אבן עזרא על שמות· רבנו אברהם אבן עזרא [הראב"ע]
פרק כ · פסוק טו
וכל העם רואים את הקולות. וכבר פירשתי טעם רואים את הקולות, כי כל ההרגשות מתחברות אל מקום אחד והנה הטעם כאשר ראו הקולות והלפידים, כי מנהג האדם שיתפחד מהם, וקול השופר שלא נשמע כזה לעולם, ואת ההר לבדו עשן כאשר ראו הפלאים האלה נעו, כמו נע ונד, (ברא', ד יב) שכל אחד סר ממקום מעמדו ושב אחורנית, וכמוהו וינועו אמות הספים (ישעי' ו ד), וטעם אמות, שהספים סרו ממקומם אמות, לא יכול הנביא לשערם במראות הנבואה, והאומר כי פי' כמו זעו לא יתכן זה, כי אם לא סרו ממקומם איך עמדו מרחוק: