אבני אפוד על אהע מילואים· רבי דוד פיפאנו
אה"ע · סימן סב
א לפנים סוף אות ב' וע' לה' שיו"ב שם שכתב דמסתמייות כל הפוסקים ודברי הרי"ף נראה דיברכו גם בשעודה ראשונה ושכ"ד נוטה. אך מוה"רח גאגין ז"ל בס' חוקי חיים בליקוטיו דקל"ז ע"ג ה"ד וכתב דמדברי הרי"ף בתשו' סי' ל"ה מתבאר דאין מברכין רק בשעת נישואין ולא בסעודה ראשונה ושכן עשו מעשה רבני עה"ק ירוש' שלא לברך כ"א בסעודה ראשונה יעויש:
ב לפנים סוף אות ג' ובחפשי מצאתי בס' שדי חמד הנד"מ במע' חתן וכלה אות ו' דעמד בזה באורך והוא הצ"ד צדדין בדברי מרן ועמד ע"כ דברי הפוס' ראשונים ואחרונים שדברו בזה ומכותלי דבריו ניכר שאם א"א בלתי טורח גדול שאל ידחו הנישואין רק יעשו בלתי עשרה יש"ב:
ג ס"ז ש"ע בחור שנשא אלמנה וכו' מברכין אותה כל ז"י המשתה. מעשה שהיה ביאודי אחד ונקרא שמו יוסף סולם שנשתמד ונשא אשה גויה והוליד בנים ממנה ועוד חזר ליהדותו והנה שולם בתשו' ונשא אשה אלמנה ונעשה מעשה וברכו ז"ב כל ז' ע"פ הוראת חכם ולא ידעתי טעמו ועיינתי בספרים ולא מצאתי דוגמא לזה כלל ואח"ך נודע לי ע"פ חכם א' שאותו המורה היה הח"הש הד"המ כמו"הר דוד קאראסו נר"ו (בע"ס ידי דוד) ושאמר שכך נראה לו בלי ידיעה שיש ספק בין החכמים שלא נמצא מפורש בפוסקים אשר מימיהן אנו שותים והנה בעתה נדפס ס' חקרי לב חא"הע ומשם דקדקנו דלא מצו מברך ע"ע. כן מ"כ בכתבי אחי אבי אבא הרב צמו"הר שלמה פיפאנו זצ"ל. והנה דברי החק"ל המה באו בסי' ל"א שרמזתי בפנים והרואה דבריו בשרשן יראה דמסתמיך ואזיל אדברי התוס' דכתובו' ד"ז דעל ההיא דאיתמר בש"ס ובועז אלמון שנשא אלמנה הוה כתבו דל"ד אלמנה דכשנשאת למחלון וכליון היתה נכרית אלא כיון דבעולה היא חשיבא כאלמנה ותמה על הג"ור שכתב דכל שנבעלה בזנות לא תקנו ברכה דלמה לא הביא ראיה מדברי התוס' הנז' ושוב לחלק יצא דשאני בועז דכיון דעשה מעשה נישואין חשיב כאלמנה מש"אכ היכא דנבעלה בזנות עי"ד ומינה דן עוד הרב לנ"ד דכיון דבגיותן היה אישות עתה שנתיהד יש לו דין אלמן:
ואתה תחזה להר"בא באסיפתו שהביא דברי התוס' בלשון זה אלמון שנשא אלמנה ל"ד אלא כלומר שכבר נשא ואינו בחור וכו' עי"ד גם הנו"ב בחא"ע סי' פ"א בתשובת מר בריה דהרב כתב וז"לל ועיקר ברכות שבעה מטעם שמחתו ושמחתה וזהו אם לא טעמו שניהם עדיין טעם ביאה מש"אכ נואף ונואפת שכבר טעמו טעם ביאה וכו' יעו"ש: