אבן עזרא על שמות· רבנו אברהם אבן עזרא [הראב"ע]
פרק ד · פסוק י
ויאמר. כל המפרשים פה אחד אמרו, כי פרוש בי לשון בקשה. ור' יהודה הלוי אמר כי הוא דרך קצרה, והטעם "בי אני אדני העון" (ש"א כה כד), כלומר עשה בי עונש מה שתרצה, והניחני מזה שלא תשלחני וככה "בי אדני ידבר נא עבדך דבר" (ברא' מד יה) עשה בי מה שתרצה והניחני לדבר:
איש דברים. יודע לדבר צחות שאיננו מתעכב בלשונו בדברו או מגמגם, או שיכבדו על פיו אותיות ידועות, ומנהג העברים כאשר ירצו להשוות שני דברים או שלשה יוסיפו מלת גם בתחלה, כמו משול בנו גם אתה, גם בנך, גם בן בנך (שופ' ה כב):
וטעם "שלשם", לא יאמר תמול כי אם ליום הזה שהוא מדבר בו והנה שלישי שעבר ליום הזה שהוא מדבר בו, והמ"ם כדרך לשון רבים, בעבור היום ואתמולו, ואעפ"י שאין השי"ן קמוצה כמשפט, או המ"ם נוסף באחרונה כאשר הוא נוסף בראשונה "ויהי כמשלש חדשים" (ברא' לה כד):
גם מאז דברך. מעת דברך, כמו "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך" (למטה ה כג), כי לא סר כובד לשונו רק נשאר כאשר היה, והאומר ששכח לשון מצרים איננו נכון, כי הוא אומר ב' דברים, כבד פה, וכבד לשון, ועוד נלמוד מתשובת השם "מי שם פה לאדם, או מי ישום אלם", שאינו מדבר על לשון מצרים, רק ככה נולד שהיה כבד פה שלא היה יכול להוציא אותיות השפה וכל אותיות הלשון, רק קצתם היה מוציאם בכובד וזהו טעם אנכי אהיה עם פיך והוריתיך, אמר שיורנו אשר ידבר מלות, שאין שם מאותיות הכבדות על פיו: