אור ברסלב

אבני אפוד על אהע מילואים· רבי דוד פיפאנו

אה"ע · סימן עא

סימן ע

א לפנים אות ד' דפ"ה שיטה י"א. וצ"י ואח"ז ראיתי לפוסק אחד הו"ד בתשו' שמש צדקה ח"המ סי' ל"ח אות ב' דנ"ז ע"א שהביא דברי ה' גור אריה דבממזר אינו חייב ונראה ברור משם דהיינו אפי' שהנואף מודה יעו"ש:

ב שם סוף האות וע' שמש צדקה שם שמלכים מדיינין על כיו"ב דעובדא הוה בא"א שהיא מצפורי ונשארה עגונה והלכה לשכם ליזון מיגיע כפים ושם קלקלה ונמצאת הרה לזנונים והיא אומרת כי מפ' הרה והנואף מכחיש שאין הולד ממנו אך זנתה עם אחר וכמו שהיא ג"ך הודית ואותו האחר כחש בה שלא קרב אליה ונשאל מלפני רבני איטאלייא על מי חל חובת מזונות הולד ונחלקו בזה כי מהם אמרו כי על עיר צפורי מוטל החייוב ויהבי טעמא למלתייהו דכיון דאין ידוע האב והקרובים בודאי האם נכנסת בחייוב מצוה זו ואע"ג דאין לה משלם והיא מוטלת על הצבור וחיים קודמין דיינו לומר דהיא שייכא ביה והיא קודמת לאחרים אם היה לה משלה עכשיו דאין בידה לפרנסו חל החייוב על קהל צפורי וכו' ולקראתם יצאו נצבים רבנים אחרים וחלוקים בדינם דה' מוהרי"ף שם בסו"סי ב' כתב כי אין כופין את הקהלות על הנקת בן המזנה ופרנסתו וכו' ושכ"כ מוה"רי מינץ סי' ו' וכו' אך לא טוב להניח הדבר הזה וטוב לקיים מצות ביצוע והרמ"ע מפדוואה שם בסו"סי ג' כתב דכיון דבשכם נתקלקלה ומסתמא מאחד מבני העיר נעשתה התועבה הזאת עלי דרסו רמייא להטפל בולד י"ש. הצד השוה שבהם דכשאין לאב לפרנסו על הצבור מוטל לזונו ולפרנסו כאחד מבנ"י הכשרים, וה' חוש שם לא זכר תשו' הרבנים הנז' והאמת כי הנה הנם דברי ה' פח"די מע' אלף דקי"ג ואינו תח"י כעת לראות אם הם הם דברי הרבנים כי הובאו בס' שמ"ץ הנ"ל:

ג בס"ד ש"ע הבא על הפנויה וכו' אם הוא מודה שהולד ממנו חייב לזונו, תנאי זה הוא מתורתו של הריב"ש בסי' מ"א ומבואר בב"י דגם דעת הרא"ש הוא כן וע' כנ"הג הגה"בי מ"ש ע"ד וע' שמש צדקה שם בתשובת בן הרב כמה ארכן הוא בדין זה ולדינא הכי נקטי החחרו' הלא בספרתם יעו' שמ"ץ ח"ה סי' ל"ז ושם בסי' ל"ח הנ"ל הביא בידו חבל נביאים דנקטי הכי וכן העלה ה' ח"וש שם דכל שאינו מודה שהוא בנו הגם שמודה שבא עליה אינן חייב לזונו. אכן ראיתי מבוכה בזה בין רבני איטאלייא והו"ד בס' פחד"י ע' אונס נותן מדע"ב ואילך מדפוס החדש אודות איש אחד שהסיר כבוד הנערה ונתעברה בהיותה משרתת בביתו והיא אומרת כי מפ' היא הרה והוא מכחיש שבא עליה שלא כדרכה בהעראה בפי הטבעת אבל לא בענין שתשאר מעוברת ממנו דה' מוה"רא סגרי חייבו לא לבד לפרנס את הבת כי גם להמציא לה נדונייא וסמך עצמו אדברי הר"אש בתשו' כלל פ"ב והרד"בז בתשו' סי' ק"ך ודעמייהו ושאין לסמך ע"ד הריב"ש שכל שמודה שנבעלה לו אף דהוי שלא כדרכה אמרינן שממנו נתעברה והסכים עמו מוהר"ש דיל ויקייו. ומוהר"י באסאן שם חילק עוד דהריב"ש לשיטתיה דהרמ"בם קאמר דבמקום השאלה היו סומכים עליו בכל דהרמ"בם פסק כל"ק דדוקא בדיימא מעלמא אבל בנדון שלהם דלא דיימא מעלמא והוא מודה שבא עליה פעמים רבות ובפרט בהיותה משרתת בביתו אנן סהדי שממנו היא מעוברת. אך ה' מוה"רי פייאמיטא שם אחר שפלפל בענין כתב דמי הוא זה שיבא מעשה לידו בז"הז ויוציא ממון אם לא יודה האיש במקום שכמה גאונים אמרו להיפך אך יש לייסר ולנדות ולהחרים לראובן עד שיפייס את הנערה ואפי' יותר ממה שעולה מזון הילדה ולזה הסכים ה' מוה"רש מורפורגו בע"ס שמיץ שם. וה' המחבר פח"די אחר שהביא דברי הריב"ש כתב לחלק דבכ"הג שהיתה משרתת בביתו ומצויה אצלו תמיד גם הרי"בש יודה וחילוק זה כתבו גם הרב הכהן בתוך תשובתו שם ומוהר"א פובינו שם כתב עוד חילוק אחר דכיון שכבר החרימו על מי שיודע דבר שיבא ויגיד ולא נשמע שמץ דבר על שום אדם הו"ל כאילו הודה ג"ך שממנו דוקא נתעברה ושדינן העובר אבתריה ע' בדבריהם של כמה רבנים המובאים שם כי לרגל המלאכה אשר לפני העתקתי דבריהם אך בקיצור:

תוכן העניינים

אבני אפוד על אהע מילואים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה