אור ברסלב

אבן עזרא על תהילים· רבנו אברהם אבן עזרא [הראב"ע]

פרק מא

פרק מ

פסוק ב

למנצח, אשרי משכיל - זה המזמור על חליו.

אשרי - יש אומרים:

משכיל - כמו מביט כמו מסתכל הוית. והנכון: מגזרת שכל, שישים לבו שישכיל במעשה השם עם החולי.

ודל - בממון גם בבשר והוא החולי, כמו: ככה דל בן המלך. דלות ורעות תאר.

ויש אומרים: שמשכיל - פועל יוצא והוא המבקר וידבר על לבו וישכילנו.

וטעם ביום רעה – מערכת עליונה כנגד מולדו.

ימלטהו ה' - לבדו ולא על יד אדם.

וטעם ישמרהו – שלא יוסיף החולי ויחייהו, כי יפחד מהמות.

פסוק ג

ואושר בארץ - שיחיה שנים רבות יותר מאנשי דורו ולא יראו שונאיו תאותם.

ותי"ו תתנהו – לפועל שאיננו כתוב, כמו: אשר ילדה אותה. והטעם: אמרת השם או גזירתו, או תהיה התי"ו לנכח השם וכאלה במקרים הרבה.

פסוק ד

ה', דוי - שם, כמו: מדוה.

יסעדנו - מעט מעט בהתהפך החולי, או התהפך דבריו וענייניו על משכבו. והנכון: כי הפכת נכח השם והטעם דרך משל שתהפכהו על משכבו מצד אל צד ותסעדנו. והטעם: כי אין צורך לבני אדם שיסעדוהו.

פסוק ה

אני - הטעם כאשר אומר בתפילתי בחליי ה' חנני ורפאני אע"פ שחטאתי לך, על דרך: כי עם קשה עורף הוא.

פסוק ו

אויבי - אז יאמרו לי בעבורי, כמו: ואמר פרעה לבני ישראל הפך מעשה המשכיל, וזה הדבר יאמרו לאחרים.

פסוק ז

ואם בא - אחד לבקר.

שוא ידבר - לי כמה חרה לי שאתה חולה.

ידבר - לאחרים דבר בליעל עלי בצאתו לחוץ ידבר לאויבי האחרים, שלא ראו אותי דבר רע, חלי קשה קבוע בו, כמו לבו יצוק כמו אבן.

פסוק י

גם - שלא היה לי אויב שהיה אוכל לחמי והטעם: כי אני סבת חייו.

הגדיל עלי עקב - הטעם הגדיל עקיבו שלא בא לבקרני, ושם לנפשו מעלה גדולה.

פסוק יא

ואתה, חנני - כנגד דבריהם, דברי בליעל יצוק בו.

והקימני - כנגד לא יוסיף לקום.

פסוק יב

בזאת - הטעם כי לא יריע כמו שמחת המנצח ביום המלחמה, כדרך: עלי פלשת אתרועעי.

פסוק יג

ואני בתומי - בעבור תומי.

ויש אומרים: כי תומי - רמז לבריאת הגוף, והוא הנכון.

פסוק יד

ברוך - על כן אני חייב לברך את השם בכל זמן, וזהו מהעולם ועד העולם ואומר פעם אחרי פעם, אמת ואמת, נשלמו פירושי הספר הראשון הודאות לשם.

תוכן העניינים

אבן עזרא על תהילים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה