אור ברסלב

אבני האפוד חלק ב· רבי דוד פיפאנו

סימן יג

סימן יב

א ס"א ש"ע כל אשה שנתגרשה וכו'. עגונה שהותרה להנשא. עמ"ש בנדפס או"ב דא"ץ להמתין ימי ההבחנה מאותו יום ודלא כהרב"ח בתשו' רק כמו שהעלה החקק"ל בסי' ז"ן. וע"ע לה' יאודה יעלה בא"הע סו"ס ט' דאחר דרמז להפוס' דלא עילוה לבי מדרשא סברא דנא הביא מ"ש מוהרח"פ ז"ל דגם הרב"ח לא אמרו אלא ביבמה שיש לה זיקת יבום והשתא שהותרה משום עיגונא פגעה בה זיקת יבום אבל באשה דעלמא שאינה יבמה גם הרב"ח מודה וחלק עליו הרב שם עי"ד וע' זכרינו לחיים בסוה"ם דקע"ה ע"ב בפסק הרבני' שכתבו רשאה להתנסבא אחר ג"ח מיום ההיתר כנודע ודבריהם אינם מובנים וכאשר עליהם במכתב ידי"ן מ"ע הר"ר סאבאן נר"ו.

והנה שם בנדפס הבאתי דברי הג' יד שאול שדעתו דא"ץ להמתין ט' יום מיום ההתר ונסתיע מפסקי תוס' מ"ק סי' קכ"ג שכתבו דאשה אבלה מבעלה א"ץ להמתין ג"ח ומותרת לינשא וכו' ודחי עלייהו דהא צריכה הבחנה והשיב דמשכחת לה באשה שנטבע בעלה במש'אלס וכבר עבר ג"ח ומ"מ צריכה להתאבל משעה שנתברר דמותרת וכו' ואנכי ישבתי דברי התוס' באו"א דלית מנייהו סייעתא י"ש. הן עתה חזה הוית בס' שבט שמעון לא' מרבני אשכנז מתלמידיו של הג' חת"ס ביו"ד סי' שצ"ב שהביא דברי הגאון יד שאול הנז' ואיהו תריץ לה דנדון פסקי תוס' מיירו בחופת נדה דהוא ישן בין האנשים והיא בין הנשים ומת קודם שבא עליה דאז א"ץ להמתין משום הבחנה דידעינן בבירור שלא נבעלה והתוס' סוברים בהנך דס"ל דחופת נדה קונה וכו'. גם י"ל דמשפחת דנשאת למי שיש לו בנים קטנים דאסו' לבעול תוך ל"י וכיון שכן צריכין שמירה ומת הבעל קודם שבעל י"ל דא"ץ הבחנה ונשאת תוך ל' לאבלה וכו' את"ד ואה"מר כדחזי בנה בנין על יסוד רעוע דמי הגיד לו רז זה דכל שראוה שלא נבעלה א"ץ הבחנה מי גרע מהיה חולה או בבית האסורים או במד"הי עקרה או חילונית דכל אלו צריכות הבחנה ומי נשתנו אלו מאלו. וברור דאין אנחנו יכולין לפרש כונת התוס' כמו שפירש הרב ז"ל.

ואחרי שובי בלמוד הנז' ראיתי כי גם מ"ש הג' יד שאול בכונת פסקי תוס' הנז' צריך פירוש דהיכי משכ"חל שתהיה חייבת באבלות אחר שעברו ג"ח דאף אם נאמר שהאשה הזאת נתיאשה מבעלה אחר עבר ג"ח ובשעת יאוש חל עליה חובת אבלות והתחילה לנהג אבלותה מ"מ כשידעה בבירור שמת כעלה שעי"ז הותרה להנשא היינו שנתברר שבעלה מתה בשעת טביעה א"כ הו"ל שמועה רחוקה דאינה חייבת באבלות ואפי' שהיתה מתאבלת עליו פוסקת ובודאי דמות' להנשא דאין כאן דין ל' כדי שנאמר שהיא בתוך ל' וא"כ גם אופן זה לא יתישב בדברי התוס' ודוק והנה בעתה באו לידי רתה"ק לאא"ז הרה"ג כמוהר"ח פיפאנו זצ"ל וראיתי בתיכם תשו' אחת חתומה נתנה מיר הרב חיים נחמה ב' שבתי ז"ל (רב גדול בעיר שלוניקי יע"א במאה הקודמת) ולשון מדברת בהך דינא דנסתפקו בדור ההוא רבנן דפקיע שמייהו ושם כתוב למר' כדברים האלה וז"ל ועוד נמצא כתוב באמתחת הרב מוהר"י די ליאון ז"ל ספרא דבי רב מז"ר הרה"ג מוהרי"ד זצוק"ל כתיבה תמה לא נודע אל מי מקדושים שעשו מעשה בנעלם אף שעבר זמן רב עד שהתירו לאשתו ב"ד הצריכוה להממון ץ' יום מיום שהתירוה ע"כ עוד נמצא כעין זה בס' בארות המים דבנעלם צריכה להמתין ג"ח אחר שהתירוה ב"ד ואחר החליצה ולעומת זה עבדי רבנן עובדא מעשים בכ"י ב"ד בתר ב"ד להתיר אשת הנעלם להנשא מבלי שיצטרך להמתין ג"ח מיום התרה ולא ליבמה שנעלם בעלה עד שתחלץ לה היבם אלא כיון שהתירוה חולץ לה יבם והיא מתהלכת להנשא לעלמא ולא שמענו ולא ראינו מי שפקפק בדבר הזה. גם מסתמייות דברי הפוס' ז"ל בשרייותא דהני נשי שנעלמו בעליהן והותרו ע"פ עדוייות מגוי מסל"ת או יאודים לא ראינו בהפוס' דשלטא בהו עינא שהצריכו להמתין ג"ח ודא אמרה דלא עבדינן עובדא כהרב"ח וכו'. (ואחר שפלפל בעיקר הדין כתב וז"ל) ולענין נ"ד למעבד הלכה למעשה נלע"ד לעשות כמנהג אבותינו אשר ראינו שלא הצריכו לשום אשה בעולם להמתין ג"ח אחר שהתירוה ב"ד ואפי' לא נשארה זקוקה ליבם דכולה חדא מלתא היא וכו' את"ד. הדור אתם ראו כי העד העיד בנו האיש גדול מאד על רבני שלוניקי האחרו' דעשו מעשה כמה פעמים להקלי.

ב שם ש"ע ומיום כתיבת הגט מונין למגורשת. ע' שיורי ברכה או"א שאל האיש א"הע סי' ח' או"א וע' בקונ' פאת השדה מ"ע אישות אות ט"ז בשכ"מ שגירש ע"ת אם ימות ואחר ג"ח מנתינת הגט מת הבעל דמותרת מיד ע"ש פלפול ארוך בזה.

ג שם ואפי' נתגרשה מן האירוסין וכו'. בתולה שביום החופה אחר שהכינו צרכי הנישואין וגם היה חשש ביטול השידוכין אם יתעכבו הנישו' נודע שהיה עליה חשש קידושין בפני ע"א והשתדלו לעשות גירושי המקדש הראשון. התיר הקידושין שניים תוך ג"ח להבחוה אחר שמצא ריעותות בקידו' הראשוני' שלא היתה צריכה גט. ואם חששו להצריכה גט לענין הבחנה אין להחמיר כל כך. ע' תשו' הרשב"א ח"ד סי' ש"ד והובאה בב"י סי' י"ג ואיכא הפסד מרובה ושעה"ד. מוהרש"ם ח"א סי' ס"ד.

ד שם ש"ע והמפלת אתר מיתת בעלה. מי שמת והניח אשתו מעוברת וילדה בן ש' חדשים ואחר ב' ימים מת הולד ונשארה זקוקה ליבם נסתפקנו אי צריכה להמתין ימי ההבחנה מזמן הלידה מאחר דאיכא ספק שקול שמא היה נפל והו"ל כמפלת אחר מיתת בעלה או אפשר דהא דמפלת צריכה להמתין היינו דליכא ץ' יום מפטירת בעלה ברם היכא דאיכא עידן ועידנין דכבר מת הבעל ואחר כמה חדשים שמת בעלה ילדה והפילה אפשר מאחר דקברו מוכיח תו לא גזרינן. נסתפק בזה ה' משנת ר"א ח"ב בזכרונות מעת הא' או"ג ולא זכינו לגמרה של תורה אך אני בעניי לא מצאתי מקום להסתפק כיון דכבר עברו ץ' יום מיום פטירת בעלה וכבר הפילה מה שהיה תוך מעיה מה נשאר עוד.

ה ס"ד ש"ע מחזיר גרושתו א"ץ להמתין. היינו ג"ח של הבחנה אבל שבעה נקיים צריכה להמתין (זה דבר מפורש בש"ע יו"ד סי' קצ"ב ס"ה המגיה דש"ו) ע' מה שפלפל בזה ה' תע"ל ח"א סי' פ"ט.

ו ס"ה ש"ע שפחה וגייורת שהיו נשואות לבעלים וכו' הם דברי ה"ה שפירש כן בדברי הרמ"בם וע' פ"ת סק"ה שהביא מהרד"בז שחלק על ה"ה והעלה דשום שפחה בין נשואה בין פנויה לא תנשא עד שיעברו ץ' יום וכו' ע"ש וע' להג' מנחת חינוך בס' כי תצא דע"ד ע"ד שהכריע כה"ה מדין יפ"ת יעו"ש.

ז שם ש"ע כדי להבחין בין זרע שנזרע בקדושה וכו'. א"א שבא עליה עכו"ם אי בעייא הבחנה ע' נשמת חיים אה"ע סי' א' והרב משנת ר"א ח"ב בזכרונות אסיק להלכה דבעייא הבחנה ע"ש במע' א' אות א'.

ח אשה שהיתה באיסור שנים רבות עם איש ישראל וילדה לו בנים או בנות בגיותה ועתה רצתה להתגייר ונתגיירה עשה מעשה הר"הג מוהר"ם פארדו ז"ל שבו ביום שנתגיירה נתקדשה לו והביא מעשה זה ה' מוהר"א חזן ז"ל בס' נוה שלום דמ"ט ותהי בה ממ"ש מרן פה דשפחה וגייורת שהיו נשואות לבעלים שצריכה להמתין ג"ח כדי להבחין וכו' ותירץ דס"ל דה"ד כשהיו נשואים בדרך אישות ולא באופן זה שהיו יחד בזנות. והוקשה לו להתיר גם לפ"ז כיון שראינו שנתעברה וילדה ושוב כתב דאפשר דנתברר להם דבעת ההיא לא היתה מעוברת. אך בשהתה עמו שנים רבות ולא ילדה עשה מעשה להשיא אותה אחר ז"ן ע"ש ורמזתיהו בנדפס או"ט בקצרה.

ועיניך תראנה דכל הרגשו של הרב על מוהרמ"פ ז"ל אינו אלא על הבחנת ג"ח אבל על שלא שמר ז"ן לא נרגש מזה ולא עלה על שפתיו מאומה. ולכאורה נראה דה"ט דכיון שהיא אינה חדשה אצלו דכבר היה חי עמה אין כאן דם חימוד ודמייא הא למה שהביא הפ"ת ביו"ד סי' רס"ט סק''ב משם הדג"מר גבי גר ואשתו שנתגיירו דמפרישין אותם ג"ח שכתב שאחר ההפרשה א"ץ להמתין ז"ן כיון דאינה חדשה אצלו ואפי' למחזיר גרושתו לא דמייא לפי ששם גרשה בהחלט ע"ש. ואם כנים אנחנו בזה קשה דלמה בנדון שלו עשה מעשה להצריכה ז"ן הלא גם זו אינה חדשה אצלו ועל האמת דעיקר הראיה יש לדחותה דאינו דומה נדון זה לההיא דגר ואשתו דהתם שאני דהיו חיים לעיני כל העם כאיש ואשה וליכא שום חימוד אבל כל שהיו חיים בדרך זנות וכמו שפירש ה' מוהר"אח דברי מוהרמ"פ בכ"הג מי זה אמר דליכא חימוד מאחר דעד עתה היה צריך לשכב עמה בהחבא ובהצלע משא"ך עתה הרי היא כחדשה אצלו ובעבור זה יפה עשה ה' מוהר"אח להצריכה ז"ן ומסייע ליה הרדב"ז הדפוס פיירא סי' תכ"ג ע' שיורי ברכה יו"ד סי' קצ"ב. ולפי דעתי נדון מוהר"מפ היה שהיה חי עמה בדרך אישות כדרך כל הארץ. ואין להקשו' מההיא דגר וגייורת שהיו נשואות לבעלים שפסק מרן בה דזהו דוקא כשהיו נשואות לגוי אבל כל שאינן נשואות לגוי א"ץ להמתין. וכדמפרש לה ה' מוהר"א בן שמעון נרו' בס' תע"ל ח"ג סי' ל'. (ועמ"ש עוד בזה לקמן אות י' בסמוך) ואה"ן דכל שהוא בדרך זנות מודה מוהרמ"פ ז"ל דצריכה להמתין ז"ן כשתנשא דעתה כחדשה היא אצלו וכ"ש בשלא ידענו בבירור אם בא עליה בגיותה דצריכה להמתין ז"ן. עוד נוכל לומר דהר' מוהרמ"פ התיר לקדשה ב"ב ועל הז"ן התיר אותם ע"י שישנו בשמיכה דבתוך ז"ן מותר ליכנס לחופה וכמ"ש הפוס' בסי' קצ"ב וע' בחיבורי לשם.

ומעשה בא לידינו בי"ג ניסן דהאי שתא התר"עה באיש ואשה שבאו מארץ רוסיאה והוא היה יאודי והיא היתה גויה וזה כשתי שנים שחיים ביחד לעיני כל העם בדרך איש ואשה ונתבאר לנו זה בירור גמור ולא היו להם בנים עד עתה והיא באה להתגייר ויען שהיו רוצים ליסע לעירם ואם ימתינו בה על הז"ן יכנסו ימי הפסח ולא יוכלו להזדוג ולקדשה כדין וסמכנו ראשנו על הוראת מוהרמ"פ ז"ל ולגיירה (נ"ל דצ"ל ולקדשה המגיה דש"ו) ב"ב ועכ"ז הזהרנו אותם שלא יזדוגו ותשמר ז"ן וכ"ש שלא הצרכנוה הבחנת ג"ח מאחר שזה זמן שלא ילדה וי"ל דנתהפכה. וכן מצאתי בס' נהר מצרים חי"וד דקט"ו דגם מר ידידנו ה' מוהר"א ב"ש נר"ו עשה מעשה בלי הבחנה כלל כל שלא ילדה ע"ש באות ל"ו ובאות ל"ד עשה מעשה גם בילדה כל שהי"ל ב' חדשים מעת לדתה. וידעתי שגם בקושטא עשו מעשה בימים ההם לקבל גייורת שבגיותה היתה חיה עם איש כדרך כל הארץ ולא ילדה והשיאוה לאותו האיש בעצמו אחר הגרות למחרתו ואח"ז בא לידי ס' אבן יקרה וראיתי לו בסי' י"א שנשאל על ישראל שהיה נשוי נכרית בנימוסיהם ונתברר מפי נשים שהיא מעוברת ורצונה להתגייר ולהנשא לו ע"פ דת ישראל ופסק דצריכה להמתין ץ' יום דסתם כותית זונה וחיישינן שמא נתעברה מאחר ויותר נראה לו שהיא אסורה עד בלות ימי ההנקה ע"ש.

ולנעמ"י מוד"ע כי דין זה מס' אבן יקרה היה כתוב אצלי מזה זמן שהיה הס' הזה תחת ידי בתו' שאלה עתה כי מפני סיבה חזרתי על למודי אין הספר תח"י לראות שמה אם הביא דברי ה' המגיה שבס' משנ"ל פי"א מ"ה גירושין דין י"ח משם מוהר"א רוזאניס דכל שהיא מעוברת א"ץ להמתין דליכא תו למיחש למידי י"ש ורמזתיו בנדפס או"א וע"ע ברכ"י יו"ד סי' רס"ט או"ג ודגול מרבבה שם. ואין ספק דה' הביא דברי ה' מש"ל ועמד עליהם. אך עתה באתי עמ"ש דחיישינן שנתעברה מאחר ובעבור זה צריכה להמתין ימי ההנקה וקיהיב טעמא דסתם כותית זונה. והן הנה דברי רש"י ז"ל ביבמות מ"ב ע"א ד"ה ויפטר את יבמתו בענין זה דהבחנה שכתב ז"ל וגבי גר וגייורת לחדא מהני הוא דאיכא למיחש דשמא מעוברת היתה וכשתלד סבורה היא שבן שבעה הוא ובקדושה נזרע ותחזר ותלד בן אחריו וימות בלי בנים וייבם זה את אשתו דסבור שגם הוא נזרע בקדושה וכיון שזה נזרע שלא בקדושה וסתם נכרית זונה היא איכא למימר שמא אינו בנו של זה ונמצא נושא אשת אחיו מאמו ע"כ. ובטרם אקרב להבין דברי ה' אבן יקרה חל עלי חובת ביאור דברי רש"י. ואמת יהגה חכי כי לא הבנתי דבריו דלמאי איצטריך לטעם דסתם כותית זונה בלאו האי טעמא אפי' תהיה אשה שאגדה פתחה לבעלה וממנו נתעברה מ"מ על החששא דשמא מעוברת היא והוי נזרע שלא בקדושה איכא להך מלתא דנמצא בא על אשת אחיו שלא במקום מצוה וכמו שכן פירשה רבינו המאירי על הסוגייא דאיתא לחששא זו על בלי הגיד טעם זה דסתם כותית זונה עי"ש. וסעיפי ישיבוני לצאת לחפש"י בספרן של צדיקים ויגעתי ומצאתי לה' תורת חסד בסי' ס"א שהתקשה עצמו בזה וסיים וז"ל ולא ידענא מאי אידון ביה וה' עדוב"י סי' י"ב נדחק עצמו בפירושן של דברים וכמו שיראה הרואה. ולא נחה דעתי עד שמצאתי להג' מוהרש"א ז"ל בחידו' הלכות שהרבה להק' על לשון רש"י ז"ל הלזה ואזר חיל לכתב שאיזה תלמיד טועה כתבו דבענין זה דהבחנה אין אנחנו צריכין לטעמא דסתם כותית זונה. ואין לבא אל המלך רש"י ז"ל להקשות עליו מצד אחר דהא כיון דהגייורת הזאת היתה נשואה ליכא למימר סתם כותית זונה כיון דנשייהו ודאי לא מפקרי דהא מלתא לא קיימא להלכה וכמבו' בסנהדרין דכ"ב דהלכה כרבים יעו"ש.

ובכן אבא נא בנדון ה' אבן יקרה דמלבד מה שערערנו עליו דכיון דהיא מעוברת א"ץ עוד הבחנה דהרי כרסה בין שיניה ומה תועיל עוד הבחנה. עוד יש לעמד עליו במה שהחמיר להמתין ימי ההנקה דלע"ד אין טעם להבחנה זו דנדון שלו הוא בישראל שנישא עם הגויה ובהא נראה ודאי דליכא למימר סתם כותי ת זונה דבעלה משמרה וע"כ לא אמרו בש"ס חששא זו אלא בשניהם גויים אבל לא כשבעלה ישראל ואפי במשומד איכא מרבוואתא דס"ל דאמרינן בהו נשייהו לא מפקרי אלא דרבו החול' וס"ל דאף במשומד אמרינן דשמא אשתו זנתה עם אחר ואין בעלה משמרה וכמ"ש בזה ה' תו"ח וה' עדוב"י שם והפמ"א ח"א סי' כ"ו ואיכא למימר דאף החול' יודו בישראל דליכא למיחש להכי וא"כ איכא הכא כמה ספקי ספק אי הלכתא כמ"ד דבמשומדת אמרי' סתם כותית זונה דלמא הל' כהאומ' דבמשומרת ל"א כן אדרבא אמרי' נשייהו ודאי לא מפקרי וכ"ש בישראל ואת"ל דגם במשו' אמרי' דלמא בגויה הנשואה לישראל לכ"ע ל"א הכי ואת"ל דגם בזה אמרי' סתם כותית וכו' מ"מ לא אמרו ודאי רק סתם דרובא הכי הויין ודלמא זו מן המיעוט ולא זנתה ואין העובר אלא ממנו ואין צריך להמתין ימי ההנקה. מה גם אם נצרף לזה ס' האומרים דבזמנה לא גזרו חז"ל וכמ"ש מרן ומו"רם בסי' זה. לכן נ"ל פשוט דליכא למיחש להא וכל שהיא מעוברת אין כאן לא המתנת כ"ד חדש ולא הבחנת ג"ח כנל"עד ברור.

ואחז"ר בא לידי בתו' שאלה ס' אבן יקרם מהדו' תניינא וראיתי לו בסי' ט"ל שכתב וז"ל מ"ש בספרי אה"ע סי' י"א בישראל הנשוי נכרית בנימוסי המדינה ונתגיירה כשהיא מעוב' שצריכה להמתין ימי ההבחנה משום לא פלוג במנ"קח ונגד זה רמז כת"ר לעיין במ"ל פי"א מ"ה גירושי' ור"ל שדעת המגי' שם בגר וגייורת שנתגיירו כשהיא מעוב' שא"ץ להמתין לע"ד אין בזה כדי דחיים דגר וגייורת שאני דליכא דוגמתן בישראל כמ"ש ה"ג בס' דגמ"ר. גם אין לדחות מחמת דברי המגי' מה שהוספת להחמיר שצריך להמתין ימי העיבור וההנקה דגם לענין זה שניין גר וגיורת מישראל נשוי נכרית דכל הטעם שאסור להנשא תוך ימי העיבור וההנקה הוא משום סכנת הולד לפי שאין האב חייב במזונותיו שאינו מתיחס אחריו א"כ התינח בישראל שהוליד מנכרית שלא נתחייב בשום פעם ע"פ התורה במזונות הולד שאינו קרוי בנו אלא בנה משא"ך בגר וגייורת שבגיותו היה חייב במזונות דבאומות הלך אחר הזכר ואפ' ע"י הגרות לא נפקע מחייובו וכו' ושוב לא שייך איסור מעוברת ומנקת וכו' ושם האריך ולא הרוה צמאוני.

ט אשה אחת המירה דתה וישבה עם גוי אחד בועידת זנות בלא נישואין וילדה ממנו כמה בנים וכעת נהרג הגוי ויש לו ממנו ולד בן ח' חדשים יונק אצל מנקת ונתן ישראל א' עיניו בה לישאנה ע"פ דת ישראל והיא ג"ך רוצה לינשא לו ולשוב לדת ישראל אך באופן שיהיו הנישואי' תוך ל"י אחר מיתת הבעל הא' ובתוך כ"ד חדש ההנקה ואם לאו תטמע בין הגויים (ע"ע חשש מנקת לקמן אות י"ג אביא דבריו) בזה נשאל בס' אבן יקרה סי' יוד וכתב וז"ל בקיצור לפי המתבאר מן הש"ס יש ב' מיני הבחנות א' להבחין בין זרעו של א' לזרעו של ב' וה"ב להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לשלא בקדושה. החשש הא' אין שייך כאן כי לפי דעתי זה לא שייך רק במקום שאם היא מעוברת היה להזרע ההוא להתייחס אחר הבועל ההוא שנתעברה ממנו אבל במקום שהזרע ההוא אינו מתייחס אחר אביו א"ץ הבחנה. החשש ה"ב ג"ך יש להתיר דהתוספ' ביבמות ל"ז ע"א ד"ה רוב כתבו דלענין הבחנה לא אזלינן בתר רובא דרוב נשים לט' ילדן וכו' והיינו משום דיולדת לז' הוי מיעוט המצוי דחיישי' ליה וכמו מיעוט מפילות וא"כ הא דחשו למיעוט המצוי היינו בדאפשר לברר הכא א"א דאז תטמע בין הגויים וכיון שעברו ל"י ממיתת הבעל מותרת להנשא. ועוד יש להתיר דאעיקרא בהמתנת מנקת י"ל דרוב מנקות מסולקות דמים אלא דמיעוט יש שאינן מסולקות וכיון דאיכא פיקו"ן מהולד ל"א בתר רובא וא"כ וכו' נימא לענין חשש מנקת עצמו שהוא משום פיקו"ן משא"ך במקום שאין לחוש לאיסור מנקת בגוונא דנ"ד אזלינן בתר רובא דאינה מתעבר' ולא שייך הבחנה. (כן נמלא רשום בפנקסי מזמן שהיה בידי הס' הנז' בתו"ש ועתה אמ"א).

והנה מ"ש בשאלה דהבן יונק אצל מנקת לא נ"מ מידי דהא ק"ל דאפי' נתנה בנה למנקת אסור וכמ"ש מרן לקמן סי"א. אך עתה אקום לענין היתר הבחנה דזה הוי אפי' באשה דעלמא שאינה מנקת ואומר דהנה אמת דבש"ס יבמות מ"ב ע"א נאמרו טעמים על ההבחנה דלס' שמואל הוא להבחין כין זרעו של א' וכו' ובגר וגייורת להבחין בין זרע קדוש וכו' אך רבא אמר דהטעם מפני איסור ערוה שמא ישא אחותו מאביו וכו' ופרש"י דבגר וגייורת ג"ך יש לחוש שמא ייבם אשת אחיו מאמו והב"ש בסק"א כתב דהלכתא כרבא וע' ברכ"י באו"ד דהביא משם ר"א גאון ז"ל דהביא גם טעם רבא גם הרי"ף והר"אש הביאו שניהם ומשמע דלא פליגי ורש"ל ביש"ש יבמות כתב משם גדול דתרוייהו איתנהו עי"ד גם ה' הלבוש נקט ב' הטעמים. ומעתה ק' על ה' אבן יקרה דא"הנ דע"פ חריפותו מצא מנוס להנהו תרי טעמי דאיתמרו בש"ם לשמואל מ"מ מה נעשה ביום שידובר בנו דברי רבא דאיכא הכא איסו' ערוה שמא ייבם אשת אחיו שיולד אח"ך ואינו אלא אחיו מאמו. וכ"ד ה' המאירי ז"ל דהך דרבא נמי איתא והוסיף עוד דאיכא למיחש שמא יפטר ובמתו לשוק שאף מת האחרון בלא בנים אפשר שהא' ג"ך הורתו בקדושה וסבורים עליו שאינו בקדושה והרי היא פוטר יבמתו בלי חליצה יעו"ש. וכפ"ז דהא נפקא דאף זו צריכה הבחנה כשאר נשים ודוק יוד אתא עובדא קמן בתשרי התרע"ט בישראל שנקשרה נפשו עם גויה אחת ולא שלו ולא שקט עד הוציא מחשבתו לפועל ועשה אשר זמם ונשאת עמה בנימוסיהם זה ב' חדשי' ועתה הפך לבו לשנא אשר עשה ושניהם יחד באים לחסות בסתר כנפיו יתברך ושואלים מאתנו לעשות כדת. וע"ז חובה עלינו למען דעת מה לעשות להם כדי לקדשם בחופה וקדושין כדמו"י.

ובטרם תחיל האר"ש סדר טהרתן נקומה ונעלה ע"ע הבחנת ג"ך דפסק מרן דשפחה וגייור' שהיו נשואות לבעלים בגיותן ונתגיירו צריכין להמתין ואפי' גר ואשתו עכו"ם שנתגיירו מפרישין אותם ץ' יום כדי להבחין וכו' ולפי הנראה דין זה הוא הלכה פסוק' מוסכם מכל הפוס' אולם ה' מוהר"א הלוי ז"ל בס' עין משפט הנ"מ על ידי באה"ע סי' ד' נפק דק ואשכח דאיכא מאן דס"ל דא"ץ להמתין והזכיר זה הפמ"א בח"א סי' פ"ז וכתב שזהו דעת רש"י וכאשר רמזתי זה בנדפס. ורצה לעשותו מחלוקת ומר הוא דקאמר דבמידי דרבנן דינא להקל אלא דשוב חזר בו. ולענין דינא לא נפק"ל מידי כיון דמרן ז"ל פסק להחמיר וקבלנו הוראותיו ואין לומר דכיון דהאיש הבא עליה הוא ישראל דאע"כ שחטא ישראל הוא א"כ לא שייך כאן להבחי' בין זרע שנזרע בקדושה לאינו בקדושה כיון דזרע ראשון גם שני מישראל קאתי ודברי מרן אינם אלא בגר ואשתו דשניהם נטמעים אבל לא בגוונא דנ"ד דהא ליתא דכיון דק"ל ישראל הבא על הכותית ולדה כמוה וכמ"ש בקידושין ס"ו ע"ב ופסקו מרן בסי' ר' ס"ה א"כ שייך שפיר להבחי' בין זרע שנזרע בקדושה לשלא בקדושה דאם היה מעוברת הולד הוא גוי ולכן צריך הבחנה למ"ד.

גם אין לפקפק דעל מה זה צריכה הבחנה לפי מאי דק"ל ביו"ד סי' רס"ח ס"ו דגויה שנתגיירה והיא מעוב' בנה א"ץ טבילה והיא מימרא דרבא ביבמות ע"ח ע"א. אשר לפ"ז ממ"ן א"ץ הבחנ' דאם אינה מעוב' הא אינה מעוב' ואת"ל שהיא מעוב' הלא הולד נכנס לדת יאודית בטבילת אמו ומאי נ"מ אם נזרע שלא בקדושה הרי הוא כישראל לכל דבריו ע"י טבילת אמו ורבא דס"ל להך מלתא איך נתפייס בשים במה שהשיבו לו להבחין בין זרע שנזרע שלא בקדושה דעדיין נ"מ טובא לכשיולד דאם היא מעוב' הנה אמת דיוצא הולד מכלל גוי בטבילת אמו מ"מ הרי הוא גר כיון שהורתו היה שלא בקדושה וכיון דיש לו דין גר הוא פסול לאותם הדברים שהגר פסול עליהם ובפרט לענין יבום כיון דק"ל דאם מן השפחה ומן הנכרית אע"פ שהיתה לידתו בקדושה מאחר דלא היה הורתו בקדו' אינו מזקק את אשתו והיא משנה ערוכה ביבמות צ"ז ע"ב ופסקה מרן בא"ע סי' קנ"ז וזהו ברור בדברי רש"י ביבמות מ"ב ע"א ד"ה ויפטר את יבמתו וכו' ויעו' בדברי ה' עין משפט דרכ"ז ע"ד שכתב כן במילות קצרות. ועוד היה נ"ל נפקותא אחרת לפי מאי דק' ביו"ד שם ס"ז דקטן בין שגיירוהו ב"ד בין שגיירו אביו יכול למחות משיגדיל ואין דינו כישראל מומר אלא כעכו"ם ע"כ ולכן צריך הבחנה דאם כבר היא מעוב' אע"פ שטבל עמה יש לו דין גר ויכול למחות כשיגדיל אבל אם אינה מעוב' הולד שחלד אין לו דין גר ואינו יכול למחות כ יגדיל. אך רא תי להפ"ת שם ביו"ד סק"ה שכתב משם ה' תפל"מ דאם היתה הורתו שלא בקדו' ולידתו בקדו' אינו יכול למחות ומשם החת"ס בסי' רנ"ג הביא גדולה מזאת דכל שנתגיירו עמו אחד מאבותיו כמה מרבוואתא ס"ל דאינו יכול למחות כשיגדיל עי"ד וא"כ לא נשאר אצלינו בלתי הנפקותא הראשו' שאמרנו וע' שערי רחמים ח"ב א"הע סי' ז' דע"ג ע"ד מ"ש משם הג' אבני מילואים ע"ש. באופן דלפי האמור האנשים הבאים בשאלה דנישאו זל"ז בתורת אישות צריכים הבחנה כיון שהיא כותית וולדה כמוה ועלינו לידע אם היא מעוב'. ופוק חזי לה' עין משפט שם דעם שהיה נ"ד במומר ומומרת שנישאו זל"ז עכ"ז הצריכם המתנה לחומ' וכ"ד הפמ"א בח"א סי' פ"ז והתו"ח סי' ס"א וכמ"ש א"ה בהגהותי שם וכן עשו מעשה רבני שלוניקי כ"ש בנד"ז שהיא גויה גמו' דפשוט דצרי' הבחנה.

וכזאת וכזאת ראיתי בס' נוה שלום לה' מורא"ח ז"ל בדמ"ט שהביא מעשה רב מהר"הג מוהר"ם פארדו ז"ל במי שהיתה באיסור שנים רבות עם איש ישראל וילדה לו בנים בגיותה ואח"ך נתגיורה וב"ב שנתגיירה נתקדשה לו כדמ"וי ע"פ הוראתו ומפרש לה ה' מוהר"אח דלדעתו מ"ש מר"ן דצריכה להמתין ג"ח כדי להבחין ה"ד כשהיו נשואים בדרך אישות ולא באופן שהיו כדרך זנות ואע"ג שכבר ראינו שנתעברה וילדה ולא נהפכה אפשר דנתברר להם בעת ההיא שאינה מעוב' לו חששו לזה כיון דמדרבנן היא הבחנה זו אזלינן לקולא י"ש דבר הלמד דגם הרב הוא משלנו דכל שהיו חיים בדרך אישות צריך הבחנה ג"ח.

האמנם חזה הוית למר ידידנו הרב רפאל בן שמעון נר"ו בתשו' כי באה בס' תע"ל ח"ג סי' ל' דקאי מר באיש שנכשל עם נכרית וילדה לו בנים והיא מניקה את בנה אשר ילדה לו מקרוב כ"ב חדשים ורוצים להנשא זל"ז כתב דא"ץ הבחנה דמה שפסק מרן על שפחה וגייורת שהיו נשואות לבעלים בגיותם שצרי' להמתין ג"ח יש לחלק דהתם גם הבעל היה גוי והיו נשואים שניהם בגיותם אבל בנ"ד הבעל ישראל והיא גויה ונתעברה ממנו וילדה וכבר נבחן מהו הזרע הזה וכו' עי"ש וזוהי שקשה דמי הגיד לו דמרן קאי בשניהם גויים אבל בבעל ישראל א"ץ הבחנה דכיון דהולד כמוה בודאי דצריכ' הבחנ' אפי' בבעל ישראל להבחין בין זרע קדוש לאינו קדוש וככל האמור לעילא מן כל. ומי הכריחו לפרש דברי מרן באופן זה דאפי' תימא דמרן קאי גם בנשואה עם ישראל עכ"ז היה יוצא דינו בדימוס ע"פ מה שחילק דבנדון שלו לא שייך הבחנה אי פשוט דרוב מניקות אינן מתעברות ובפרט שלא יש זמן ברבה שילדה ויתר החלוקים שכתב שם וצ"י. אמר מעתה לפי דברינו דדברי מרן הנה הנם אפילו בנשואה עם ישראל הוא ברור דבנ"ד צריכה להמתין ג"ח.

ואשא עיני ואראה בדברי ה' רב"ש נר"ו שם דבנדון דקאי מר שילדה בנים וזו היא ראיה שלא נתהפכה דאז אין לחלק בין דרך אישית לדרך זנית ח דש מדעתו וראה ות"ר בלי הבחנה אשר הוא זרוע ימין לנ"ד דכתב וז"ל והעולה על כולנה דבנ"ד אין תועלת בהפרשתם ולהרחיק זמן הנישואין שהרי הם שרויים יחד בבית אחד כי אין להם שום מכיר ומודע וכשהם שרויים יחד הדבר ברור שלא יפרדו זה מזה וא"כ יותר טוב להשיאן ומוטב שיאכלו תמותות שחיטות מתמותות נבלות ושאל ממוה''ראח אם דעתו משכמת עמו להתיר כדי לעשות מעשה בכל פעם שיבא לידו ענין כזה וע"ז השיבו שם בסי' ל' וז"ל הנה אמת כי הייתי חוכך בזה להחמיר כשנתעברה וילדה בזנות שראינו שלא נתהפכה יפה יפה מ"מ אח"ך ראיתי במעשים אחרים שבאו לידינו שלא היה באפשרות להרחיקם וסמכתי על הוראתו של הרה"ג מוהר"מפ ז"ל שלא חש לזה וכבר הורה זקן ושנה זו אירע מעשה בלונדון ונשאנו ונתננו עם הרב של האשכנזים ועלתה הסכמתינו שיותר הגון להשיאם בהיתר ויפה כיון מעכ"ת להתיר וכו' והא ודאי היכא דאפשר להפרישם נכון הדבר לעשותו ע"כ והני טעמי שייכי בכ"ד דאין כאן אופן להגייורת הנז' שתשב היא לבדה מופרשת ממנו ואיכא למיחש לתקלה ואם תשב בביתו יותר נקל לחשש שלא יוכל להתאפק מלבא עליה ואיכא הכא ארזי לבנון שעשו מעשה הרב המ"פה ומוהרא"ח ורב האשכנזים ולהבדיל בין החיים מוהר"ר ב"ש נר"ו והיה נראה להתיר ובפרט דעיקר חייוב ההבחנה בין זרע שנזרע בקדו' לשלא בקדושה אינה אלא מדרבנן. אך מיראי הוראה אנכי. והגם שאנן בדידן עשינו מעשה כזה וכנז"ל באות ח' אך היה שם סמך גדול דעברו עליהם שתי שנים ולא ילדה ויש מקום לומר דנתהפכה משא"ך בנדון זה. ומ"מ מי שירצה להתיר בנדו' יש לו סמוכים דרבנן רבני אלפין.

וזאת מן המודיעיית דדחיתי אותם מיום ליום שלא להתיר בלי הבחנה וביני ביני הגידו לי שבא לה האורח כנשים ועל ידי זה התרתי בשופי דהרי כתב מוהריק"ש ז"ל בתשו' סי' קכ"ה דמעוברת היא מסולקת דמים וכיון שבא לה האורח אות היא כי אינה מעוברת. והגם דרבים פליגי על סברא זאת דמוהריק"ש ועל ראשיהם הרדב"ז במ"ג סי' תכ"ג יע"ו שיו"ב יו"ד סי' קצ"ב ופ"ת שם סק"ב מ"מ חזי לאיצטרופי הך טעמא עם מ"ש לעיל בריש אמיר' דאיכא מרבנן דסברי דא"ץ הבחנה מעיקרא. מצורף לזה ס' הרבנים הנ"ל שעשו מעשה להשיאם תוך ימי ההבחנה להצילם ממכשל וה' יצילנו משגיאות בגבורות ישע ימינו.

י"א סי"וד בהגה ודוקא שעבר במזיד. אשה שנשאת לאחר ג"ח מההבחנה ונמצאת מעוברת וטוענת שלא ידעה שהיתה מעוברת אי דיינינן לה כמזידה וכייפינן לגרש או כש גגת דינא הוי דנאמנת ודי בהפרשה. חיי אריה סי' ג.

י"ב סי"ג ש"ע גזרו חכמים שלא ישא אדם ולא יקדש מעוב' חברו וכו'. טעמא דמלתא מבואר יבמות מ"ב ע"א דהוי אי משום דחסא ואי משום דדלמא מעברה ומעכר חלבה. ע' הרמ"בם פי"א ד"ה גירושין ובכ"מ ובלח"מ שם ובי"דא מ"ק הגהב"י סקי"ו וה"ט משום סכנת הולד ובירושלמי דסוטה פ' ארוסה איתא לא ישא אדם מעומ' ומנ"ח וחם נשא עליו הכתיב אומר אל תסג גבול עולם ובשדה יתומים אל תבא והביאוהו התוס' בסוטה כ"ו ע"א ד"ה לא ישא ובודאי דלא פליגי ת"ד עם הירוש' בטעמים דגם הירוש' מונה דאיכא טעמא דסכנת הולד אלא דדרשו ג"ך דיש בזה אזהרת הכתיב דאל תסג גבול עולם והוי אסמכתא בעלמא דאי הוי דרשה גמו' נאמר דוקא באלמנה דשייך לומר ובשדה יתומים אל תבא ונ"מ דגרושה מותרת וכמו שכ"ר לה"ג חתם סופר בח"א א"הע סי' ג"ל שכתב וז"ל לכאורה מאסמכתא דירוש' משמע קצת דוקא שדה יתומים והיינו אלמנה אבל בן גרושה וזונה שהאב חי ואינו יתום ליכא איסורא אבל המעין שפיר יראה דאדרבא מדברי הירוש' ואסמכתא דיליה זכינו לעמד על עיקר טעם דגזרת חז"ל במנקת חברו לא כמו שנתלו הגדולים לחלק בין היכא דמשעבדא ליה להניק אלא עיקר הטעם משים שמשיג גבול עניים שמקפח פרנסת הילד הזה והו"ל יורד לתוך אומנות חברו וכו' וכיונתי לדעת גדול המורים הוא הג' בית מאיר בתשו' צלעות הבית סי' ד' וכו' ויתומים לאו דוקא וה"ה זונה וגרושה וכו' ולפי מה שהנחנו דהוי יורד לתוך אומנות חברו א"כ הך תינוק בעי חייותא ועליו תיסוב איסו' דרבנן כמו בכל תולדות ע"כ. נמצא דכפי ת"ד הוא מצד הסכנה ובא הירוש' והשמיענו דגם מצד הדין זוכה הילד. ושו"ר להפ"ת בס"ק ח"י שהביא לנו דברי הג' ב"מ יותר בהרחבה וז"ל וביותר לפי הטעמים שכתב בס' בית מאיר דתקנה זו שלא ישא אדם מעו"ח ומנ"ח אינו איסורא (נ' דצ"ל סכנה המגיה) ביחוד אלא דינא הוא מעיקרא ומטעם פיסוק חייותיה של תינוק שזפה בשדי אמו כמי שזכה בפריסת מצודה ובהצטרף נמי ספנתא החמירו בתקנתם לגרש אם עבר ונשא וכו' עי"ש דאופן דטעמא דורוש' אינו חולק את"ד וכדאמרן.

ואני אמרתי דרך אחר בפירוש דברי הירוש' והוא דיש לדקדק בדבריו שקתני ואם נשא עליו הכתו' אומר וכו' דאם בא לתת טעם למ"ש רז"ל דלא ישא מעו"ח הי"ל לסמך דרשא זו אפסקא דמתני' לא ישא מעו"ח וכו' משום ובשדי יתו' אל תבא ולמה הפסיק באמרו ואם נשא עה"כ אומר וכ' אך לפי דעתי הירוש' בא להשמיענו טעם למ"ש בגמ' דאם נשא יוציא דמשום טעמא דסכנה היה די לומר דלא יקח לכתחי' אך אם עבר ונשא מאי דהוה הוה ושומר פתאים ה' ומן השמים ירוחמו וכמו דאמרי' גבי דידיה לכן הביאו בירוש' מקרא דכתיב ובשדה לתו' אל תבא כלומר כמו שדה יתומים שלא תבא לכתחילה ואם באת חייב אתה להשיבו כי גואלם חזק והוא יריב ריבם כמו כן אם עברת ונשאת צריך אתה לגרש וזהו חידושו. יהיה מה שיהיה ת"ד והירוש' לא פליגי בטעמא זכי אחד השמיענו דבר אחד,

והאורך. לצורך. לפי שראיתי בס' מחנה חיים ח"ב אה"ע שבא לידי בתו' שאלה בימים שהייתי במרחצאות וכמעט שעברתי עליו בהבטה בעלמא ראיתי לו באה"ע סי' יוד וסו"סי י"א שכתב דלפי מ"ש בירוש' דטעם איסור מעוברת חברו הוא מטעם אל תסג גבול עולם ובשדי יתומים וכו' ה"ד אם בשעה שמת הבעל כבר עברו מ' יום משעת עיבורה דנקרא עכ"פ עיבור בר אורותי אבל אבל קודם מ' יום הוא מייא בעלמא בשעה שמת הבעל ונפסק שעבודא מבעלה ומאין נעשה שדה של היתום ולפ"ז בנדון שילדה אחר ח' חדשים שמת בעלה א"כ לא היה העובר בן מ' יום בשעה שמת האב ומותרת להנשא ע"כ ואנן תורה שבע"פ קרינן לה ואין עתה הספר בידי לחזר ולעיין בדבריו דקבע מסמרות על טעם הירוש' ותמציא ממנו דין דאם לא הוכר העיבו' בשעת מיתה אין כאן איסור מעוב"ח דבר שלא בא בפי שום רב ורבן שקדמוהו דאפי' נימא דטעם הירוש' לחוד והוציא את הדין לפי טעם זה מה יעלה לטעם סכנה האמור בש"ס דהתם לא שייך לחלק מאומה. אבל האמת דהירוש' בא להשמיענו דמלבד טעמא דסכנה איתיה ג"ך דינא דיורד לאומנות חברו וא"הן היכא דלא שייך טעם זה איתיה לטעמא דסכנה כ"ש לפי מה שפירשו הב"מ והחת"ס דהוי כמו פורם מצודה נמצא דאין כאן ירושה מצד האב דנאמר דאין כאן ירוש' דלאו בר אוריתי הוא ושעבודא נפסקה וכמ"ש הרב רק הוא מטעם זכייה. ולדידי דברי הרב מחנה חיים צ"ע ואה"מר אין דינו עולה יפה ומי שהספר בידו ישים עיניו בו.

י"ג אשה שהמירם וישבה עס גוי בזנות בלא נישואין וילדה ממנו בנים ונהרג הגוי ויש לה ממנו ולד בן ח' חדשים יונק אצל מנקת ורוצה להנשא לישראל ע"פ דת ישראל אך רוצה שיהיו הנישואין תוך ימי ההנקה (ע' לעול אות ע') כתבתי בזה ואי לאו הכי תשב בהמניקה נראה להתיר דאפי' לדעת רמ"א ביו"ד סי' של"ד דאין לחוש להגזמה שיצא לת"ר מ"מ בנדון כזה שכבר המירה בודאיי יש להאמין לדבריה שלא תשוב בר"י דכיון שאינו מחוסר מעשה בודאי תשאר כך ע' תוס' חולין ט"ל ע"א דבנשחט ע"מ לזרק דמה לעכו"ם חייב מיתה וע"ע ע"ז ריש דל"ג כי תניא ההיא בישראל מומר וכו' ואין להשגיח בזה על איסור מנ"ח וזה ברור. אבן יקרה אה"ע סי' יוד. ומדבריו נראה ברור דלא רצה להשתמש בסב' הצוי"בי דס"ל דמנקת חברו אמרו אבל לא מנקת גוי רק דעתו כס' החול' שהובאו בפ"ת סקי"ח דאין לחלק בין מנקת אשת ישראל למנקת אשת כותי. גם ס"ל פמ"ש אנן בענייותין בנדפס אות כ"ג דגם מנקת מומר אסרו דמומר יש לו דין ישראל דאע"פ שחטא ישראל הוא וה"ן אע"ג שהמירה עכ"ז דין ישראלית יש לה וולדה כמוה דא"לה למה לן למשקל ולמטרי כל שהיא וולדה אינם ישראל וכיון דיש לה דין מג"ח גמור ולכן הוצרך להתיר מטעמה דחיישינן שמא תצא לת"ר. גם שם בסי' י"ב עמ"ש הטו"ז ביו"ד סי' של"ד ונסתייע מתשו' מוהר"י מינץ דהוא מהמתי' כתב דיש להביא ראיה לדעתו מסוגיית הש"ס קידושין דפ"ט דאושפיזכניה דר' שמלאי ממזר היה וכו' ולכל הדעות ממזר אסור בשפחה מדרבנן ע' טו"ז סי' ד' סקי"ב ומ"מ מתירין לממזר לישא אשה שפחה משום תקנת הבנים ק"ו שיש להתיר איסור מנ"ח דרבנן משום תקנת האשה והבנים עי"ד. והגם דס"ס ענין זה אם יש להתיר איסור משום שמא יצא לת"ר הוא מחלו' עצום בין הפוס' וכאשר אספתי בזה בנדפס סי' א' אות מ"ז וכפי הרשום שם רוב הפוס' ס"ל דאין להתיר אפשר דבנד"ז כ"ע מודו דש"ה שכבר המירה וכמ"ש הרב וק"ל.

י"ד אם יש להקל לישא מעו"ח בשביל תועלת היתו' נחלקו בזה הפוס' דה' שבו"י בח"א סי' צ"ה התיר ודוקא אחר לדתה ושלא תתחיל להניק כלל וחלקו עליו ע' באה"ט ס"ק י"ג ופ"ת סקי"ד. עתה בש' התר"פ באו לידי בתו"ש שו"ת מוהרש"ם ח"ג ובסי' קע"ו כתב וז"ל ובעיקר הדבר אם להקל לטובת היתו' עמש"ל בח"א סי' צ"ט בשם תשו' תפארת צבי דאם הוא לטובת אותו ילד עצמו יש להקל ובתשו' מים חיים א"ח סי' י"ד פסק ג"ך אם הוא לטובת היתומי' וכו' ובתשו' ב"ש א"ח סי' ך' הביא שהרב המקל היה הגאון וכו' אלא שחלקו עליו את"ד. וע' לקמן סוף אות כ"ה.

ט"ו אם הבעל איבד עצמו לדעת אין לאשה דין מעו"ח דכיון דטעמא הוי משום שנשתע' האשה להניק אפי' אחר המיתה לא נשתעבדה אלא במת מן:

השמים אבל לא כשאיבד עצמו לדעת. מחנה חיים שם בחא"ע סי' יוד וי"א.

ט"ז מנקת שאינה אמו ע' בנדפס אות כ"ב מ"ש בזה. וע' משנת ר' אליעזר ח"ב בזכרונות מע' הא' אות ב' שהביא משם הרא"ה דאף במכירה לא מחייבא י"ש.

י"ז אשה מנקת מבעל משומד שמת ע' בנדפס אות כ"ג ועמ"ש שם אי במחלל שבת נאמר אע"פ שחטא ישראל הוא. ע' בתשו' לא"ח בחשון התרע"ה שהרחבתי הדבר בזה בס"ד וע' לעיל אות י"ג.

ח"י שם ש"ע עד שיהיה לולד כד"ח. עתה שנשתנו הזמנים וכל אשה מנקת גומלת את ולדה כבן י"א או י"ב חדש ולמרבה עד ט"ו חדש אי שרינן לה להנשא אחר י"ח חדש הארכתי בזה בתשו' תשרי התרע"ח והיא בסי' י"א והמה בכתובים והעלתי לדינא דהיכא שיש זמן שכבר נגמל הילד וגמלתו מפני סיבה יש מקום להקל אך אם הילד יונק עדיין מאשה אחרת לא מלאני לבי להתיר רק בצירוף טעמים אחרים לך נא ראה. עכשיו בא לידי ס' שמן רוקח מהדו' ג' ושם בסי' כ"א הביא דברי רב א' שרצה להקל בז"הז שהרופאים מזהירין לרוב נשים לגמל ולדותיהן אחר ה' או ו' חדשים מפני צער גופן וחושבין הדבר לסכנת אשה אם תניק לזמן מרובה וכבר עשו כן הרבה נשים והולדות אינן מסתכנין מזה ולולא דמסתפינא הו"א כי יש מקום איתנו להתיר לכמה נשים אחר כלות ימי ההנקה הנהוג בזמנינו אך מי האיש אשר לא יעלה מורא על ראשו ולא ישמר נפשו להקל דבר שהחמירו בו הראשו' וכו'. והרב המח' תמה עליו דא"כ יתבטל תקנת חז"ל ישתקע הדבר ולא יאמר ופשוט הדבר דאפי' אם יתקבצו עתה כל חכמי ישראל אין בידם לבטל דברי הראשו' יש"ב.

י"ט שם ש"ע וחדש העיבור עולה למנין כד"ח. הגם דמרן פסק לקולא רבני שלוניקי חששו לענין מעשה להחמיר וכמ"ש מו"ר הרב"ד בא"הע ד"ה ע"ב והובא ביד"א הגב"י ס"ק ט"ו. ומעשה היה באשה מנקת שגמלה בנה לט"ו חדשים ורוצה להנשא סוף כד"ח והיתה שנה מעוברת בתוך הכ"ד והעם היו מרננים על איש אחד שבקש לפתותה והסכימו גדולי הדור שבשלוניקי להתירה ב' או ג' ימים אחר הכ"ד. והגם דרבני עירנו הסכימו להחמיר היינו כשגמלתו סוף כד"ח שיש לחוש שיחזר לינק אבל כשעבר זמן שגמלתו והוא אוכל ושותה כבריא רחוק הוא שיצטרך לחזר ולינק. ומה גם דאיכא סניף מ"ש הוד"א דבענין זה אמרי' יום א' בחדש חשוב חדש ובהצטרפות כל זה הסכמנו להתיר. מוהר"א ב' דוד ז"ל (בע"ס תפארת ארם) בתשו' כ"י וע' בסמוך.

ך' שם בהגה וי"א דלכתחי' יחוש לחדש העיבור. ע' פ"ת סקט"ו מ"ש משם הנוב"י דחלק על מוהר"ם. והג' בס' יאודה יעלה סי' כ"ב חלק עליו וכתב דהדין עם מוהר"ם. אך במ"ש דאם גמלתו זה זמן רב יודה מוהר"ם נכון וברור למעשה וכן הוא בחידושי אנשי שם משם גאון וכן בתשו' יעלת חן סי' ע"א בנתנה בנה למנקת דא"ץ להמתין גם חדש העיבור וע' חינוך בית יאודה סי' קכ"ז את"ד.

כ"א שם ש"ע בין שהיא מזנה וכו'. אם הולד נתנוהו לדיר הערלים וזה ששה חדשים שלא נודע מה היה לו וי"א שמת וכבר נשאת יש להתיר מחמת ס"ס ס' אם הלכה כהאומ' דבמזנה לא תקנו ואת"ל דהלכה כהאומ' אף במזנה דלמא מת הולד ועבדינן ס"ם נגד מר"ן. פוסק א' הוב"ד בהמאסף ש' התרע"ג כרך ב' סי' ג' והגם דבנדון המובא שם צירף כמה ספקות להתיר ריוחא אשכח.

ב"ך היכא ששניהם מודים שממנו נתעברה כתבתי בנדפס אות כ"ו דהסכימו הפוס' להתיר ושכן נעשה מעשה בשלוניקי יע"א. הן עתה ראיתי בס' משנת ר"א ח"ב א"הע סי' כ"ג דע"ח שעמד בזה והביא משם ה' שפת הים א''הע סי' י"ד שלא מלאו לבו להתיר. וברוחב מבינתו העלה להתיר ורמז לה' יד המלך שעמד בזה.

ובמעשה זה צריך לכתב לזכרון שהבן הנולד הוא רק ספק אם הוא מבעל זה כי פן יארע עסק חליצה או יבום ולדעת הרמ"בם אינה ניתרת בלי חליצה הפ"ת סס"ק י"ח משם הג' נוב"י. והכי נקטי להלכה רבני שלוניקי וכמ"ש בס' ירים משה דנ"ן ע"א ס"ק י"ח ורמזתיו בהגהותי לס' עבודת השם דב"ן ע"ד שהסכימו לכתב בכתו' בנוסח זה. זאת זכרון שבנדון שלפנינו אזלינן להחמיר לענין יבום וחליצה שאם לא ישאר לבעל הנז' שום זש"ק אתר מיתתו כי אם זה הילד הנולד מעיבור זה דוקא שאזי לדעת הרמ"בם ומרן אזלינן לחומרא ונחשב הולד הנולד מעיבור זה כבנו ואינו יכול היבם ליבם לאשה זו וכ"כ אם יהיה להבעל הנז' אשה אחרת אינו יכול היבם ליבם אותה. ולהתירה לעלמא לאשה זו וכן לאשה אחרת שתיהן צריכות חציצה ע"כ וכן נהגו בשלוניקי וכן הנהגתי אני פה סופיאה יע"א. וע"ע בנדפס לקמן סי' קנ"ו. ושמעתי דבקושטא רבתי לא נהגו כן. ובהיותי שמה בשנת התרע"ה שאלתי את פי רב רחומא"י כמוהר"ר סאבאן נר"ו ואמר לי כי מעולם לא נהגו כן רק הוא התחיל לנהג כן בפנוי ופנויה דעלמא אך לא במשודך עם משודכתו דגייסי טובא בזמננו זה בעוה"ר וכה הראני בס' מטה לחם ח"ב העולה על מה"ד שהרב ז"ל עמד ע"ע זה וכתב דא"ץ לכתב שום תנאי. וה' המגיה ידי"ן נר"ו חילק כנז' וזה היה כמו רגע ופנאי לא היה לי לעמד ע"ד וכעת אני לא שניתי.

אחז"ר עתה ש' רפא"ת כשהייתי במרחצאות של באדין בא לידי סי' אבן יקרה מהדו' תניינא וראיתי לו בסי' קנ"ז שכתב דאפי' לדעת הרמב"ם שצריכה חליצה לדעתו הוא רק כשאשה אחרת נתעברה ממנו לא אותה האשה שאנו דנין עליה אם צריכה חליצה אבל אם הספק הוא באשתו שאנו דנין עליה אם מותרת לשוק בלי חליצה ולפי שאנו מסופקים אם העובר הוא ממנו דאז אם היא אומרת שהעובר ממנו אע"פ שבודאי נתעברה קודם הנישואין בזה גם הרמב"ם יודה שאינה צריכה חליצה וטעמא רבא איכא לחלק בזה דהא כתבו התו"ס בחגיגה י"ד ע"ב ד"ה בתולה דאפילו לר"י דס"ל לא מפיה אנו חיין מ"מ היכא שגם היא בכלל האיסור נאמנת ע"ש וא"כ בשלמא כשאשה אחרת אומרת שנתעברה מזה שפיר י"ל דאינה נאמנת דהא היא אינה בכלל האיסור אם תנשא אשה זו לשוק בלי חליצה משא"ך כשהאשה עצמה שאנו דנין עליה אומרת שנתעברה ממנו אם אינה ממנו ותנשא לשוק בלי חליצה קעברה היא על לאו דלא תהיה אשת המת החוצה וע"כ בודאי נאמנת את"ד. וע"ע לקמן סי' קנ"ו על ס"ט בס"ד.

כ"ג אם הנחשד מודה שבא עליה רק דטוען שמא זנתה עם אחרים כשם שזנתה עמו יש מקום לומר דלית לן למיסר משום ליתא דשוייא אנפשיה חד"א ה' משנת ר"א ח"ב סו"סי כ"ג.

כ"ד אם בתחילה כיחש ואח"ך הודה שהולד ממנו עמ"ש האחרו' בזה דצריך אמתלא ואיכא מ"ד דלא מהני ע' פ"ת סקי"ח. ואם בתחילה כחש ואח"ך כשאמרו לו שתק ולא נתן אמתלא ע' מ"ש בזה בתשוב' תמז התרע"ה והיא בסי' ה' והמה בכתובים וע"ש עוד.

כ"ה שם ש"ע וכן אם גמלתו תוך כד"ח לא תנשא בשנה הזאת מ חם התרע"ז בהיותי במרחצאות של באדין נשאלתי מעיר סופיאה על ידי טיליגראם ע"ד אלמנה אחת שהניחה בעלה מנקת בהיותה ולד בן ה' חדשים והניקה אותו עד היותו בן י"א חדשים ומחמת חסרון החלב הוצרכה לגמלו וגדלתו עד עתה היות בן י"ח חדש. ואיש אחד אהב אותה ונשתדך עמה על לא הודע שאסורה לו. ובכלל תנאי השידוך הוא שנתחייב הבעל לזון ולפרנס ולגדל את הילדה הזאת ולהניחה בבית הספר ולהשיאה מנכסיו וכל זה באהבתו אותה והתנאים האלה יהיו נכתבים בכתובה וגם בנוטארייו. ויהי כשמעו שהיא אסורה לו קודם כלות כד"ח הוא ענה כי א"א לו להמתין והוא יבטל השידוך אם לא יתירוהו לכונסה וכשקבלתי התליגראם השבתי תכף שמותרת להנשא יהיה מחמת חסרן החלב או יהיה מחמת החיובים אשר יתחייב הבעל בשטר כתובה ובפרט שיכתב ויחתם בערכאות כן אשר לא יוכל לחזר. ולא אחר הנער לעשות הדבר. כן השבתי בתורה שבע"פ מבלי היות שום ספר לפני.

ואחרי שובי העירה לשלום עיינתי בפתגם דנא וראיתי שעל נדון כזה נשאל ה' מים חיים ראפא' בסי' י"ד והעתיק דבריו המאסף לכל המחנות ה' שד"ח במע' אישית סי' ג' אות כ"ה והעלה להתיר מארבעה טעמים א' דלדעת האמ"ש שהביא הב"ש אפי' לכתחי' מותרת להנשא. ב' מצד שהאשה היא אפוטרופא על נכסי בעלה הא' ואינה צריכה לתבוע מהיורשים. ג' מפני שגמלתו ע"י אונם שנתהוה לה בדדים דם ומוגלא וכמו שצדד להתיר בזה ה' סידורו של שבת. ד' מפני תקנת היורשים שלא יהיה הפסד ליתומים וכו' ולכן אחר שעברו ח"י חדשים ללדת הולד ומחמת כל הטעמים הנ"ל יש לסמך על הג' בנ"י בקוניא שהתיר אחד ט"ו חדש כדי שלא להפריד השידוך עכת"ד. וס' מים חיים הנ"ל לא נמצא אצלנו והעתקתי לשונו אע"פ שדברי באו בספר מפורסם בעבור שיש לי לישא וליתן על הטעמים שנתן.

והנה הטעם הא' אינו משלנו דתשו' ה' אמונת שמואל שהביא הב"ש בס"ק ל"ז התם קאי באלמנה עשירה והתירה הרב להנשא משום דלפי דעתו אעיקרא אינה חייבת להניק ומלבד דכבר חלקו עליו האחרונים ע' באה"ט סק"ג ופ"ת סק"ל. עוד זאת דבמאי דאנן קיימין שאינה עשי' גם ה' אמו"ש יודה ופשוט. ועד השלשה ל"ו בא הטעם הג' שגמלתו ע"י אונס והביא כן משם סידורו של שבת. הספר אמ"א אבל הוא טעם נכון דמה שאמרו בש"ס גמיתו אסור הטעם הוא שמא תמהר לגמלו ובכי האי דהוי מחמת אונם לא גזרו דמה שגמלתו הוא בסיבה עשייה. האמנם אינו שייך בנ"ד דטעם ההגמל היה בעבור שהיה לו חסרון חלב ובדברי מרן שלפנינו כתוב או שפסק תיבה בחיי בעלה דמבואר שלא בחיי בעלה אסורה ול"ד לצימוק דדים וכמ"ש בהדייא ה' ח"ץ בסי' ס"ד. וגדולה מזאת מצאתי בס' תשובת רי"מ (ר' יצחק מאיר) הנד"מ שנזדמן לי כרגע שבסי' ט"ל ח"ק על הח"ץ וכתב דצימוק דדים וסכנה אין להתיר באלמנה דבשעה שמת בעלה היה לה שם מנקת עש"ב. ולפי דעתי המעט הוא חומרה גדולה היא זאת לצימוק דדים וסכנה אבל בפיסוק חלבה לחוד איני רואה בזה להתיר. אולם הטעם הב' שהאשה אינה צריכה לתבוע מהיורשים שייכא שפיר בנ"ד שהבעל נתחייב בחייוב גמור לפני הממשלה ובדינא ודיינא מוציאין ממנו. ומה גם שהיא האשה תהיה עקרת הבית ויכולה למסמסה בביעי וחלב מאשר איתה בבית אפי' בלתי ידיעתו שייך שפיר להתיר. ועל ארבעה מפני תקנת היורשי' גם זו לטובה לעזר ולהועיל בנ"ד שנתחייב בערכאות לגדלה ולחנכה ולהשיאה לאיש הכל מנכסיו וע' מה שרמז בזה השד"ח שם אות כ"ח. ולדאבון נפש אין שום ספר מאותם שציין נמצאים אצלנו. ודברי הגאון בגדי כהונה שהביא שם באות ל"ב המנגדין לזה אה"מ נראין רחוקים וחשש דחוק להחמיר כ"כ בלי ראיה וע' חת"ס ח"א אה"ע סי' ל' דצרף להתיר סניף זה דהנאת היתום שנתחייב לגדלו על הוצאותיו.

ברם מה שצרף לזה בסו"ד דעברו יב"ח ושיש לסמך ע"ז כדי שלא להפריד מזיווג דהיינו השידוך ע' בזה פ"ת סק"ך. ובעיקר דין זה אנכי אעלה על ארש' ענין זה איה"ר. ואודה ה' מאד בפי כי בתשרי התרע"ח כתבתי תשובה ארוכה בענין זה והעלתי להתיר היכא דיש זמן שנגמל הולד וכשגמלתו היה מפני סיבה עצומה עש"ב הלא היא כתובה בתשו' כ"י סי' י"א וע' לעיל אות י"ד.

כ"ו שם ש"ע. וכן אם גמלתו בחיי בעלה וכו'. גרושה דגמלה את בנה פחות מג"ח קודם גירושיה אם מותרת להנשא עמ"ש בנדפס בקונ' מילואים לאפד אות ב' דמותרת. והן עתה ראיתי להג' חתם סופר באה"ע ח"ב סי' קמ"ג שגם הוא העלה להתיר בגמלה בנה שתי שבועות קודם גירו' ולא חיישי' להערמה ותמ"ה יקרא על תשו' מור"ם סי' קכ"א יש"ב ואח"ז באו לידי תשו' הג' מוהרש"מ נר"ו וראיתי לו בח"ב סי' צ"ב שחלק על המתירי' ולא רצ"ה להתיר רק כשגמלתו מחמת חסרן בריאות אמו וכבר כלו י"ח חדש לילד י"ש. ושוב בש' התר"פ בהיותי בבאדין באו לידי בתו"ש תשו' מוהרש"ם ח"ג ובהשמטו' שם ד"פ ע"א כתוב למר וז"ל בתשו' נודע בשערים מ"ק סי' כ"ט פסק דגם בנתנה בנה למנקת קודם גירושין א"ץ ג"ח ומכ"ש בגמלתו ע"כ.

כ"ז עם ש"ע. או שאינה חולבת לעולם שיש לה צימוק דדים. ע' פ"ת ס"ק כ"א משם השבו"י ח"ג סי' קט"ז באלמנה מנקת אשר בהיות הולד בן י"ג חדש נמצאת מעוברת ושניהם מודים ורוצים להנשא ומוכרחת לגמל את הילד והתיר הרב מטעם דעל ידי כן נעכר חלבה ונעשית ארסיי והוא סכנה ולא רצה להתיר אם לא בהסכמת הרבנים ורמז להנוב"י דנראה חולק לזה. וע' מצפה אריה תניינא א"הע סי' ח"י דדעתו לחלק בין נתעברה מזנות שהיא פשעה דהתם אסורה לינשא וכדמשמע מדברי הנו"ב ז"ל לכשנמצאת מעוב' מבעלה והדין נותן דצריכה לגמל את הולד אם הפילה אח"ך אינה צריכה להמתין עי"ד.

כ"ח מנקת שכחיי בעלה לא הניקה בעצמה רק שכרה מנקת כי אין מספיק החלב שלה להניק לבדה יכול' להנשא לאחר ט"ו חדש בצירוף לזה שתשבע המנקת עד"ר שלא תחזר בה ושלא תנשא לבעל עד כד"ח. בית שמואל אחרון א"הע סי' ב'.

כ"ט כלה אחת אשר הרתה לזנונים ולא ידע החתן כי אם אחר כמה ימים ושלחה מביתו לבית אביה וילדה והניקה אותו כמה חדשים ואחר נתנה ילדה למנקת ואביה שילם שכר ההנקה עד שנה ואח"ך יחזיק הולד אצלו ונתחייב אביה לנגד הבעל מותרת האשה לחזר לבעל בשיתחייב אבי האשה להשכיר מנקת עד כד"ח ושתשבע המנקת עד"ר שלא תחזר. שם סי' ג'.

ל סעי' י"ב ש"ע עבר ונשא וכו' יוציא בגט ואפי' אם הוא כהן. כהן שנשא מנ"ח אחר ט"ו חדש. ע' שו"מ ח"א סו"סי כ"ד דהתיר אף בלא הפרשה. ה"ד השד"ח במע' אישות סי' ב' או"טו. וע' בתשו' תשרי התרע"ח אות יוד מ"ש והיא מוצא"ת בתשו' כ"י סי' י"א.

ל"א שם ש"ע ואם קדש מעוב' ומררח אין כופין אותו להוציא. קדש מנ"ח ע"פ הוראת חכם שטעה בדין אינו חייב לברח מן העיר ובהפרשה בלבד סגי ה' עולת שמואל (עונפורטי) אה"ע או"ג וע' בנדפס אות ל"ב.

ל"ב סי"ג מורם בהגה ואין חילוק בין התחילה להניק או לא התחילה. סברא זו הביאה מרן בסי"ד בשם יש מי שאומר וראיתי לה' פחד יצחק ע' אשה מדק"ג ואילך דרבני איטלייא נחלקו בזה מערכה לקראת מערכה וז"ל ה' המחבר שם בדק"ד ע"א כל עוד שתכף אחר לדתה גמרה בדעתה שלא להניק וחלצה שד לולדה כבר הורו מוהר"ם פרובינצאל בתשו' גם הר"ר רפאל פיזארו והסכים עמו הר"ר אברהם הכהן ועשו מעשה שתוכל להנשא תו"מ אחרי לדתה וכן הדבר מוסכם בפי הכל אצלנו שכל שאין האלמנה נותנת דד בפי התינוק בלדתה ולא רצתה להניקו כלל אינה בכלל מנ"ח וכו' וזכורני באלמנה וכו' והתירה הגאון וע' נגד מוהר"ם פאדוואה וכו' עי"ד. וע"ש כמה הקלו באיסור מנקת חברו במעשה שהיה בימיהם ויש לעיין בזה לעת הפנאי (וע' להר' רוח חיים שהביא משם הר' השיב משה סי' ס"א וס"ב במעוברת שנתגרשה אם יכולה להנשא בהתר שתתן הולד תכף בלדתה למנקת המגיה ד"ש"ן)

ל"ג סי"ד ש"ע ומשמע מדבריו דה"ה לגרושה. ע' בנדפס אות ל"ד. ועתה בש' התרפ"א בא לידי בתו' שאלה ס' שמן רוקח מהדו' ג' ושם בסי' כ"ך הובאה תשו' פוסק א' שהעלה להתיר וכתב דבטלה דעת הריב"ש נגד דעת רש"י והנ"י והר"ן וה"ה בשם הרשב"א ומ"מ הטיל תנאי דמנקת שלקחה הילד תשבע עד"ר או תדור נדרי שלא תנשא כל כד"ח וגם תשלש כל דמי ההנקה מכל משך הזמן י"ש.

ל"ד כתוב בכל בו בתשו' שבסוף הספר וז"ל שמעתי בשם ה' יו"ט אשבילייא שהורה הל"מ באחד שקדש אשה מנקת עאמ' שלא יכנס תוך זמן היניקה. ואח"ך באו לפניו לשואל אם יפול ליכנס תוך זמן היניקה כיון שר שכבר קדש. ושלח בשביל הילד היונק ובאה שהוא בריא וחזק ואמר שיוליכו הינה לנשים חכמות ויבחצוה ג' ימים בלי יניקה באכילה ושתייה ואם יכול לסבל בלי יניקה שמוא מותר מפני שיש תשש שמא יבא הוא או היא למכשול ע"כ. ומצאתי בתשו' הרדב"ז ח"א סי' שע"ט שהביא דינו של הרוטב"א וכתב אם לא שהוא רב גדל לא הייתי משכים עמו בהיתר זה גבו' ולא הבוא דבמי הכל בי. אף דהריטב"א מיירי בקדש כבר יעו' בת' מב"י מ"ת יו"ד סי' קט"ו לענין חימוד משנשתדכה שהוא לענין זה באילו קדשה וכו' וגם בנ"ד נשתדכה הנ"ל כאילו קדשה וכו' ואם עשה כבר תנאים בקנס דאיכא חרס הקדמונים יש סניף לצרף להקל וכו'. כה דבר הג' מוהרש"ם בתשו' ח"ג סי' קס"ג.

תוכן העניינים

אבני האפוד חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה