אבן עזרא על תהילים· רבנו אברהם אבן עזרא [הראב"ע]
פרק עט
פסוק א
מזמור לאסף אלהים באו גוים - הזכרתי מחלוקת המפרשים בתחלת הספר. יש אומרים: כי מזמור דבר שנזמר ונכרת מרבים אולי קינות היו, או טעם מזמור שראה ברוח הקדש בעבור מה שכתב באחרונה, כי ישראל היו עמו ונחלתו.
וטעם אלהים – איך הוא אלהים וגברה יד בני אדם על חסידיו ועל מקום קדשו.
בנחלתך - ארץ ישראל.
לעיים - מקומות שפלים והפך זה: נכון יהיה הר בית ה'. ויש אומרים: מקום שאין שם ישוב, או שחפרו ירושלם לבקש מטמונות.
פסוק ב
נתנו - קשור זה הפסוק כי החסידים לא נקברו בעיים הדומים לקברים.
פסוק ג
שפכו - דעת השופכים כי אין דורש דמם, כמים שהם מותרים.
פסוק ד
היינו - הנשארים ממנו.
פסוק ה
עד מה ה' תאנף לנצח - בנו.
תבער כמו אש קנאתך - קנאת בעבור שעבדו ישראל אלהים אחרים, ולמה לא תקנא בזרים?!
פסוק ו
שפוך, ועל ממלכות - כמו אל הממלכות, כמו: אל יסוד המזבח.
פסוק ז
כי - לא די שלא תקנא בעבור שלא ידעוך עד שאכלו את יעקב, שידע אותך.
פסוק ח
אל - מפרשים רבים אמרו: כי ראשונים תאר לעוונות. והנכון בעיני: כי עוונות סמוך לאבות ראשונים, ומלת יקדמונו כנגד ראשונים.
וטעם כי דלונו מאד – אין לנו כח ואין לאל ידינו, על כן נבקש רחמים.
פסוק ט
עזרנו - הטעם עזרנו עד שנכבד שמך, או עזרנו בעבור כבוד שמך שנקרא עלינו, על כן אחריו.
פסוק י
למה - טעם לעינינו שנהיה חיים לפני מותנו.
ודם עבדיך - הוא הנזכר בתחלת המזמור.
פסוק יא
תבא - בעבור היות ישראל בגלות כאסיר בבית כלא.
הותר - מגזרת הותירם שהם מוכנים למות, ומשקל תמותה תשועה, תקומה תרועה. ורבי משה אמר: כי הותר הסר יתד ופתח קשורם בעבור שהזכיר אסיר.
פסוק יג
ואנחנו עמך - אנחנו הנודעים שהם עמך, אז נודה לך בפדותך אותנו.