אור ברסלב

אבני אפוד על אהע מילואים· רבי דוד פיפאנו

אה"ע · סימן קמ

סימן קכט

א לפנים סוף אות ה':

סי' כ"א או"ג - וע"ע פחד יצחק מע' המ' ע' מומר המגרש על מה שנהגו בארץ כתים שמרצים את היוצאים ברצי כסף לגרש נשותיהם ומפני הלחץ מזמנים ב' עדים ומצוה המגרש בפניהם לסופר לכתב ולהם לחתם וליתן לה ומעכבים המגרש ומעסקים אותו בדברים עד שיודעים בבירור שהגיע הגט מיד העדים ליד האשה שעמד בזה הרב שמשון מורפורגו (בע"ס שמ"ן) דעל מה סמכו להתיר א"א לעלמא על נקלה לבלתי שמר את כל המשפטים והתורות אשר באו בס"הג ואם יש לסמך ע"ז מפני הסכנה ומוה"רי פאציפיקו השיב שם להלכה להתיר לכתחילה דכיון דאיכא סכנה דאו"הע תמיד מבקשים תואנה עלינו בעניינים כאלו לא בעינן לא הרשאה ולא ביטול מודעות ואחריו בא הרב מוהר"י באסאן ז"ל והחזיק בהיתר. ושוב הובא שם תשובה אחת בלתי חתימה ופלפל על דבריהם דרבנן דמה סכנה היתה שם דאם יהיה דכשיראה המגרש הדברים המצטרכים לחיקון חז"ל יתן כתף סוררת כיון דבא הפייוס ע"י ממון לא חיישינן להכי ואם הסכנה היא מחמת המלכות שלא יתרצה בכך או שאנו יודעים בבירור שהמומר לא יתרצה בכך אפי' יתנו לו כל כסף וזהב שבעולם הא נמי תברה דאיפשר דעבדי אדעתא לקלקלה סו"ד לא מצא נח"ר בדבריהם והוא נוטה להחמיר י"ש:

א"הע סי' קמ"א:

א ס"ד ש"ע המקדש קטנה ע"י אביה וכו' אביה מקבל גטה. במחלוקת הפוס' בזה ובנוסח הגט ובסדר הנתינה ע' מה שרמזו בזה הכנ"הג ויד"א. וגם ה' פאת נגב בסי' ך' האריך בזה והעלה לענין מעשה שלא תתגרש אלא ע"י אביה דוקא ולכתחילה לצאת ידי ספק צריך לכתב ב' גטין וצריך ליתנם ביד האב וליותר טוב הגט שהוא לגבי דידה יתנהו בידה בשיתפס אביה את ידה יעוש"ב. ובמפתחו' בס' מחזה אברהם סי' כ"ד אות ז':

ב סמ"ג ש"ע שליח קבלה אינו יכול לעשות שליח וכו' ראיתי לעמד ולברר דעת הראשונים כל אחד ואחד בפרטות בענין זה מהספרים הנמצאים אתי יען ראיתי מבוכה בזה בספרי האחרונים בהביאם אותם והוא דבר הנצרך לדעת כי נ"מ לענין אחר (עמ"ש במז"הג שלי סי' קל"ה) ואומר דג' שיטות בדבר. הדעה הראשונה דש"ק יכול לעשות שליח תחתיו כמו שליח הולכה דבעל אפילו בלתי רשות האשה. הדעה השנייה דכל שהוא בלתי דעת האשה אינו יכול כ"א דוקא כשנתנה לו רשות למנות גברא בחריקה הדעת השלישית דאפילו בנתינת רשות מהאשה ל"מ דהו"ל מילי ומילי לא ממסרן לשליח אפי' בכ"הג: הדעה הראשונה היא דעת בעל העיטור והובא בטור סי' זה שכתב להדייא דכל היכא דהבעל עושה שליח ושליח שליח האשה עושה שליח ושלוחה שליח. ומבואר בדברי הטור דאפי' בלי רשות ואע"ג דמרן ב"י הביא דברי העיטור באות שין שכתב בנוסח שטר קבלה ויהא ליה רשותא לשוויי שליחא ושליח דשליחא אחרינא וכו' לאו למימרא דצריך שיתן לו רשות בהדייא דא"כ היינו סברת הגאון ולמה כתב הטור אחר דברי הגאון ובע"הע כתב וכו' דהיינו דבא לחלוק א"ו מוכרח לומר דבנוסח שטר השליחות כתבי הכי לרווחא דמילתא אבל מצד הדין אע"פי שלא נתן רשות מהני והרש"בש בסי' רס"ו הובאה בב"י לקמן כתב כן להדייא בדעת העיטור וכתב דדעת הרמ"בם כדעת בע"הע מדכתב בפ"ז מה' גירושין דכל שליח עושה שליח ולא חילק בין שליח האשה לשליח האיש ושכ"ד גדולי האחרו' והסכימה דעתו לזה. וע' יד"א בהג"הט ס"ק קי"ג הביא משם ה' עצמות יוסף שכתב דר"ח והריט"בא סברי כדעת בע"הע ואין ספר עצמות יוסף כעת עמדי לראות איה מקום כבוד דברי הריט"בא ז"ל דכתב דש"ק מצי משוי שליח אחר בלי רשות האשה דמדבריו בחידו' לגטין על דכ"ט מבואר להיפך שכתב וז"ל ואע"ג דבהאיש מקדש נפ"קל דשליח עושה שליח מושלח ושלחה והתם בין חלה בין לא חלה משמע וכו' איכא למימר דקרא לא אתי אלא היכא דגלי בעל דעתיה דלא קפיד ואשמועינן קרא דהיכא דליכא קפידא דיכול השליח לעשות שליח ופירשו רבנן דהיכא דחלה ודאי לא קפיד ע"כ הרי בהדייא דמוקי להך דרשא דושלח ושלחה דשליח עושה שליח היכא דגלי דעתיה בעל דלא קפיד אבל סתמא בעי רשות וזה אפי' בבעל דלא הוי מילי כ"ש בש"ק דהוי מילי דדינא הוי דלבעי רשות מפורש ומצד אחר נראה להכריע דדעת הריט"בא דבעי רשות דהא אפי' בשליח הולכה ס"ל להריט"בא דדוקא חלה או אניס הא לאו הכי לא מצי משוי שליח וחלק על הרא"בד דמחלק בין א"י לח"ל וכתב ע"ד דלא נהירא דבחד לישנא אפיקנהו תנא דמתני' דבתרוייהו תנן המביא גט וחלה ולא פריש טפי בחדא מבאידך וליכא לאפרושי בינייהו אלא ודאי חד דינא הוא ע"כ וכיון דאפי' בשליח הולכה דלא הוי מילי ס"ל דדוקא חלה דהו"ל כנתינת רשות כ"ש בשליח קבלה דהוו מילי וצע"ר (וע' לקמן ד"ה והנה וד"ה שוב) ואם כנים אנחנו במה שכתבנו בדברי הריט"בא יכולין אנחנו לצרף עמו דעת הר"ן דגם הוא חולק על הבע"הע דבפ' כל הגט בחידו' על הרי"ף כתב ככל דברי הריט"בא עי"ש:

אולם אני אביא דכסברת הבע"הע הוא דעת ר' ברוך בס' החכמה וכמו שמבואר במרדכי ס"פ התקבל וכ"ד הרב הכהן שהביא שמו וכן דעת חד מקמאייא בשיטה קידושין לא נודע שמו בדכ"ו ע"א דאחר שהביא דעת רבו שפירש בסוגיית הש"ס דקידושין דמ"א על ההיא דאמרו בש"ס ושלח ושלחה מלמד שהשליח עושה שליח דהכונה ללמדנו שיכול לעשות שלא במצות הבעל והאשה רק מדעת עצמו דאילו לדעת משלחם לא איצטריך קרא ולכן קאמר דדוקא באיש אשכחינן ילפותא אבל באשה ליכא ילפותא דאי שוייא איהי שליח לקבלה ההוא שליח לא מצי לשוויי ש"ק מדעתא דנפשיה כתב הרב בעל השיטה דאע"ג דנכון הוא (מה שפירש רבו בסוגיית הש"ס) אין צריך לכך דכיון דחזיין לשליח שלו עושה שליח ה"ה לשליח שלה וכו' דכיון דגלי לן דאיהי נמי משווייה שליח כי היכי דשליח שלו עושה שליח ה"ה שליח דידה נמי לא שנא עש"ב: הדעה השנית היא סברת הגאון ושהסכימו עמו חכמי דורו והרא"ש הובאו בטור דנהי שידו כידה לענין קבלה לענין שליח לא מצי משוי עד דאמרה ליה בפירוש וכ"ד רבו של הגאון לא נודע שמו וכמו שהבאתי דבריו בדעה הראשונה וכ"ד הרשב"א בסו"פ התקבל וכמ"ש הרב"י ז"ל והרשב"ש שם הביא שכ"כ ג"ך בפ"ד דקידושי' והיד"א שם הביא משם ה' עצמות יוסף דהתוס' רי"ד סבר כדעת הגאון דאין ש"ק עושה שליח וכ"כ ריא"ז משמו ר"פ האיש מקדש, אך לא ידענו דעתו בנתינת רשות אי מהני או"ל. וה' מלך שלם בקידושי' דמ"ב ע"ד מהספר פשי'"טל בדעתו דברשות מהני עי"ש:

הדעה השלישית היא דעת הרמ"ה הובא בטור שכתב בהדייא דאפילו נתנה לו האשה רשות לעשות שליח אחר אינו יכול דלא מסרו לו אלא מילי ומילי לא ממסרן לשליח והרשב"ש שם הביא דכן דעת הגאון דש"ק אפי' נתנה לו רשות אינו ממנה שליח עי"ד ולא ידעתי לאיזה גאון כיון דאילו הגאון שהביא הטור שנשאלה ממנו השאלה כבר כתב להדייא דהסכימה דעתו עם חכמי הדור דכל כמה דאמרה ליה בפירוש מצי משוי:

והנה בחלה הש"ק הראשון אי יכול למנות שליח שני למ"ד דברשות מהני לא בא מפורש עדיין בדברי הפוס' הנזכרים רק בדברי ר' ישעיה הראשון שהביא הש"הג ר"פ האיש מקדש בשם ריא"ז דשם מבואר דחלה לא הוי כנותן רשות ובחלה היכא דהוי מילי לא ממסרן לשליח וכ"ן דעת הריט"בא דש"ק אינו יכול למנות שליח אחר אפי' חלה משום דהוו מילי דבגטין דכ"ט על ההיא דרמי הש"ס תרי מתניתין אהדדי דחדא מתניתין תני המביא גט ממד"הי וחלה ה"ז משלחו ביד אחר ומתניתא אחריתי תני אמר לב' תנו גט לאשתי או לג' כתבו גט ותנו לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו אינהו אין איניש אחרינא לא ותירץ רבא משום דמילי ננהו ומילי לא ממסרן לשליח כתב הריטב"א וז"ל פירוש ומתני' סתמא קתני בין חלה בין לא חלה והיינו דלא מתרצים דמתני' דהתם בדלא חלה וכו' ועוד דקושטא דמילתא שאני (צ"ל שני ופירושו תירץ) דחינהו ידעי דההיא בין חלה בין לא חלה וכו' עי"ד נמצא דלדעתו ההוא מתני' דדוקא הם יכתבו ויתנו אבל שליח לא הוא אפי' חלה ועלה תריץ רבא דטעמא הוי משום דהו"ל מילי ול"מ לשליח מינה לשליח קבלה דהו"ל מילי לא ממסרי לשליח אפי' חלה. ואע"ג דהריט"בא כתב לעיל מזה דחלה הו"ל כגילה דעתו דלא קפיד איפשר דה"ד היכא דלא היו שליח למילי דהיינו להולכה אבל כל דהוי שליח למילי וכגון שליח קבלה אפי' חלה לא מצי משוי שליח דחלה אינו כגילוי דעת לענין זה. ומיהו יש לדחות דהריט"בא לא קמחלק בין חלה לנתינת רשות גם בדבר זה אך איפשר דס"ל דאעיקרא גם נתינת רשות ל"מ לש"ק וכדעת הרמ"ה וההיא דשליח עושה שליח דמס' קידושין מוקים לה דוקא לבעל ואה"ן דאם היה מהני נתינת רשות לש"ק גם חלה מהני ודוק ולפ"ז סמי בידן דדעת הריט"בא לא ברירא לן בהא מילתא דש"ק באיזו שיטה קאי (וע' לקמן ד"ה שוב) ולכאורה היה נראה דדעת הרשב"א לחלק בש"ק בין נתנה לו רשות לחלה דהתם כיון דהוו מילי בעינן נתינת רשות דוקא. לפי מה שהביא הרב"י בסי' קמ"א וז"ל לענין למנות ש"ק שליח אחר דעת הרשב"א בס"פ התקבל שאם נתנה לו רשות לעשות שליח אחר שיכול ע"כ וכבר אתה ידעת דהרש"בא הוא מכת הסוברים דבכל שליחות דעלמא אפי' שליח הולכה אינו יכול למנות אחר אא"כ חלה וכדעת הר"יף והרמ"בם והר"אש וכמ"ש משמו ה"ה בפ"ט מה' גירושין דין ל"ה והביאו הב"י לעיל מזה וכפ"ז מ"ש הרב"י משמו דבעינן באשה נתינת רשות היינו לאפוקי קלה דאי איתא דגם בחלה יכול לעשות ש"ק שליח אחר מאי איכא בין שליח הולכה לש"ק והיה די בשיאמר דדעת הרש"בא דדינו כמו שליח הולכה אלא ודאי דדעתו בדעת הרש"בא דס"ל לחלק בין חלה לנתינת רשות אך הדבר הקשה הוא שראיתי לה' מלך שלם בחידו' לקידושין דמ"ב שהביא דברי הרש"בא בחידו' לקידושין ר"פ האיש מקדש דעל סוגייא זו דושלחה מלמד שהשליח עושה שליח כתב וז"ל וא"ת בשלמא שליח דידיה משוי שליח אבל שליח דידה היכי משוי שליח והא מילי ננהו ולא ממסרן לשליח, תירץ הרב אלברצלוני דהכא בדשויתיה איהי שליח בקנין דאלים לשוויי שליח. ומסתברא בשנתנה לה רשות לשוויי שליח דלא אמרינן מילי התם דהא באומר אמרו שליח עושה שליח א"ן בשחלה שליח או שנאנס שהשליח עושה שליח משום דסתמא דמילתא כל שחלה דעת בעלים שימנה שליח וה"ן בכ"הג מירי ולא באו כאן אלא ללמד שהבעלים רשאין למנות שליח ושהשליח שלהן ממנה כדיניה עכ"ד. מבואר דעתו דחלה הו"ל כנתינת רשות. והנה ה' מלך שלם הביא משם חכם א' שבימיו שהקשה על הרש"בא מסוגיית הש"ס שם בגיטין דכ"ט דרמי תרי מתניתא אהדדי ותי' רבא משום דמילי ננהו ולא ממסרן ואי איתא דכשחלה ל"א מילי לא ממסרן לשליח הי"ל לתרץ שאני מתני' דחלה, והרב המחבר רפא שבר זה על נקלה אהמ"ר עי"ד אבל על שניהם הכתוב אומר ונעלם דבר דהריט"בא בחידו' לגיטין שם נרגש מזה הבאתי דבריו לעיל (ד"ה והנה) אשר לפי דבריו מתחזק יותר הקושייא על הרש"בא דמהש"ס מוכח דמילי לא ממסרן לשליח אפי' בחלה, ומלבד מאי דקשה מסוגיית הש"ס ק"ט מדידיה אדידיה ולא זכיתי להבינו דהרש"בא הוא מכת הסוב' דעיקר שליח הולכה דמצי משוי שליח היינו בחלה וכי מקשי הרש"בא דתינח שליח דידיה אבל שליח דידה היכי מצי משוי היינו אפי' בחלה דאי לא חלה אפי' דידיה נמי ולפ"ז בשלמא לתירוצא קמא דהיכא דיהבא איהי רשותא שאני את' שפיר אך לתירוצא בתרא דהכא מיירי בחלה אינו מובן דא"כ מאי איכא בין שליח דידיה לשליח דידה והדבר צריך אצלי תלמוד. ומ"מ אע"ג שאני בעניי לא זכיתי להבין דבריו מ"מ לא נכחד דהרש"בא כתב להדייא דבחלה ש"ק יכול לעשות שליח אחר וסלקא בידן דהרש"בא חולק עם הר"ר ישעיה וס"ל דחלה הוי כנתינת רשות:

ובדעת הרמב"ן ראיתי בדברי הפוס' שינויי דעות בזה וז"ל הרמב"ן והביאו הר"ן בס"פ התקבל יכולה אשם לומר פ' שהוא במד"הי הריני עושה אותו שליח לקבל לי גטי ומיהו מסתברא שאין ש"ק עושה שליח דהו"ל מילי ומילי לא ממסרן לשליח אלא באומרת אמרו ומנתה היא שליח שלא בפניו וכו' ע"כ ולפום ריהטא מלשון הזה אין להכריע מאי דעתיה דהרמ"בן בש"ק אי יכול למנות שליח במקומו כל שהאשה הרשהו או אינו יכול אפי' ברשותה דאיכא למימר דכיון דדייק בלישניה לומר דאין ש"ק עושה שליח רק באומרת אמרו ומנתו היא משמע דדוקא בכ"הג דהא סוף כל סוף הרי הוא מנוי ממנה אבל בהרשאה כיון דאין המנוי ממנה לשליח שני בדרך ישר רק מכח הרשאת שליח קבלה הראשון לא מהני דהו"ל מילי ולא ממסרן לשליח או איפשר דכל שהוא ברשותה מצי משוי ונקט הכי לריבותא ללמדך דאע"ג דשליח ב' אינו בא מכחו של ראשון אלא איש אחר אשר איננו שליח על המעשה בא והגיד לו שהאשה מנתו שליח וסד"א דלא מהני דהו"ל כאומר אמרו קמ"ל דבכ"הג לא הוי כאומר אמרו לסופר אך אם הוא ברשותה הא ודאי דמהני. ונראה להכריע כהצד הזה מדחזינן דהגם דהרש"בא ס"ל כדברי הרמב"ן בזה וכמ"ש הר"בי בסי' ק"ך כשהביא דברי הרמב"ן דס"פ התקבל הנז' ועכ"ז כתב דש"ק יכול למנות אחר תחתיו כל שהיא נותנת לו רשות. והרש"בא גופיה בר"פ האיש מקדש הבאתי לשונו לעיל יליף דש"ק מצי משוי שליח מההיא דאמר אמרו עי"ש, אמנם עינינו הרואות איש שר וגדול מרנא הרב"י שהבין בדברי הרמ"בם אלו שדעתו דגם בהרשהו ל"מ דאחר שהביא בב"י דעת הרש"בא שכתב דאם אמרו בפירוש שימנה שליח אחר תחתיו דמהני כתב אבל הר"ן כתב בס"פ התקבל (והם דברי הרמ"בן) דאין ש"ק עושה שליח וכו' אלא באומרת אמרו ומנתו היא שליח של"ב ע"כ מבואר הדייא לדדעת מרן ב"י לחלק בדעת הרמ"בן וה"רן דדוקא היכא שמנתו היא שליח מהני אבל כל שמרשה לשלוחה שהוא יעשה ש"ק למי שירצה אע"ג דידו כידה ופיו כפיה לא מהני דהו"ל מילי ולא ממסרן לשליח וכדעת הרמ"ה. אפס כי עז ולא אוכל אבינהו מ"ש בב"דה אחר שהביא דעת הר"ן הנ"ל וז"ל וכ"כ ה"ה בפ"ז בשם הרמב"ן ע"כ ושא נא עיניך וראה לשון הרב המגיד שם שאחר שהביא דברי הרמב"ן הנז' כתב ואף הרש"בא כתב שאינו עושה שליח תחתיו אא"כ אמרה בפירוש שימנה שליח אחר תחתיו וכו' מבואר דדעת ה"ה דהרש"בא והרמ"בן בחדא שיטה אזלי דיכול ש"ק למנות אחר תחתיו כל שהוא ברשותה ודלא כמו שהבין מרן ב"י בדבריו ואיך מביא עזר כנגדו גם הריב"ש בסי' שי"ו כתב בפירוש בשם הרמב"ן דדעתו דכל שהוא ברשות האשה יכול למנות אחר תחתיו ול"ד היכא שמנתו האשה ומדוע לא הביאו מרן ב"י פה והלא היא כתובה בב"י לפנינו לענין אחר ומלה בצל"ע (למוד"עי אני צריך כי שיטות הרשב"א וחדושי שאר הראשונים על הש"ס בעונותי אמ"א רק שיטת הריט"בא לגטין, ואני מסתפק ממה שהעתיקו לשונם הפוסקים) ודעת הרא"ה ז"ל בספר החינוך סי' תק"נב הבאתי דבריו לעיל לפנים בסי' ל"ו מבואר דשליח משוי שליח אפילו במילי כל שהיא נתנה רשות עש"ה:

שוב ראיתי לה' אמרות טהורות לעיל בסי' ק"ך דקל"ד ע"ד שעמד ע"ד הרמב"ן הנז' והעלה דדעת הרמב"ן דכל דנתן רשות מהני ותמה על הרב"י שעשה מחלוקת בין הר"ן והרשב"א על דעתו של הרמ"בן והביא דברי הריב"ש הנז' יעו"ש ולא נרגש על מה שהביא מה"ה לעזרתו וקאי לעומתו עי"ד וס' מכמ"א שרמז אמ"א כעת הגם הלום ראיתי אחרי רואי לה' דברי אמת בקונט' י"א סי' ל' שכתב משם מוהראנ"ח ח"א סי' י"ב וז"ל ג' מחלוקות יש בדבר חדא ס' הרמ"ה והסכים עמו הרמב"ן והר"ן פ' התקבל והריטב"א דאפי נתנה לו רשות לא מהני. ב' ס' הגאון וחכמי דורו דבנתנה לו רשות מהני אבל בחלה או נאנס לא מהני כל שלא נתנה לו רשות בפירוש, והג' לבע"הע והרשב"א והרשב"ץ והרמב"ם דאין חילוק בין שליח האיש להאשה ובכולן אם נתנה לו רשות מהני ומכלל זה הרא"ש עמהם ובחלה ג"ך דעתם דמהני עכ"ד, ואין תשובות מוהראנ"ח ח"א תחת ידי לראת הדברים בשרשן דדברים, ככתבן אין להם הבנה דמלבד דמ"ש בדעת הרמב"ן וה"רן זה אינו ברור כנז' עוד בה דאנא חזינא דעירוב פרשייות כתוב כאן דהביא משם הריטב"א דקאי בשיטת הרמ"ה ואילו ה' עצמות יוסף כתב דהריטב"א קאי בשיטת ה' בע"הע ולפי דעתנו הענייה לא מצאנו בירור בדברי הריט"בא דקמן מה דעתו בזה (וכמש"ל בד"ה והנם) ותו דעירב דעת הרשב"א עם דעת בע"הע והרמ"בם ולא כן אבי דדעת הרש"בא הוא דוקא בשנתנה האשה רשות ודעת בע"הע והרמ"בם והרשב"ש אפי' בלי רשות מהני, וכמו כן ק' במה שעירב דעת הרא"ש עמהם דגם הרא"ש דעתו דוקא בשנתנה לו רשות ותו דכפי דברי הרב אין בין הסברה השנית לשלישית חילוק רק היכא דחלה ולא הי"ל לכתב רק והסברה הג' דבחלה ג"ך מהני ותו דלא הזכיר הדעה הג' דא"ץ דתינת רשות והרב לשיטתיה אזיל שכתב דהעולה מדברי הרב"י בפירוש דברי בע"הע דדוקא בנתנה לה רשות מהני וכבר כתבתי לעיל מה שנל"עד בדברי הב"י בפירוש דברי בע"הע סו"ד לא זכיתי להבין דברי קדשו של מוהראנ"ח ז"ל ונמשך אחריו ה' דב"א ומי יתן ידעתי:

מצורף לזה מקש"ה אחת על ה' באר הגולה דע"ד מרן דסעיף זה שכתב דש"ק אינו יכול למנות שליח ואפי' נאנס ואפי' נתנה רשות רמז דזה דעת תשו' לגאון והסכימו עמו חכמי דורו דזה תימא דזהו דעת הרמ"ה אך הגאון קאי בשיטת היש מתירין שהביא אח"ך וכדבר האמור:

וראיתי אני לה' מחנ"א בה' שלוחין סי' ה' שחתר על מי שמינה שליח לקדש לו אשה אי מצי השליח למנות שליח אחר תחתיו והביא דברי הרש"בא הנז' דמבואר דעתו דשליח האיש לקידושין יכול למנות שליח שוב דחה דבריו מכח דברי הר"ן והרמב"ן והרא"ה דפ' התקבל הנ"ל ואמר מר דע"כ לא התירו הרמב"ן והר"ן אלא באומר אמרו לפ' ופ' דבכ"הג הבעלים הם דקא משוו שליח לאלו וזה הראשון מעשה קוף הוא דקעביד (והיינו כמו שצדדנו לעיל בד"ה ובדעת) אבל כשממנה שליח ואומר אני נותן לך רשות שתמנה שליח אינו מועיל דאין כח ביד השליח למנות שליח כיון דעיקר השליחות אינו אלא מילי ושוב נרגש מדברי הרא"ש שהביא הטור בסי' קמ"א ודחי לה דמדברי הרא"ש אין ראיה דאפי' הרא"ש לא קאמר אלא כשממנה שליח שלא בפניו אבל באומר לשליח שהוא ימנה שליח אחר תחתיו איפשר דמודה דלא מהני ואסופא דמילתא כתב דכל שלא אמר לשליח קבלה שישוה שליח נראה מדברי כולם דאינו יכול למנות והביא משם המרדכי בפ' האיש מקדש משם הקדוש מורדוש דשליח קידושין אינו יכול לעשות שליח אפי' מסר הטבעת בידו דהו"ל מילי י"ש והרואה יראה דהגאון קיצר הרבה במקום שאמרו להאריך דעיקר דינו אי שליח קידושין יכול למנות שליח אחר הנה זה בא במו"רם בהגה לעיל סי' ל"ה ס"ה דבמחלוקת הוא שנוי בין הראשונים ומרן בסי' ל"ו ס"ד הביא רק הסברה האחת דאינו יכול למנות ולא עלה זה על שפתיו. והראשונים הנז' לא דברו אי נתן לו רשות בפירוש אי מהני או"ל וכבר אני הצעיר לעיל שם כתבתי דאינהו לא מיירו בנתן רשות בפירוש וגם דברי הרב בחקירתו נראה דהיינו בסתמא מבלי רשות המשלח וכמו שסיים בסוף דבריו וכמו שנסתייע מתשו' הרשב"ש דהתם הנדון הוא מבלי רשות האשה ובהביאו דברי הר"ן והרמ"בן והר"אה וע"פ החילוק שחילק יצא לידון דאף ברשות ל"מ לדעתם והלא הרא"ה בס' החינוך ס"ל דמהני ע"פ ציווייו וכאשר הבאתי אני הצעיר לעיל בסי' ל"ה ובכל זה הי"ל להביא מחלוקת הראשונים הנז' דאיכא בנייהו דס"ל דאפי' בלתי רשות יכול לשוויי שליח ה"ה הגאון וסיעת מרחמוהי אע"ג דיש ליישב זה דמאחר דהזכיר תשו' הרשב"ש וכבר המה באו שם מ"מ לא הי"ל לסתם דינו דלא מהני מאחר דאם אירע דש"ק עשה ש"ק שני ובפרט ברשות והלך וקבל קידושין או קדש את האשה הוייא ס' מקודשת והנה במה שרצה להשוות דעת הרמ"בן עם דעת הסוברים דאפי' שנתן רשות לא מהני אין להתלונן עליו בזה מאחר דהר"בי קאי בשיטה זו אך הי"ל להזכיר דברי ה"ה דהבין היפך סברתו בדעת הרמ"בן. גם במה שהעמיס בדעת הרא"ש וכן פירש ה' אמרות טהורות בסי' ק"ך דקל"ה ע"א אהמ"ר מנייהו מלכי כיון שהטור דהוא בקי במילי דאבוה והר"בי כתבו בהדייא להיפך בדעת הרא"ש מאן ספין לחלק עליהם בלתי ראיה מפורשת:

איך שיהיה מרן ז"ל בסעיף זה סתם כדעת השלישית דאין ש"ק יכול למנות שליח אפי' נתנה לו רשות ואפי' נאנס ובעבור זה קדמונים אחזו ציער על נוסח ההרשאה שהביא מרן לעיל בס"ל או ביד שליח שלוחה דלפי דעתו אינו יכול השליח לשוויי שליח אחר אפי' יורד ברשות וה' פ"ת בס"ק כ"ה הביא משם ה' גט מקושר (אשכנזי) דט"ס נזרק בדברי מרן (ויעו' במז"הג אשר לי סי' פ"ו או"ט) ובכן אנן בדידן שנתפשטו בינינו הוראות מרן אין ספק דיש להחמיר שלא לעשות ש"ק שליח שני אפי' נתנה לו האשה רשות:

ודע דיש עוד שיטה רביעית היא סברת הר"י אלברצלוני ז"ל דס"ל דכל שהשליח הראשון הוא שליח בקנין יכול לשוויי שליח אפי' בלתי נתינת רשות והביאו הרש"בא בפ' האיש מקדש ה"ד היד"א בסי' ל"ה הגה"בי ס"ק כ"ו וכפי דעתו שם הוא דגם הרשב"א מסכים לזה יעו"ש ויעו' בס' דברי אמת קונט' י"א סי' ל':

תוכן העניינים

אבני אפוד על אהע מילואים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה