אבן עזרא על שמות· רבנו אברהם אבן עזרא [הראב"ע]
פרק ד · פסוק יד
ויחר. חלילה להיות פי' זה הפסוק ויבקש המיתו כי עתה היה ראוי שיבקש המיתו אם היה ממאן ללכת ולא כאשר הלך, כאשר אמרו אחרים ולמה יבקש המיתו בעת לכתו, ואין זה דומה לדבר בלעם, גם דבר יעקב איננו כן, ואם טען טוען אנה מצאנו חרון אף שלא חדש שום נזק הראינו לו "ויחר אף ד' בם וילך" (במד' יב ט) ולא בא נזק לאהרן, וטעם הלוי שכן היה נודע בישראל הנביא הלוי, כי היו בהם אחרים ששמם כשמו ודבר זה אין זה גרעון למשה רק מעלה גדולה, כי אהרן יהיה דומה לפה שיוציא דבור הנשמה שאינה נראית, כמו המלאכים שאינם נראים כי אינם גוף, והנה ידמה משה כמעלת המלאך, וזהו ואתה תהיה לו לאלהים, והנה אין אלהים בכל המקרא רק השם הנכבד, או מלאכיו הקדושים, כי על ידם יראו מעשה השם בארץ, או קדושי מטה העושים משפטי אלהים בארץ וכל אלהים שהוא עו"ג דבר הכתוב ככה לפי מחשבת העובדים, כמו אל חנניה הנביא (ירמי' כח ה):