אור ברסלב
אבן עזרא על שמות פרק כא › פסוק כא

אבן עזרא על שמות· רבנו אברהם אבן עזרא [הראב"ע]

פרק כא · פסוק כא

פסוק כ

אך. הנה יוקם שהוא מהבנין שלא נקרא שם פועלו הוא כמו ינקם שהוא מבנין נפעל והכותים אמרו, כי פי' נקם ינקם נקמה גדולה ליסר אותו, ואם יעמוד יום אחד תהיה הנקמה פחותה, ואם יומים לא יוקם כלל, וראייתם שלא מצאנו במיתות ב"ד מלת נקמה, ואמרו כי חרב נוקמת אינה ראיה גמורה שהיא הריגה, ועוד אחר שאמר הכתוב יום מה צורך לומר יומים, וכל זה היה קשה עליהם שיהרג האדון בעבור מות העבד, והנה אשיב עליהם, למה לא פי' הכתוב מהו הנקמה הגדולה או הקטנה, והנה נרדוף אחר הכתובים, נקם נקמת בני ישראל (במד' לא ב) ונהרגו המדינים כולם, והנה אמר שמשון כי אם נקמתי בכם (שופ' טו ז) ואחריו כתוב ויך אותם שוק (שם פ' ח) ואנקמה נקם אחת (שם טז כח) ומתו בבית וחרב פיפיות בידם (תה' קמט ו) ואחריו לעשות נקמה בגוים (שם פ' ז), כי דם עבדיו יקום (דבר' לב מג), והנה דם יורה על ההריגה ועל זה הדרך כל הלשון והכתוב שאמר זה המיתה במלת נקמה כי האדון מתגולל בעבדו בעבור היותו ברשותו כי לא יוכל להכות בבר ישראל אחיו וזהו שאמר יום או יומים, והנה כמוהו על פי שנים עדים (שם יז ו), והם אמרו שלא ידעו טעמו אם כן ישימו זו עמו וחכמינו ז"ל אמרו כי טעם יום או יומים שתהיינה השעות מארבעה ועשרים שעות ביום, וכאשר הסתכלנו בו מצאנו שיאמר בשבט, שהוא שבט מוסר, כמו אתה בשבט תכנו (משלי כג יד), והנה האדון רוצה ליסרו, ולא הזכיר הכתוב כאשר ימית האדון עבדו מה הדין שיהי' עליו כי מנהג האדון לחמול על כספו שלא להמיתו כאשר יחמול אפילו על בהמתו, והשם ציוה כאשר ייסר האדון את עבדו שלא ייסרנו מוסר אכזרי, כי בראותו שנפשו יוצאה תחת השבט יניחנו ואם לא יניחנו יהרג בעבורו כי רחמי השם על כל מעשיו, וכתוב בדוד, ודם לרוב שפכת (דה"א כב ח) ולא היו מישראל:

תוכן העניינים

אבן עזרא על שמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה