אור ברסלב
אבן עזרא על שמות פרק א › פסוק ה

אבן עזרא על שמות· רבנו אברהם אבן עזרא [הראב"ע]

פרק א · פסוק ה

פסוק ד

ויהי., מלת יהי, היתה ראויה להיות כמו ירב המשא עליו (דה"ב כד כז), ובעבור היות הה"א מן הגרון פתחו במלת יהי, היו"ד הראשונה בקמץ קטן יֶהִי, והיה ראוי להיות היו"ד האחרון בשוא נח נראה, כמו הבי"ת במלת ירב והיה ראוי להיות יהי רק יכבד על הלשון על כן העלימוהו וננקד הה"א בחירק על כן "לו יְהִי" (ברא' ל לד) "כי הוא אמר וַיֶהִי" (תה' לג ט), ובעבור שידברו במלה הזאת הרבה תמיד, השיבו הטעם מלרע, והניעו היו"ד בשו"א, יהי כן ד' (למטה י י), על כן אין בבנין הקל פעל שיהיה האות המשרת בשוא, רק זאת הגזרה וגזרת ויחי יעקב (ברא' מז כח) והיה זה כי השתים האותיות שלו שרש מאלה השתי גזירות ויהי ויחי, השתי אותיות הם מאותיות הנוח, והם יו"ד ה"א היה, חיה, ובעבור כי אלה שתי האותיות הם מאותיות הנוח, פעמים שאינם נראים בסוף המלה בא האות המשרת שהוא היו"ד עליהם בשוא, ולא כן בכל הגזרות בבנין הקל:

יוצאי ירךְ. רמז לקרוב אליו אבר המוליד כמו להסך את רגליו (ש"א כד ד) כי ששים ותשע היו, אך יעקב יחשב בראשונה, על כן כתב בתחלה את יעקב, כמו שאמרנו למעלה, ופרשה הראשונה ויגש אליו כתיב "יעקב ובניו" (ברא' מו ח) והנה עם יעקב היו כל נפש בניו ובנותיו שלשים ושלש (שם שם טו) והעד בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה (דבר' י כב) כי נפש היתה ליעקב, ויוסף שהיה במצרים במספר הוא ושני בניו:

תוכן העניינים

אבן עזרא על שמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה