אור ברסלב

אבן עזרא על שמות· רבנו אברהם אבן עזרא [הראב"ע]

פרק לו

פרק לה

פסוק א

ועשה. הנה בצלאל הוא בעצמו יעשה הנכבד ויורה הוא ואהליאב:

פסוק ב

ויקרא, ה"א לקרבה. נוסף כמו ולדבקה בו (דבר' יא, כב), וחכם גדול טעה שאמר כי כמוהו, לשמור את בריתי לעמדה (יחז' יז יד) כי הוא מפיק ה"א ומלת עומד עומדת על כן הפי' לעמוד בה:

פסוק ג

ויקחו. את כל התרומה אשר הביאו:

והם. ישראל היו עוד מביאים נדבה אל משה בכל בקר:

פסוק ד

ויבאו. אל אהל משה, ואמרו מרבים העם:

פסוק ה

מ"ם מדי. נותר כמ"ם מכל מלמדי השכלתי (תה' קיט צט) כאשר פירשתיו:

פסוק ו

ויעבירו קול. כמו ויעבור הרנה (מ"א, כב לו):

פסוק ז

והמלאכה. שהיתה עשויה:

ומ"ם דים. שב אל כל החכמים:

לכל המלאכה. שהיו צריכים לעשות:

והותר. שם הפועל, וטעם והותר הותירה:

פסוק ח

ויעשו. החל מהמשכן:

משזר. בלשון ישמעאל אורך, דע כי דקדוק מספר האחד בחשבון משונה מדרך לשון הקדש, גם ככה הוא בלשון כשדים משונה גם בלשון ישמעאל, כי לעולם הה"א בסוף השמות סימן לנקבה ולשון זכר בלא סימן, והנה בחשבון שלשה בה"א סימן זכרים וככה בחשבון ארבעה גם שמונה גם עשרה, ומשם והלאה עד עשרים הזכר בלא ה"א אחד עשר, שנים עשר, תשעה עשר, והנקבה בה"א, רק בשנוי מלת עשרה שלא תתערב על לשון זכר אמרו שתים עֶשְׂרֵה וככה כולם, והנה לשון נקבה שלש וארבע ועשר, ואם היתה מלת חשבון סמוכה תהיה בתי"ו לזכרים ולנקבות שלשת האנשים האלה (יחז' יד טז) ושלשת נשי בניו (ברא' ז יג), והנה שמונָה לזכרים כמשפט ושנוי לנקבה לומר שמונֶה כדרך עשתי עשרה:

פסוק ט

אולי טעם באמה. היא הידוע אולי היתה כמדת בית ראשון שהיתה אצילה:

פסוק יב

תי"ו הלולאות. סימן הנקבה, ואחת לולה, ובא תחת האל"ף ה"א, וי"א כי מזאת הגזרה הרה ללת (ש"א ד יט):

פסוק יט

לאהל. להיות אהל:

פסוק לג

ומלת לברוח. מהבנין הקל, וטעם כמו מבריח שהוא מהבנין הכבד כמו, ירה, ויורה (מ"ב יג יז) ורבים ככה:

תוכן העניינים

אבן עזרא על שמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה