אבני האפוד חלק ב· רבי דוד פיפאנו
סימן יז
א ס"א ש"ע א"א בכלל עריות ואין קדושין תופסין בה. ע' במילואים לאפד או"א שכתבתי דדוקא קידושין לחודייהו אבל אם הלכה ונשאת לאחר במזיד בעודה תחת בעלה הא' ונודע אליו שהיא נשואה אע"ג דדינא הוא דאסורה לשניהם דאסו' לבועל עכ"ז צריכה גט מהב' אע"ג דאין קידושין תופסין בה והכרעתי כן מהש"ס יבמות דפ"ט ושכ"כ הרשב"א בתשו' והובאה בב"י סו"סי זה.
ואני אגיד דבהיותי בקושטא במנחם התרע"ה כה הראני רב חביבא הרב כמוהר"ר סאכאן נר"ו תשו' שלמה להג' שואל ומשיב במ"ק ח"א סי' ד' דבתוך התשו' כתוב למר וז"ל ואשר שאל אשה שנשאת לאחר והיו מזידים וק' להפרידם רק שהבעל הא' רוצה לגרשה והיא מרוצה להתגרש אם רשאין ב"ד להזדקק לסדר גט כדי שלא ירבו ממזרים בישראל וכו' הרמ"בם ביו"ד מה' גירושין כתב וכ"מ שאמרנו שהגט פסול ה"ז פסול מד"ש וכו' ולא תנשא לכתחי' ואם נשאת לא תצא והולד כשר וכן הוא בש"ע סי' ק"ן. אמנם זהו דוקא בגט שאינו פסול רק מדבריהם וכו' וע' ג"פ סי' קכ"ט ס"ק נ"ב. אמנם כאן שהיתה א"א גמור' א"כ קידושי ב' לא תפסי יש לעיין אם יש לתת לה גט. ובשו"ת הרש"בא סי' אלף קס"ז וכו והנה זה בקדש לבד אבל כל שנשאת באיסור ולא תפסי בה קידו' וגם כעת היא אסו' לבעלה ואסו' לבועל אם יסדרו לה ב"ד גט יש לחוש שיחשב הבועל שהותרה לו ובאמת היא אסורה וגם יש לחוש כיון שכתב הרש"בא שצריך לקדשה מחדש יאמרו שגם בזה צריך לקדש ובאמת שאסור לקדשה ובו וע"כ אם יזדקקו הב"ד ויאמרו ג"ך לבעל הב' שכל ביאה וביאה היא אסורה ואף שלא ישמע לנו ויש לחוש שמרבה ממזרים אנו אין לנו בזה והקב"ה רואה דמעת העשוקים וכו' א"ד ז"ל ופנאי לא היה לי ביום הראות בי הייתי לחפז ליסע לדרכי העתקתי אותה כמו רגע ולא יכולתי לעיין בו הטב ועתה אמ"א. אך אשובה אראה כי תשובה זאת כולה מקשה'. תחילה מה דמות יערך לההיא דהרמ"בם דהתם מה"ת מגורשת גמו' היא ואין פיסולו אלא מדרבנן ובזה ל"א תצא וכמ"ש הרב בעצמו אח"ך ומה שייך זה למאי דקמן. גם במה שנסתפק אם יש לכתכילה גט מה מקום להסתפק בזה מאחר דתלמוד ערוך לפנינו דצריכה גט מהב' וכדברי הרש"בא כי הובאו ב"י מבואר זה וכמש"ל. ותשו' הרש''בא שרמז לא ידעתי איה מקומה כי בסי' אלף קס"ז לא דבר מזה וכמו שיראה הרואה. ועל הכל ק"ט ולא אוכל שאת במה שפסק שלא להסדיר גט בעבור החששות שחשש ונניח אותו מרבה ממזרים דמלבד דסמא בידן להזהירו ולומר לב' שאסו' לו מכאן ולהבא מטעם דאסורה לבעל ולבועל. אף גם זאת דאף אם לא ישמע לקול מורים וכפתן חרש ואטם אזנו מ"מ כל זמן שלא גירש הא' יש בידו ב' איסורין איסור כרת דא"א ואיסור לאו דונטמאה משא"ך כשגירש הא' נקי יהיה מאיסור כרת ונקיים אנחנו מהרבות ממזרים ולא נשאר בלתי איסו' דונטמאה סו"ד שדברי הרב מדפסן איגרי וצל"ע רח"ב.
ואחר באו לידי תשו' מוהרש"ם (להגאון שלום מרדכי הכהן נר"ו) בתו"ש וראיתי לו בח"ח סי' ס"ח שכתב על א"א שנשאת במזיד לאחד אם צריכה גט גם מהב' וכתב דבתשו' נחלת אבות האריך בזה והביא מדברי הב"י סו"סי י"ז בשם ת' הרש"בא שדחה דברי ב' התלמידים שסברי שא"ץ גט ופסק דצריכה גט והנח"א האריך לקים דברי התלמידים י"ש ולא ראיתי מעולם ס' נחצ"ח תשובות הלזה ומי יתן ידעתי. וע"ע לקמן בקונט' זה על סנ"ה מה שארמז שם בס"ד השייך לזה. אחז"ר הגיעני מכתב מהרב דור"ם נר"ו עליון למעלה כי דרך לימודו מצא ת' מוהד"י בסאן ז"ל סי' ח' דאירע עובדא כי האי בקושטא ולא חשו רבנן למאי דחייש הג' שו"מ.
ב אם קדש א"א וכבר קדמה לו הידיעה דהיא א"א אי י"ל אדם יודע שאין קידושי תופסי' בא"א וגמר ונתן לשם מתנה וכדאמרי' גבי מקדש אחותו לקמן בסי' ז' ע' משנת ר"א בזכרו' מ"ע הק' אות ב"ך
ג ס"ב ש"ע א"א שפשטה ידה וקבלה קידושין בפני בעלה וכו' חזקה אין האשה מעיזה פניה בפני בעלה אם נאמרה חזקה זו בחרשת אשת פקח ובפקחת אשת חרש נסתפ' בזה ה' בירך יצחק אה"ע סי' ו' ולא העלה ארוכה.
ד ס"ג ש"ע אשה שהלך בעלה למד"הי וכו' אפי' ע"א או נאמנות ע"א בעגונה הוא מדאו' או מדרבנן נחלקו הפו' בזה ע' בנדפס אות ט"ו ונשמט שם מלרמז פ"ת סקי"ג. וע' להרב החינוך ס' שופטים ע"פ לא יקום עד אחר באיש סי' תקכ"ג שכתב להדייא דחכמים האמינו ע"א שיעיד באשה שמת בעלה כדי שלא תתעגן וכו' וע' בביאורי שם. גתי חיים מע' הע' אות י"ד. שדי חמד כללים או"ג
ה שם אפי' עבד ואפי אשה וכו' אשה וגוי מל"ת איזה עדיף ע' בנדפס אוט"ז. וע"ע בני דוד קונ' עיגונא אות ו' ואו' ל"ג.
ו שם ופסו"ע אם הם פסולים מדר' וכו'. ע' בנד"פ אות י"ח מ"ש ע"ד מוהרי"בל ח"א סי' ח"י במה שהק' עליו מוהרח"ש. וע' שביתת יו"ט בלשונות הטור דקכ"ו שעמד בזה.
ז שם אבל פיסו' עדות דאורייתא פסו'. עמ"ש בנדפס או"ך משם הנמק"י. הן עתה ראיתי לה' מנחת חינוך בס' יתרו מצוה ל"ז ד"ס ע"א שהביא דברי הנ"י הללו ופלפל בהם הרבה והביא דברי הג' קהלת יעקב הנ"ל וחלק עליו וכתב דהאמת דבנמק"י מבואר רק לענין איסו' אבל בעדות אשה באמת פסול גם רשע דאינו דחמם וקיהיב טעמא מדידיה דמה"ת בעינן כשרים לעדות אשה וע"א דנאמן הוא רק בדרבנן ואפי' נאמר דהוי מה"ת מ"מ הו"ל כמו שבועה דצריכה עד כשר יש"ב. וע' נתיבות המשפט ח"מ סי' מ"ו סקי"ז וע' מה שהאריך בזה בס' מצפה אריה תניינא חאה"ע סי' ח'. ושם כתב דיש לחקר בחשוד על העריות דפסול לעדות אשה אי הוי דוקא באיש דחיישי' דמשקר דני"חל שתהא פנויה אבל באשה דליכא למיחש בהכי תהיה כשרה אע"ג דחשודה או"ד ל"ש דלא מסתברא שתהא האשה נאמנת יותר מהאיש וצ"ע י"ש,
ח ישראל פסול שכתב לפי תומו איש פ' מת נאמן כמו ישראל כשר. מצפה אריה שם וע' בנדפס או כ"ג.
ט צ"ע אם יש לסמך על עדות אנשי הצבא שלא במל"ת להיות רובם רשעים בחילול שבת ומאכלו' אסורות. ואולי במדינה שלוקחים ע"פ הגורל הם רובם כשרים. גאון א' הובא בס' יאודה יעלה א"הע סי' ס"ז והרב פשט ספקו וכתב דאפי' שעוברים בזדון כל שלא התרו בהם כשרים לערות אשה ומה גם דמה שעוברים הוא לתיאבון וכל שחוזרים לביתם אמרינן הרהרו בלבם לעשות תשו' וכשרים לעדות אשה אליבא דכ"ע י"ש ובתשו' מוהרש"ם ח"ג סי' ה' כתב שהגאון מוהר"ם בנעט ור"א מפערמישלא פסלו כל בעלי מלחמה לעדות מפני שרובם מחללי שבתות עי"ד ולע"ד נראין דברי ה' יאודה יעלה. וע' שמחה לאיש סי' ז' דק"ט ע"א דאנשי הצבא דאנוסים הם לחלל שבתות עכ"ז מקרו פסו' דאור' אבל אין להם שם מומר ומוהר"א אשכנזי שם בסי' ח, דמ"ח מה שפקפק ע"ז. ' כשגונבים ממון מעכו"ם ולא מישראל ע' בנדפ' אות ב"ך ובתשו' שם סי' ח"י וע"ע פ"ת ח"מ סי' ל"ד ס"ק ט"ז משם הרעק"א והדרב"ז להכשיר.
י"א בעדות אשה ל"א נמצא א' מהם קו"פ עדותן בטלה. פ"ת סק"ך וע' בנדפ' ובמילואים לאפד אות ח' וכן הסכים בתשו' מוהרש"ם ח"ג סי' צ"ב ודחה דברי תשו' בר"א סי' ל"ד שהביא סתירה לזה מהירוש' שבתוס' סוטה דל"א ע"ב עי"ש.
י"ב שם בהגה לא בא עד בדרכים הנזכרים רק יצא קול הברה בעיר שמת אין משיאין את אשתו. אם יש הוכחה מתוך הסיפור שציין מקום המיתה ל"ח לקול הברה כ"כ בנד' אוכ"ט משם הפוס' וע"ע יד"א מ"ק הגב"י ס"ק ס"א שהביא עוד פוס' שכ"כ וכ"כ בתשו' הרב מוהר"י ביטון ז"ל הנה באה בס' הון רב ח"ב סי' ד' דט"ו. וה"ה ז"ל שם די"ח רצה לחלק עליו והד"ר הוא בדי"ט וע"ע לו בסי' ו' דל"ז ע"א. גם הרב מוהרי"ש ז"ל בע"ס ראש משביר שם מד"ך ואילך האריך בזה והעלה כן עי"ד ועוד לו שם בסי' ה' דל"א ע"ד ובס"י ו' ד"מ ע"א.
י"ב אם העד בעדותו אמר ואנשי הכפר שלמו דמי ההריגה לקנס שנטל מהם השופט ל"ח דמקול הברה הם מעידים דהי"ל צווח לצוחה רבה הבא ראיה שנהרג בגבולנו ונשלם לך ומדשלמו אינו אלא שנתאמת להם שמת ולפחות מידי ספקא ל"ן ומהני לעשות ס"ס. מוהר"י ביטון שם דט"ו ע"ד וה"ה שם די"ט רע"ג מפקפק בזה וע"ש עוד בסי' ו' דל"ה ע"ד. אך מוהרי"ש בתשו' שם דכ"ב דחה זה בב' ידים עי"ד.
י"ד בעד מפי עד ל"ח שהא' אמר קול הברה. יד"א הגב"י ס"ק ב"ך משם מוהרח"ש בסי' ל' ונ"ו ושכן הסכי' הפוס' ותמה על הכנה"ג שלא הביא חילוק זה בספרו. ומו"ה מוהר"אן ז"ל בס' הון רב א"ע סי' ה' דל"ז טרח להוציא דין זה מדברי מוהריב"ל ונעלם מעיניו דברי מוהרח"ש והרבנים הנז' שכ"כ בפי' ובתשו' כסלו התרפ"ב כתבתי בזה והיא מוצא"ת בסי' ל"א כ"י,
ט"ו לא חששו המורים לקול הברה אלא בע"א אבל בב' עדים ליכא למיחש. יד"א שם ס"ק פ"ד משם הפמ"א והז"א י"ש. וגם זה נעלם מ"ה הו"ר שם דנ"ד היה בב' עדים ופתח פתוח לפניו להקל ולא זכר שר.
ט"ז אמר העד ששמע מהיאודים אומרים זאבאלי דיל קאאיקגי קי לה ציקטירמי לי אבריאו איל מיאולייו הו"ל העיד בדבר ברור. שמן המשחה סי' רע"ט.
טו"ב ס"ד ש"ע ובת חמותה. בגדפ' אות ל"ז העתקתי דברי הג' המאירי שכתב דבת חמותה היינו אחות בעלה (ונכתב בהעתקה שם תיבת בת בט"ס). וכתוב בתשו' מוהרש"ם ח"א סי' נ"ז אחות בעלה שכתבה לאמה שאחיה מת ושיאמרו לבנו שיאמר קדיש כיון שהעולם מקפידים שלא יאמר הבן קדיש בחיי אביו וחושבים דבר זה לסכנה פשיטא דנאמנת גם להסוברים דאין נאמנים:
אפי' במסל"ת ע"כ וכתב עוד שם דעוד יש לדון דמאחר שכתבה מכתב וגם שלחה מכתב תעודה מהנוטארייו ועדים והוצרכה להוציא הוצאות ע"ז. מלשון התו"ס בקידושין נ"ב מוכח דבצירוף מעשה נאמנת וכעין מאי דאיתא בגטין ס"ז דבורא מקרי ואמרי מעשה לא עבדי ע"ש וע' מ"ש בנד' אות י"ט משם הג' שו"מ.
ח"י ס"ה ש"ע כבר אמרנו שהעד שאמר שמעתי וכו'. ע' בנד' אומ"ז ובתשו' כסלו התרפ"ב והיא בסי' ל"א.
י"ט ש"ם ש"ע אם העיד בדבר ברור נאמן. אמר העד שזרקו עליו אבנים ושחטו אותו אין זה דבר ברור דאולי לא שחטו ב' או רובא כאשר בלשון בנ"א וכמה פעמים הנשחטים חיים אח"ך ובודאי ל"מ בלי קברתיו שו"ת דברי חיים חיו"ד סי' כ"ה וכפי הנראה נעלם ממנו לפי שעה שו"ת מוהרנא"ח סי' כ"ו והובא בק"ע למוהרא"א סי' ט' אות ל"ג דכיון דאמר ששחטו סתם שחיטה מפורעת היא. ה' מנחת משה סו"סי ה' וע' בנדפס אות צ"ג.
ך' ס"ז ש"ע וה"ה לגוי שאמר הרגתי את פ' וכו'. ע' כנה"ג הגב"י אות ק"ן מש' משם מוהר"ם מלובלין. ועוד לו בהג"ט ס"ק ק"ו. יד"א הגה"ט ס"ק קכ"ט. רוב דגן בתשו' לה' עיגונא דמ"ג ע"ב וג'.
כ"א ס"ח ש"ע. אלא באה לב"ד ואומרת מת בעלי אם אמרה דהעדים אמרו לה דטבע בים והתירוה הב"ד נאמנת ע' תשו' צמח צדק. כ"כ הב"ש ס"ק ב"ך והיא בסי' קי"ג וכמ"ש ה' באה"ט בס"ק כ"ו וכתב הג' בס' מצפה אריה תניינא בחא"ע סי' ז' דדעת הב"ש הוא דאפי' דלא נשאת עכ"ז אנו תולין לומר דמסתמא חקרו הב"ד ונתברר לפניהם שבעלה מת ומה שרמז לעיין בס' צ"ץ היינו לומר שצריך שהב"ד שהתירוה הם מפורסמים בהוראה וכו' יעו"ש. אך במ"ש דאם אמרה דהב"ד התירוה דנאמנת לא ידענו מי בעל דברים דה' צ"ץ קאי באשה שיש בידה קב"ע שנהרג יבמה ועמדה היא ונשאת לבעל בלי רשות ב"ד וכתב הרב דכיון דע"פ הדין מותרת הך איתתא לשוק לכתחי' ע"פ הגדת העדתו אין מקום להחמיר עליה שתצא מבעלה בעבור שלא לקחה רשות מב"ד כיון שה"בד לא הגידו לה שלא תנשא בלי רשות ב"ד י"ש אבל היכא דהיא טוענת בעל פה בלי שום רמיה דהתירוה ב"ד יש לעמר אי נאמנת. גם הלשון סתום ואינו מפירש אם העדים אמרו לה שהתירה ב"ד או אמרו לה שטבע בעלה בים והיא אומרת שע"פ הדבריה האלה התירוה ב"ד ולא ידענו מי בעל דברים היינו רואים הדברים בשרשן. אך ראיתי למוהר"ם ישראל בתשו' כי באה בספרא דר' אבהו' קול אליהו ח"א תא"הע סי' י"א שעמד על אלמנה שבאה מצפת בחזקת אלמנה ואחר שנשתדכה לאיש הוציאה קול אשה א' ששמעה מפי עובר אורח שאשה זאת היתה עגונה שנעלם בעלה וב"ד שאלו את פיה וענתה ואמרה שאמת שכך היה אך ב"ד של צפת כבר קבלו עדות עליה והתירוה ונתנו בידה המע"בד ולאבד ממנה ומלבד זה אחי בעלה אמרה לה בעודה בצפת שהוא יודע בודאי שמת בעלה וגם זאת אומרת שבעלה הניח זש"ק ומת ב' שנים אחר מיתתו ורב שרי לאשה זאת להנשא מכח דברי מרן הנצבים פה וסיים וכת' וז"ל ה"ה בנ"ד דהאשה אמרה לפנינו בריא לי שמת בעלי שכך אמר לי אחי בעלי ואני סומכת על דבריו ומוסף לזה שאומרת שב"ד התירוה לינשא פשיטא דנאמנת ורשאה להתנסבא. שוב מצאתי לרדב"ז בראשו' סי' רמ"ב שכ"כ עכ"ד. ואע"ג דהרב ארכביה אתרי רכשי דהיא באה בעדות שאל' שמת בעלה והיינו הך דינא דקמן וגם שאומרת שהיה בידה כתב מב"ד מ"מ מתוך דבריו מוכח דכל טעם לבדו סגי והיינו מה שהביא הבאה"ט מבלי הזכיר שם הפוסק ואפשר דאיהו ניהו הרדב"ז. ואין הספר הזה תחת ידי להחליט הדבר אם ממנו חוצב הדין (שוב בא לידי וראיתי שכ"כ בסי' רכ"ב) וע"ע מ"ש בנדפס אות ע"ח משם השע"א דהוי ראיה מהימנא' להמ'.
עוד כתב מוהר"ם ישראל ז"ל דכל זה הוא באת"ל שאשה זאת מוחזקת אצלינו בא"א כ"ש דקושטא דמלתא דהך איתתא היא אצלינו בחזקת פנויה ומפיה אנו יודעים דהיתה א"א (דמה שאמר אשה א' דהיתה נשואה לא משוי לה בחזקת א"א דלהוציאה מחזקת פנויה בעינן ב' עדים כ"כ הרב לקמן) וכל כיו"ב אמרינן עלה הפה שאסר הוא הפה שהתיר וכו' עי"ד וה' קו"א שם בסי' י"ב דס"ה ע"א אתי עלה להאמינה מטעם אחר שכל אדם נאמן ע"ע באיסו' אע"ג דהיה שם אשה המנגדת לה עש"ה.
ב"ך שם ש"ע אבל אם בא העד שאמרה בשמו וכו' לא מהימנא. ע' בנדפס אות ס' כתבתי משם מו"ה בש"עא דס"א ע"ג דהגם דכתבו הפוס' דמהימנינן לעד הא' לא בשביל זה העד הב' הוחזק כפרן ואם העד הב' מעיד ששמע מפי אחר שמת נאמן ע"ש וע' בדברי ה' שע"א בגופן שלהן שהרחיב הדברים דהגם דלערך הס"ס אמרי' את"ל כדעת האומרים דהא' נאמן לא בעבור זה עבדינן עיקר ויסוד ספרתם ולהחזיק לעד הב' בודאי שקרן ונסתייע מתשו' הרשב"ץ בח"א סי' א' ד"ד ע"ג. וחתנא דבי נשיאה מוה"ר בס' כוכב מיעקב חא"הע סי' ט"ו דס"ג ע"א מדר' ותומ"ה ע"ד דהמעין בתשו' הרשב"ץ יראה דאדדבא משם תברא ונדחק לתרץ דברי הרשב"ץ כי היכי דלא לסתרו דברי ה' שע"א אבל בשום אופן אין ראיה מדבריו עש"ה
כ"ג סי"א ש"ע מצאו כתוב בשטר. ע' יד"א מ"ק הגה"ט ס"ק נ"ט מ"ש משם מוהרא"ש בסי' ז' דל"ד בשטר אלא אפילו ע"י איגרת וכו' וע' בתשו' מוהרא"ש בשרשה דפקפק בזה וע' משנת ר"א ח"ב סי' ג' מה שפלפל בתשו' מוהרא"ש הלזו והעלה לדינא דל"ש בשטר ל"ש באיגרת ע"ש וכן העלה ה' שעות דרבנן בסי' ו' וכתב דאפי' אם הכותב היה במערב החיצון וכתב דפ' נהרג בערי המערב הפנימי ובודאי הגמור שלא כ"כ אלא מפי השמועה עכ"ז משיאין את אשתו עי"ד וע"ע שם בנדפס אות פ"ח ובתשו' לא"הע מחשון התרפ"ב והיא בסי' ל' אות ח"י.
כ"ד הסכמת האחרונים דלא בעינן קייום ואפי' למאן דבעי די בע"א ע' בנדפ' אות פ"א וכן העלה ה' משנת ר"א שם וה' שעות דרבנן שם:
כ"ה שם ולהרמב"ם צריך שידעו שהוא כתב ישראל. אם הכתב הוא מהשופט הגדול לכ"ע מהני. כ"כ בנדפס אות פ"ז ורמזתי דברי הפ"ת בסי' ג"ן משם הג' ישועות יעקב והחת"ס שהעלו להתיר ע"פ כתב הבא מגענארעל קומאנדא וכו' ע"ע וכ"כ בס' ציון במשפט הנד"מ בסי' נ"ז משם הג' עין יצחק ח"א א"הע סי' כ"ט דהתיר בעיגונא ע"פ מה שנמצא בעלה מוכתב בספרי מתים של טעם הממשלה והאריך בעניינים אלו מטעם דלא מרע נפשיה וכו' י"ש והגאון מצפה אריה תניינא חא"הע סי' י"ב האריך הרחיב בזה ושלבו נקפו והביא דברי הג' חת"ס שהג' ר' מרדכי ברעט לא רצה להתיר ע"פ הערכאות בלי מסל"ת ושגם בס' עטרת חכמים להג' מליפניק הוא מבטל היתר זה י"ש ועוד לו בסי' מ' ואין כעת אצלי ס' פרשת מרדכי למוהר"מ בנעט שרמזתי בספרי שם שכתבתי משמו דאע"ג דכונתו להודיע עכ"ז מהני ואילו הרב כתב משמו להפך. ובתשו' הג' מוהרש"מ נר"ו ח"א סי' ו' כתב דכפי דברי החת"ס בח"א סי' מ"ג דכשהוא ע"י כתב יש לסמך אבל לא בע"פ ושכ"כ מוהר"ם שיק א"הע סי' כ"ג את"ד דר"ו י"ש ובסו"ס קי"ח וח"ב סי' ל"ב ובסי' קס"ח כתב דאם חייבו השוטרים לשלם דמי האסיגוראסייון ע"פ תעודת מנהלי הספינה לכ"ע נאמנים יעו"ש.
ועתה בש"ה התרע"ז בהיותי במרחצאות של באדין בא לידי ס' עטרת חכמים הנ"ל ולפי שאין הספר מצוי אעתיק רוב לשונו והתם בא"הע סי' ח' קאי בנדון שהאשה הלכה לפני הקומיסיר ובכתה לפניו שיכתב אל הרעגימענט אשר שם בעלה להודיע לו אם בעלה חי או מת וכן עשה:
האדון הנ"ל ובאו משם שני מכתבים להאחד העתק מספרי מתים שלהם הנקרא שו"ש סך כחתימת ידי הכומר שלהם ובחתימת הממונה על הבוך י הנ"ל ומבואר שם ששמאה הנ"ל הנלקח זה ח' שנים לבעל מלחמה ובאיזה יום ובאיזה מקום ובאיזה כומר שהיה בשעת מותו את בע"ר פעסטא באיזה יום ולקצר שם עם שאר בע"מ שמתו שם באישפיטל ואחר המכתב הנ"ל מבואר בספר אך העתקה כזאת היא אות באות מהשוש בוך הנ"ל חתם את עצמו ההויפט מאן. וגם מונח על ההעתקה החותם הגדול מהקאנצילארייא דשם וכו' ועכ"ז לא רצה להתיר מטעם דנאמנות הערכאות אינו א"א מדינא דמלכותא וזה אינו רק בדבר שבממון וכו' ואיסורא מממונא לא ילפי' ומה גם בנדון שלו שהערכי נחשד לקבלת שוחד. ולפי מה שנודע לו מהחקי' שהנימוס כשמת א' מן החולים הולך א' ממשמשי החולים שבאותו חדר ומודיע לרופא והוא כותב וחותם פ' מת ביום פ' מתוך חילי פ' ושולח מכתבו לא' מהממונים וממנו להראש וממנו להכומר שמעלהו בספר המתים בשמו וכנוייו וכאשר ישאל אדם נותנים לו העתק ככל הנמצא כתוב ובקלקול מה ובהתחלפות השמות או בסיבות מתהפך בתחבולות אין להאשים לאחד מהאדונים ולא את הכומר כי לא למראה עיניהם העידו וכתבו בספריהם רק כאשר הגיע להם בכתב הרופא מפי משרת החולים ולא רמי עלייהו יותר. גם הרופא אינו מצווה להסתכל בפני המת לידע כי זה הוא אשר שמו כך ואינו עולה כלל בדעתו להיותו חוקר וחושש יעו' תוס' קידושין פ' ע"ב ד"ה כי האי מעשה וכו' עש"ב. כל קבל דנא ראיתי בתשו' מוהרש"ם ח"ג סי' ס"ו שכתב דגם למ"ד דערכאות אינם נאמנים תעודת בית חולי' עדיף טפי שהממונים באים בעצמם ורואים בעיניהם ובפרט היכא ששלחו הבגדים ומפסידים עי"ז לעצמם וכו' ע"ש ובמפתחות. ואנן בדידן בהרוגי מלחמה של ש' התרע"ג ואילך עשינו מעשה ע"פ רוב הפוס' להתיר בנתברר לנו מיתתו ע"פ המכתב הבא משר הצבא והוא רחים יכפר.
כ"ו לדעת המתירין במכתב הבא משרי הצבא אפי' שהוא חתים מישראל פסול שמצד עצמו לא היה כשר אם הוא ממונה בערכאותיהם יש להכשיר. ה"ג מצפה אריה שם.
כ"ז בכתב עכו"ם. ע' תשו' תפארת צבי סי' כ"ב דהיכא דהמכתב היה לצורך איזו מכוון שהוא נתכון לאיזה דבר לכ"ע מהני גם כתב עכו"ם וע' תשו' גאוני בתראי סי' כ"ז ותשו' עבודת הגרשוני סי' פ"ז, מוהרש"ם ח"ג סי' ש"ג וכבר כתבתי בנדפ' אות פ"ו כן משם פוס' אחרים.
כ"ח סי"ד ש"ע וכן אם שמע מהערכאות ערכאות מהמני אף בלא מל"ת שמן רוקח סי' כ"ו. כ"ט ערכאות שכתבו על איש א' שנראה שנהרג ולא נכתב לשון ברור והלך איש א' וראה בפנקסאות שנכתב שם שנהרג ביום פ' וחתום ע"י הקומאנדטר אין חשש והאשה מותרת דבתחי' לא השגיחו לעיין או שלא השיגו עוד ידיעה מוהרש"ם ח"ג סי' צ"ב,
ל סי"ד ש"ע כבר אמרנו שהגוי שהסיח ל"ת וכו' אם בא לבית חכם מפורסם לא מקרי מס"לת ע' בנד' אות ק"ד וע' בן ידיד ה' גירושין די"ג ע"א שכתב דכל שאינו חכם מפורסם רק שהוא שואט הקהל שקורין אותו חכם אפי' אם בא לביתו לית לן בה וכ"ש אם עיקר ביאתו היה לספר לו חלומו ולהחזיר המעו' שלקח מן המת דלא מקרי מכוין להעיד י"ש,
ל"א שם ש"ע אבל אם היה אמתלא בשיחת הגוי שמא נתכון לדבר אחר. אם אמר תנו לי שכר ואראה לכם את קברו נאמן. כנה"ג הגב"י אות קי"ב משם המ"ב. וע' הון רב סי' ב' דבנדון זה בעצמו כ"כ ונסתיע מתשו' הפ"מ סי' מ' ולא ראה שגם המ"ב קאי בשיטה זאת. וע' יד"א הגב"י ס"ק קכ"ג ובנדפ' אות קכ"ב.
ל"ב היכא דהזכיר הגוי בדבריו אשה נפיק ממסל"ת כנה"ג הגה"ט ס"ק ק"ט. מיהו ה"ד היכא דהגוי הזכיר לאשתו לבד אבל אם אמר מי יודיע לאשתו ולבניו כיון דפרט הבנים עם אשתו י"ל דזה הוי מס"לת שפיר ואינו מכוין להעיד. אור נעלם סי' ל"ה וע' בנ"ד אות ק"ט.
ל"ג אם אנו רואים שכונת הגוי לשום תכלית פרטי כדי להביאו לקברי ישראל ולחקר אחר הרוצח להציל הממון ולהנקם ממנו אע"פ שמזכיר אשה הוי מל"ת וסברא זאת נזכרת בתשו' פ"מ ח"ב בגוי ספן שהביא סחורות לאשה וא"ל בעליך מת ואלו הן סחורותיו. אור נעלם שם.
ל"ד סט"ו ש"ע גוי שהסיח ל"ת תחילה וכו'. דוקא כששאלואו באותו ענין בעודם עסוקים בו אבל אם הגוי התחיל להסיח ל"ת ואותו עדות אינו מועיל להתירה ואחר ימים או יומים שאלוהו ופירש כל הענין אי מהני או"ל ע' כנה"ג הגה"ט ס"ק ק"פ. יד"א ס"ק רנ"ו. המורם מהם דרוב הפוס' וכמעט כולם מתירים ע"ע. ומזה תמהתי על ה' הו"ר באה"ע סי' ג' שכתב דלא מלאו לבו לעשות מעשה נגד מוהרשד"ם אם לא בהצטרפות עדות אחר עי"ד ולא זכר של להקת הנביאים שהובאו בכנה"ג ויד"א שהתירו להדייא ובפרט דברי ה"ה מוהרח"ש שכתב דאילו היה רואה מוהרשד"ם האוסר דברי הרא"ם היה חוזר בו.
ל"ה שם בהנה אבל שאלו אותו תחילה איה חברנו וכו' היכא דהשאלה היתה אל השוחט או אל שר הצבא ע' מה שרמזתי לעיל אות כ"ה
ל"ו שאל ישראל על ר' והשיב הגוי דנהרגו ר' ושמעון נאמן על ש'. הג' תפארת ישראל בספרו אבי עזר. ל"ז היכא דשאל בגוי מה חידוש מהספינה. ע' בנו' אות ק"ץ ובאילואים אומ"ב מ"ש משם ה' בנ"א. וכ"ן הסכמת ה' רוב דגן דמ"ב ע"ב.
ל"ח אם יצאה האשה מאיסור תורה אי מתירינן בעדות מי ע"י שאלה. ע' בנד' אות קס"ה ועמ"ש בתשו' אדר ב' התרפ"א או"ז והיא בסי' ז"ך, כ"י ולקמן בקונט' זה סי' זק"ן.
ל"ט שם בהנה וכל מקום דאיכא פלוגתא בדינים אלו אזלינן לחומרא. ע' הון רב סי' ה' דל"ח ע"ג ול"ט ע"ב. מ' אי שרינן אשה עגונה ע"י ס"ס. ע' בנדס' אות קס"ח. הון רב שם. משנת ר"א בזכרו' מע' הס' או"ד. וכתב הג' מוה"ר בשער אשר א"הע סי' כ"ו רפ"ו ע"א דהיכא דהס"ס בא מתרי רובי דבכל ספק איכא רוב להתר לכ"ע עבדי' ס"ס וניצולים אנו מכל מין פקפוק וסמך עצמו אתשו' מוהריק"ו שורש קע"ו. ואחריו קם חתנא דבי נשיאה מו"ה בס' כוכב מיעקב א"הע סי' ה' דכ"ו ע"ד וסמך ע"ז ונרגש על ה' תומת ישרים סי' קמ"ט דבנדונו היה לו ס"ס מתרי רובי ולא סמך להכשיר וגם מתשו' מוהר"ם פ"פ דקדק כן י"ש.
מ"א שם בהגה והגיד אומדנות המוכיחות וכו'. ע' בנדפס אות קע"ב ובמילואים אומ"ט. משנת ר"א ח"ב סי' א'
מ"ב סט"ז ש"ע גוי מל"ת מפי גוי מל"ת וכו. ע' בנד' אות קע"ד ובמילואים אות נ"א ונ"ב מש' שם רוב דגן בתשו' לה' עיגונא דמ"א.
מ"ג שם בהגה אפי' לא העיד בפי' שהגוי הא' היה מל"ת אזלי' לקולא. קב"ע שלא הוזכר בה שהגוי הא' היה מל"ת תלינן להקל מטעמא דל"ח לב"ד טוען. ע' כנה"ג הגב"י ס"ק קמ"ג. יד"א ס"ק רכ"ד. ומוהרמ"א ז"ל בתשו' כי באה בס' פני אהרן סו"סי ג' דש"ט ע"ד כתב דמוהר"ש הלוי בסי' ג' נסתפק היכא דליכא תלייה להקל דלא שדינן אא"כ ליכא למיקם עלה דמלתא. ואם יש חילוק בין מקום קרוב למקום רחוק דאיכא למיחש לעיגונא והן ולאו ורפייא בידיה. ומני"ר העלה דאין לחלק בין מקום קרוב למקום רחוק רק בין היכא דאפשר להתברר ע"י כתבים אפי' במקוה רחוק להיכא דא"א להתברר ע"י כתבים אפי' במקום קרוב עי"ש. שו"ר כי תשוב' זאת הובאה גם בספרו דב"מ ח"א א"הע סי' ט' ושם בדקי"ד ע"א האריך עוד בזה.
מ"ד סטו"ב ש"ע איש שיצא עמי מכאן מת וכו'. האחרו' כתבו דלמ' הרמ"בם בעינן שיאמר מכאן דלדעתו חיישי' שמא נתלוה עמו אחר בדרך. וע' בנד' אות קפ"א. וע' יד"א מ"ק הג"הט ס"ק רי"ו משם הםמ"א דאם הזכיר שם האיש וידענו מפי העד שמי שהיה הולך עמו הוא האיש המבוקש אפי' הרמב"ם יודה דל"א לשמא נתלוה אחר עמו וע"ע לו בס"ק רי"ד מה שהביא משם הכר"ש דנראה סותר לזה ע' משנת ר"א ח"ב סי' ב' מ"ש בזה
מ"ה שם בהגה וי"א דצריך שיאמר קברתיו ע' בד' אות קפ"ה ובמילואים אות נ"ז דהס' האחרו' דל"ב קברתיו וכן העלה מוהרי"ש ז"ל בע"ס ראש משביר בתשו' כי באה בס' הון רב דל"ה ע"א. מ"ו מי שאמר שלקח ממנו המושל כ"כ מעות בעבור פ' שמצאוהו הרוג א"ץ לקברתיו דפשיטא דמת הוא דאילו היה חשש שהיה חי לא היו מפסידין על עלילות וכו'. יד"א הגה"ט ס"ק רל"ט משם הפוס' וכ"כ מוהר"י ביטון בתשו' הו"ר אה"ע סי' ה' די"ח מדנפשיה
מ"ז אמר שהרגוהו בסייף והתיזו את ראשו ליכא למימר בדדמי. יד"א הגה"ט ס"ק ר"ם ועמש"ל על סל"ג
מ"ח אמר שהרגוהו והשליכוהו באחת הגאיות או במערה הוי כטלטלתיו אך מדברי אחר קדוש כת' הרש"בא לא משמע הכי. כנה"ג הגב"י ס"ק ר"ו. ויד"א בהגב"י ס"ק ט"ז נגרר אחריו. ומוהרי"ש בת' הו"ר סי' ד' דכ"ה ע"ד חלק עליהם וכתב דאותו קדוש לרוחא דמלתא בנ"ד כ"כ אבל לדינא גם הוא מודה דבנגיעה וטלטול סגי וכ"כ אני עני במילואים או"ס משם ה' אביר יעקב. מ"ט עמ"ש בנד' אות קע"ז ק"פ קכ"א וע' בש' חשון התרפ"ב אות אגד"ו.
ן ש"ע שם וכן אם יצאו יו"ד בנ"א כאחד. ע' בנד' אות קל"א ובמילואים אות ס"א וס"ב ובתשו' למוהרי"ש ז"ל בס' הו"ר סי' ה' דל"א.
נ"א סי"ח ש"ע בא אחר ואמר לנו וכו'. עמ"ש בזה ה' מים שאל אה"ע סי' ב'. הזכרת שם האב.
נ"ב בן פ' מהני במקום שמו וש"א. ע' בנדפס אות ר"ז ובמילואים אות ע"א. וע"ע לה' רוב דגן בה' עיגונא דמ"ג ע"ג וד' על מי שהיו קורין אותו אפאגאן אוגלו דמהני לשמו וש"א.
נ"ג אח פ' הוי כמזכיר שם אביו. יד"א הגה"ט ס"ק שס"ב משם הפוס' וכ"כ מוהרי"ש ז"ל בס' הו"ר ד"ל ע"ג משם פוסקים אחרים ועוד לו שם בסי' ו' דמ"ה אופנים שונים
נ"ד אם שם הנעלם אינו נמצא במורגל רק בזרות והזכיר שמו ולא שם אביו כתבתי בנ"ד אות ר"ח דהסכמת האחרו' דמהני וכן ראיתי עתה להג' מצפה אריה תניינא בא"ע סי' ל"ו שכ"כ משם ה' משיבת נפש וכן דעתו והכריע כן מההיא דתולין ד"ה ודלמא תרי גברי דהוו שמייהו עורבים א"ל איתרמי מלתא דתרוויהו הוו שמייהו עורבים והיינו שם דלא שכיח כלל והפריז על המדה דמוכח מהש"ס לכאורה דאפי' שם עירו לא בעינן כשהוא שם זר שהרי הש"ס סתמא קתני איתרמי תרי גברי דשמייהו עורבים וכתב דע"פז נתיישב אצלו הנהו תרי עובדי דאיתא ביבמות דקפ"א ההוא דהוה קאמר ואזיל מאן איכא כי חיואי שכיב חיואי ואנסבה ר"ן לדביתהו וכן ההוא דהוה קאמר ואזיל מאן איכא בי חסא מבע חסא וכו' ואינסבא וכו' ולכאו' ק' הא לא היה רק שמו ולא שם אביו ולא עירו. ולפי האמור ניחא דחוואי וחסא הם שמות דלא שכיחי ול"ח לשמא איכא עוד אחר דשמו כשמו עכ"ד. ולע"ד אהמ"ר הוראתו תמוהה דרצה להתיר אפי' דליכא אלא שמו ואשיב על אחרון ראשון דבההיא דחסא וחיואי לא בעינן שם עירו כיון דהוא בא לעירו ולביתו של חיואי וחסא וכמו שפר"שי שם וה"ד הרי"בש סי' ש"פ שהיה מבקש לאנשי ביתו שישמעו דבריו וכל כי האי לא בעינן שיזכיר שם עירו דהא כתבו הפוס' דאפי' היה מדבר עם אנשי עירו די להשלים שם עירו וכמ"ש בנד' אות רי"ג ושם הבאתי דאיכא מ"ד דכל שהמ"לת מדבר בעיר הנעלם עובר ככל השמות אבל כל שהעד אינו מדבר עם אנשי עירו ומעיד עדותו מנגד ולא הזכיר רק שמו לבדו פשיטא דלא אהני שם זרות להשלים שלשתן וההיא דחולין לאו לענין עדות עיגונא איתמר וק"ל.
עוד כתבתי שם באות זה דסימן די קארה פיקאדה מהני לשמו וש"א. וכיו"ב כתב ה' הו"ר בסי' א' דיו"ד ע"ד דאם אמר ביר קייור גיפוט ספונגי סילאניקלי. שפירושו אחד יאודי עיור מוכר בורית משלוניקי וידענו שהנעלם היו בו סימנין הללו סגי עש"ה.
ב"ה שמו ושם עירו בלי שם האב אך צרף עמו סימנים אחרים. ע' בנד' אות ר"ט וע' בתשו' הרמב"ם הנדפסות בס' זרע אנשים סי' ב' דכתב בפירוש דסימני' בלתי מובהקי' כגון רבוע קומה או שחור הזקן דמהני להשלים שם אביו ומצטרף עם מה שהזכיר שמו וש"ע י"ש, ב"ו לא הזכיר העד רק שם הנעלם אך הזכיר היאודי שהיה עמו הו"ל כמזכיר שם אביו דמ"ל שם אביו ומ"ל שם יאודי אחר שהיה עמו. מוהר"ם דפ' סי' א' ה"ד מוהרי"ש בת' הו"ר סי' ד' דב"ך ע"ד והסכי' עמו הרב שם בדכ"ג ע"ב.
נ"ז כנוי משפחה מהני ומעלי בעד שם האב. ע' בנד' אות רי"א. מיהו בכנוי כהן או לוי או אשכנזי אינו עולה לשם אביו. יד"א מ"ק הגה"ט ס"ק שנ"ז. וע' שביתת יו"ט א"ע סי' א' דל"ד ע"ג דבמחלו' הוא שנוי ועוד לו שם בסי' ב'.
נ"ח היכא שמעיד בעיר הנהרג עמ"ש בנדפס אות רי"ג, וע"ע בס' דגל מחנה אפריים אה"ע סי' ב' כמה ארכן הוא ופלפל בדבריהם דרבנן פלפלא ואריך ועכ"ז לא מלאו לבו בהזכרת שמו לבד כי אם די זה לשם עירו ומ"מ צריך ג"ך שם אביו ולתקן זה מהני חיפוש י"ש בד"ל ע"א ואזלא הא כההיא דכתבתי שם משם ה' רא"מ בסי' ט' דאחר שאסף סברות הפוס' דעובר בכל השמות אסייומא דפסקא פקפק והוצרך לצאת י"ח כולם ע"ש. האמנם הרב עצמו בתשו' כי באה בס' הו"ר סי' ו' דליו כתב דכל שהמעיד הוי בעיר הנהרג ודאי דעל פ' מעיר הזאת קאמר ובזה כ"ע מודו י"ש ובמילואי' אות ע"ג.
נ"ט היכא דמעיד בהא הידיעה פ' נהרג ע' בנד' אות רי"ד ובמילואים אות ע"ד ובס' דגל מחנה אפרים שם. רוב דגן בתשו' עיגונא מדמ"ד ואילך מ"ש בזה. שמן המשמה דפ"ה.
ס' אם אמר ליאודים אתם לשון זה מורה היותם מעיר א' עם הנהרג. ע' בנד' אות רט"ו. וכ"ד מוהרי"ש בתשו' הו"ר שם דמ"ב ע"ד.
ס"א ר' שהלך הוא ומשרתו למקום פ' והניח למשרתו שם שיגבה החובות ושוב כתבו לו תדע שפ' נפטר ולא כתבו לו רק שמו וכנוייו די בזה מכמה טעמי ובפרט דמסתמא על משרתו קמסהדי דא"לה מה להם לבלבל דעתו ומוחו על איש אחר. משנת ר"א ח"ב א"ע סי' ג'.
ס"ב אמר פן שהיה בא לנמל של פה העירה והיה הולך לספינות ה"ז כשם עירו. בן ידיד ה' גירו' די"ג ע"ג.
ס"ג שמו וכנוייו אי מהני להשלים שם עירו. ע' בנד' אות רי"ט ובמילואים אות ע"ה. ואף אם העיד העד שכנוייו אשכנזי מהני ומעלי וכמ"ש הרא"ס ח"א סי' ט"ו ודלא כהפ"מ ח"ב סי' י"ג וע"ה. שמן המשח' סי' ק"ו ע' לעיל אות נ"ז.
ס"ד באומר איזנימיטלי כ' מוהרימ"ט דעל שהיה נולד באיזנימיט ק"ל הכי לא שעתה היה שם וחלקו עליו בזה ע' בנד' אות רכ"ב ובמילואים אות ע"ט ופ' וע' שביתת יו"ט אה"ע סי' א' דל"ג ע"ג ובחידו' על הטור דקכ"ו שחיזק דעת מוהרימ"ט מסוגייא דגטין דע"ד עי"ד וכתב הוא דכל היכא דהעד בא לעיר הנעלם אפי' מוהרימ"ט יודה דלשם עירו שהוא דר שם קאמר ומפורש חילוק זה בדברי האחרונים י"ש וע' שמן המשחה דכ"ז דמלבד דגם הוא הביא החול' על מוהרימ"ט כתב דאם אמר איל אינדירנילי גם מוהרימ"ט יודה.
ס"ה כל היכא שמדבר הגוי עם יודעיו ומכיריו שהם יודעים בו והוא יודע בהם. ע' בנ"ד אות רכ"ד ויש בזה אופנים שונים. ע' הו"ר בסי' ה' דז"ך. סי' ו' דל"ח ול"ט ע"ב ובתשו' מוהרי"ש שם ד"ל.
ס"ו סברת מוהרימ"ט אינה אלא על איש אחד אבל לא על ב' ויותר כ"כ בנד' אות רכ"ט. ומוהר"י ביטון בתשו, הו"ד סי' ד"י דט"ו ע"ב כ"כ:
מדנפשיה וע' במילואים או"ד. ס"ז צירוף העדויות. ע' בנד' אות רל"ד. מילואים אות כ"ד. שמן המשחה דפ"א וז"ל מוהרש"ם בתשו' ח"ג סי' שי"א בעדות נשים אי בעינן דבר שלם ע' תומת ישרים חי' ע"א. דרכי נועם סי' י"א העיד דנמצא במקומות רבים דבעיגונא מצטרפין עד המעיד על מיתת איש ואינו יודע שמו ומקומו והב' העיד שזהו פב"פ דכיון דאין בזה תורת עדות ממש וא"ץ ב' עדים אלא שאנו דנים על אמיתות הדבר לידע שכן ומאמינים דהוי מלתא דעבידא לגלויי וכו' יוכל כל א' להעיד על חד דבר וע' בשו"ת נט"ש סי' מ"ג שהביא דברי שניהם וכתב שדברי הד"ן יותר נכונים ויש מוכחה מדברי הפוס' לדעת הר"ן וגם בשות' בת עיני סי' ד' הוכיח מתשו' הר"ן וצ"ץ כן וסיים שכן עיקר ובתשו' תב"צ סי' ד' השיב לה' בת עיני שהוצרך להאריך בדבר פשוט וכו' ועוד לו בסי' ס"ו. וע' לקמן על סכ"ד אות ק"ד מד"ה מעשה מ"ש משם ה' מחנה חיים ובתשו' חשון התרפ"ב והיא בסי' ל"א אות א'.
ס"ח כל שמעיד בדבר ברור שא"א להסתפק באחר משיאין את אשתו ע' בנד' אות רל"ה וע' בס' דגל מחנה אפרים א"ע סי' ב' דכ"ג שהאריך הרחיב בזה והעלה כן לענין דינא. וע' בתשו' אדר ב' התרפ"א או"ב והיא בסי' ז"ך.
ס"ט שם בהגה ובמקום שיש הוכחות ואומדנות וכו'. אופן ההוכחות ע' בנד' אות רמ"א. וע' בת' מוהרי"ש בס' הו"ר סי' ו' מ"ש בזה ושם כתב דבעד שלשתן ל"מ הוכחות עי"ד.
ע היכא דאיכא ג' או ד' איתרמי במחלו' הוא שנוי אי שרינן בלי חיפוש י"ש ובאות רמ"א וע"ע לה' שביתת יו"ט אה"ע סי' א' דל"ד ע"א דהביא כמה פוס' דב"ג הוכחות אמרי' מי איתרמי להקל וע"ע למוהרי"ש בתשו' הו"ר אה"ע סי' ד' דכ"ה ע"ב. מים שאל אה"ע סי' ב' דכ"א וכ"ג ע"ד. וע' משנת ר"א ח"ב אה"ע סי' ב' דחייש לתלת איתרמי מכח ס' רבני קושטא ה' דב"א וה' בנ"א י"ש.
ע"א סי"ט ש"ע א"א מאומד הדעת פ' הוא וכו'. אם עבר ע"ד רז"ל שאמרו לעולם אל יעמד אדם במקום סכנה ונמצא מת אמרי' חזקה הוא הנמצא מת שלא להוציא ישראל מחזקתו ולומר שבשעה שכל ישראל בחזקת כשרים הם הג' בס' שערי תורה ה"ד הג' יאודה יעלה באה"ע סי' ט' וחלק עליו דדבר זה הוא מדרבנן ולית לן בזה חזקת כשרות כסברת ה"ה ריש ה' אישות והמגיה במש"ל פ"ד מה' מלוה דכ"ע לא זהירי ביה אבל במע"ל חזקה גדולה היא ומהני חזקה זו להוציא גם מספק ב' דלא חיישי' שיצא למקו"א י"ש וע' כיו"ב בנד' אות קל"ב ובקונט' זה לקמן סל"ב.
ע"ב שם אבל אם אמר אחד יצא עמנו וכו'. כתבתי בנד' אות רמ"ב דעמנו ל"ד. וע' בס' דגל מחנה אפרים א"ע סי' ב' שהאריך הרחיב ונוין בדבריהם דרבנן והעלה דלא בעינן שיאמר עמנו ולא שיזכיר זמן יציאתו מאחר דראינו לכמה אשלי רברבי שהקלו בזה י"ש וכן העלה ה' שמן המשחה בדפ"ז ע"א.
ע"ג שם מחפשין באותה העיר. הרב"ש בס"ק ס"ב כתב דה"ד כשאותה העיר משומרת אבל אם איפשר לצאת משם בלי ידיעה אסורה. ודוקא בשאמר א' מתושבי העיר הזאת. וה"ר מוהר"י ביטון בס' הו"ר א"ע סי' ד' דט"ו נגרר אחריו. אך ברי"ו ע"א כתב דה"ד בעיר דשכיחי שיירות אבל אי לאו מעברתא היא לכ"ע לעבר ד"ש וכשיבא איזה אורח הקול נשמע גם לדעת הב"ש מהני חיפוש הגם שאינה משומרת.
ע"ד כשלא הזכיר המעיד זמן היציאה ע' בנד' אות רמ"ד. וע' בת' מוהר"י ביטון בס' הו"ר שם.
ע"ה אפי' שעבר זמן יותר משנה ל"א נשכח הדבר ואין איש שם על לב. שמן המשחה סי' ק"ג ד"פ ע"ד. ע"ו לומר דאיתרמי דעמהם נלוה תוגר א' והיה סילאניקלי ושהיה החמר שלו ערל ושהיו ב' ושהיו לרבים ודאי דלא מוהר"י ביטון שם בס' הו"ר וב' בנד' אות רו"ס. גם ההו"ר בסי' ה' דכ"ח ע"א כתב דבתלתא איתרמי כ"ע ל"פ דל"א.
ע"ז ס"ך ש"ע סומכים עליו כיון שהדברים הא' לא היו בפני ב"ד. עד שמתחילה כששאלוהו ע"ד המת אמר שלא היה יודע ואח"ך העיד שמת ויש מקום לתלות על מה שלא רצה להעיד בתחילה חוזר ומגיד כנה"ג הגב"י ס"ק ש"ס משם הרש"דם. יד"א ס"ק תצ"א. וכתב ה' משנת ר"א ח"ב א"ע סי' א' דלכאו' נראה מדברי מוהרש"דם דהיכא שיש מקום לתלות אנן ב"ד תלינן ואפי' אי איתיה קמן לא שיילינן ליה. אך מדברי הז"לא אביגדור ד"ס ע"ג משמע דבדאיתיה קמן לא תלינן אם לא מפי העד עצמו. ואפשר דאף לפי דבריו ה"ד היכא דמפומא דהאי סהדא אנו חיין אבל היכא דאיכא קמן העדאת ע"א דמספיק להיתרא לפום דינא אלא דאיכא סהדא אחרינא המנגד לזה ואנן מצינן למעבד טצדקי לכוין עדותם דלא לתכחשו אהדדי הגם דאיתיה קמן ואפשר לשאל לא שיילינן ליה דאפשר דאזיל העדות ותשאר האשה עגונה לעולם והאריך בזה י"ש.
ע"ח מדברי מרן מבואר דבע"א כל היכא דהאמינוהו רבנן אמריון ביה כיון שהגיד שוב אינו חו"מ. וע' אור לי סי' קכ"ט אות כ"ד מ"ש בזה.
ע"ט בענין עיגונא דהדין הוי דלא בעינן דו"ח אם בא העד להעיד אחר שהעיד בב"ד אם יש לו דין דחו"ח או לא במחלו' הוא שנוי ומצינן למעבר פ"ס. ה' משנת ר"א שם. פ סכ"ב ש"ע ורואין אותו אפי' בלילה לאור הנר או לאור הלבנה. אפשר דדוקא להכירו צריך אור הנר ולבנה לא כן בראות רציחתו א"ץ כ"כ דקדוק ועכ"ז לא נתיישב דעתי בזה:
כנה"ג הגה"ט ס"ק ר"ץ משם המ"ץ ח"א סי' ו'. ואמ"א אך כפי מה שהעתיק דבריו בס' בירך יצחק אה"ע סי' א' הוא דהמ"צ אסיק להחמי' וסיים ה' בירך יצחק דהגם דהתם פירשו שעדיין לא היתה הלבנה זורחת אלא אחר הריגתם וכאן אפשר שהיתה הלבנה זורחת באיפשר לא עבדינן מעשה עי"ד וכי"וב הם הדברים אשר דבר משה בס' משא"מ ח"א אה"ע דרל"ג ע"ד רמזו היד"א בס"ק תי"ט.
פ"א סכ"ג ש"ע ראוהו לאחד עומד ממקום רחוק ואמר שהוא פב"פ וכו'. מכאן ראיה דהכרת שמו מהני ע"פ עצמו ואינו כמו גט וחליצה וכ"פ הפוס' וכו' שמן המשחה סי' ק"ו דל"ג.
פ"ב סכ"ד ש"ע מצאוהו הרוג אם פדחתו וחוטמו וכו' מ"ש רז"ל אין מעידין אלא על פ"פ עם החוטם כגון שבא ואמר מעיד אני על חוטמו ופרצופו שהוא כו"ך ואין העדים מעידים אותו אלא מתוך דבריהם יבינו המכירין אותו שהוא זה אבל אם באו העדים ואומרים מכירין אנו בודאי שזה הוא ובטביעות עין גמור כאילו ראיתיו חי ודאי תנשא אשתו בעדות זה אפי' לאחר כמה שבועות ולפיכך אפי' ממקום רחוק יוכל לבא ולהתבונן בו וכו'. בעלי התוס' עה"ת בס' שופטים משם ה' בכור שור וה"ד מוהרש"ם בתשו' ח"ג סי' קפ"ג גם בשו"ת שואל ומשיב מהדו' שתיתאה ח"א סי' ט"ו הביא משם ה"ג בית אפרים א"ע סי' י"ט שהביא ג"ך הך דה' בכור שור ושכ"כ בקצרה בס' פענח רזא ס' שופטים והרב פלפל בחכמה ע"ד וע' לקמן על סכ"ה.
פ"ג מי שמת במקום אחר והפורליציאה צייר תמונתו (פאטאגראפיאה) אחרי המצאו מת בפונדק כת' בזה בתשו' אבן יקרה אה"ע סי' י"ט וז"ל נוסף לזה הפאטאגראפיאה הנשלחת שמה מפקידי הערכאות לפקידי הערכאות אשר כל רואיהם יכירום כי היא תמונת הנאבד צדקו דברי כת"ר שהדבר פשוט שיש לסמך עליו אחרי שנצטיירה זאת התמונה כשתי שעות אחר מותו וכבר הסכי' האחרונים שיש לסמך על הערכאות וכו' ומעכ"ת כתב שאילו נתגלה המצאת הפאטאגראפיאה לחכמי הש"ס כי אז היו מתירין על ידה אשה עגונה. ח"ו שרוה"ק לא מש מאהלם ומה שלא נזכר דבר זה בש"ס הוא מרוב פשיטותו דכיון שאמרו דמעידין על פ"פ נכלל בזה צייור תמונתו אם ידענו בבירור שזהו וזה ברור בעיני שעדות על צייור התמונה מהני בלי ספק ודמיון לזה מהא, דתנן בר"ה דפ"ד דמות צורות לבנות היו לו לר"ג וכו' ואם בקידוש החדש דצריך עדות מדאוריי' מועיל זה מדוע לא נסמך לענין היתר עגונה וכו' את"ד.
אולם ראיתי למוהרש"ם ז"ל בתשו' ח"ג סי' נז"ר שנאל על זמה באשה שהביאה צורת בעלה (פאטאגראפיאה) והאנשים המכירים אותו העידו שהוא מצוייר ממש כתבניתו ואחד מהם אומר שהוא מכיר היטב שכן היה צורת הצלוב רק שהיה משונה בעבור שהיה אחר מותו. ועוד העיד אחר שהצלוב היה מונח בביתו בשעת טהרה ומכיר היטב שהיא צורת הצלוב ממש הביא דברי רב א' שכתב שאין להוכיח מצורה שוקעת לצורה בולטת אין הרואה יכול להכיר בלי טעות. וגם ה' המח' מוהרש"ם כתב דאין להתיר א"א לעלמא וחלילה להקל וכו' ומ"מ אם יסכמו עוד ב' רבנים גם הוא יסכים עמהם עי"ד, ומי יגלה עפר מעיני ה' מוהרח"מ ז"ל בס' מטה לחם סי' ל' דטרח בזה אם יש לסמך על תמונת הצייור לענין א"א ולא העלה דבר ברור. והרי לפניך שבדבר הזה נחלקו רבני אשכנז ז"ל וכמעט שדעת כולם לסמך ולהתיר וע"ע לקמן באות ק"ד הארתי בזה.
פ"ד ש"ע שם דחיישי' לשאלה. לדעת הפוס' דחיישי' לשאלה נראה דחששא דאורייתא היא וכדמוכח ג"כ מדברי התוס' יבמות ק"ך ע"ב. מנחת משה אה"ע סי' ה' די"א ע"א וסי' אות יו"ד.
פ"ה אי חיישינן למכירה ולאבדה. ע' בצד' אות רנ"ח וע' בית שמואל אחרון ס"א מ"ש בזה ליישב דברי הח"מ ממה שהקשו עליו וע' לקמן אות ל"ד.
פ"ו כלים דלא מושלי אינשי דעת הב"י בתשו' דגם בזה חיישי'. וע' משיב כהלכה סי' ד' דהביא להקת הפוס' דנקטי להלכה למעשה דאין חילוק.
פ"ז אם אין מנהג המקום ללבש אותו מלבוש אלא הוא ל"ח לשאלה. כנה"ג הגב"י ס"ק גש"ן וכ"כ בס' בין ידיד די"ג ע"ב.
פ"ח היכא דקאי האשה באיסור דרבנן ל"ח לשאלה ע' בנדפס אות רע"א וכ"כ בס' מנחת משה ה' או"ט וכתב עוד שם באות יוד משם ה' עטרת צבי דבאיסור דרבנן עכ"פ בכלים דלא מושלי ל"ח לשאלה לכ"ע י"ש.
פ"ט פנקס החשבונות אי הוי סימן ע' בנד' אות רס"ו דרוב הפוס' מתירין. וכ"כ הרב יצחק די לאטאס בתשו' הנ"מ צד 91 דפנקס שכותב בו עסקיו לא מושלי אינשי י"ש
ץ פאמאפורטו אי חיישי' לשאלה ע' בנד' אות רס"ז דבמחלו' הוא שמי ודעת ה"ג מצפה אריה תניינא אה"ע סי' ל"ד דל"מ וע' מנחת משה שם דאפי' למ"ד דחיישי'. בבילייט שנותנים כשעבר תחת שבט הפקודים לעבודת הצבא, ונפטר מזה כפי נימוס הקי"רה הסברא. נותנת דהוא מכלים דלא מושלי אינשי אפשר דגם לדעת הדבי' ל"ח לשאלה וצ"ע עכ"ל. צ"א כלים ששאל לעצמו ל"ח לשאלה דמהיכא תיתי שיעבר עמ"ש חז"ל אין השואל רשאי להשאיל ה"ג תפא"י בס' אביעזר.
צ"ב אפילו למ"ד דכיס וארנקי הוי סימן אי בעינן שיהיה נמצא בבגדיו או מהני אפי' בנמצא סמוך לו ע' בנדפס אות רס"ט וע"ע בס' מנחת משה שם אות י"א שהביא מתשו' הרב חיים הכהן סי' ל' שהוכיח מהש"ס דאף דלא נמצא מלובש בהם מהני ושכן נראה גם מדברי הטו"ז ס"ק מ"ז יעו"ש גם הג' מצפה אריה שם בסי' ל"ד חלק על החת"ס בכח וכתב דמהני ודברי הגאון מופלאים ממנו וע"ע לקמן אות ק"ד ובס' זכרנו לחיים דקע"ג ע"ב,
צ"ג אי חיישי' לשאלה דיחיד וכגון שיש לו סימן בינוני שישאיל למיוחד בסי' זה במחלו' הוא שנוי בין הח"ץ ובין הפ"מ אי חיישינן ע' פ"ת ס"ק צ"ה. ואי הוי' גם בכלים דלא מושלי אינשי לכ"ע ל"ח הג' מצפה אריה שם סי' ל"ד.
צ"ד נמצא אצל הנעלם החותם שלו וכיס למעות אשר עשתה לו אשתו במחנה כשהיתה כלה ומרוקם בו שמה לזכרון אהבה. הגם דהאיש הדר עם אשתו באהבה לא ישאיל ולא ימכר בכל הון את כים המעות אשר רוקם בו שמה לזכרן אהבה אבל יש חשש גנבה ואבדה לכן אין להתיר בעבור זה. מחנה חיים ח"ב אה"ע סי' ע"ב ובמאי דפשיט"ל להרב דחיישי' לגנבה ואבדה עמש"ל אות פ"ה וע"ע זכרינו לחיים ח"א דקע"א ע"א.
צ"ה ש"ע שם. אפי' היה להם סימנין בגופו. באיסו' דרבנן אי סמכינן אסומ' אמצעיים אפי' להתיר לכתחי' ע' בנד' אות רע"ד. וע' מנחת משה סי' ה' או"ד שהביא חבל נבאים שהסכימו להתיר וסמך דבריהם מתשו' מוהרם בר ברוך סי' שמ"א י"ש.
צ"ו סימן מובהק בכלים וסי' אמצעי בגופו ע' פ"ת ס"ק צ"ה דיש מתירין וכ"ד גאון א' הובא בס' אור נעלם סי' ל"ז וסיים ה"ה דהוא דבר נאה ומתקבל וע' בנדפס אות רע"ג ולקמן אות ק"ד.
צ"ז ש"ע שם ואפי' שומא אין מעידין עליו. ע' מילואים לאפד אות ק"א ואם מיחד העד שהשומא היתה במקום ב' מהני. שמן המשחה סי' ק"ד דפ"ח. ושם עמד אי שומא הוא מה שקורי בארוגה או לונאר.
צ"ח ש"ע שם אבל היה להם בגופו סימ' מובהקים ביותר מעידים עליו. אמר העד מדת אורך ורוחב הקרתה שבראשו מעידין עליו ומחשב סימן וגם אן הוי רק סימן אמצעו עכ"פ בצוכוף הכר הבגדים מהני שפיר כדעת מוהר"ל מפראג ובפרט שנמצא עוד סימן בשפתו שנסדקה באמצע תשו' מוהרש"ם ח"ג סי' שנ"א.
צ"ט הרוג שנמצא ברגלו הימנית חסר אצבע הגודל ואמרה אשתו שכך היה לבעלה כי בנעוריו נקטע אצבע הגודל של רגלו הימנית. אם היה סי' מובהק מהני להתיר אף דלא אמרה האשה הסי' רק אח"ך כשמצאו אותו מ"מ פשיטא דלא גרע מאשה שאמרה מת בעלי דנאמנת וכמבואר להדיא בתשו' מוהר"ם כפ' סי' שמ"א והובא בתשו' מוהר"ם מבריסק סי' ח' וז"ל אבל עכ"ש ע"פ השומא שאשתו אומרת יש לסמך עליה ולהתירה כי כמו שנאמנת לומר מת בעלי כן נאמנת ע"ז. אך יש להסתפק אי מקרי סימן מובהק הוא שלא ימצא רק א' מיני אלף והוא דבר זר ומופלג כמבוא' בתשו' מ"ב סי' ס"ג מובא בב"ש ס"ק ע"ב ודבר זה לא היה דבר זר ומופלג וכו' אח"ך ראיתי להדיא בחת"ס ח"א אה"ע סי' צ"ב כתב אבל נקטעה אצבע ימינו או שמאלו לא הוי סימן וכו' נמצא דיש ת"ל כמה ראיות דחסרון אצבע לא הוי סימ'. מנחת משה שם סי' ז' או"א וע' בנדפס אות רט"ו ורע"ח.
ק אמר העד שהיה ענן בעיניו הוי סי' מובהק ומועיל להתיר את האשה. בן ידיד ה' גירושי' די"ג.
ק"א היגר יד ורגל חשוב כשי' אמצעי בגוף. מצפה אריה תניינא אה"ע סי' ל"ד.
ק"ב רוחב הגודל וה"ג אצבעות מורכבות עד שהמנעל היה עקום ומשונה מחמת זה כל זה בודאי הוי שינוי גדול באחד מאבריו וכו'. לב שלמה בסו"סי נ"ז. ק"ג העיד שהי"ל מושו רוטו פי' שפתו חתוך הוי סי' מוב'. שמן המשחה ד"פ ע"ד.
ק"ד מעשה היה באיש אחד שהיה מזייף שטרות ונתפס וברח מביתו ושלחה הבוליציאה וציינו תוארו וקומתו ובעודו בעיר אחרת מכח הסימנים באו הפוליצייא לשם לתפסו וכאשר ראה שבאו לתפשו לקח סם המות ושתה ומת ואחר שחפשו באמתחתו מצאו צורת דיוקנו חקוקה בששר על הנייר וכל האיש שראה את האיש והצורה הזאת הכיר מיד שהוא הוא ואחר ג"ח שמעה אשתו שמת בעלה והלכה שמה ומיד כשהראו לה הפאטאגראפיאה הכירה שהוא צורת בעלה וגם בבגדים שהניח המת היה לה במקצת מהם סימן מוב' רק שאותן הבגדים שהיה לבוש בהן בשעת מיתתו לא הכירה רק באותן בגדים שהיו לו באמתחתו הי"ל סימנים מובה'. ענין זה נשאל מלפני ה' שבט שמעון מתלמידיו של הג' חת"ס וראה ויתר להאשה הלזו שנתנשא. ותחי' דבר הוא אמר דכיון שכל מי שראה אותו בחיים וראה הפאטאגראפיאה יחד כולם ענו ואמרו כי. זא האיש ממש בלי שום שינוי שבעולם וגם אשתו כשראתה' צורתו בנייר אמרה שהיא צורת בעלה יש לדון דזה הוי כטביעות עינא בגופו דמהני בלי שום פקפוק אך י"ל הא דמהני ט"ע הינו בגוף הדבר שדנין עליו אבל כאן הרואים לא הכירו המת שהוא בעלה והאשה לא ראתה את המת כ"א הפאטאגראפיאה ואמרה שנדמה לגמרי לבעלה י"ל שאין זה בכלל ט"ע ורק כסימן מובהק יחשב. ושוב הד"ר הוא דכיון שהרואים לא ידעו שהוא בעלה והאשה לא ראהו בגופו צריכים אנו לזה צירופים וא"כ אינו נחשב לסימ' רק לסימן אמצעי ולכן נצרף לזה הסי' מובה' שיש לה במקצת הבגדים והאיכא ס' מוהרי"ל מפראג הובאה בב"ש ס"ק ס"ח דסי' אמצעי בגוף וסי' מובה' בכליו מהני אך הב"ש חלק עליו דכיון דיש לחוש בכלים לשאלה לא מקרי סי' מובהק אולם האיכא ס' המפ' שמביאה הב"ש בס"ק ע"ג דב' סימנים אמצעיים מצטרפין לסי' מובהק וכו' ולכן העלה דיש להתיר האשה מצד סימן מובהק בכליו ומצד הפאטאגראפיאה ומצד שהשוערים הכירו אותו שנרשם שם בעלה וצורתו הבורח מכח רגלו ועד ראשו וראו שנדמה לגמרי בכל דבר קטון את"ד יש"ב והעתקתי יסוד טעמו בעבור שאין הספר מצוי אצלינו.
וכשאני לעצמי יש לי מקום ללו"ן ע"ד הרב ולפקפק בהוראתו על פי מדותיו דכפי המבו' בדבריו יסודתו להתיר היינו הסימן שיש לאשתו בבגדים דפעם אחשביה לסימן מובהק ופעם אחשביה לאמצעי. ולבבי לא כן יחשב דבכה"ג שהבגדים לא נמצאו עליו בשעת חיתתו לכ"ע לא מהנו הסימנין וכאשר האריך בזה בתראה שלים ה' עבודת השם ז"ל באה"ע סי' ח' דס"ו עג"ד דכא דסמכינן אסימנין דמלבושיו היינו כשמצאו הכלים והמלבושים ע"ג המת ממש דאז הוא דא"ל דהוי סימן מובהק משא"ך היכא דלא נמצאו המלבושים ע"ג המת ממש ולא אפי' סמוך לו אלא בבית השר ודאי דא"ל דאף מוהרימ"ט וסיע' יודו דלא מהני בכה"ג אפי' הכירום בהסימנים או בט"ע ששבעתן העין שהיה לבוש כהן בחייו ודקדק כן מתשו' הפ"מ ח"ב סי' י"א שכתב ונמצא הבגדי' ההם אגבא דמלתא ושוב מצא כן להדיא בפ"מ ח"א סי' ט"ז וח"ג סי' י"ב ושכ"כ בפי' א' או"ג סי' קנ"ה והב"ש בסס"ק ס"ט וגם אני בהגהותי שם כתבתי דהבאמ"ח ח"ב סי' ו' די"ג ע"ג נטה להחמיר. גם חו"ר קושטא בתשו' כי באה בסו"ס זכרנו לחיים ח"א נטו להחמיר ע"ע ורמזתיו בקיצור בנדפ' אות רס"ט. וגם למה שהביא הפ"ת בס"ק צ"ו ד"ה והנה דרבים מהפוס' מקלים אף בזה וע' לעיל בקונט' זה אות היינו כשנמצא סמוך לו' והוא אינו לבוש בגדים אחרים אבל בכה"ג שהיה לבוש בגדים אחרים בשעת מיתתו והיא לא הכירתם לגמרי גם הרבנים הנ"ז יודו דשפיר איכא למיחש דאיש אחר דהיינו בעלה של זאת השאילם לו או נתנם לו שיביאם אל ביתו ואין כאן אפי' סימן אמצעי. וכבר אתה ידעת מחלו' הפוס' בסימנין אמצעיים בגופו ובכליו אי
מצטרפין אפי' אי הוו סימנין מובה' בכליו וכבר הזכירו הרב וכאשר כתבתי בהגהותי לס' עבודת השם שם דס"ח ע"א ובנד' אות רע"ג עש"ה וככ"ז איכא הכא ס"ס לחומרא ס' אי סמכינן על סי' שבכלים כל שלא נמצאו ע"ג המת ואת"ל דהלכה כשאומרים דסמכינן דלמא הל' כהאו' דסימני הגוף עם סימני כלים אינן מצטרפין ומתהפך שפיר וכמובן וכיון דאיכא הכא ס"ס לחומ' היאך נוכל להקל בסברא זאת. גם מה שנסתייע הרב מתשו' ה' ח"ץ בסי' ל"ד דלשאלה דיחיד ל"ח הלא הפ"ת ס"ק צ"ה הביא חול' על הח"ץ ובפרט מ"ש דכיון דהפוליציא על ידי הרשימה ששלחה להרבה מקומות מבעלה כשראו אותו שהוא הוא הבורח וגם יחשב לסי' אמצעי כפי דעתי עזרנו ללא יועיל דכדי לידע שאותו הבורח מת כבר ידענו ברור מהאאטאגראציאה אך לפי דעת הרב אינו מועיל לזה מאומה כיון שלא הכירוהו שהוא בעלה של זאת ולא מהני. באופן דכפי דעת הרב שעיקר סמיכתו על סימני כלים לפי דעתי המעט הוא אהמ"ר בנפל היסוד נפל הבנין ואין כאן היתר.
ולדידי חזי לי דיש כאן יסוד חזק דמהני ומעלי להתיר ומהרב היה ושלחו והוא דכ' העם אשר בשער יעידון יגידון דהצורה הנמצאת בדפוס היא צירתו של הנהרג אך אינם יודעין שהוא בעלה והיא האשה אומרת כי הבעל הנהו מה נשאר לנו עוד לחוש ולהרע העדות הזה בעבור שהוא על ידי צירוף וכדחייש לה הרב לו יהיה דהיו כאן ב' עדים דהאחד אומר דבר אחד והב' אומר דבר אחר ומבין שניהם יוצא דהנעלם אשר עליו אנו דנין מת הלא קי"ל דבעדות עיגונא לא בעינן עדות שים וכמו שהסכימו כל רבני האחרו' קבצם כעמיר מוה"ר אג"ן ז"ל בס' צל הכסף ח"א סי' ו' דל"ח ע"א ואחר שהביאם סיים וכתב וז"ל הדת נתנה הל' למעשה להתיר ע"י צירוף עדויות היכא דאיכא הוכחה דעל מת אחד הם מעידים עי"ד ובנד' אות רל"ד וגם אתה תדין לנדו' ואין כאן שום פקפוק והרב ז"ל פסק בסכינא חריפא דכיון דהוא ע"י צירוף גרע כחו ואפי' סימן מובהק לא הוי וצ"ע. והגם שראיתי כיוצא בזה לה' מטה לחם באה"ע סי' ל' שעמד על איש אחד שברח:
והניח לאשתו עגונה ושוב נמצא על אחת הערים והוציאו בדפוס צורת פנים שלו והאשה אומרת שהוא בעלה בעבור שהכירה צורתו ורוצה להתגרש ממנו ע"י שישלח:
לה הגט ונסתפקו חכמי הדור אי סמכינן על עדות האשה שראתה התמונה ואומרת שזו בעלה וכפי הנראה דעת הרב שם שלא לסמך ע"ז י"ש בדע"ד ע"ב אין משם ראיה דהתם הוא לענין גירושין שלא האמינוה רז"ל ולכן בעינן ידיעה ברורה בפרצוף פנים אבל הכא גבי עיגונא דהאמינו הו"ל לאשה שאמרה שמת בעלה דתנשא פשי' ודאי דסמכינן ע"ז כל שעדים מעידים שהנעלם היה דומה ממש לצורה זו ולית דין צריך בשש כיון דניכר בצורתו כנל"עד. ואחר זמן בא לידי בתו' שאלה לימים מועטים ס' אבן יקרה וראיתי לו בסי' י"ט שעמד על זה אודות פוליצייא שצייר תמונת הגוף שתי שעות אחר מותו ושלחה הפאטאגראפיאה הזו למקום המת ע"י שאלה עם יתר הבגדים והעלה דיש לסמך ע"ז להתיר כיון שכל רואיהם יכירו כי היא תמונת הנעלם ורב אחד כתב שאילו נגלתה המצאת הפוטוג' לחכמי הש"ס כי אז היו מתירין אשה עגונה והוא כתב דכיון שאמרו מעידין על פ"פ עם החוטם נכלל בזה יציור תמונתו ופשוט שעדיין ע"פ תמונה מהני בלתי ספק עי"ד וסבר העתקתי דבריו לעיל אות נראה מ"ש שם. ולא אכחד מה שראיתי בס' מחנה חיים ת"ב אה"ע סי' י"ד שגם הוא בא לידי ג"ך בימים ההם בתו"ש שעמד על נדון כי"וב דהיינו שבא ע"א ואמר דמות הנעלם חוטמו ופרצופו של מת אך אינו מכיר אם הוא הנעלם וידענו שהנעלם היתה צורתו כך וכתב דאין להתיר האשה דלא נגמר העדות שעת ר' בן יעקב רק בצירוף ב' כתי עדים כת אחת מעידה על דמות הפנים שהוא ר' וכת א' מעדיה על דמות פני המת וכל כת מעיד על חצי דבר ואין כאן סוג עדות ודקדק כן גם מדברי הרמב"ם פי"ג מה גירושין וכו' עי"ד והרי זו כס' ה' שבט שמעון הנ"ז וכבר כתבתי דהסכמת רבני האחרו' היא דמצטרפין העדוייות. ובר מן דיק יש לתמוה דבנ"ד הכיר שם האיש ושם עירו עש"ה והנל"ד כתבתי.
ק"ה עדים שהעידו על הנעלם שהיו הצפרניים שלו יותר קטנות ובשרו היה עולה עליהם ובגלל כן לא היה יכול לקוצצן בחייו אך היה מנקרם נראה דהוי סי' מובהק דלא שכיח כלל כזה. ואף אי נימא דלא הוי סי' מובהק עכ"פ סו' אמצעי הוא בית שמואל אחרון סי' ד
ק"ו שם בהגה וכל סימן המהני בישראל המעיד וכו'. המעיד בטבי' עינא שלדעת ר"ש ור"ן אין להתיר כ' בנר' אות רפ"ד משם האחרו' דאין לחוש לסברתם. וע' במילואים אות ק"ה. ע"ע בזה הון רב סי' ב' די"ד ע"א. ולמוהרי"ש בתשו' שם סי' ו' רמ"ד ע"ד.
ק"ז סכ"ה ש"ע כתב ר"ת וכו' אבל אם היה גופו שלם וכו' וחלקו עליו האחרו'. ע' בגד' אות רפ"ט משם האמרו' דיש לסמך אר"ת אפי' שלא בשעה"ד. הן עתה ראיתי בתשו' מוהרש"ם ח"ג סי' מ"ש שכתב דהאחרו, העלו לצרף דעתו ויעו' בס"ת ס"ק קכ"ה וגם בתשו' הרי"ח הכ"מ אה"ע סי' ג' הביא דברי ספר הישר וביאר דעתו באורך ואני מצאתי גם בא"ז ה' עיגונא סי' תרצ"ב שהעתיק כל דברי ר"ת להלכה. בתוס' עה"ת ס' שופטים בשם ה' בכור שור דבריו נוטים לדעת ר"ת וגם בשו"ת מנהר"ם ויסקנד סי' ב"ך הביא מתשו' ב"י שבקו"ע סי' קע"ב ובאור ג"ך דגם בהיה לו פצעים שבראשו סיון שלם היו בפניו לים לן בה את"ד וע' בית שמואל אחרון סי' ה' שכתב לסמך על ר"ת בצירוף ספק אחר.
ק"ח סכ"ו ש"ע אין מעידין עליו אא"כ מצאוהו תוך ג"י וכו'. אי בעינן ג"י שלמים עמ"ש בנד' אות ד"ץ וע' מחנה חיים ח"ב אה"ע סי' ל"א שעמד בזה ורמז לה' שאגת אריה החדש סי' י"ז ופלפל בזה.
ק"ט שם שפרצוף פניו משתנה. ע' ב"ש ס"ק מ"ח מ"ש משם המ"ב סי' ק"ד דבשעת הקור מהני טב"ע אפי' לאחר ג"י וע' ס"ת ס"ק קי"ג מ"ש משם מה"ץ דדברי המ"ב תמוהים י"ש וכ"כ בס' חכמת שלמה שבס' הר המר (אשכנזי) סי' ט"ז אות א'
ק"י שם ש"ע אבל אם טבע במים והשליכוהו המים ליבשה אפי' אחר כמה ימים מעידין על ו שאינו משתנה במים וכו' איכא למימר דוקא שמת במים אבל אם מת ביבשה ואח"ך השליכוהו למים מאן לימא לן שאינו משתנה במים הרש"דם אה"ע סי' נ"ד ומוהרי"בן בתשו' מרן בדיני גמ"לת סי' יוד וכו' ומתוך דברי הרש"דם האחרו' נראה שמסכים דאפי' נהרג או מת ביבשה והושלך למים אינו משתנה. כנה"ג הגה"ט ס"ק שמ"ד ומסתמיות דברי הכנ"הג נרא' דאף דאיכא מכה עכ"ז ס"ל דלדעת מוהרש"דם אינו משתנה ואין נראה כן דהא בנדון הרש"דם היה להנעלם מכה וכמ"ש שם דהי"ל מכה א' מצד ימין ואחת מצד שמאל מאחרי אזנו וכמו שחשש לזה מוהרש"דם בתחי' דבריו אלא דאח"ך הדר' הוא מזה דלפי דעתו הא דמייא מקלקלי המכה ונופח ומשתנה היינו במקום שנעקרו רגליו אבל מכה בפנים אינו משתנה במים דנר' ברור דס"ל דכל היכא דאי איכא מכה במקום שהמים מקלקלין אותה אמרי' מייא מרזו מכה אפי' דהני אחר מותו וכמו שהעתיק דבריו הב"ש בס"ק ע"ט דאם אין בו מכה הוא דאינו משתנה נמצא דמוהרש"דם ומוהרי"בן פליגי בתרתי דלס' מוהרי"בן אם הוא לאחר מיתה ל"א חייא מרזו מכה וגם אם הוא לאח"מ אע"ג דליכא מכה ל"א מייא מצמת צמתי ולדעת מוהרש"דם אף לאח"מ אמרי' לתרוייהו. וע' בנדפס אות רצ"א שבאו הדברים בקצרה ובדין עירו"בא.
אלא דעמ"ש בנ"ד ושויתי עזר על גבור דמוהר"ם אלשיך בתשו' סי' קכ"ב ס"ל כס' מוהרי"בן כבר כתבתי שם דלא היו תשו' מוהרמ"א תחת ידי ודין גרמא שהדברים שאמרתי טעות הן בידי עתה שהנם אצלי חזרתי על לימודי וראיתו דהתם קאי מוהרמ"א דכשנתועדו השוללים להשליח בים האדם כבר היה מוכה והם אמרו כיון שסנפו למזח מהמכה אין תועלת ממנו וקשרו ב' ידיו והשליכוהו לים והעלה הרב דבכ"הג ודאי אמרינן מייא מרזו מכה ובודאי מת ותנשא לכתחי' ולא בעינן קברתיו דומייא דמגוייד דש"ס. אשתכח השתא דנדון מוהרמ"א היה שהשליכוהו למים חי ומוכה אבל אם השליכוהו הרוג לא דבר הרב ולית מיניה לא תייובתא ולא סייעתא וס' מוהרי"בן דס"ל דלאח"מ ל"א מייא מצחת צמתי ומשתנה נשארה יחידית וכמ"ש היד"א ומוה"ר בס' שע"א סי' ז' דמ"ד.
ולפי האמור תמיה לי טובא על הרה"ג בס' חוקי חיים סי' י"ש דל"א שכתב וז"ל ועוד איכא טעמא אחרינא דל"ב בנ"ד קברתיו יען בב' העדוייות הזכירו שהרגום תחילה והטילו אותם לים וכיון שכן ל"ב קברתיו וכמ"ש מוהרמ"א בסי' קכ"ב דכיון שיש מכת מות מייא מרזו מכה ותו לא חיי וכ"כ בס' כר"ש סי' יוד וכתב דאע"פ שמוהרח"ש גמגם בזה מוהרמ"א החליט בענין להתיר דל"ב קברתיו עכ"ד ואהמ"ר גבא טורא בינייהו והדמין' יתאביד' דע"כ לא כ' מוהרמ"א אלא בנ"ד שהכוהו מחיים פצע וחבורה והטילוהו אל הים דבכג"וד ודאי דל"ב קברתיו דמיא מרזו מכה ובודאי מת אבל כשהרגוהו תחילה והטילוהו לויים לא שייך למימר מייא מרזו מכה ואיכ' דנדמה להם שמת ועדיין לא מת ואה"ן דבעי' קברתיו ונדון הכר"ש מיירי שהרגוהו תוך הים בעודו חי ושם איפשר דאמרי' מייא מרזו מכה. ומ"מ מדברי ב' הרבנים הנ"ז מבואר דמקום חתך והרג מקרי מכה וכמ"ש אני הדל שם בנדפס. וע"ע לקמן אות קל"ו.
קי"א שם ש"ע והוא שיראהו מיד כשעלה מן המים לס' הרא"ש והטור הוא דוקא כשלא ראו הטביעה אבל אם ראו הטביעה בעינן לאלתר וסימנין וע' כנה"ג הגה"ט ס"ק ט"ו דרוב הראשונים לא מחלקי בין ראו הטביעה ללא ראו וע"ע שם הגב"י ס"ק תי"ג דאיכא תו סברת הריב"ש בסי' שע"ח דל"ד ראה אלא אפי' שמע ורוב הפוס' לא חשו לה וע' יד"א ס"ק תקל"א ותקל"ב וע' למוהר"ם לדידי בתשו' כי באה בס' בני אהרן אה"ע סי' א' על מי שמעיד בז"הל אי לה נאבי קי איסטאבה סי ארילאנטו אי סי אשונו לה נאבי אי סודוס לוס די אדיינטרו אי קואנדו פאסימוס פור אקיל לוגאר קי סי אטוגו לה נאצי וכו' דפשטייות לשון זה הוא דלא ראה הטביעה רק שמע ולא חש לס' הריב"ש ועע"ש.
קי"ב כל שיש צד לומר שלא ראה ולא ידע הטביעה אין לנו לבדות מלבנו ולומר דשמע הטביעה דדיינו לחוש בפי' שקדמה לו הידיעה לא על צד הספק. מוהר"ם לידידי שם וכתב הרב כן אפי' בנדונו שהזכיר טביעה וע' יד"א ס"ק תקל"ד ודוק.
קי"ג אמר שמצא את פ' על שפת הים אי ר"ל ביבשה או בתוך הים ע' כנה"ג ס"ק ש"ח דבמחלוקת שנוי וע' יד"א ס"ק תפ"ח וע' מוהר"ם לידידי שם דס"ד ע"ד שכתב דאם אמר אל ואלי די נה מאר הוא כמו שפת הים או לה אוריאה די לה מאר וע' בנדפס אות ש"ה.
קי"ד רו"מ הוסיף עוד דבנ"ד שלקח שטר חופש על זמן קצר וסיפר להעד ישראל שנוסע להתראות עם אשתו וידוע שיש בזה מוסר גדול אם לא ישוב לזמן הקצוב איכא הוכחה טפי שנטבע וכו'. שו"ת] מוהרש"ם ח"ב סי' ל"ז.
קט"ו שם ש"ע אבל אם שהה וכו' אין מעידין. ע' בנד' אות רצ"ח דאם צורתו שלמה מעידין וכ"כ ה' שמן המשחה דפ"ז.
קט"ז שם ש"ע אם היה בו מכה אין מעידין לפי שהמים מקלקלין המכה ונופח ומשתנה. לכאו' היה נראה דחששא זאת דמייא מרזו מכה היא מדאורייתא מדאמרי' ביבמות ק"ך ע"ב אף דאין מעידין על מגויד מ"מ בלמעלה מן הארכובה תנשא משום דמייא מרזו מכה ומדסמכינן לקולא על סברא זו ש"מ דהוי חששא אלימתא וכו' אך בע"כ צריכין אנו לומר דחששא זו היא רק מדרבנן וכו' ומ"ש דאם סברא זו היא מדרבנן איך מהני להקל אין מזה ראיה כ"כ די"ל בפשיטות דהא דאין מעידין על מגויד היא ג"ך חששא דרבנן וע"כ מהני סברא דרבנן לסלק חששא דרבנן אכן דעת הריב"ש בסי' שע"ט דכל היכא דתנן אין מעידין חששא דאור' היא ואין כן דעת הרב"י יעו' בב"ש ס"ק ק"ב ה' מנחת משה סי' ז' או"ג גם ה' עבודת השם סי' יוד דר"ה ע"ב העלה דאינו אלא חששא דרבנן ונסתיע מתשו' מוהר"ש הלוי סי' י"א.
קי"ז שם בהגה ספק אם נשתהה או"ל אזלינן לחומרא. ע' בן ידיד ה' גירושין די"ג ע"א. ומוהרש"ם בח"ג סי' קס"ז כתב דע"כ לא החמיר מור"ם אלא דוקא היכא שפלטוהו המים מאליהן אבל היכא שהוציאוהו אנשים מן המים מהים מהיכא תיתי דנימא דשכיח שישהה יותר משעה עד שבאו וראוהו כיון שנעשה הרעש בהיותו במים. ועוד י"ל דע"כ לא החמירו אלא בעדות גוי מסל"ת דמהני רק מדרבנן לכן גם בספק אישתהי יש להחמיר דאי אזלינן בתר דאורייתא ל"מ העדות כלל ואי בתר מדרבנן הרי באישתהי דנתפח ל"מ בדרבנן אבל בדאיכא עדים דמהני מה"ת שוב גם בספק אישתהי יש להקל והיה מקום לחלק כן גם בדעת הריב"ש כי התשו' דבסי' שע"ח שע"ט וש"פ יסובו על עדות מל"ת אלא שמתוך הראייות שהביא לדבריו אין נראה לחלק כן וכו' את"ד.
קי"ח שם בהגה אבל ע"י סימ' מובהקים אפי' אי שתהי מתירין את אשתו. בין באשתהי דים בין באישתהי דיבשה. כנה"ג הגה"ט ס"ק של"ז ובס"ק שע"ב כתב דבעד מפי עד אי תלינן שהראשון הכירו בסימנין במחלוקת הוא שנוי וע' יד"א הגה"ט ס"ק תס"ו ותק"ל ותס"ט והגהב"י ס"ק תקפ"ו ותרי"ד וע' בתשו' ה' מוהרמ"א שהובאה בס' פני אהרן סי' ב' דס"ח. ורב אחד הוב"ד בתשו' פני אהרן דס"ה ע"ד כתב דע"כ ל"ק הני רבוואתא דבעמ"ע תלינן להקל ולומר דהעד הא' נתברר לו כל צרכו אלא היכא דאין אנו צריכין עוד להעד הא' אבל היכא דמוכרח לשאל מהם אם הכירוהו ואם לאו דא"א בלא"ה דאם לא הכירוהו ליכא עדות כלל וכיון דההכרח לשאל להם ודאי דאגב צריך לשאל אם הכירוהו בסימנין או לאו עש"ה.
קי"ט סכ"ז ש"ע מצאוהו הרוג וכו' י"א שתולין תו"ג ויש אוסרין. ע' בנדפס אות שי"א דלס' הכנה"ג בהגב"י ס"ק תמ"ה למנקט לחומ עי"ש וכן דעת ה' לב שלמה אה"ע סי' כ"ז דל"ד ע"ד.
ק"ך סכ"ח ש"ע י"א בשם ר"ת וכו' דה"מ כשהוא חבול בפניו וכו' ואינו מחוור בעיני האחרו'. ע' בנדפס אות שי"ד וע' יד"א הגהב"י ס"ק תקצ"ד הסכמת האחרו' דהיכא דהיא שלם ולא נודע אם הוא תוך ג' יש להתיר מס"ס וכן העלה ה' ראש משביר בתשו' שבס' הו"ר סי' ז' דמ"ה וע"ש שהאריך בפרטי דינים הללו ובפרט אם הגמל"ת היה מכירו בחייו היטב ע"ש. שמן המשחה דל"א.
קכ"א אם היו כאן ב' עדים מודים לר"ת דמעידים לאחר ג"י ג"ך. ע' בנדפס אות שט"ז משם הפוס' וע' בס' לב שלמה אה"ע סי' כ"ז דל"ד ע"ד אשר בדברו כתב דהעדים האחרו' אמרו אבל הכרנו אותו בצורת ראשו ופדחתו וצ"פ וכו' וחתר אל היבשה להתיר בס"ס ע"ש ולא נחית להא דהיו כאן שנים.
קכ"ב שם אבל מי שלא ראה טביעתו ואומר שמכירו ע"י ט"ע וכו'. אם ראה הספינה הפוכה ע' מילואים אות קכ"ג וע' כוכב מיעקב הנ"מ סי' ד' מדט"ז ע"ג ואילך וסי' ה' ד"ן מ"ש בזה.
קכ"ג סל"ח ש"ע ראוהו צלוב וכו'. גוסס ג"י מעידים עליו שמת ב"ש ס"ק צ"ד. וכל האחרו' נצבו כמו נד וחלקו עליו ע' פ"ת ס"ק קל"א וע' מחנה חיים ח"ב חה"מ סי' ל"א שיצא לישע הב"ש וקיים דבריו.
קכ"ד שם אע"פ שדקרוהו או ירו בו חצים אין מעידין עליו. ע' כנה"ג הגה"ט ס"ק שפ"ה ובנד' אות ש"ך מה שרשמתי בזה וע"ע למוהרי"ש בס' הו"ר סי' ה' דל"ד שאסף וקבץ דעת המתירין.
קכ"ה העידו על הנעלם שבעודו בתוך הים אחז בחבלי הספינה ויורו המורים ברזל ועופרת ולהמיתו והספינה לא היתה מהלכת אלא יושבת ושוקטת ובפרט שהגוי העיד דכשראה הצוררים שהיה הנעלם התחילו להשליך עליו פלי התותח עד שהרגוהו עדות זה עדיף. יותר משהה עליו עד שתין דהא אמר בפי' אי לו מאטארון הוי כאילו אמר ראיתי הטביעה וראיתי שמת שאז אין להסתפק עליו ואתתא דא שרייא להתנסבא מוהרא"ן ז"ל בס' הו"ר סי' ה' דכ"ט ע"א
קכ"ו העיד העד שעץ הספינה לי אבריאו איל מיאוליוו אי סי באטיריאו אמרינן מייא מרזו מכה וממהרים להמיתו וכ"ע מודו דמתירין אותה. לכתחילה. שמן המשחה סי' ק"ג ד"פ וע' בנדפס אות רצ"א ואות שכ"ה.
קכ"ז סל"ב ש"ע ראוהו שנפל לים וכו'. ממ"ש בש"ס נפל למים שאל"ס ולא קתני הפיל רצה רב א' לדון דאם לא נפל מעצמו רק הפיל עצמו לים כיון שראינו שאינו בוחר בחיים ודאי גם אם ישליכוהו גלי הים חוצה יחזר ויפיל עצמו. ומוהר"י אסאד ז"ל בספרו יאודה יעלה אה"ע סי' ט' הגם שכתב שאין דקדוק זה אמיתי עכ"ז כתב דמסברא יש לחלק דתולין הקלקלה במקולקל ושכ"כ מוהר"ם מינץ החדש ואף כי החת"ס בח"א סי' ס"ט (ונו' וס' ונרמז בפ"ת ס"ק ק"א ד"ה ועיין) חוכך עליו בזה ה"ד בנ"ד שמקודם שעשה מעשה אמר בלבד אבל אם מקודם אמר ועשה מעשה לאבד עצמו באופן אחר רק שלא עלה בידו מודה החת"ס דלא חיישינן לנמלך ויצא מן המים. ואפי' באמירה לבד דמקודם היכא דהוחזק לכך וכנד"ז שכבר עשה מעשה ג"ך לאבד עצמו לדעת פשיטא דגם החת"ס מודה. ולפ"ז זולת עדי טביעה י"ל גדולה חזקה שהוא הוא הנטבע ול"ח שיצא כלל מן המים י"ש.
קכ"ח אם העדות היה אי סי איצארון אה לה מאר ר"ל שהטילו עצמם לים אין לפקפק בעדות זה דמשמעותו שהטילו עצמם לים לשוט ולשון זה אינו במשמע שנטבעו בים וכמ"ש מוהרש"מ בס' משפטים ישרים סי' מ"ז וכ"כ הגו"ר כ"ג סי' ה' דכ"ט ע"א דלשון נפל ריע מלבד דמתשו' מוהרש"דם בסי' ס"ט נראה מבואר שאינו מחלק בין נפל להפיל וע' ד"ן סי' ס"ד. דב"מ א"ע סי' ט"ו עוד בה דהעיד העד שנשתהה שם לראות אם יצאו מהמים וכו'. מוהר"ש מנשה ז"ל בתשו' צל הכסף ח"ב דכ"א ועמ"ש ע"ד מוה"ר בס' כוכב מיעקב סי' ה' ד"ך ע"א.
קכ"ט שם ש"ע שמא יצא ממקו"א. אם הספינה הזאת הלכה לעיר ויניזייא ובנמל שם נטבעה אם איתא דסליק היה לו לבא בה העירה למחו' חפצם כי קרוב הוא וליכא למיחש דדלמא אחר שעלה מן המים באיזה חוף שיהיה אף סמוך לעיר ירדו גנבים מן ההר ולקחום והלכו להם במקום איבוד דהא מוהר"ח יאודה ז"ל הו"ד בכר"ש סי' ה' לא חש לזה ומטעם זה ראה וית"ר והסכים עמו הרב א"א שם. ה' פני אהרן אה"ע סי' ו' דמ"א. ויש לגמגם דהרואה בכר"ש שם יראה דבהסכמתו להתיר לא זכר טעם זה רק כתב דאיכא הרבה הוכחות ואיפשר דגם מוהרח"י לא סמך על טע"ז לחוד. ק"ל שם ש"ע אפי' טבע בים הגדול אין מעידין עליו שמת וכו'. בנד' אות שכ"ו הנה הבאתי סב' ה' המבי"ט הידועה דאם נאבד יאודי בדרך שהלך ממקום פ' למקום פ' ונאבד זכרו ובא נמל"ת ואמר שראה יאודי הרוג באותו דרך דמדאור' תלינן שזהו ויצאה אשתו מאיסור תורה וכתבתי דשלמי' וכן רבים עשו ת' המבי"ט הלזו יסוד מוסד י"ש. הן עתה ראיתי בס' מנחת משה אה"ע סי' ה' דבקש סעד וסמך לס' המבי"ט מדברי רבן של ישראל מוהר"ם פפ' בתשו' סי' שמ"א וסמך על זה להתיר בנדון שלו ע"ש וע' בתשו' חשון התרפ"ב אות י"ד והיא בסי' כ"י וע"ע זכרינו לחיים ח"א דק"ע ע"ב וקע"ו ע"א.
קל"א חשש זה דשמא יצא למקו"א הוא רק במשאל"ס שאפשר לבא בגלים בזמן מצער לאיזה חוף וכן הספינות שבזמן התלמוד הלכו סמוך אל החוף אבל באניות הקיטור שלנו ההולכות בלב ים שאין שום אפשרות בעולם שיבא לאיזה חוף אפי' בימים אחדים בודאי לא חיישי' וכמו שבאמת מחלק רעק"א בתשו' סי' ק"ט בין נטבע קרוב לחוף או רחיק וכו' רב א' הוב"ד בקובץ המאסף לשנת התרע"ג כרך ב' סי' ע"א. וכבר כתבתי בנד' אות של"ו דהרדב"ז לא ס"ל לחלק בזה והפוס' חלקו עליו גם דעת מוהרש"ם ח"ג חי' רנ"ב דבזה"ז שהספי' הולכות אל עומק המים ליכא גזרת משאל"ם וע' בתשו' הנ"ז אות ט"ו וי"ו.
קל"ב כל היכא דהיו עיכובים לצאת יהיה מצד הניפול או מצד מקום הטביעה עמ"ש בנדפ' אות של"א ואילך ובאות של"ו רמזתי להפ"ת ס"ק קל"ג וע' כוכב מיעקב סי' ה' מה שהרחיב לשונו בזה בדכ"ו.
קל"ג עתה שנתחדשו הטיליגרפוס ומכתבי העתים עמ"ש בנד' אות של"ט ובתשו' מוהרש"ם ח"ג סי' רנ"ב שכתב להקל דזה יהה נחשב כשהה עד שת"ן וע"ע במאסף סוף ש' התר"עג כרך א' סי' ע"ו הובאה שם תשו' רב א' שבזמננו וז"ל מ"ש הכותב כי בזה"ז אין כאן איסור א"א מטעה דעתה נשתנו הזמנים שעתה קובע בי דוואר בכל המדינות ואילו היה מי היו יודעין ממנו ותלה הדבר כאילן גדול בדברי החת"ס סי' מ"ח וסי' נ"ב ובמרן רי"א ז"ל מקאונא ח"ו שגאונים כאלו אמרו דברי הבל כאלו על עגונות שעזבון בעליהן והלכו למד"הי וכי"וב לא שמענו רק החת"ס מיירי לענין שנפל למשא"לס אלא דלא שהה עד שק"ן וגם זה לא כתב אלא לסניף בעלמא לשאר ההתרים המבו' שם וכ"כ החת"ס בהדייא בסי', ס"ה שלא סמך על סברא זאת לחוד כ"א בצירוף סברות אחרות וג"ז דוקא בראה שנטבע במשא"ס דרוב הנטבעי' למיתה אלא דחששו חכמים למיעו' אבל בעגונו' דידן שלא שמענו שקרה להם שום מקרה רק או משום שנאה וקטטה אינם רוצים לבא לביתם או משום דניח"ל בהפקרא וכו' והרבה מהם עושים כל טצדקי שלא יודע לנשיהם מקומם אני הם וכמה פעמים משנים שמותיהם וכו' האם בהם שייך לומר סברת ה' חת"ס דאילו היה מי הו יודעין ממנו בודאי זה לא ניתן ליאמר וכו' את"ד וע"ע בתשו' חשון התרפ"ב אות י"ג מ"ש בזה בסי'.
לד"ק היכא דאיכא תרי רובי ע' פ"ת ס"ק קל"ג שהביא משם גאון אחד מחכמי ווילנא שהסכימו להתיר והצ"ע דמדברי התוס' ביבמות קכ"א ע"א בד"ה ולא היא מבואר דאפי' בתרי רובי לא תנשא לכתחי'. ושם בהמאסף כרך ב' סי' ע"א הביא משם גאון א' בתשו' כ"י דמתרץ בטו"ט דברי התוס' והוא המעד דבשנת 1904 הוא עובדא כזו באניה שטבעה בים והתיר הגאון מוהר"י אבעלסאן ז"ל ע"פ רוב צדדי ההתר הנ"ל (והרוב האחד שהזכיר קודם הוא דנטבעו הרבה מאות אנשים ומכולם לא בא אחד וא"א לומר דעשו קנונייא ביניהם לבלי הודיע שניצולו אלא ודאי שהרוב או כולם בודאי נטבעו א"כ הוי שוב רוב נוסף) והסכימו עמו גאוני הזמן א"ד,
קל"ה אם היו סביב הספינה שנטבעה עוד ספינות קטנות שיכולות להציל ע' בנד' אות של"ז דדעת הג' מו"הר מוהר"אג זצוק"ל להתיר בצירוף עוד טעם אחר וע' לה"ג בתשו' מוהרש"ם ח"א סי' ו' שכת' להדייא דאם היו ספינות קטנות להציל הנטבעים מהספינה גדולה והיו סמוכים לשם אין לנו לדון שנתלה בדף וכדומה שאם היה צף היה מקרב עצמו לספינה קטנה והיא סברה גדולה וחזי לאיצטרופי י"ש וכ"כ עוד בח"ג סי' רנ"ב.
קל"ו העיר העד שהיכה בקאיק כל ראשו ונעשה ראשו חתיכות חתי' היאמן כי יסופר לו יחיה גבר דגופא בתר רישא אזיל ואיך יתכן דוחיה בלי ראש וכן במה שהעיד על אחר שהכהו הגל בין עיניו ובנין עד שנתבקע צורת הפנים ונשפך דמו כמים הנגרים אין ספק דסופו למות ובענין כזה לא חששו חכמים שמא יצאו למקום אחד ומותרות הני נשי להנשא לכתחי'. הרב דוד חייט א' מחו"ר שלוניקי יע"א בשנת תקנ"ג בתשו' כ"י וכסא וסמוכות שלו אתשו' מוהר"ם אלשקר סי' קי"ג דכשהוכה מכת מות אין ספק שיחיה וגם אתשו' מוהרם אלשיך ז"ל סי' קכ"ב. ודע דב' תשו' אלו רמזם הכנ"הג בהגה"ט ס"ק שפ"ד ומבואר שם דבמחלו' הוא שנוי בין הפוס' גם הי"דא ס"ק תקכ"ד כתב משם הא"ר דמוהר"ם אלשקר כ"כ להלכה ולא למעשה ועוד דלא תקע התרו על יסוד זה אלא דבזה כבר הושג מהי"דא אבל קמייתא קשיא דהרב ז"ל נקיט כן כהלכתא פסיקתא. וע' לעיל אות ק"י. קל"ז סל"ג ש"ע ע"א מעיד ראיתי שמת במלחמה וכו' אם אמר קברתיו נאמן ע"י בנד' אות שמ"ב שכתבתי דמה שחילקו ה"ה והר"ן במזכירו בשמו ומכירו דל"ב קברתיו חילוק זה אינו אלא ביבשה אבל בים אפ"ה בעינן קברתיו ושמידי פלוגתא לא נפקא וכמבו' בכנ"הג הגהב"י ס"ק קע"ו י"ש. ותמיהני על מוה"ר מוהר"אן ז"ל בס' הון רב סי' ה' דכ"ט דקאי בים ונקיט להלכה דבמכירו ל"ב קברתיו ולא עלה על שפתיו דהוא מחלוקת עצום בין הראשונים וע' למוהרי"ש בתשו' שם דל"ג שעמד ע"ד הכנ"הג ז"ל.
קל"ח אפי' בטבע בים אם היה אחוז בחבית או בקרש או בחבל דינינן ליה כיבשה ואצ"ל קברתיו מוהרי"ש שם דל"ד ובדל"ה ע"א כתב דאפי' היה מחלוקת שקול אי הוי כיבשה או כים יש להתיר מס"ס ע"ש.
קל"ט אמר הגוי שהרגום בסייף והשליכום לים אצ"ל קברתיו. ואין לומר שהרגום בסייף ר"ל שהכו אותם מכת מרב ואמרו בדדמי דכיון שאמר שהרגום בסייף היינו שחתכו את ראשם הו"ר שם דכ"ט ע"ג וע"ש עוד בסי' ו' דל"ז וכ"כ מוהרי"ש בתשו' שם דל"ב ע"א וסי' ו' ד"ח ע"ב. וע' משא"מ ח"א סי' מ"ו דרמ"ד דבהתיזו ראשו ליכא למיחש לבדדמי וכ"כ ה' בני דוד בקונ' עיגונא אות קע"ב משם ה' מקור ברוך סי' פ"ג.
ק"מ בעד מפי עד תלינן להקל ע' בנדפס אות שמ"ו וכ"כ מוהרי"ש שם דל"ה.
קמ"א כל שלא אמר מת לחוד אלא הוסיף דברים איך היה המעשה ואופן ההריגה הו"ל כההיא דמכריז מאן איכא בי חסא טבע חסא דאצ"ל קברתיו מוהרי"ש שם משם הפוס'. ולקמן ס"ן חזר מרן וכתב דין זה ועמ"ש שם בס"ד.
קמ"ב סל"ד ש"ע וכן האשה שהעיד לה ע"א שטבע בעלה במים שאל"ס וכו'. ע' פ"ת ס"ק לק"ט שהביא משם ה' ברית אברהם שנסתפק אי בעינן ב' עדים על הטביעה כדי שיצא מאיסור תורה או די בע"א והעלה דגם בע"א יצא מאיסור תורה והפ"ת עמד ע"ד וע"ע מנחת משה אה"ע סי' ד' שעמד בזה והעלה כדברי ה' ברית אברהם ע"ש
קמ"ג בספר ת' מוהר"א מורדאן שהובאה בב"י דס"ל להתיר לכתחילה אשה שנתעגנה זה ד' שנים וכו' עמ"ש בנדפס אות שמ"ז דכל האחרו' דחאוה מהלכה. הן עתה ראיתי לה"ג מוהרש"ם בתשו' ח"ב סי' קס"ח שכתב דאינו יחיד בסברתו דרבים הסכימו עמו בזה יעו"ש.
קמ"ד שם בהגה אא"כ העידו בפי' שנטבע ושהה עד שת"ן. אם אמר טבע ומת לא תנשא לכתחי' כנה"ג הג"ט ס"ק של"ז משם מוהר"ם אלסקר והשיגו מדבדי ה"ה י"ס ודבריו תמוהים עמד עליהם מוהרי"ש בס' הו"ר א"ע סי' ה' דל"ב ע"ד ופירשם דהשגתו היא על מה שנראה מדברי מוהרמ"א דאפי' דאיכא ב' עדים לא שרינן לה לינשא לכתחי' ע"ז השיגו דמדברי ה' מבואר דבב' עדים ל"א בדדמי עי"ד וע' בנדפס אות שנ"א.
קמ"ה אם יש ספק אחר מצרפינן ס' האומרים דלא בעינן שהה ועבדינן ס"ס כ"כ בנד' אות ש"ן משם רבני האחרו' וכן העלה ה' שמן המשחה בדפ"ו ע"ג וע' בתשו' חשון התרפ"ב כ"י והיא בסי' ל'
קמ"ו העיד העד שהספינה נטבעה ולא נמלט אלא חובל אחד ובכלל אותם שנטבעו היו ב' יאודים וכו' ולא אמר ששהה שם עד שתין. ה' מוהרמ"א ז"ל בתשו' כי באה בסי' פני אהרן סי' ב' דס"ח ובספרו אה"ע סי' ט' בקש להתיר דזה הוי כשהה ודמהו לההיא דמוהרח"ש סי' נ"ט ושוב כתב דשאני ההיא שהעיד העד שנקבה הספינה ונטבעו כולם בלי הצלה דכיון שהעיד שנטבעו בלי הצלה מסתמא שהה שם שיעור שתין אבל בנ"ד שלא אמר ששהה שם לא ושוב חתר להתיר וסמך ארבני רי"אז דלא אמרו בספינה שאבדה נותנין עליו ח"ח אלא כשאמר שאבדה הספינה בים ואינו יודע מי ניצול ומי לא ניצול אבל אם מעיר שבעלה של זו אבד בים ולא ניצול כבר אמרו משא"לם אשתו אסורה ואם נשאת לא תלא וכו' עי"ד ולע"ד יפה נדרש דין זה ממ"ש הי"דא הגב"י ס"ק תד"ח משם הפ"מ ויתר הפוס' דכל שהעיד העד שטבעה הספינה בים עם כל ההולכים ולא ניצול שום א' מהם ה"ז כמי שהעיד ששהה שם זמן המספיק יעו"ש ותימא על מוה"ר דב"מ דלא נסתייע מתשו' הפ"מ הנ"ל. וע"ע בתשו' חשון התרפ"ב אות חט"י והיא בסי' ל'.
קמ"ז אם אמר אי סי באטיריאו איל באפור אי נון אפאריסייו מאס מסתמא שעמר שם וראה דלא נראה הנטבע עוד שאם חלף הלך לך מנא ידע שלא נראה עוד. הרב שם טוב אבא ז"ל בתשו' כ"י משנת התע"ז והסכימו עמו ה' מוהר"א. בן שאנגי ז"ל בע"ש דת ודין וה' מוהר"י קצבי ז"ל ומזה מוכח בבירור דדעת מוהרי"ק ז"ל דמהני שהיה גם בספינה ואילו בתשובה שהובאה בס' בני משה שלטון סי' ס"ז משמו כתב להדייא דשהייה בספינה לא מהני וכמ"ש א"ה בנדפס או' שס"ב וצ"ע.
קמ"ח הא דבעינן שיעיד ששהה עליו עד כדי שתין לענין שאם נשאת לא תצא ה"ד כשנשאת תוך השנה אבל אם עבר השנה מעת שנתבע בעלה יצאת מאיסור תורה:
יד"א ס"ק תרמ"ט משם מוהר"ם. ב"ח בתשובת גו"ר כ"ג סי' ו'. ע' בנד' אות שנ"ג דיש מחלקים בין ים ליבשה וע' שמן המשחה דפ"ב דאף בטבע בים צירף ס' זאת וע"ע בתשו' אדר ב' התרפ"א והיא בסי' ז"ך אות ו' וע"ע בנדפס שם שהבאתי דברי הרמנ"ח ותמהתי עליו דכפי מה שפירשו ה"ה ודעי' בדברי הרמ"בם דבעינן שהה א"כ הוי תיובתיה דמוארמנ"ח. ואם נאמר דאיהו קאי בשיטת הסוברים בדעת הרמב"ם דלא בעינן שהה וכמו שכ"ן ברור' ממ"ש היד"א על שמו קודם זה בס"ק תרמ"ז לפ"ז נפקא לן דלדעת הסוברים בדעת הרמ"בם דהיו דבריו בשהה נפקא לן דתרתי בעינן לשאם נשאת לא תצא שהה ואבר זכרו וזו לא ראינו בפוסקים דהשוו דעתו לדעת הרש"בא דכדי לצאת מאיסור תורה בעינן שהה ולא כתבו דבעינן נמי אבד זכרו ותפעם רוחי על הדבר הזה כי אז לא היה לי ס' גו"ר לראות הדברים בשרשן. עתה זכני ה' ובא לידי ס' ג"ור וראיתי שם בדברי מוהר"ם ב"ח ז"ל שיישב הכל על נכון ואפי' למאן דבעי שהה שבתחי' הביא ראיה מדברי הרמב"ם פ"ו מה' נחלות ונרגש מדברי הרמב"ם פי"ג מ"ה גירושין וכתב דש לחלק דכל שהוא בתוך השנה דלא אבר זכרו בעינן שיעיד דטבע ולא ע"ה ולא סגי באבד זכרו לבד אך כל שהוא לאחר שנה סגי בטבע לחוד ונרגש הרב דאפי' תוך השנה לא סגי כשהה לבד ותרתי בעינן וז"א אפי' למאן דבעי שהה ולזה כתב דהרמב"ם לרבותא נקט דאפי' דאיכא תרתי לטיבותא דשהה ואבד זכרו לכתחי' לא תנשא אבל להוציאה מאיסור תורה בחדא סגי או בשהה או בטבע סתם ואבד זכרו עש"ב ויאירו עיניך וע' בס' בני משה שלטון בתשו' מוהר"א בן שאנגי שם בסי' ס"ד דקפ"ה ע"ג דפירש דברי הרמב"ם דלא עלה לריבותא נקטיה ע"ש וע"פ דרכנו למדנו דטעם זה דאבד זכרו לא מהני אלא להוציא מאיסור תורה אבל לא להוציאה מאיסו' דרבנן וכמ"ש להדייא דאע"פ דאיכא עדות דשהה דיצאה מאיסור תורה ואבר זכריו עכ"ז לא שרינן לה לכתחילה.