אבני האפוד חלק ב· רבי דוד פיפאנו
סימן יא
א ס"א ש"ע כשם שאסו' לבעל כך אסו' לבועל.
עמש"ל
ב מי שאמר שבא על אשת חברו בעודה א"א ונתגרשה ממנו וחפץ לקחתה אינו נאמן דאין אדם מע"ד מוהר"י טיטצק ז"ל בתשו' כי באה בס' תומת ישרים סי' ל"ג והביאו הכנ"הג בהג"הט סק"ד ואני בעניי בתשו' לאה"ע סי' י"ד עמדתי ע"ד וכתבתי דדבריו אינם עומדים בפני הראשו' ע"ש וכאשר כתבתי בנדפס או"ב הנה נא בשבט התרע"ח ע"י מעשה עמדתי עוד הפעם בע"ז ובעזר ה' ישבתי דברי הרב והעלתי דדברי מוהרי"ע ז"ל בנויים על אדני האמת והצדק לך נא ראה בתשו' לאה"ע סי' י"ג והמה בכתובים.
ג איש ואשה שנתקדשו בפני ב' עדים בלתי ידיעת ב"ד ומפני סיבה כי באו לפני בי"ד נודע מפי שניהם דהיה ביניהם זמה בהיותה היא נשואה לאיש אחר ונתגרשה ממנו בעבור הפרשייות שביניהם ואדם אין שידע דבר השכיבה הזאת והוא אינו רוצה לגרשה עתה העלתי בתשו' הנ"ל שהיא מותרת לו ואין לב"ד לכופו לגרשה ואף גם זאת שמצוה לסדר להם קידושין וכתובה. ואח"ז באו לידי תשו' מוהרש"ם ח"ג וראיתי לו בסי' ע"ה שכתב על איש שנשא אשה ובתוך הדברים ספרה לו שנבעלה פ"א תחת בעלה הא' מאיש זר בהיותה בדרך באכסנייא בעודה בשינה וכשהקיצה דחפתו וסתם פיה בידיה ולא צעקה והבועל נסע קודם אור היום ולא ידעה מי הוא וגם הבועל לא ידעה מי היא האשה. ועתה הבעל אומר שזה כמה שנים נכשל בדבר הזה בהיותו באכסנייא והוא נסתפק אם הוא והיא היא אם הבעל הוא ישראל אם החזיק זה לאונס יש להקל כיון שכבר נשאת כמ"ש הב"ש סי' י"א דבאנוסה אינה אסורה לבועל רק משום קנהא והיינו לבתחי' וכיון דליכא עדים וגם הבועל אינו יודע אם היה ברצונה מותרת היא לו י"ש וע"ע לו במפתחות הספר ושם בתוך הפוס' שרמז אנה אצלו ציון' פ"ת סי' ס"ח סק"ח בדין אונם שינה ע"ש וכפי מ"ש בסמוך נפקא במכ"ש להיתרו בנדון הרב. ועל אונם שינה אי הוי אונם ע"ע ש"ת סי' נה ס"ק ובס' שד"ח מ"ע אישות סי' א' אות י"ט ו"ך דרוב הפוס' הסכימו דאונס שינה הוי אונם. וע"ע בנדפס אות י"ד.
ד שם בהגה וה"ה אם נאסרה כשבילו לבעל וכו'. ע' ב"ש סק"ג שפירש דאם היה אשת כהן שנאנסה אע"ג דלישראל מותרת כיון דאסרה לבעלה אסרה גם לו ושבח"מ נסתפק בזה וע' פ"ת סק"ה וע' דגול מרבבה שכתב שענין זה לא נזכר בס"מ. ותמיה עליה רבנן הו"ד בס' שאל האיש מאה"ע סי' ז' אות ו' דבח"מ סה"ק יוד כתוב בהדייא הספק וע' בדברי בן הרב נרו' שם בסי' ס'י אות ו' שכתב דכבר קדמם ה' כתב סופר בחא"ע סי' ח' בקושיא זו וע"ש מ"ש ש בעיקר הדין ובס' מצפה אריה תניינא חא"ע סי' ל''ו ובס' מחנה חיים אע"ז ח"ב סי' ו' דבקש לקיים דברי הח''מ ולבסוף חזר וכתב דהאמת כדברי הב"ש וע"ע לה' שרשי הים ע"ב דס"ב ע"א שפי' דברי ההגה במי שבא על אחות אשתו ואסרה לבעל דאסורה לו ג"ך לאחר מיתת אשקו ועע"ש מ"ש בעניינים אלו.
ה איש ואשה שזינו זע"ז בחשבם שהבעל היה חי ושוב נודע שמת היה באותה שעה אי מותרת לבועל עמ"ש בנדפס אות א' וע' מחנה חיים ח"ב סי' נ"א שגם הוא מסיק לה יתרא ולא עלה על שפתיו דברי הרבנים שקדמוהו.
ו ס"ב ש"ע מי שהוציאה בעלה בעדי דבר מכוער וגרשה ה"ז אסו' להנשא לנטען וכו'. איש אחד שבילדותו אנס א"א ואחרי רבות בשנים מת בעלה ורוצה האיש ההוא לישא אותה אם מותר לכונסה לפענ"ד פשוט דאם נתארמלה מבעלה בכה"ג מותרת לו דלא מצינו דין נטען על א"א רק בהוציאה בגט אבל אם נתארמלה מותרת כך עלה בדעתי וכ"כ הג' בעל עצי אוזים. הג' מצפה אריה תניינא שם וס' עצי ארזים אמ"א. אך אני שמעתי ולא אבין ופליאה נשגבה על ב' הרבנים הנז' אין יישבו סוגיית הש"ס דכתובות ט' ע"א דבעו בש"ם על בת שבע מדוע לא אסרוה על דוד ותירצו ב' תירוצים חד דהתם אונם הוה וחד דכל היוצא למלחמת ב"ד ס' כריתות כותב לאשתו ע"ש והלא בת שבע אלמנה היתה דדוד לקחה אחר אוריה ולמה לנו לבקש תירוצים אחרים מאחר דלפי דברי הרבנים הנז' אטיקרא ל"ק מוכח ודאי דאפי' באלמנה נאמר זה האיסור ומה טעם לחלק בזה בין אלמנה לגרושה וכבר ה' מצפה אריה נר"ו שם קודם זה שקו"ט בהך סוגייא וצ"לע העודף. ואח"ז בא לידי ס' מחנה חיים ח"ב בתו' שאלה ושם בא"ע סי' ו' מבואר דאף בנתארמלה נאמר דין זה דאסור' לבועל. והגם דנ"ד איירי באשת כהן ה"ה באשת ישראל דאנוסה לכהן היא כרצון בישראל וכן מתבאר ממ"ש בסי' נ"א.
ז בהגה ב' עדי ביעור מצטרפין אע"ג דראו זה אח"ז. ה"ה ב' עדי טומאה אע"ג דטומאה דחזה האי לא חזה האי עכ"ז מצטרפין ח"מ סק"ז וב"ש סקי"ג והוא מקור נפתח בב"י ת"מ סי' ל' דבתחילה הביא דברי הר"ן פ' מי שאחזו שכתב בדעת הרי"ף והרא"ש דבדיני אישות דשייכי מד"ן בס"א בעינן להו והוא ז"ל חלק על הר"ן בדעת הרי"ף והר"אש והעלה דכל דאינו דין ממש אע"ג דנ"מ לד"ן מצטרפין והכי נקטינן. וע' להכנ"הג שם בח"מ הגהב"י סק כ"ז שכתב בשם מוהר"ם מפדוואה סי' ל"ז וה' משפטי שמואל סי' ע"ב ומוהרש"ך א"א סי' כ"ג ומשאת בנימן סי' נ"א ומוהרח"ש בתשו' סי' מ"ה דקיימי כשיטת מרן ב"י דלא בעינן עדות בפ"א וראוי למנות עמהם להח"מ ולהב"ש שהעלו כן וה"ג נו"בי מ"ק אע"ז סי' ע"ב כתב שכ"ד רש"ל היש"ש יבמות ומור"ם בסי' זה נרו דעתו וכבר רמזתי בנדפס אות יוד שכן דעת ה' אהל יצחק בהשמטות אך הכנ"הג שם הביא לנו משם מוהרי"בל והרמ"א בתשו' סי' י"ב ומוהר"חש בסי' כ"ד וי"ז דאין מצטרפי' עי"ד.
ולדידן דנהגינן להשביע את החתן שלא לגרשה כ"א ברצונה ובאו שני עדי כיעור או טומאה אך לא ראו הטומאה בב"א יהיה על טומאה אחת או על שתי טומאות אי מצינן לגרשה בע"כ או"ל כיון שיש כאן שבועה ואיכא ספקא דדלמא הלכה כהאומרים דבעינן בב"א הו"ל ס' שבו' להחמיר ונראה דכיון דרוב הפוס' ס"ל דלא בעינן בב"א זיל פקוד א"כ דינא הוי לילך אחר הרוב ומוציאין אותה מבעלה כנלע"ד וע"ע בנדפס לקמן סי' מ"ב אות כ"א.
ח לא ראינו דסתירה ויחוד הרבה הוי דבר מכוער כי דבר מכוער מקרי רק מ"ש בש"ם וש"ע אבל סתירה ויחוד לחוד שלא במעשה הרשב"א (הובא בב"י סו"סי י"ז) לא שמענו שמקרי דבר מכוער. נחל משה סי' ו' דס"ח ע"ב.
ט שם בהגה ע"א בדבר מכוער לאו כלום הוא. ע' ב"ש סקי"ד דאפי' מאמינו כבי תרי לא מהימן ועמ"ש בנדפס בתשו' סי' ו' ולקמן סי' קט"ו אות מ"ד והרחבתי הדבר בזה בתשו' טבת התרע"ט והיא בכ"י בסי' י"ו והעלתי דכן היא הסכמת רובא דרובא מהפוס'.
יוד נמצאו איגרות שהיתה שולחת האשה לנחשד וכתוב בהם דברים מגונים אין מוציאין אותה מבעלה ע' בתשו' מנחם התרע"ט או"ד והיא בסי' ך' בכ"י.