אה"ן דלא מהנו תדע דהרמב"ן גופיה דהוא מהסופרים דהקנאה דרבנן לא מהני לשל תורה וכנ"ז מצינו להרב גופיה בחידו' ל"פ הזורק שכתב ד"א שלה זהו קרוב לה ומהני וכמש"ל משמו ושוב מצאתי להג' דברי אמת בקונ' ז' סי' ג' ד"ה ועפ"י שכ"כ בפי' וכפ"ז אתה תדין דרי"ו אינו חולק אהך דינא דד"א ולדעתו ג"ך הוייא מקוד' או מגורשת מדאורייתא ודלא כהח"מ ז"ל,
קושטא (ד) קאי דאי הקנאה דרבנן מהני לדאורייתא היכא דלא תקינו רבנן להדייא הוא סוג אחר דנחלקו הראשו' מערכה לקראת מערכה וכבר בא חכם בס' אור לי סי' ל"א וסדר סדר המערכה בפלפול עצום רח"ב רח"ב עי"ש נפלאות מתורתו תורת חח"ם מקור חיים וע"ע שערי רחמים ח"ב א"ח סי' ל"ג. דרך המלך דין ע"א ודק"א ואילך. פ"ת חה"מ סי' רל"ה סק"ד. שאל האיש הנ"מ חה"מ סי' ט"ז. ושם האריך הרחיב בזה רב רחומא"י רב חמ"א נר"ו מר בריה דה' המחבר ע"ע ואכמ"ל רק מהם אקח השייך למאי דקמן ואביא דבריהם. דבר דבור על אפניו.
אולם בההיא דמע"ג דכתב על המרן ב"י דהוו קידו' מדאור' יש להפליא עליו מדברי הרמב"ם ד"ה לולב שהביא ה' מחנ"א שכתב להדייא דהקנאה דרבנן ל"מ לדאורי' ואיך הרב"י חלק ע"ד רי"ו על בלי הגיד:
דדעת הרמב"ם הוא להפך. ואמר החיפוש ראיתי גדולה מזאת למוהרי"ע בקונ' עפרא דארעא אות תי"א שהביא משם ה' חיד"א ז"ל שהק' למרן דסותר דידיה אדידיה. דאילו בא"ע סי' כ"ח אזיל בתר דינא דרבנן ומשוי ליה קידו' דאוריי' ואילו בסי' תרנ"ח פסק הוא עצמו כהרמב"ם דלא לקני איניש יומא קמא לולבא לתינוקא דמשמע דלא מהני הקנאה דרבנן לדאור' והצ"ע וקו' זאת באה ונהיתה בברכ"י סי' תרנ"ד וכבר האריכו הפוס' הנז' לבא לכלל ישוב אותם שעמדו על שורש דין זה.
וחזה הוית לה' אור לי שם באות י"ח שהביא משם הג' נוב"י מ"ב אה"ע סי' נ"ד סל"ג שכתב דמ"ש רי"ג דמע"ג אינה מקו' מה"ת רק מדרבנן היינו שהבעל קדם האשה ומעות הקידו' שהוא מקדשה אינו ניתן לה מידו לידה אלא מקנה לה מעות אלו במע"ג שקנין המעות והקידו' באין כאחד בזה סובר רי"ו דכיון שהאשה אינה קונה מעות אלא רק מדרבנן לכך גם היא אינה מקודשת:
אלא מדרבנן אבל אם ר' הי"ל פקדון אצל לאה ואמר ללאה תן פקדוני לנחשון במע"ג ושוב אמר נחשון ללאה הרי את מקור"ל בפקדון זה ואמרה הן הרי לאה מקוד' לנחשון מה"ת אף שנחשון קנה הפקדון הזה במע"ג שהוא קנין דרבנן מ"מ כיון שקנאו הרי הוא שלו ויכול לקדש בו אפי' קידושי תורה אפי' לרי"ו עי"ד וה' אור לי שם עם שהביא תנא דמסייע ליה לה' נוב"י הוא הקדוש הג' חת"ס ביו"ד סי' שי"ד עכ"ז תמה על שניהם ומר הוא:
דקאמר דאפי' דקנה בתקנתא דרבנן ומטא לידיה עכ"ז לא פלטינן מס' מ"ד דקנין ל"מ לשל תורה. ועוד הוסיף. שנית ידו שם באות נ"ה לעמד על דבריהם ולא אחד בהם. שנרגש דהך דינא דרי"ו הוא הפך הך דינא דזרק לה. קידושי' תוך ד"א דהוייא מקוד' גמו' ש"מ דלא דמו זל"ז כלל וע' דרך המלך דק"ב ע"ד שכתב להדייא דאין שייכות:
לדינו של רי"ו עם הך דינא דקידושין דבהא גם רי"ו מודה דהוייא מקוד' מה"ת. ובלמדי ענין זה ראיתי בפוס' שציינו ס' אבני מילואים שכתב הרבה בזה ועגמה נפשי כי אמ"א להתבסם מתור'. ומן (ה) האמור לעילא מן כל למדנו דרז"ל יכולין להכשיר גט אע"ג דהוא פסול מה"ת אתו אינהו ותקינו דיהיה כשר או מטעם דמקדש אדעתא דרבנן מקדש או מטעם דהפקר בד"ה ומפקיעינן ממון הקידו'. ומלבד כל הכתוב לעיל מצינו ג"ך בההיא דגט ע"ת (דכתו' ד"ג) דאם לא באתי דהגם דמה"ת אינו גט דהוא אנוס אתו רבנן והכשירוהו וכמו שממנו הביא ראיה השה"ג וההיא דגטין דל"ג גבי בטלו אינו מבוטל ע"ש בפרש"י וכבר רמזתי סוגייות אלו בארוכה לעיל סי' כ"ח על ס"ז לך נא ראה. ומה מתוק לפ"ז מאי דכתבינן בגט בסופו כדמו"י לומר דאע"ג דיהיה איזה פיסול מה"ת ח"ו יהיה נידון כדת ישראל דהיינו רז"ל שמכשי' וה"ז כמו דכתבי' בכתו' הוי לי לאנתו כדמו"י להפקיע הקידו' על ידי גט שהכשירו חז"ל או לקיימם.
והוצרכתי לזה לפי שראיתי להג' יד המלך אשכנזי בה' גירושין דין י"ד שכתב וז"ל נוסחא זו של כדמו"י אין הכונה דמגרשה אדעתא דרבנן וכמ"ש בקידו' כל המקדש אדד"ר מקדש דא"כ ק' משנה ד"ג גטין פסו' ואם נשאת הולד כשר וכו' ואמאי לא להוי גט בטל מדאו' ואף אם נשאת יהיה הולד ממזר משום דמגרשה אדעתא דרבנן ורבנן פסלו לההוא גיטא א"ו דכדמו"י לא קאי כלל אדעת המגרש וכ"כ הרשב"א בסי' אלף קפ"ה דל"א כל דמגרש אדע' דרבנן מגרש (ושוב הביא דברי השה"ג אשר בראש דברינו והק' עליו) דדברי השה"ג צ"ע דכיון דחכמים מצד עצמם אין להם כח להכשיר גט אשה אשר הוא פסול מה"ת מאי מהני מה שמגרש אדעתם כיון דד"א אינם זוכות מדאור' ולא הוי גיטא כיון שלא בא לרשותה וכו' ודוקא בקידו' אמרי' שאם לא ירצו חכמים אינה מקוד' דהוי כמי שקדשה בפי' ע"מ שירצו חכמים וכו' וכן בגירושין ג"ך שייך לומר להפך היכא דהגט כשר מה"ת וחכמים פסלוהו שוב אינה מגור' מדאור' דהוי כמו גרשה ע"ת משא"ך היכא דמדאור' פסול הגט מאי מהני דעתו שמגרשה ע"ד חכמים הא אם ירצה להכשיר הגט אין בידו לעשות ולשנות דבר מד"ת וצע"ג עכ"ל העתקתי רוב לשונו כי אין הס"פ מצוי) הנה הרב הצ"ע דברי השה"ג ולא פירש לנו למה כותבין בגט כדמו"י. אך לע"ד אהמ"ר כדחזי לא צדק במאמרו דהנה אמת דלא נמצא בדברי רז"ל בשום מקום שיאמרו כל המגרש אדע' דרבנן מגרש וכמו שאמרו במקדש בעבור שאינו שייך לומר כן וכדמפרש הרב אך עכ"פ הרי הוא כלול במאמר כל המקדש אדד"ר מקדש דהרצון הוא לומר דהכח ביד רז"ל לעקר הקידו' בגט שהוא פסול מה"ת וכמ"ש רש"י בכתו' שם כל המקדש אשה ע"ד שהנהיגו חכמי ישראל בישראל הוא מקדשה שיהיו קיימים הקידו' לפי דברי חכמים ויהיו בטלים לפי דברי חכמים על ידי גט שהכשירו חכמים ואפקיעיניהו רבנן לקידו' כשיבא גט כזה אחריהם ע"כ וכן הרמב"ן והריטב"א בההיא דד"א נ"ט דכל המקדש וכו' וכפי דעת רמב"ן מאמר זה הוקבע מעיקרא לגבי גטין ומשם תקנוהו לקידושי'. באופן דיש כח ביד חכמים להכשיר גט פסול מה"ת וכההיא דבטלו וההיא דאם לא אבא ויעו' שאל האיש בסי' ט"ו דק"ד ע"ג. ואין להק' מההיא דג' גטין דאעיקרא כך פסלום רז"ל לכתחי' אבל לא לאם נשאת דאפי' במאמר כל המקדש אדד"ר מקדש לאו כללא נמרצת הוא דאיכא דוכתי טובא דלא רצו להעמיד דבריהם וכמ"ש הרשב"א בתשו' שם וה"ה בהך דג' גטין לא רצו להעמיד תקנתם גם לאם נשאת. ומעתה שפיר כתבינן בגטין כדמו"י וזה פתרונו דאף אם מדינא דאורי' יהיה הגט בטל מ"מ אם רבנן הכשירוהו הוא מגרש אדעתם ודוק. (אמר המגיה דש"ן:
מאי מהני דמגרש אדעתם אם הגט בטל מדאו' אי לאו דאמרינן כל דמקדש אדעתא דר' מקדש וכו' וא"כ כדמו"י הכתוב בגט עדיין צריך ביאור).