אבני האפוד חלק ב· רבי דוד פיפאנו
סימן כג
א ס"א ש"ע אסור להוציא שז"ל וכו'. ע' בנד' או"א משם הב"ש דמ"ש מרן עון זה חמור מכל עברות שבתו' ל"ד ומ"ש ה"ג יעבץ ז"ל. וע"ע תשו' מוהרש"ם ח"א סי' ח"ן דמועיל תשו' לעון זה והוכיח כן מזוהר רות וגם ברשי' ז"ל יחזקאל כ"ג פסוק ל"ז מפורש כן עי"ד גם ה' טהרת המים מע' הז' אות י"ג הביא משם ה' ספר הברית שהביא משם הזה"ק דאם עשה תשובה ע"כ חטאתיו תשובתו מקובלת עי"ד.
ב איסור ז"ל תלוי בראוי להוליד כמו דתלוי פו"ר. ומה' משנ"ל ביו"ד ממלכים ותוס' נדה דמ"ג מבואר דכשאין יורה כחץ אין ראוי להוליד א"כ בכה"ג ליכא איסור כ"כ ה' שד"ח בפאת השדה מע' אישות אות י"ג משם ס' אמרי אש. וכ"ן דעת ה' דברי מלכיאל שהביא שם או"א ד"ה גם. ובגלילותינו אינו מצוי ס' אמרי אש לראות הדברים בשרשן דמה שהביא משם המ"ל היינו דעמד שם אי איסור השחתת זרע תלוי בפו"ר ושם הביא דר"ת ס"ל דתלוי במי שמצווה על פו"ר והרמב"ן חולק וס"ל דאין זה תלוי בזה אך מ"ש התוס' דזרע שאינו. יורה כחץ אינו מזריע לא זכר מזה המש"ל וכדברי התוס' כתב בפי' רש"י ז"ל ביבמות דע"ו ע"א דקי"ל בחגיגה דט"ו דש"ז שאינו יורה כחץ אינו מזריע י"ש וכיון דאינו מזריע חידש לנו הרב דלית ביה משום איסור ז"ל.
ואני אגיד שנשאלתי אודות איש א' שאמר שקיים מצות פו"ר ואשתו עמדה מלדת זה כמה שנים ומזה זמן שתש כחו וישען על ביתו ולא יעמד והוא מתקשה קצת לא כימים מקדם רק ברפיון וכשרוצה להזדווג עם אשתו הוא מתקשה מעט אך כשנושק האבר באותו מקום תכף מתרפה לגמרי ואינו יכול להכניס האבר מחמת רפיותו ובעודו משתדל להכנים האבר שם הוא משחית זרעו ארצה והוא דואג על זה וכבר הוא נמנע מלבא אליה אך אשתו תובעתו ברמיזות ונפשו בשאלתו אי יפול לעשות כדבר הזה דהוא חושב שיוכל ליכנס האבר ויקים מצות עונה אך כבר ניסה הדבר כמה פעמים ואינו יכול והיא האשה רוצה להשתעשע עמו אי רשאי. וע"פ האמו' נראה דכיון דהוא אינו יכול להכניס האבר להיות יורה כחץ אינו ראוי להזריע מקרי ואין לו עון אשר חטא בשפכו ארצה וכפי דברי הרבנים הנז'. אולם זוהי שקשה דתינח לס' האומרים דתלוי זה בזה ושפיר ניצול האיש הלזה מאיסור אך לס' הרמב"ן וכ"ד רש"י ביבמות די"ב ע"ב ד"ה משעשה דס"ל דאינו תלוי זב"ז דאפי' דלא מפקדי אפו"ר אסור משום ז"ל היאך התיר הרב בנדון שלו על בלי הגיד דזה תלוי במחלו' וכזאת ק' על ה' נחמן כהנא שהביא ה' פאת השדה שם שבד"ה ועוד נקיט בפשיטות דעת ר"ת דבאשה ליכא איסור השחתת זרע כיון דלא מפקדא אפו"ר ומדוע לא רמז להחולקים בזה (ועיין ברוח חיים סי' זה או"ד במי שהוא תש כח ואינו יכול לבעול כ"א במעט קישוי וכמעט בהכנסות כל דהו מתבטל הקישוי והוא מזריע ס' בחוץ ס' בפנים אם מותר משום איסור ז"ל או"ל וכו' וכו' עיין עליו מה שציין שם המגיה דש"ן).
ג אי שרי להוציא ז"ל לידע אם הוא מוליד ע' בנד' אות א"ב ובמילואים או"א. ועתה נתכבדתי מאת הג' אריה ליב כדורא נ"ר אב"ד דק"ק לבוב והגליל במנחה טהורה בספרו מצפה אריה תניינא וראיתי לו באה"ע סי' ו' דעמד באורך על פתגם דנא ואחר שנו"ן בהלכה והעלה דשרי כתב דאופן ההוצאה לא יעשה ע"י משמוש ביד באבר ממש אלא ע"י הרהור או ע"י חימום באברים הסמו' לאבר עי"ד. ואח"ז בא לידי ס' פאת השדה ח' אסי' דינים ובמע' אישות אות י"ג הביא משם ס' דברי מלכיו שהחמיר דחלילה לחפש קולות בענין זה ושם באות י"ב הביא פוס' שעמדו בזה ולא העלו להתיר.
ד מי שדר עם אשתו יותר מעשר שנים ואין לו בנים ואמר רופא א' גדול ומומחה שיתן לו זרעו בתוך צנצנת והוא יקלח הזרע בתוך רחם האשה ע"י שפופרת ועי"ז תתעבר ותלד וכו' מצד חומר האיסור יש לחקר עוד מרופא מומחה גדול ואם גם הוא יסכים לזה יש להקל אם יסכימו עוד ב' רבנים יראי ה' וגם בזה אין להתיר רק בשהה יו"ד שנים ולא ילדה ויבאו לידי גירושין והתורה התירה למחק את ה' בעבור השלום. מוהרש"ם ח"ג סי' רס"ח.
ה לשמש במוך עמ"ש בנד' או"ד ובמילואים או"ב ועתה ראיתי בתשו' מוהרש"ם ח"א סי' ח"ן שכתב דבמקום פיקו"ן שאם תתעבר יצמח לה סכנת מות פתאומית כדאים הם רש"ל והרדב"ז לסמך עליה' ובפרט לפי מה ששמע שבז"הז נותנים הרופאים לנשים האלה כעין כסוי של גומא רק שמכסין בו פי האם והוא המקור מסביב שלא יקלט ההריון ואפ' התשמיש כמו שאר הנשים אלא דכמו מעוברת סגור פי המקור כן ה"ן בזה ואינו דומה כלל למשמשת במוך דהוי כמשליך זרעו על המוך משא"ך בנ"ד וי"ל דכ"ע מודו להקל במקום סכנה עי"ד והובאו הדברים ג"ך בח"ג במפתחות לסי' רס"ח וע' מחנה חיים:
ח"ב אה"ע סי' כ"ג שהאריך בע"ז ויחד לו אופנים איזה מהם לאיסור ואיזה מהם להתר ושו"ר בס' פאת השדה. מ' א"ד ובמע' אישות או"א הביא ג"ך מרבני האחרו' אשכנזים שהתירו לשמש במוך באשה המסתכנת מהלידה:
עי"ש ובתשו' יאודה יעלה יו"ד סי' רכ"ב וע' בסמוך.
ו אשה חולנית במחלת האם והרופאים אמרו שאם תתעבר מסוכנת למות ולכן ציוה לעשות לה בכל יום קילוח מים חיים לתוך הרחם וגם תכף אחר תשמיש תעשה כן ע" קנה חלול שתשים תוך פי הרחם ועל ידו יכניס הקילוח אחר שרמז להפ"ת ס"ק כ"ג ולהשד"ח מע' אישות סי' א' אות ל"ב כתב דהחת"ם ורע"א שהובאו בפ"ת הסכימו להתיר לקנח אחר תשמיש בסמוך וכן העלה בס' נדרי זרוזין ובס' יד אפרים הנדפס בס"ס טיב גטין בהגה לאה"ע סי' כ"ג והוכיח מתשו' הרא"ש להקל. תשובות מוהרש"ם ח"ג סי' של"ו.
ז שם ש"ע ולא ישא קטנה וכו'. ע' יאודה יעלה (אסאד) אה"ע סי' ג'.
ח ס"ה ש"ע אשה שיש לה אוטם ברחם אסור לשמש עמה. מדברי ה' הלבוש משמע שאסור מדאורייתא ובממ"כ אינו כן דער ואונן היו מכונים לכך אבל הכא דשא"מ הוא ופסיק רישיה דלא ני"חל דהוי איסור דרבנן וכמ"ש ה"ה רפ"א מ"ה שבת ומג"א סי' ש"ך ס"ק כ"א ואפ' דגם הרא"ש רק מדרבנן אוסר היינו באוטם דוקא דהו"ל פסיק רישיה אבל ברחמה צר דלא הוי פסי"ר כלל אפי' להרא"ש מותר גמור הוא דהא בוגרת פתחה פתוח וכל שתתגדל תהיה יותר פ"פ ולאו פ"ר הוי וה"ט דריצב"א בת' מי"י ה' אישות סי' ה' והריב"ש סי' קכ"ז. יאודה יעלה יו"ד סי' רל"ח.