אבן עזרא על שמות; פירוש הקצר· רבנו אברהם אבן עזרא [הראב"ע]
פרק כ · פסוק ז
וטעם לא תשא. בעבור שכל שם הוא מקרה, ונושאו הוא המזכירו בפה:
לשוא. האל"ף שרש כאל"ף חטא ויתכן היות הוי"ו תחת אל"ף, והאל"ף תחת ה"א, מגזרת שואה ומשואה (איוב ל, ג) כי אותיות יהוא יתחלפו, ויהי טעמו דבר בטל שאין בו ממש, והטעם כשואה שאין שם ישוב וכן וגוה מגבר יכסה (שם לג יז), וכבר הפרישו רז"ל בין שבועת שוא לשבועת שקר גם יתכן שנקרא שבועה מגזרת שבעה, והוא הסוד הכתוב בס' יצירה והיכל הקדש מכוון באמצע, והנה המזכיר השם על דבר ולא יקימנו, כאלו כחש השם, כי טעמו הזכירו כאשר הוא השם אמת כן יהיה דברי, ושבועת השם בכל המקרא היא גזירה שנגזרה בלא תנאי, וטעם להזכיר בימינו, וכסא כבודו, ושמים העליונים כל דבר שהוא עומד, וכן טעם בחֵי העולם, והנה הנשבע לשקר הוא מחלל השם, ואין אחר ע"ז קשה מהשבועה, וכאשר אמר על הדבור השני אל קנא, כן אמר "כי לא ינקה ה'", וזאת האזהרה אלו לא היתה כתובה בתורה, ידועה היא וברורה היא בדעת שהיא בלב נטועה וחכמי לב חייבו מיתה עליה, והשבועה על דרכים רבים, והקשה בזכירת השם הנכבד, והנה ראינו נשיאי העדה נשבעו לגבעונים, והם נשבעו על תנאי שהם רחוקים, ועברו כל ישראל על מצות לא תחיה כל נשמה (דבר' כ טז), ולא חללו הנשיאים השם, ואחר שנים רבות קרובות מארבע מאות שנה לא נקה ה' את שאול שהמית את הגבעונים בעבור שנשבעו להם בני ישראל, ובאמת המיתם שאול, כי כל הנמצא בנוב הרג מאיש ועד אשה, כי כן כתוב, והגבעונים היו חוטבי עצים ושאבי מים בבית הכהן הגדול והנה השם לא נקה בן שלא שמר שבועת האב אף כי הנשבע בעצמו, וכן נשבעו שנים אנשים מרגלים לרחב, והיא כנענית, והחיוה בני ישראל בעבור שבועת שנים לא ידענו מי הם, ואם כדרך הדרש שהיה אחד מהם כלב לא יתכן בעבור שהיה בימים ההם קרוב אל שמונים שנה והכתוב כי אלה המרגלים היו נערים, והנה משה נביא הנביאים בעת התעסק כל ישראל לנצל את מצרים, ועיני כל ישראל עליו, אז התעסק בעצמות יוסף, בעבור שהשביע את בני ישראל, וכל זה בעבור חומר השבועה, ודוד אמר נשבע להרע ולא ימיר (תה' טו ד) גם שלמה בנו הרג את שמעי, וכן אמר לו שהשביעו בשם, והארכתי בדברים, למען ראותי את בני גלותנו במלכות ישמעאל ואדום נשבעים בשם בכל רגע, עד שהיה להם לחק, ולא ירגישו שנשבעו, ואם יוכיחם מוכיח ישבעו שלא נשבעו, והרוצח רצח פעם אחת או שתים, גם הנואף ינאף פעמים ספורות, ואלה ישבעו בכל יום ובכל רגע, עד כי חדל השומע לספור כי אין מספר, ואלו לא היה בישראל רק זאת הרעה לבד, היא מעכבת ביאת הגואל והלא יעורו משנתם אלה עורי לב, כי הרוצח את אויבו השיג אל תאות נפשו להנקם, גם הנואף והגנב, ואלה יחללו השם חנם, והכתוב אמר "כי לא ינקה":